הגשה כראיה של תדפיס תכתובת אי-מייל של העובד שנמצא בפח האשפה
83. פח האשפה במקום העבודה נחשב להיות בבחינת "רשות הרבים" במקום העבודה, ולעובד אין ציפייה סבירה לפרטיות במקום זה[203]. על כן רשאי המעסיק לערוך בו חיפוש פיזי, ככל שיראה לנכון. בכך שונה פח האשפה מהמקום הפיזי האישי המשמש את העובד לצרכיו הפרטיים בלבד, כדוגמת מגירת שולחן אישית או ארון אישי נעול.
--- סוף עמוד 86 ---
התנאים לעשיית שימוש במסמכים שהופקו כתוצאה מהחיפוש בפח האשפה, והתנאים לקבילותם של אותם מסמכים כראיה בבית המשפט, נגזרים ממהותו של המקור הווירטואלי או הפיזי ממנו הופקו. בהתאם, האיסורים על חדירת המעסיק לתכתובת אי-מייל אישית של העובד בתיבת הדואר שהוקצתה לו במקום העבודה בלבושה הווירטואלי, יחולו על אותה תכתובת בין אם הופקה בנייר ובין אם נמצאה בפח האשפה.
ודוק. השלכת תדפיס נייר מתכתובת האי-מייל האישית של העובד לפח האשפה, אינה משנה ממהותה של תכתובת זו וממאפייניה. לפיכך, עצם הימצאותה של תכתובת האי-מייל בפח האשפה, אינה מעידה על הסכמת העובד לכך שהמעסיק יעשה שימוש כלשהו באותה תכתובת, ואינה מעידה על הסכמת העובד להגשתה על ידי המעסיק, כראיה בהליך המשפטי המתנהל ביניהם.
הימצאותה הפיזית של תכתובת האי-מייל האישית של העובד בפח האשפה, אף לא תבוא בגדר טענות ההגנה למעסיק מכוח חוק הגנת הפרטיות. זאת, לאור תחולתן הדווקנית והמצמצמת של טענות אלה, לרבות טענת הגנה לפיה "לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות" העובד[204].
84. מסקנת הדברים היא, איפוא זו: ככל שנמצאה בפח האשפה במקום העבודה תכתובת אי-מייל אישית של העובד, שהופקה בנייר מתיבות הדואר שהעמיד המעסיק לרשות העובד, תותר עשיית שימוש באותה תכתובת אישית ובמידע האצור בה, בכפוף לקיומם של התנאים המצטברים אלה:
א. על המעסיק לבסס קיומו של אינטרס לגיטימי, כגון חשד סביר לביצוע עבירה, או אינטרסים לגיטימיים אחרים שעניינם התנהלות פוגענית של העובד, או פגיעה באינטרסים של המעסיק כמפורט בהסכם הקיבוצי. במסגרת זו חיפוש בפח האשפה ושימוש במסמכים שהופקו מהחיפוש יכול ויבואו אף הם בגדר "פעולות לבדיקת שימוש העובד במחשב, באינטרנט ו/או בדוא"ל"[205].
ב.
ג. --- סוף עמוד 87 ---
ד. מתקיימים עקרונות של סבירות ומידתיות השימוש במסמכים שהופקו מהחיפוש בפח האשפה. עקרונות הסבירות והמידתיות נובעים משיקולים המושפעים, ממהות האינטרס הלגיטימי של המעסיק ומעוצמת ההגנה על פרטיותו של העובד. זאת, בין היתר, בשים לב למהות תכתובת האי-מייל שהופקה מהחיפוש; מקורה הווירטואלי; האם התכתובת נמצאה בסביבת עבודה בה לעובד ציפייה לגיטימית לפרטיות, אם לאו; והאפשרות להשיג ראיות אחרות להוכחת טענותיו של המעסיק.
85.בהתקיים התנאים הללו במצטבר, רשאי המעסיק לבקש הסכמת העובד לעשיית שימוש בתכתובת אי-מייל אישית שנמצאה בפח האשפה. הסכמתו של העובד צריך שתינתן במפורש, מדעת ומרצון, לשימוש בכל מסמך ומסמך שהופק מן החיפוש בפח האשפה והמכיל תכתובת אישית שלו שמקורה בתיבה שהועמדה לרשותו במקום העבודה.
בהעדר הסכמת העובד לעשיית שימוש בתכתובת האי-מייל האישית שלו שנמצאה בפח האשפה, רשאי המעסיק לבקש סעד מבית הדין האזורי, להתיר לו להגיש התכתובת כראיה קבילה, בכפוף למבחן הרלבנטיות והקשר לעבודה.
86. התנאים החלים על שימוש בתדפיס תכתובת אי-מייל אישית של העובד שמקורה בתיבות דואר שהיקצה לו המעסיק, ושנמצאה בפח האשפה, יחולו בהתאמה הנדרשת גם על תכתובת נייר שהופקה מהתיבה החיצונית-פרטית של העובד, ושנמצאה ב"רשות הרבים" בפח האשפה. זאת מן הטעם שמידת החשיפה בהוצאת תכתובת אי-מייל פרטית שהשליך העובד לפח האשפה, והשימוש בה, אינם שקולים לחדירה לתיבת הדואר החיצונית-פרטית של העובד וחשיפת מלוא עולמו הפרטי, הגלום בתיבה זו, על מכלול התכתובת שבה. בהתאם, עוצמת הפגיעה הנובעת מחדירתו של המעסיק לתיבת הדואר החיצונית-פרטית של העובד, ובחדירתו הנוספת לנתוני תוכן תכתובת האי-מייל הפרטית באותה תיבה גבוהה לכאורה מן השימוש שעושה המעסיק בתכתובת אי-מייל פרטית של העובד שהופקה בנייר מאותה תיבה, ונמצאה באקראי בפח האשפה, אגב חיפוש.
--- סוף עמוד 88 ---
אי לכך, רשאי המעסיק לבקש הסכמת העובד לעשיית שימוש בתכתובת האי-מייל הפרטית שלו, שהופקה בנייר מהתיבה החיצונית-פרטית שבבעלותו, ושנמצאה מושלכת בפח האשפה. זאת, בכפוף לכך שהתקיימה פגיעה באינטרס לגיטימי של המעסיק; ובכפוף לסבירות ומידתיות השימוש במסמכים שהופקו מהחיפוש, ולאחר שנבחנו אפשרויות לנקיטה בפעולות פחותות בפוגענותם. הסכמת העובד צריך שתינתן במפורש, מדעת ומרצון חופשי לעשיית שימוש בכל מסמך ומסמך שהופק מן החיפוש בפח האשפה והמכיל תכתובת אי-מייל מהתיבה החיצונית - פרטית שלו.
ככל שלא ניתנה הסכמת העובד, רשאי המעסיק לבקש סעד הולם מבית הדין האזורי לעיון באותה תכתובת, או להגשתה כראיה קבילה בהליך המתקיים בין הצדדים, בכפוף למבחן הרלבנטיות והקשר לעבודה.
מכאן לענייננו
87.במקרה שלפנינו, נוכח טענותיהן של החברות אודות הנזקים הכבדים שגרם להן המשיב במהלך עבודתו במסגרתן, ניתן היה לכאורה לבחון עמידתן בתנאים הנדרשים להתרת שימוש בתכתובות האי-מייל מהתיבה החיצונית-פרטית של המשיב שנמצאו בפח האשפה. אלא שהלכה למעשה לא עלה בידי החברות להוכיח, אם בכלל ועד כמה, הוּצְאוּ תכתובות האי-מייל של המשיב מפח האשפה, ואילו מן התכתובות נשלפו מהשָרָת שבבעלותן; האם תכתובות האי-מייל נשלפו מהתיבה שהעמידו לשימושו של המשיב, או מהתיבה הפרטית שבבעלותו. בהעדר הוכחה פוזיטיבית כזו, כפופה התנהלותן של החברות לאיסורים החלים על חדירתן לתוכן התכתובת האישית והפרטית, של המשיב, כמו גם לתנאים הנדרשים לעשיית שימוש בתכתובת אישית ופרטית של העובד, שהופקה בנייר ונמצאה בפח האשפה.
לפי העולה מכלל חומר הראיות שבתיק, החוקר לא יכול היה לתת "פירוט מתוך אלפי המסמכים המצויים בידו, מה הם המסמכים שנאספו מסביבת העבודה של מר פישר, ומה המסמכים שהוצאו מהמחשב". באת-כוח החברות טענה לפנינו, כי החוקר "אסף משני המקורות, איני יודעת מה שייך למה ומה קדם למה, התכתובות הודפסו וחלקם נזרקו בהיסח הדעת לאשפה וחלקם נשמרו בשרת". באין ראיה, ולוּ לכאורה על מקורות
--- סוף עמוד 89 ---
התדפיסים, לא הרימו החברות את הנטל להוכיח, כי מתקיימים התנאים המצטברים הנדרשים לעשיית שימוש בתכתובת האי-מייל האישית והפרטית של המשיב, שמקורה בחיפוש בפח האשפה. בנסיבות אלה אף אין מתקיימים "טעמים שיירשמו להשתמש בחומר" התכתובת האישית והפרטית שהופק מחיפוש בפח האשפה לפי שיקול דעתו של בית הדין[206]. משכך הוא מנועות החברות מקבלת סעד מבית הדין בכל הנוגע לקבילותם של מסמכים אלה.
כללם של דברים
88. לאור האמור לעיל יש לדחות את ערעורן של החברות ולקבוע כי מכוח הוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, בדין הורה בית הדין האזורי על הוצאת תכתובות האי-מייל הפרטיות של המשיב מתיק בית הדין. יובהר כי בתוצאה זו אין כדי לקבוע עמדה בנוגע לראיות האחרות שבידי הצדדים להביא, בדרכים אחרות, או לתוצאות ההתדיינות ביניהם.
הנשיא סטיב אדלר
אני מסכים לחוות דעתה המקיפה והמלומדת של חברתי השופטת נילי ארד ולתוצאה אליה הגיעה בשני הערעורים.
השופטת רונית רוזנפלד
אני מסכימה לחוות דעתה המעמיקה ורחבת היריעה של חברתי השופטת ארד, ולתוצאה שאליה הגיעה בשני הערעורים.
נציג ציבור, מר שלום חבשוש
אני מסכים לפסק דינה המקיף והמלומד של השופטת נילי ארד (כתוארה דאז). בפסק דין זה יש איזון עדין והולם בין זכותו הקניינית של המעסיק במפעלו, ובאמצעי הייצור שהוא מעמיד לרשות עובדיו והפררוגטיבה הניהולית שלו, לבין זכותו של העובד לפרטיות ולכבוד במקום העבודה.
הערעורים שלפנינו חייבו את בית הדין ואת השופטת ארד לפרוש את היריעה ולהרחיבה בנוגע ליחסי עבודה במקום העבודה בעידן טכנולוגיות התקשורת והמידע, לנדוד אל ארצות מעבר לים ולראות כיצד בתי המשפט אצלם
--- סוף עמוד 90 ---
מתמודדים עם שאלות כגון אלו. בהתאם נדרשנו לקבוע הלכה לשאלות כגון מעקב שמקיים המעסיק אחר פעילותו של העובד, השימושים המגוונים שעושה העובד עם "כלי העבודה" שהופקד בידו – המחשב, והיכן עובר הגבול הדק בין רכושו הפרטי של המעסיק לבין המרחב הווירטואלי הפרטי והאישי של העובד במסגרת השימוש בקניינו של המעסיק.
נציג ציבור, מר דוד בן אבו
אני מסכים עם פסק הדין המפורט והמלומד של הנשיאה נילי ארד ולתוצאה אליה הגיעה בשני הערעורים.
סוף דבר
1. על דעת כל חברי המותב מאושרים העקרונות והעיקרים כפי שנקבעו במסכת הנורמטיבית בפסק דינה של השופטת נילי ארד, בכל הנוגע למעקב שעושה המעסיק על תכתובת אי מייל של עובד במסגרת העבודה והחדירה לתכתובת זו.
ולגופם של הערעורים:
2. מתקבל ערעורה של גב' טלי איסקוב בתיק עע 90/08 באופן שנפסלת קבילותן של תכתובות האי-מייל שצורפו כנספח 15 לתצהירו של מר לזר, סמנכ"ל הכספים במשיבה חברת פאנאיה בע"מ, ויש להוציאן מתיק בית הדין.
המשיבים 2, 3 ו-4 ישלמו למערערת ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך-דין בערעור בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוך 30 יום מהיום. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. נדחה ערעורן של אפיקי מים אגודה חקלאית שיתופית לאספקת מים בבקעת בית שאן בע"מ ואפיקי מים (1995) אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, בתיק עע 312/08. זאת, באופן שתכתובות האי-מייל הפרטיות מתיבת הדואר הפרטית של המשיב אשר נמצאו על השָרָת שבבעלותן או שהופקו בחיפוש בפח האשפה אינן קבילות כראיה ובדין הוצאו מתיק בית הדין.
--- סוף עמוד 91 ---
המערערות ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך-דין בערעור בסכום כולל של 7,500 ש"ח בתוך 30 יום מהיום. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן בירושלים, היום ד' אדר א, תשע"א (8.2.2011) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
הנשיא סטיב אדלר, השופטת נילי ארד, השופטת רונית רוזנפלד
נציג עובדים, מר שלום חבשוש נציג מעסיקים, מר דוד בן אבו
[1] סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים.
[2] ראו: www.moit.gov.il, כניסה לאתר ביום: 27.12.2010.
[3] סעיף 5 לכתב העמדה מטעם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.
[4] סעיף 11 לחוק ההסכמים הקיבוציים; רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך ג', עמ' 1247.
[5] סעיף 6 סיפא להסכם הקיבוצי.
[6] סעיף 7 להסכם הקיבוצי.
[7] סעיף 8 להסכם הקיבוצי.
[8] דב"ע לח/ 3-59 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע י, 32, עמ' 40.
[9] עסק 52/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- הסתדרות המעו"ף - עיריית קריית גת (לא פורסם), 10.11.2005; רות בן ישראל, עמ' 1190-1206.
[10] סעיפים 5.א. – 5.ג. להסכם הקיבוצי.
[11] סעיף 5.ד. להסכם הקיבוצי.
[12] שולמית אלמוג, משפט וספרות בעידן דיגיטלי, 2007, פרק מבוא; ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים ב'כיכר השוק' הווירטואלית" משפט וממשל ו', (2001) 381 ; בשא (ים) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ, (לא פורסם).
[13] בש"פ 7368/05 זלוטובסקי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם), 4.9.05.
[14] שרון אהרוני גולדנברג ואריה רייך, חדירה למחשב כעוולה נזיקית, שערי משפט ד(2), תשס"ו, עמ' 415 (להלן: חדירה למחשב כעוולה נזיקית), עמ' 424; שיזף רפאלי, אתיקה במחשוב, מבואות לאתיקה א בעריכת אסא כשר, מאגנס המרכז לאתיקה בירושלים 2009, עמ' 61 (להלן: אתיקה במחשוב), עמ' 70.
[15] ברק, פרשנות חוקתית, עמ' 680-687; אהרן ברק, זכויות חוקתיות והמשפט הפרטי, המאמר עתיד להתפרסם בקרוב (להלן: ברק, זכויות חוקתיות והמשפט הפרטי); פרשת רקנט, עמ' 362.
[16] אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי- פרשנות חוקתית, עמ' 680; ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 533; דב"ע נז/ 41-27 ההסתדרות הכללית ואח' -מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, פד"ע ל', עמ' 449, 472.
[17] אהרן ברק, מידתיות במשפט הפגיעה בזכויות החוקתיות והגבלותיה, תש"ע-2010 בעמ' 342; ברק, זכויות חוקתיות והמשפט הפרטי; ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ"ד נד(3) 850, 860.
[18] עע 300019/98 דב אורן – דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (לא פורסם), 7.7.2004.
[19] רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך א', עמ' 247-248.
[20] רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך א', עמ' 249.
[21] Blanpain & Van Gestel, p. 241-242;
[22] רות בן ישראל, זכות היתר (הפררוגטיבה) הניהולית של המעסיק: תבנית עיצובה בעידן הבתר תעשייתי, עיוני משפט כה, 705 (להלן: רות בן ישראל), עמ' 714 ,717; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה-האיגוד הארצי לקציני הים - צים חברת השיט הישראלית בע"מ (להלן: עניין צים); וירט- ליבנה, הזכות לפרטיות אל מול האחריות הניהולית במיון מועמדים לעבודה-ההיבט המשפטי, ספר שמגר – מאמרים ג', 775 (להלן: וירט-ליבנה), עמ' 784.
[23] Bill Mclaren, JR v. Microsoft Corporation, Court of Appeals of Texas, Dallas, 1999.
[24] United States v. Ziegler, 474 F.3d 1184, 1189-90 (9th Cir. 2007)
(להלן: עניין Ziegler ).
[25] סעיף המבוא בהסכם הקיבוצי.
[26] סעיף 2.א. רישא להסכם הקיבוצי
[27] סעיף 3.א. רישא להסכם הקיבוצי.
[28] השוו: עע 80/09 דאטה פול בע"מ -יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (לא פורסם), 7.10.2010.
[29] סעיף 2.ב. להסכם הקיבוצי.
[30] סעיף 2.ג. להסכם הקיבוצי.
[31] מיכאל בירנהק, מעקב בעבודה: טיילור, בנתהאם והזכות לפרטיות, עבודה חברה ומשפט, כרך יב, עמ' 9 (להלן: בירנהק, מעקב בעבודה).
[32] עע 491/08 סוהא סארג'י - קופת חולים לאומית (לא פורסם) 10.55.2009; עע 1159/01 ד"ר אבנר כרמי - מדינת ישראל-מינהל המחקר החקלאי (לא פורסם), 5.11.02; עע 674/05 אהרון ויזנר - רשות השידור (לא פורסם), 28.3.07.
[33] רות בן ישראל, עמ' 723.
[34] סעיף 2.א. סיפא להסכם הקיבוצי.
[35] בג"ץ 6650/04 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, (לא פורסם), 14.5.06. (להלן: עניין בית הדין הרבני האזורי בנתניה)
[36] ראו: הערות 15 -17 לעיל.
[37] ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314, 347.
[38] עניין בית הדין הרבני האזורי בנתניה.
[39] Manfred Weiss, Fundamental Rights and Labour Law In Germany, R. Blanpain (ed.), Labour Law, Human Rights and Social Justice, 2001, Kluwer Law International, p. 187-201.