--- סוף עמוד 71 ---
דואר אשר נכתבו על ידה בידיעה שהן עלולות להיחשף, וממילא לא כוללות עניינים פרטיים במיוחד מנקודת ראותה של התובעת".
הוסיף בית הדין וקבע, כי הפגיעה בהסכמה בפרטיותה של התובעת היא מכל מקום מינימאלית ואינה חורגת מהדרוש לצורך השגת המטרה. זאת, משנמצא כי חלק מן התכתובות היו בעלות "תכלית כפולה – פרטית (חיפוש עבודה עבור התובעת עצמה), והן במסגרת ביצוע תפקידה בחברה (איתור מחליפה, כחלק מתפקידה כמנהלת האדמיניסטרטיבית של החברה)". בנסיבות אלה, התובעת ויתרה על זכותה לפרטיות, בכך ששלחה הודעות אי- מייל המשלבות את התחום הפרטי עם ענייני העבודה.
בהתייחס ליתר התכתובות, קבע בית הדין, כי הן מהוות "העברה טכנית של קורות החיים" ובמרביתן אף ללא מלל נלווה; וכי "למעשה אין הבדל משמעותי בין עיון בהודעה מסוג זה - הכוללת את שם הנמען, הנושא ועצם קיומו של מסמך נלווה (ללא המסמך עצמו) – לבין רשימה טכנית של 'פריטים שנשלחו', שהמעסיק היה יכול להוציא בדומה לפלט שיחות טלפון יוצאות". עוד נקבע, כי "החברה לא עיינה בתוכנן של ההודעות כדבר שבשגרה או לסיפוק סקרנותה אלא על מנת להתמודד עם תביעתה של התובעת כנגדה, נתון שהינו רלוונטי במסגרת איזון האינטרסים ושקילת התועלת מול הנזק".
בית הדין הוסיף וקבע כי משיש לראות בתובעת כמי שנתנה הסכמתה לעיון החברה בתכתובות, אין מדובר, בנסיבות המקרה, בפגיעה בפרטיות מסוג "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו" כהוראת סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות ואף אין מדובר בהאזנת סתר.
הערעור
טיעוני הצדדים
63. המערערת כיוונה ערעורה נגד החלטתו של בית הדין האזורי, תוך שחזרה על עיקר הטענות שהעלתה בפניו. בתוך כך הוסיפה וטענה, כי בהסתמך על העקרונות שהותוו בהסכם הקיבוצי, אין לראות בהתנהלותה הסכמה כלשהי לחדירת החברה המעסיקה לתכתובת האי-מייל הפרטית שלה, גם אם נשלחה מהמחשב שבבעלות החברה; כי לא ניתנה הסכמתה המפורשת לחדירה לתכתובת האי מייל; וכי היא או איש מטעמה לא נכח בעת ביצוע פעולה זו. עוד טענה, כי החדירה לפרטיותה היתה בלתי מידתית ובחוסר
64. --- סוף עמוד 72 ---
65. תום לב; כי החדירה לתכתובת המייל שלה "לא נבעה משיקולים עסקיים שוטפים" ומחשש כי השימוש שנעשה על ידה במחשב עלול להזיק לעסק. בנוסף טענה, כי החברה "יכולה הייתה ואף הביאה עדויות וראיות אחרות להוכחת טענותיה בהליך העיקרי". אי לכך, חזרה וטענה כי אין להתיר הגשת התדפיסים שהופקו מתכתובות אלה, כראיה, וביקשה להורות על הוצאתם מתיק בית הדין האזורי.
החברה מצידה תמכה טיעוניה בהחלטתו של בית הדין האזורי וטעמיו, תוך שחזרה על עיקרי טענותיה בפניו.
ההסתדרות הכללית ולשכת התיאום התייצבו לדיון והגישו הודעה על גיבושו של ההסכם הקיבוצי אשר צורף לטיעוניהן, תוך פירוט עקרונותיו, כמבואר לעיל.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו לדיון, מכוח סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, נוכח חשיבותו של הנושא הנדון. בהודעתו, תמך היועץ המשפטי בערעורה של גב' איסקוב, תוך שטען כי לא ניתן לייחס למערערת הסכמה מכללא לחדירה לתוכן תכתובת האי מייל באמצעות שָרָת החברה, בהעדר ידיעה בדבר מדיניות מפורשת במקום העבודה על מעקב הכולל חדירה לתוכן תכתובת האי מייל; משלא ניתנה הסכמתה המפורשת מדעת ומרצון; ומשלא התקיים עקרון המידתיות בין תכליתה של החדירה לתכתובת האי-מייל, לבין עוצמת הפגיעה בזכות המערערת לפרטיות.
האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד התייצבו לדיון כ"ידידי בית המשפט". בניירות העמדה מטעמם טענו, כי הפגיעה בפרטיותה של המערערת לא היתה לצורך "עניין אישי כשר"; וכי הפגיעה בפרטיותה אינה מידתית ולא היתה נחוצה להוכחת גרסתם העובדתית של המשיבים. עוד טענו, כי ככלל זכותו של עובד להתקשר לצרכיו הפרטיים באינטרנט ובתכתובת דואר אלקטרוני אישית במהלך יום העבודה "אינה ניתנת להתנאה ובצידה קיימת חובה של המעביד להבטיח את מימושה". לטענתם, הנחת המוצא היא, כי "הסכמת העובד לפגיעה בפרטיותו אינה ניתנת מרצונו החופשי", כי יש להתייחס להסכמה מעין זו בחשדנות והיא כפופה לבחינת תכלית הפגיעה בפרטיות ומידתיותה. בהתייחס להסכם הקיבוצי, טענו, בין היתר, כי ההסכם קובע עקרונות כלליים ועמומים ומעצים בכך את נחיתותם של
--- סוף עמוד 73 ---
העובדים, תוך שימת דגש מופרז על הערך החוקתי האובייקטיבי הקנייני של המעסיק במחשב במקום העבודה.
הכרעה
דחיית טענתה המקדמית של החברה בדבר היות הסכסוך "תיאורטי"
66. לאחר הדברים האלה, הוסיפה החברה והודיעה, כי היא מבקשת למשוך מתיק בית הדין את תכתובות האי-מייל של המערערת, אשר צורפו לנספח 15 לתצהיר מטעמה. זאת בטענה כי תכתובות אלה אינן דרושות במסגרת ההליך העיקרי, נוכח קיומן של ראיות קבילות אחרות, שיש בהן כדי לייתר את הצורך בראיות מושא הערעור. אי לכך, טענה החברה, כי הערעור הפך להיות תיאורטי והכרעתו של בית דין זה בערעור מתייתרת, ודינו להימחק. אין בידינו לקבל טענה זו ודינה להידחות, מן הטעמים שלהלן.
67. ראשית דבר, הסעד לו עותרת המערערת, אינו תיאורטי כי אם הצהרתי. בפרשת חיים טולדנו[193] ציינתי כי תובע עשוי לקבל סעד הצהרתי "ובלבד שבכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי, על עניין ממשי בקבלת הסעד שיביא לו תועלת, או יסיר מפניו מכשול כלשהו"; וכי אינטרס לגיטימי למתן סעד הצהרתי ולקיומו של עניין ממשי של התובע בפתרון הסכסוך, יכול ויקום "בהבטחת זכויות הצדדים ליחסי עבודה ובכשרות ההליכים שננקטו על ידם". בענייננו, המערערת הצביעה לכאורה על אינטרס לגיטימי בהמשך הדיון בהליך הערעור בנוגע לקבילות נספח 15. זאת, לאור טענותיה בדבר הפגיעה הנטענת בפרטיותה, הצורך ל"טהר ולנקות את שמה ותדמיתה", ונוכח טענתה כי יש לאפשר לה הגשת הליכים אחרים נגד המשיבים.
אף אין לקבל את טענת החברה לפיה מדובר בסעד תיאורטי בלבד, נוכח בקשתה להוציא את נספח 15 מתיק בית המשפט, ולסיים בכך את הסכסוך מושא ההליך הערעור. זאת מן הטעם שהערעור מגלה על פניו שאלה עקרונית כללית הדורשת הכרעה, במנותק מן הסכסוך הקונקרטי
--- סוף עמוד 74 ---
והמצדיקה חריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסכסוך[194]. עניינה של המחלוקת מושא הדיון בסוגיות חוקתיות ועקרוניות בעלות השלכה על הציבור בכללותו, בהן נדרשים בירור, הכרעה והנחייה של בית דין זה[195]. מה גם שלפנינו שתי החלטות עקרוניות שניתנו על ידי שני בתי-דין אזוריים, שאינן זהות במהותן. אשר על כן, דחינו את טענת החברה בדבר היות הסכסוך "תיאורטי" והחלטנו על המשך הדיון בערעור וההכרעה בו.
ולגופם של דברים
66.נקדים ונציין כי דין ערעורה של גב' איסקוב להתקבל. מסקנתו של בית- הדין האזורי, לפיה חדירת החברה לתכתובות האי-מייל של המערערת ולתוכנן הייתה כדין, נוכח הסכמה מכללא שיוחסה לה, אינה מקובלת עלינו. לא הוכח כי החברה מילאה כנדרש אחר עקרון השקיפות שעניינו בגילוי היקף השימוש המותר והאסור בטכנולוגיות המידע במחשב ובהיקף המעקב הכללי הנעשה על העובדים, טיבו ותכליתו; החברה לא מילאה אחר עקרונות הלגיטימיות והמידתיות; אף לא הוכח כי המערערת נתנה הסכמתה במפורש, מדעת ומרצון, לחדירת החברה לתכתובות האי-מייל האישיות שלה בתיבת דואר שהעמידה החברה לשימושה. על כך נוסיף, כי חדירת החברה לתכתובת האי-מייל של המערערת בתיבה שהוקצתה לה, אף אינה עונה על עקרונות ההסכם הקיבוצי ודרישותיו, עליהם עמדנו לעיל. ונבאר.
העדר מדיניות ברורה וידיעה על איסור השימוש האישי בתיבת האי-מייל ועל קיום מעקב וחדירה לתכתובת האישית של המערערת.
67.בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות שבתיק מעלה, על פני הדברים, כי לא הוּכָחָה מדיניות מפורשת מטעם החברה, האוסרת על שימוש אישי בתיבת האי-מייל שהוקצתה לה לצרכי עבודה. לא הוּכָחָה לכאורה מדיניות ברורה ומפורשת של החברה, על מעקב אחר תכתובות העובדים,
--- סוף עמוד 75 ---
לרבות חדירה לתיבת האי-מייל שהועמדה לרשותם לצרכי עבודה ובמיוחד לתכתובת אי מייל אישית שנעשתה במסגרתה. אף לא הוכח כי המערערת ידעה על מדיניות החברה בהקשרים אלה. מתצהירו של מר לזר עולה מדיניות כללית ומעורפלת, נעדרת פירוט ותשתית ראייתית, שאין בה כדי לבסס קיום חובות הגילוי והשקיפות החלות על החברה. אף אין ראיה ולוּ לכאורית, על כך שהחברה יידעה במפורט ובמפורש את עובדיה לרבות המערערת, על כוונתה ויכולתה לחדור לתיבת הדואר האלקטרוני שהוקצתה לעובדים, ובכלל זה אף לנתוני תקשורת ותוכן של תכתובות האי-מייל האישיות שלהם. בה במידה, לא הוּכָחָה מדיניות ברורה של החברה, או הבאתה לידיעת העובדים בכל הנוגע לטיב המעקב והיקף יריעתו, כנדרש. אף לא עלה בידי החברה להוכיח כי קיימה חובות הגילוי והשקיפות הנדרשות מכח עקרון תום הלב, והדין החל.
לא הוכח כי החברה מילאה אחר עקרון הלגיטימיות
68.לפי העולה מטענות הצדדים, ולכאורה, לא הוכחו נסיבות המגבשות את עקרון הלגיטימיות, אשר יהא בהן כדי להוות הגנה ופטור למעסיק מפני טענות בדבר פגיעה בפרטיות העובד. זאת, לאור הזכות לפרטיות, העקרונות שהותוו בהוראות ההסכם הקיבוצי ועקרונות המשפט המשווה. אף לא הוכחו טענות החברה שיש בהן כדי להצדיק חדירה לתוכנן של תכתובות האי-מייל האישיות והמעורבות של המערערת. משלוח קורות חיים, בדומה לראיון עבודה, אינו מהווה אינטרס עסקי של החברה, המצדיק חדירה לתוכן תכתובות האי-מייל האישיות של המערערת [196].
העדר הסכמה מפורשת מדעת ומרצון של המערערת לפגיעה בפרטיותה
69. החברה טענה כי הובהר היטב לעובדים והמערערת בכללם, על כך שמפעם לפעם מתקיימים הליכי ניטור בכל תיבות הדואר האלקטרוני של החברה, המאוחסנות על שרת החברה – להבדיל מתיבות דואר פרטיות של העובדים. זאת, לטענת החברה, נוכח סוג החומר המאוחסן במחשביה, חשיבותו ורגישותו, ומחשש להחדרת חומר מזיק למחשביה.
--- סוף עמוד 76 ---
בטענות אלה אין די כדי להצדיק חדירתה של החברה לתכתובת האי-מייל האישית של המערערת, ודינן להידחות. לאור הדין החל והעקרונות שהותוו בדיוננו לעיל, נדרשה הסכמתה המפורשת של המערערת, מדעת ומרצון, לחדירה לתכתובת האי-מייל האישית שלה. לפי העולה לכאורה מחומר הראיות, הסכמה כזו לא נתנה המערערת.
לא הוכח כי התקיים עקרון המידתיות
70. המשיבה, שהיא חברת סטארט-אפ העוסקת בהייטק, לא פעלה באופן מידתי כנדרש על פי הדין החל[197] ו"חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות"[198]. כפי שהבהרנו לעיל, על המעסיק להקפיד על שימוש מצומצם ומידתי בטכנולוגיית המעקב. זאת, גם כאשר מדיניות המעקב במקום העבודה, בכפוף להסכמה מדעת ומרצון כללית וספציפית של העובדים, כוללת בצורה ברורה ומפורשת הנחיות בנוגע לחדירה לתיבות דואר אישיות ומעורבות המוקצות לעובדים במקום העבודה ולתוכן התכתובות האישיות, להבדיל מניטור נתוני תקשורת גרידא. יתירה מזו. השימוש בטכנולוגיית המעקב ייעשה לאחר בחינת חלופות טכנולוגיות אחרות, ובנסיבות דווקניות המגבשות אינטרס לגיטימי לפעולה מעין זו[199].
עיקרים אלה חלים ביתר שאת בענייננו, בו מלכתחילה לא הוכחה מדיניות החברה בנוגע לאסור והמותר בשימוש הנעשה על ידי העובדים במחשב ובטכנולוגיות המידע, ולאפשרויות המעקב אחר אותו שימוש, לרבות בתיבות הדואר שהוקצו לעובדים. אף לא הוכח קיומו של אינטרס לגיטימי של החברה המעסיקה שיש בו כדי להצדיק חדירתה לתכתובת האי-מייל האישית של המערערת.
זאת ועוד. לא הועלתה כל טענה מטעם החברה, כי נבחנה אפשרות פוגענית פחות של ניטור ומעקב של נתוני תקשורת בלבד, באופן שהיה מספק תוצאה זהה, ללא צורך בחדירה לתוכן תכתובות האי-מייל האישיות של המערערת, שלמרביתן לא צורף מלל כלשהו. במסגרת הנקיטה באמצעים פחותים בפוגענותם, לא ביקשה החברה צו לגילוי מסמכים מן המערערת,
--- סוף עמוד 77 ---
עובר לחדירתה לתכתובת האי-מייל האישית של המערערת. בהקשר זה, יש לייחס חומרה יתירה להתנהלות החברה, במיוחד נוכח טענתה המאוחרת, בשלב הערעור ובדיעבד, כי תכתובות האי-מייל של המערערת אינן דרושות במסגרת ההליך העיקרי. שכן קיימות ראיות קבילות אחרות, שיש בהן כדי לייתר את הצורך בתכתובות המייל שבנספח 15 לתצהיר החברה, מושא הערעור.
סיכומם של דברים
71. חדירתה של החברה לתכתובת האישית של המערערת במחשב ובתיבת הדואר שהוקצו לשימושה במקום העבודה, מבלי שהתבקשה ומבלי שניתנה הסכמתה מרצון ומדעת, מכללא או במפורש, מהווה פגיעה בפרטיותה. חדירת החברה לתוכן תכתובות האי-מייל האישיות של המערערת נעשתה באופן בלתי מידתי, בלתי סביר ושאינו הולם את עקרונות השקיפות והלגיטימיות. בנסיבות אלה חדירת החברה לתכתובת האישית של המערערת בתיבת הדואר שהועמדה לרשותה פסולה מעיקרה, ואין חלות עליה ההגנות שבדין. זאת, גם אם אותה תיבה שימשה כתיבה מעורבת, לצרכי עבודה ולצרכיה האישיים של המערערת.
על האמור נוסיף, כי אין להתיר קבילותן של הראיות לפי סעיף 32 סיפא לחוק הגנת הפרטיות. מכלול נסיבות העניין, לרבות טענות החברה כי החדירה לתכתובות האי-מייל האישיות של המערערת נועדה להשגת ראיות המבססות אמיתוּת גרסתה, אין בהן כדי להוות "טעמים שיירשמו להשתמש בחומר" הַפָּסוּל לפי שיקול דעתו של בית הדין, ללא הסכמה ובהעדר ההגנות והפטורים המצדיקים פגיעה בפרטיות לפי עקרונות הדין החל והמשפט המשווה[200]. זאת, משלא הוכח צורך דחוף אשר חייב חדירה לתוכן תכתובת האי-מייל של המערערת בכלל, ולתכתובות האישיות שלה, בפרט. מה גם, שניתן היה להשיג את הראיות בדרך אחרת ובאמצעים אחרים פוגעניים פחות[201].
72. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, דין ערעורה של גב' טלי איסקוב ענבר להתקבל. בהתאם ומכוח הוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, נפסלת
--- סוף עמוד 78 ---
קבילותן של תכתובות האי-מייל שצורפו כנספח 15 לתצהירו של מר לזר, ויש להוציאן מתיק בית הדין.
פרשת אפיקי מים (עע 312/08)
העובדות והמחלוקת
73. המערערות מאוגדות כאגודות שיתופיות בע"מ ועוסקות באספקת מי השקיה לחקלאים בעמק בית-שאן להפעלת מערכות אספקת מים וכיוצ"ב (להלן: החברות). המשיב הועסק בחברות כמהנדס בכיר משך 21 שנה עד לסיום יחסי העבודה ביום 25.9.2005.
במהלך עבודתו העמידו החברות לרשות המשיב ולשימושו מחשב נייד, ותיבת דואר אלקטרוני (להלן: התיבה האישית). המשיב עשה שימוש בתיבה האישית שהוקצתה לו במקום העבודה. בנוסף על כך, עשה המשיב שימוש בתיבת דואר חיצונית-פרטית משלו, בשעות העבודה ולאחריהן.
74. החברות הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת תביעה נגד המשיב (עב 1158/06). במסגרתה טענו, כי למרות שהמשיב הועסק על ידן כאיש אמון, קיים במסגרתן עסק פרטי משלו ללא ידיעתן, ביצע עוולות של גזל סוד מסחרי, מוניטין וגניבת עין, גרף רווחים כספיים גבוהים וגרם להן נזקים רבים והפסדים ניכרים. בגין גזילת הכנסותיהן, עתרו החברות לחיובו של המשיב בתשלום 1,5 מליון ש"ח, לצרכי אגרה. בנוסף עתרו לכינוס נכסיו בהתאם לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999 ולצווי מניעה וסעדים כספיים נוספים.