סיכום המסגרת הנורמטיבית
54. אלה עיקריה של התשתית הנורמטיבית:
א. לאור הערך הקנייני החוקתי-אובייקטיבי של המעסיק במקום העבודה, והפררוגטיבה הניהולית שלו; ובשים לב למכלול הגורמים הכרוכים במהותו של מקום העבודה והנובעים הימנו, להגנה הנדרשת מפני
--- סוף עמוד 64 ---
חדירת גורמים חיצוניים למרחב הווירטואלי של מקום העבודה, לאופי תפקידו של העובד והנדרש ממנו במהלך העבודה וכל כיוצ"ב - רשאי המעסיק לקבוע, באופן מידתי, כְּלָלֵי אסור ומותר בשימוש במחשב וביישומיו, לרבות איסור מפני שימוש באתרים מזיקים או אתרים מסיחי דעת מן העבודה וצרכיה. במסגרת זו רשאי המעביד להשתמש בטכנולוגיות שמטרתן לחסום מלכתחילה שימוש בלתי ראוי (blocking) שעושים העובדים במחשב תחת מעקב' ולקבוע סוגי הטכנולוגיות שישמשו במקום העבודה למעקב אחר העובדים.
ב. על המעסיק לקבוע את המדיניות הנוהגת במקום העבודה, בכל הנוגע לניהול תיבות דואר אלקטרוני במרחב הווירטואלי בעבודה. עליו להביא לידיעת העובדים, באופן מוסמך ובבירור את המדיניות הנהוגה, לרבות כללי האסור והמותר בשימוש במחשב וביישומיו במרחב הווירטואלי במקום העבודה. על המעסיק לתת ביטוי מפורש ומפורט למדיניות זו בחוזה האישי עם העובד. מן הראוי הוא כי מדיניות המעסיק תמצא ביטויה אף בהנחיות פנימיות, ותגובש בהסכמת ארגון העובדים על דרך של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי.
ג. המעסיק רשאי להתיר לעובד עשיית שימוש בתיבות דואר אלקטרוניות במרחב הווירטואלי במקום העבודה. ניהולן הפיזי של תיבות אלה על המחשב, או על השָרָת, במקום העבודה אין בו כדי לשנות מן התנאים והכללים הנדרשים מן הצדדים ליחסי עבודה בכלל ובשימוש במחשב ובטכנולוגיות המידע, בפרט.
ד. קיימת הבחנה מהותית בין שני סוגים עיקריים של תיבות דואר וירטואליות המועמדות לשימושו של העובד. תיבה בבעלותו של המעסיק ותיבה בבעלותו של העובד.
ה. ככל שמדובר בתיבת דואר בבעלותו של המעסיק במקום העבודה, נחלק סוג זה של תיבות לשניים: תיבה מקצועית המיועדת לצרכי עבודה בלבד ואסורה לשימושו האישי של העובד. ותיבות אותן מקצה המעסיק לצרכיו האישיים של העובד במקום העבודה ממין תיבה מעורבת ותיבה אישית.
ו. התיבה המקצועית. במסגרת איזון זכויותיהם החוקתיות והחוקיות של הצדדים ליחסי עבודה, ונוכח הפררוגטיבה הניהולית שלו וצרכי מקום העבודה, רשאי המעסיק להעמיד לשימושו של העובד תיבה
--- סוף עמוד 65 ---
מקצועית המיועדת לצרכי עבודה בלבד, ולאסור על העובד עשיית שימוש פרטי בתיבה זו. בכפוף לעקרון השקיפות ולמסירת הודעת מדיניות כנדרש, רשאי המעסיק לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת וחדירה לנתוני תוכן בתיבה המקצועית, לרבות תכתובת האי-מייל המקצועית שבה. עם זאת, וגם אם העובד קיים תכתובת אישית בתיבה המקצועית בניגוד למדיניות מקום העבודה, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני תוכן של אותה תכתובת אישית. אלא אם כן מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים חדירה לנתוני התוכן כאמור, לאור עקרונות הלגיטימיות, המידתיות והדין החל, וככל שהמעסיק ביקש מראש וקיבל הסכמת העובד לכך, במפורש, מדעת ומרצון חופשי.
ז. המעסיק רשאי להעמיד לרשות העובד תיבה המשמשת לצרכיו האישיים ולניהול תכתובתו האישית. במסגרת זו רשאי המעסיק להתיר לעובד לקיים תכתובת אישית בתיבה שהועמדה לשימושו לצרכי העבודה ככלל הלא היא התיבה המעורבת. אפשרות אחרת היא, הקצאת תיבה נפרדת לעובד במסגרתה יוכל לנהל תכתובת אישית שאינה בענייני העבודה ולצרכיה, זו התיבה האישית.
ח. בשונה מן התיבה המקצועית, המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה המעורבת, ואסור לו לקיים חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות אלה, למעט בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת מכח עקרון הלגיטימיות; ורק לאחר שהמעביד נקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות המעידים על שימוש בלתי ראוי של העובד בטכנולוגיות שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה. בהתקיים התנאים המצטברים הללו על המעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירתו לתיבה האישית או המעורבת, ולתכתובת האישית במסגרתן.
בנוסף לכך, ככל שמדובר בחדירה לתיבה המעורבת נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד לכל פעולת חדירה של המעסיק לתוכן התכתובת האישית שלו, להבדיל מתכתובתו המקצועית באותה תיבה.
ככל שמדובר בתיבה האישית, שמלכתחילה הועמדה לצרכיו הפרטיים בלבד, נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד, בגין כל פעולת מעקב
--- סוף עמוד 66 ---
הכוללת חדירה לתיבה האישית ולאיסוף נתוני תקשורת ותוכן, לרבות חדירה לתוכן התכתובת האישית.
ט. המעסיק רשאי להתיר לעובד לעשות שימוש בתיבה חיצונית-פרטית בבעלותו של העובד לצרכיו הפרטיים, במרחב הווירטואלי במקום העבודה. נוכח בעלותו הבלעדית של העובד בתיבה החיצונית-פרטית, אסור למעסיק לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה העובד בתיבה הפרטית, ואסור לו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת האי-מייל של העובד במסגרתה. ככל שהמעסיק סבור כי התקיימו התנאים המצדיקים פעולות כאלה ושכמותן, עליו לפנות לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לסעד הולם מסוג צו אנטון פילר, לחיפוש ולתפישה בתיבה הפרטית של העובד, בהתאמה הנדרשת לעניין. ככלל, ונוכח הפוגענות הטמונה בסעד מעין זה, יינתן הצו במקרים הנדירים ויוצאי הדופן בלבד ובהתקיים התנאים הנדרשים לכך בדין.
פרק שביעי: מן הכלל אל הפרט
55. מן הכלל נפנה לדיון ולהכרעה בשני הערעורים שלפנינו. נקדים ונעמוד על ההליכים שברקע כל אחת מן התובענות, נפנה לטיעוני הצדדים ולהחלטות בית-הדין האזורי, ולבסוף תינתן הכרעתנו לאור העיקרים והעקרונות שנקבעו לעיל במסגרת הנורמטיבית.
פרשת איסקוב (עע 90/08)
56. מן העולה מכתבי הטענות ומכלל החומר שהובא לפנינו, הן אלה:
המשיבה 2 – חברת פאנאיה בע"מ, חברת היי-טק בתחום התוכנה העסיקה את המערערת גב' טלי איסקוב ענבר (להלן בפרק זה: התובעת) כמנהלת אדמיניסטרטיבית, בכפיפות למשיב 3, סמנכ"ל הכספים בחברה (להלן: מר לזר). העסקתה של התובעת בחברה החלה בינואר 2006. כעבור כארבעה חודשים, בשלהי אפריל 2006, הודיע מר לזר לתובעת על סיום העסקתה ובמהלך חודש מאי החלה החברה בחיפוש אחר מחליפה. בפועל, המשיכה התובעת בעבודה עד ליום 18.7.06 עת נמסרה לה הודעת החברה על פיטוריה וכניסתם לתוקף ביום 20.8.06. משהוברר לחברה כי התובעת
--- סוף עמוד 67 ---
בהריון, הודיעה לתובעת כי פנתה למשרד העבודה ביום 8.8.06 לקבלת היתר לפיטוריה.
התובענות בבית הדין האזורי
57. התובעת הגישה לבית הדין האזורי בתל אביב תביעה נגד המשיבים 2,3,ו-4 (שלושתם ביחד להלן: החברה) במסגרתה עתרה להורות על החזרתה לעבודה, בטענה שפיטוריה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. בנוסף, תבעה תשלומים שונים בגין תקופת עבודתה וסיומה (עב 8556/06). החברה ביקשה לדחות את התביעה תוך שטענה, כי החל מיום 25.4.06 הייתה התובעת מוּדָעָת היטב לכך שנמסרה לה הודעת פיטורים ואף החלה לחפש לעצמה מחליפה. עוד נטען, כי הפיטורים נעשו ללא קשר להריון מאחר ובעת ההודעה על הפסקת העבודה והפיטורים לא ידעה כלל החברה על הריונה של התובעת.
בין לבין, התקבלה החלטת הממונה על חוק עבודת נשים היא המשיבה 1 בהליך שלפנינו (להלן: הממונה) במסגרתה נקבע כי לא נמצא קשר בין הפיטורים להיריון. אי לכך קיבלה החברה היתר לפיטורי התובעת החל מיום 18.10.2006. או אז, הגישה החברה תביעה לבית הדין האזורי נגד הממונה, במסגרתה ביקשה לקבוע כי תחילת היתר הפיטורים יוקדם ומועד פיטוריה של התובעת ייקבע ליום 20.8.2006 (עב 2493/07).
התובעת מצידה הגישה לבית הדין האזורי "ערעור" על החלטת הממונה בו עתרה לסעד הצהרתי המורה על ביטול ההיתר שניתן לפיטוריה בעודה בהריון (עב 10121/06).
הדיון בשלושת התובענות הללו אוחד והתקיים במשותף, כשעיקר המחלוקת בין הצדדים סבה על המועד בו נכנסו פיטורי התובעת לתוקף, והאם נוכח הריונה, היו הפיטורים כדין.
הודעות הדוא"ל המצורפות לתצהירו של מר לזר
58. במסגרת בירור התובענות במאוחד, טען מר לזר בתצהירו, כי התובעת החלה בחיפוש מקום עבודה אחר, בעודה עובדת בחברה. לטענתו, שמע מפי התובעת כי קיבלה שלוש הצעות עבודה אולם אינה רוצה לסיים עבודתה בחברה. בנוסף ציין, כי נודע לו מפי רכזת בחברת השמה, שהתובעת נשלחה לראיון עבודה בחברה אחרת, וכי ידוע לו על פניית התובעת לחבר
--- סוף עמוד 68 ---
בדירקטוריון החברה, כדי שיסייע לה במציאת מקום עבודה. לביסוס טענותיו אלה צירף מר לזר לתצהירו - כנספח 15 - עותק מ-48 תכתובות אי-מייל ששלחה התובעת במועדים שונים המעידים על תהליך חיפוש העבודה (להלן: נספח 15).
עיון בנספח 15 מעלה כי תכתובות האי-מייל נשלחו במהלך החודשים מאי ויוני 2006 ככל הנראה בשעות העבודה מתיבת דואר אלקטרוני שהעמידה החברה לשימושה של התובעת. מתוכן התכתובות עולה כי התובעת חיפשה עבודה חלופית עבור עצמה, וכי במסגרת תפקידה כמנהלת אדמיניסטרטיבית, חיפשה עובד מחליף למלא מקומה בחברה. לתכתובת האי-מייל צורף קובץTali CV.doc" " ככל הנראה "קורות חיים" של התובעת. הקובץ עצמו לא צורף לתצהירו של מר לזר.
במרבית התכתובות לא נרשם דבר וכל שניתן ללמוד מהן, הוא עצם משלוח הקובץ במועד מסוים, לנמען מסוים, כשמרבית הנמענים נחזים להיות חברות כוח אדם או חברות השמה. בחלק מן התכתובות, בנוסף לקובץ, מצוין ה"נושא" כ"תיאור משרה" כגון: עוזרת אדמיניסטרטיבית; מזכיר/ת מנכ"ל; מנהל/ת משרד; עוזר/ת אישי/ת ולצידם ציון מספר המשרה, לעיתים "במענה להודעתכם" או "בהתאם לפרסומיכם....". על פני הדברים נראה כי אלה הן פניותיה של התובעת להצעת עבודה ספציפית.
בתכתובות אחרות, נוסף טקסט קצר דוגמת "רצ"ב קורות החיים בהמשך לשיחתנו, אודה לעזרתך". באחת מהן כותרת הנושא היא "your help" ובתוֹכֶן ההודעה נשאל הנמען, האם "יש לך מישהו שיכול לתרגם לי ברמה מקצועית" קורות חיים בשפה האנגלית.
לפי העולה, לכאורה, מתוכנן של התכתובות, חלקן כוללות פירוט קורות חיים של התובעת, לכאורה לשם מציאת מקום עבודה חלופי עבורה; ובחלקן פירוט דרישות המשרה שמילאה בחברה, לכאורה, כחלק מפעילותה בשם החברה למציאת מחליפה תחתיה.
בתכתובת לחבר דירקטוריון בחברה, מצורפים קורות חיים של התובעת ובגוף התכתובת מתבקשת עזרתו, בהמשך לשיחה שקיימו באותו בוקר. על גב תדפיס התכתובת נכתב, ככל הנראה על ידי המצהיר מר לזר "פניה לערד נווה חבר דירקטוריון בפאנאיה !!! ".
--- סוף עמוד 69 ---
הודעת אי-מייל אחת נשלחה באמצעות בעלה של התובעת, כפי הרישום בכתב יד על גב תדפיס ההודעה שהוגש; שני תדפיסי אי-מייל מ-4 ו-8 ביוני הם תכתובת אישית בין התובעת ואחיה. המתייחסת להעברת קורות חיים, וכלולים בה פרטיו האישיים של האח לרבות מספרי טלפון וכתובת האי-מייל שלו.
טיעוני הצדדים בבקשה לפסילת תכתובות האי-מייל
59.התובעת הגישה לבית הדין האזורי בקשה לפסילת נספח 15 הכולל תכתובות אי-מייל ששלחה, תוך שטענה כי מדובר בתכתובות דואר אלקטרוניות פרטיות שהן בבחינת ראייה פסולה על פי חוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות (להלן: הבקשה).
בחקירתה הנגדית על תכתובות האי-מייל בנספח 15, אישרה התובעת כי חלקן נשלחו בזמן העבודה ללא קבלת רשות. לטענתה נהגה כך מכיוון ש"יוסי" (ככל הנראה יוסי כהן, מנכ"ל החברה) אמר לי שאני "יכולה להשתמש במייל שלי לשלוח מיילים פרטיים". כמו כן טענה כי רוב התכתובות היו לשם חיפוש עבודה וחלקן בענייניה האישיים.
במענה לשאלה: עלה בדעתך שמישהו בנתבעת עלה על זה שאת שולחת מיילים פרטיים בזמן העבודה?"
השיבה: "לא עלה בדעתי שמישהו חדר לתיבה הפרטית שלי. נכון שזו תיבת דאר של החברה אך נהוג בכל המקומות שעבדתי בהם להשתמש בתיבות הדאר גם לצרכים פרטיים".
60. החברה טענה כי יש לדחות את הבקשה לפסילת נספח 15, כי זכות הקניין שלה ברכושה, כמעסיקה, והאינטרס הציבורי גוברים על זכותה של התובעת לפרטיות במקום העבודה. בתצהירו מטעם החברה, הבהיר מר לזר, כי מדובר בתכתובות ששלחה התובעת במהלך עבודתה מתיבת דואר אלקטרוני של החברה, אשר נועדה לצרכי עבודתה בלבד, ומידע זה נשמר על השָרָת שבבעלות החברה; עוד טען, כי אין מדובר בתכתובת אי-מייל מתיבת דואר אלקטרוני פרטית, שאינה קיימת ואינה נשמרת כלל במחשבי החברה.
החברה הוסיפה והטעימה בטיעוניה, כי "כל עובדי החברה כולל התובעת ידעו שהנתבעת עורכת מפעם לפעם ניטור על כל תיבות הדואר
--- סוף עמוד 70 ---
האלקטרוני של החברה - שמאוחסן על שרת החברה - להבדיל מתיבות דואר פרטיות של העובדים - וזאת לאור סוג החומר שמאוחסן במחשבי הנתבעת, חשיבותו ורגישותו וכן מחשש להחדרת חומר מזיק למחשבי החברה. עובדה זו הובהרה היטב לכל עובד שהתקבל לעבודה, לרבות הנתבעת". לטענת החברה, הליך הניטור מתבצע דרך קבע בכל מחשביה, לפחות אחת לשבוע, כנוהל גורף ורחב שמטרתו "לשמור ולהגן על נכסי החברה". עוד נטען כי מדובר במסמכים חיוניים להוכחת גרסתה של החברה, כי תכתובות אלה מצויות ברשותה של התובעת, וכי אם תגלה אותם ממילא לא יהיה עוד צורך בהגשת התדפיסים שבנספח 15 לתצהיר.
החלטתו של בית הדין האזורי
61. ביסוד החלטתו של בית הדין האזורי עמדה שאלת הסכמתה של התובעת לפגיעה בפרטיותה, בחדירת החברה לתכתובות האי-מייל ששלחה ולתוכנן. בהחלטתו קבע בית הדין האזורי כי "יש לראות את התובעת כמי שהסכימה לעיון החברה בהודעות הדואר האלקטרוני שהוגשו כראיה". אי לכך, התיר בית הדין האזורי הגשתן של התכתובות בנספח 15 לתצהירו של מר לזר כראיה מטעם החברה. עיקר טעמיו של בית הדין בהחלטתו זו, נפרט להלן.
62.בית הדין האזורי קבע כי הפגיעה בפרטיות התובעת נעשתה בהסכמתה מכללא. זאת, מש"תיבת הדואר האלקטרוני ניתנה לתובעת - ככלל, לצורכי עבודתה, ואין מדובר בתיבה פרטית ו/או עם סיסמה מיוחדת הידועה רק לה אישית". על כן התובעת ידעה "שאין מדובר במתחם פרטי שמובטח שלא יחדרו אליו" ויכולה הייתה ש"לא לכלול בהודעות נושאים אישיים שאינה מעוניינת שייחשפו". מה גם שהחברה הבהירה לעובדים "כי היא עורכת מעת לעת ניטור של תיבות הדואר האלקטרוני המאוחסנות על גבי שרת החברה". אי לכך, התובעת ידעה כי תיבת האי-מייל שהועמדה לרשותה אינה מיועדת לענייניה האישיים או האינטימיים, וכי קיימת אפשרות שתוכן ההודעות יגיע לצדדים שלישיים, לרבות החברה עצמה. לאור כל אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי ההסכמה מכללא שניתנה על ידי התובעת "אינה לפיכך, לחדירה משמעותית לפרטיותה (לגביה היינו בודקים היטב אם אכן ניתן להסיקה), אלא לעיון בהודעות