עא 4024/13 תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' אריה פינקוביץ

השופט צ' זילברטל:

שלושה ערעורים מאוחדים על פסק דינו מיום 21.3.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו) בת"א 163/03 במסגרתו נדונה שאלת אחריותם של דירקטורים, מנכ"ל, רואי חשבון וחברת ביטוח לנזקי החברה התובעת.

למען הסדר הטוב, ובטרם אפנה לתיאור הרקע העובדתי – אציג את המערערים והמשיבים בשלושת הערעורים שבפנינו:

(-)       תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ – המערערת 1 בע"א 4024/13 והמשיבה 1 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13, היא חברה המעניקה לחוסים, בעלי לקות שכלית ברמות שונות, מסגרת מגורים, תעסוקה ופיקוח למשך חייהם בכפר הנמצא באזור טבעון (להלן: החברה והכפר, בהתאמה).

(-)       גדעון דרמן, רו"ח – המערער 2 בע"א 4024/13 והמשיב 2 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13, הוא מנהל מיוחד של החברה, שמונה על-פי החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בנסיבות שיתוארו בהרחבה בהמשך (להלן: רו"ח דרמן).

(-)       משה פישמן ו-77 אחרים – המערערים 3 בע"א 4024/13 והמשיבים 3 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13 הם הורים של חלק מהחוסים בכפר (לפי רשימה שצורפה להודעת הערעור). יצוין כי תאגיד הורי כפר התקווה בע"מ מחזיק ב-1,000 מניות יסוד של החברה.

(-)       אריה פינקוביץ – המערער בע"א 5280/13, המשיב 1 בע"א 4024/13 והמשיב 4 בע"א 5970/13 כיהן כמנכ"ל החברה וכדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: פינקוביץ).

(-)       חליפיו ויורשיו של מר פרץ רבס ז"ל – המשיבים 4-2 בע"א 4024/13, המשיבים 7-5 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13. מר פרץ רבס ז"ל כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: רבס).

(-)       חליפיו ויורשיו של מר אריה שרון ז"ל – המשיבים 11-5 בע"א 4024/13, המשיבים 14-8 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13. מר אריה שרון ז"ל כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: שרון).

(-)       עזבון המנוח יחיאל גוטוין ז"ל – המשיב 12 בע"א 4024/13, המשיב 15 בע"א 5280/13 ובע"א 5970/13. יחיאל גוטוין ז"ל כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: גוטוין).

(-)       שמעון הורן – המשיב 13 בע"א 4024/13, המשיב 17 בע"א 5280/13 והמשיב 16 בע"א 5970/13, כיהן כדירקטור בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: הורן).

(-)       מגדל חברה לביטוח בע"מ – המשיבה 14 בע"א 4024/13, המשיבה 18 בע"א 5280/13 והמשיבה 17 בע"א 5970/13, ביטחה את הדירקטורים של החברה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בפוליסת "ביטוח חבות נושאי משרה בחברה" (להלן: מגדל או המבטחת או חברת הביטוח).

(-)       יהודה שפורן, רו"ח – המערער בע"א 5970/13, המשיב 15 בע"א 4024/13 והמשיב 4 בע"א 5280/13, כיהן כרואה החשבון והמבקר של החברה החל מיום 6.1.2002 ועד חתימת הדו"חות המבוקרים לשנת 2001 בשלהי שנת 2002 (להלן: רו"ח שפורן).

(-)       עזבון המנוח הרי מילנר ז"ל – המשיב 16 בע"א 4024/13, המשיב 19 בע"א 5280/13 והמשיב 18 בע"א 5970/13. רו"ח הרי מילנר כיהן כרואה החשבון המבקר של החברה החל מיום היווסדה ועד ליום 6.1.2002 (להלן: רו"ח מילנר).

א. רקע

1. החברה העומדת במוקד הפרשה דנא היא חברה המעניקה לחוסים, בעלי לקות שכלית ברמות שונות, מסגרת מגורים, תעסוקה ופיקוח למשך חייהם. החוסים מתגוררים בכפר עצמו וכן בבתים פרטיים המוחזקים למטרה זו. החברה נוסדה בשנת 1965 כמלכ"ר, ומטרתה העיקרית, כפי שנוסחה בתזכיר ההתאגדות, היא "מתן עזרה לאנשים לקויי שכל ובמיוחד ההקמה והניהול של מוסדות לאשפוז ו/או טיפול ו/או שיקום ו/או חינוך של אנשים כאלה לרבות למשלח יד, לעיסוק ולכל עזרה אחרת למענם".

2. כעולה מפסק הדין קמא, בשנת 2002 התגלה לחלק מהורי החוסים כי החברה מצויה בחובות עצומים לבנקים ולנושים אחרים וכי לא מועברים כספים המגיעים לעובדים ולספקים. משכך, ביום 6.10.2002 הגישו אותם הורים לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו הקפאת הליכים בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) (פש"ר 528/02). בהמשך תוקנה הבקשה, והתבקש מתן צו לפיו במהלך שלושים יום לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט, וכן התבקש ליתן לנאמן שיתמנה שהות לגבש הסדר או תכנית הבראה לחברה. בבקשה נטען, כי קיים חשש שהכפר ייסגר בשל מצבה הכלכלי של החברה, והחוסים יושלכו לרחוב חסרי כל. עוד נטען, כי מצב זה נגרם עקב הפרת חובת אמונים ופעולות תוך ניגוד אינטרסים של מנכ"ל הכפר ויו"ר הדירקטוריון, מר פינקוביץ. לטענת ההורים, פינקוביץ ניהל את הכפר שלא על פי דין, העביר את כספי החברה למימון פרויקטים פרטיים, מינה את בני משפחתו הקרובים לתפקידים שונים, ופעל שלא לטובת החברה עד שהביאהֹ למצבה הנוכחי על סף קריסה כלכלית וסגירה.

לאחר שהתקיים דיון בבקשה, הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה, שלא חלות עליו הוראות סעיף 350 לחוק החברות, ואשר אין בו כדי למנוע ממי מהצדדים להגיש תביעה. במסגרת הסכם הפשרה, הוגשה הודעה מוסכמת מטעם המבקשים (הורי החוסים) ופינקוביץ בלבד, ולפיה פינקוביץ יחזיר לחברה מניות שהוקצו לו ולבני משפחתו, למעט מניית יסוד אחת, וייצא לחופשה בת שלושה חודשים, תוך ניצול ימי החופשה המגיעים לו. בתקופה זו ימונה כמנהל מפעיל לחברה רו"ח יום טוב בילו (להלן: רו"ח בילו) או רו"ח דרמן. למנהל המפעיל יוקנו כל סמכויות ניהול החברה. הוסכם כי המנהל המפעיל יגבש תכניות הסדר לאחזקת המניות בחברה, ויגבש הסדר פשרה עם נושי החברה. עוד הוסכם, כי המנהל המפעיל יערוך בדיקה באשר למצב החברה, ובמידה שלא יימצא כי בוצעה עבירה שיש עמה קלון מצד פינקוביץ, או אי סדרים כספיים החורגים במידה חמורה ממנהל תקין, או כי נגרמו לחברה נזקים חמורים – ישוב פינקוביץ לניהול החברה.

להסכם זה ניתן ביום 24.10.2002 תוקף של פסק דין, ונקבע, כי "בעל התפקיד המתמנה בהתאם למוסכם בין הצדדים ... הוא רו"ח גדעון דרמן (וזאת בהסכמתו)". פסק דין זה סיים את ההליכים בתיק הנ"ל. כפי שיובהר בהמשך, להגדרתו של עו"ד דרמן כמנהל מפעיל יש השלכה על הסוגיה הביטוחית שתוצג להלן.

3. ביום 10.2.2003 ערך רו"ח דרמן דו"ח שכותרתו "ממצאי ביקורת חקירתית – מר אריה פינקוביץ" (להלן: דו"ח דרמן), המופנה לחברי הדירקטוריון של החברה, ובו מנויה שורה של מעשים ומחדלים המיוחסים לפינקוביץ, ואשר הובילו לנזקים גדולים לחברה. בסיכום הדו"ח נקבע כי פינקוביץ פעל ברשלנות, שלא על פי כללי מנהל תקין, וניצל את סמכותו וכוחו לטובתו האישית. הומלץ למועצת המנהלים שלא להחזיר את פינקוביץ לעבודתו, ובוודאי להימנע מכך עד לסיום החקירה המשטרתית וחקירת מס הכנסה בעניינו.

4. לרקע האמור, הגישו ביום 24.1.2003 החברה, רו"ח דרמן והורי חלק מהחוסים בכפר (להלן ביחד: התובעים) תביעה נגד פינקוביץ ונגד מי שכיהנו כדירקטורים של החברה בתקופה בה, כנטען, ביצע פינקוביץ פעולות שהובילו לקריסתה. התביעה הוגשה בטרם חלפו שלושת החודשים שבמהלכם אין ספק שמינוי רו"ח דרמן עמד בתוקפו. בתביעה נטען כי הדירקטורים התרשלו כשלא פיקחו על פעולותיו של פינקוביץ ולא ביקרו אותן, ושימשו "חותמת גומי" גרידא. התביעה הוגשה גם כנגד מגדל, חברת הביטוח אשר ביטחה את הדירקטורים, וכלפי רואי החשבון של החברה בזמנים הרלוונטיים לתביעה. פסק הדין שניתן בתביעה זו הוא נושא הערעור דנא. בפסק הדין קמא הובאו טענות הצדדים בהרחבה ובפירוט רב. להלן אביא את עיקר הטענות בתמצית.

ב. התביעה בבית משפט קמא

ב.1. טענות הצדדים ביחס לפעולותיו של פינקוביץ

5. התובעים טענו כי פינקוביץ התרשל בכל פעולותיו, נכשל בתפקידו כמנכ"ל וכדירקטור בחברה והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. משום כך הוא נושא באחריות לנזקי החברה שנגרמו עקב התרשלותו. לתמיכה בתביעתם צירפו התובעים, בין היתר, את תצהירו של מר מוטי דייג, קרוב משפחה של חוסה בכפר, אשר מונה כחבר דירקטוריון החברה ביום 25.11.2002 והחל משנת 2003 שימש כיו"ר הדירקטוריון (להלן: דייג); תצהיר של רו"ח דרמן אליו צורף דו"ח הביקורת שערך; ושתי חוות דעת של רו"ח בילו מיום 31.12.2007, אשר האחת נועדה לבחון את התנהלות הדירקטורים, והשנייה נועדה לבחון את התנהלות רואי החשבון (להלן: דו"ח בילו).

כעולה מדו"חות וחוות דעת אלה, בין השנים 2002-1999 העביר פינקוביץ סך של למעלה מ-17,000,000 ש"ח מהחברה לחברה בת של החברה, טבעון פלסטיק בע"מ (להלן: החברה הבת), אשר ירדו לטמיון. החברה הבת הוקמה בשנת 1991 כחברת "מיקור חוץ" בה עבדו החוסים בכפר במיון מוצרים ובאריזתם. נטען כי פינקוביץ הפך את המפעל של החברה הבת ממפעל קטן שנועד לספק תעסוקה למספר חוסים מצומצם לשם עבודת כפיים, למפעל תעשייתי מפסיד, שלא תאם את יכולות החוסים ואשר שאב מיליוני שקלים מהחברה. בכך, נטען, החטיאה החברה הבת את מטרת הקמתה, והיחס בין ההשקעות העצומות לבין התועלת הדלה של העסקת מספר חוסים מצומצם – לא עמד במבחן הסבירות.

התובעים טענו נגד פעולות נוספות של פינקוביץ אשר, לטענתם, הובילו למצב הקשה אליו נקלעה החברה, ובהן: העברת מאות אלפי שקלים לטובת מוסד שהוקם בשווייץ, "SLG תקווה" (להלן: תקווה שווייץ), אשר היה בבעלות פרטית של פינקוביץ ואחרים; חתימת ערבות בשם החברה לטובת תקווה שווייץ; משיכות כספים באמצעות כרטיס האשראי של החברה הבת ללא ראייה שכספים אלה שימשו לטובת החברה; העברת כספים מחשבון החברה הבת לחברה בבעלות פינקוביץ ורעייתו; והעסקת בני משפחתו של פינקוביץ בתפקידים ניהוליים, בתנאים משופרים, גם כשאלו נעדרו הכשרה והשכלה מתאימות.

פינקוביץ טען כי הטענות נגדו אינן מבוססות, וכי בתקופת כהונתו בחברה הוא פעל למען הכפר והחוסים בו והקדיש לכך את כל מרצו וזמנו. עוד טען כי ניהול הכפר היה תקין, וכי החברה נקלעה למשבר חולף בלבד.

ב.2. טענות הצדדים ביחס לפעולותיהם של יתר הדירקטורים

6. התובעים טענו כי הדירקטורים (להלן, ככל שאתייחס ל"דירקטורים" – הכוונה היא לדירקטורים הנתבעים, פרט לפינקוביץ) אפשרו לפינקוביץ לעשות בחברה כראות עיניו בניגוד לחוק ובניגוד להוראות תקנון החברה, וכי במעשיהם נהגו באופן החורג מהתנהלותו של דירקטור סביר. בעניינם של הורן וגוטוין נטען, כי בפועל ניתקו קשר עם החברה, לא נטלו כל חלק בניהול החברה ולא פיקחו על המתרחש בה. בעניינם של רבס ושרון נטען כי שימשו חותמת גומי של פינקוביץ, לא הבינו או לא היו מודעים למעשיו, לא הכירו את מצבה הכלכלי של החברה וניזונו רק ממידע שנמסר להם על-ידי פינקוביץ עצמו, שביקש להניח את דעתם ש"הכל בסדר". בעניינו של רבס נטען גם כי הוא חתם על הדו"חות הכספיים של החברה למרות שלא בדק את הנתונים ולא הבין את תוכנם.

רבס ושרון טענו כי הם עשו כמיטב יכולתם לטובת הכפר, בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות. רבס, שבמועדים הרלוונטיים לתביעה היה בן למעלה מתשעים, עבד בכפר כשלושים שנה כאחראי על התחום הסוציאלי ובמסגרת תפקידו ליווה את המשפחות והחוסים. לרבס, כך נטען, לא היה כל ידע בעניינים כספיים, לרבות בקריאת דו"חות כספיים, והוא התייעץ עם הגורמים המקצועיים וסמך עליהם. נטען כי העובדה שהוטעה ולא ידע או לא הבין חלק מן הנסיבות שהובילו להגשת התביעה אינו נובע מהזנחה או מרשלנות. בשם שרון נטען כי היה מרותק לביתו עקב מצבו הבריאותי הקשה החל מחודש אוקטובר 2000,  ומאז הוא סיים בפועל את עבודתו ותפקידו בכפר, ולא היה מעורב בנעשה שם.        עוד נטען, כי הדירקטורים סמכו על פינקוביץ ועל היועצים המקצועיים, ולא היו מודעים למצב הקשה אליו נקלעה החברה הבת, שכן להנהלת החברה נמסרו נתונים מופרכים, שלא שיקפו את האמור בדוחות הכספיים.

בשם גוטוין נטען כי הוא אדם חולה, ניצול שואה, שכבר הגיע לגבורות, ואשר היה ממקימי הכפר ובוניו (בתו חוסה בכפר מזה שנים רבות). נטען כי במשך שנים גוטוין פעל לטובת הכפר והחוסים, ללא כל תמורה, בהתייעצות עם גורמים מקצועיים, אשר בדיעבד הסתבר כי לא הביאו לידיעתו את כל המידע הרלוונטי לגבי הנעשה בכפר ולגבי ההשקעה בחברה הבת, ולמעשה חלקם הטעו אותו ואחרים אף הונו אותו. עוד נטען כי ברבות השנים חלה גוטוין וחלק גדול מזמנו שהה בחו"ל וכלל לא היה מעורה בנעשה בחברה.

בשם הדירקטורים נטען כי הקמת החברה הבת לא הייתה רשלנית, ולמעשה, על אף שהחברה הבת צברה הפסדים כבר משנת 1997, ועל אף שמיום הקמתה (בשנת 1991) העבירה החברה לחברה הבת סכומי כסף גבוהים – לא יוחסה לדירקטוריון רשלנות בגין שנים אלה. משכך, טענו הדירקטורים, לא ברור מדוע ההשקעה בחברה הבת הפכה לפתע למעשה רשלני המצמיח עילת תביעה, והיכן עובר קו הגבול בין השקעה לגיטימית להשקעה רשלנית. לטענת הדירקטורים, לכל היותר ניתן לטעון כי ההשקעה בחברה הבת הייתה השקעה בלתי מוצלחת שאינה מעידה על רשלנות. הודגש כי קבלת התביעה נגדם תביא למצב בו כל חברה מפסידה תוכל להגיש תביעת רשלנות נגד הדירקטורים שלה.

ב.3. טענות הצדדים ביחס לאחריות המבטחת

7. לטענת התובעים, מגדל ביטחה את הדירקטורים בפוליסת "ביטוח לחבות נושאי משרה בחברה" שמספרה 2520000311/02 (להלן: הפוליסה)        , ולפיכך על מגדל לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו עקב רשלנותם של הדירקטורים. בתגובה, טענה מגדל כי יש לדחות את התביעה נגדה בשל העדר כיסוי ביטוחי בהתאם לפוליסה וחריגיה.

מפי מגדל נשמעו כמה טענות עיקריות: ראשית, נטען, כי טרם הוצאת הפוליסה ניתנו תשובות כוזבות ומטעות בדבר מצבן של החברה והחברה הבת בטפסי ההצעה שמולאו ונחתמו על-ידי פינקוביץ, וכי אי-גילוי מידע זה מהווה הפרה של חובת הגילוי המוטלת על מבוטח. שנית, לטענת מגדל, מאחר והפוליסה היא על בסיס Claims Made, והיא מכסה אך ורק תביעות המוגשות לראשונה במהלך תקופת הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה (לרבות נסיבות העלולות להוביל לתביעות כאלה), נסיבות המקרה הנדון, שהיו ידועות טרם כריתת חוזה הביטוח ולא נמסרו למגדל, אינן מכוסות בפוליסה. שלישית, נטען, כי התביעה נסבה ברובה המכריע על מעשים שנעשו טרם תקופת הפוליסה או התאריך הרטרואקטיבי הקבוע בה. רביעית, לטענת מגדל, חלק מהמעשים המיוחסים לדירקטורים (ובהם – הפרה בוטה של חובת הנאמנות וכלל המעשים המיוחסים לפינקוביץ) מוחרגים מהפוליסה ואינם ניתנים לביטוח, כעולה מסעיף 263 לחוק החברות. לבסוף, נטען כי על-פי הוראת סעיף 4.14 לפוליסה, תביעה המוגשת ביוזמת החברה אינה כלולה בכיסוי הביטוחי.