9.3 המבקשת 2 לא הראתה ולו לכאורה, כי יש לה זכות מטעם המבקשת 1 למכירה בלעדית בארץ של מוצרי ניינבוט, והכל מהסיבות שנסקרו לעיל. ההסכם שלה הוא עם חברה אחרת מהמבקשת 1. על פניו הסכם איננו של בלעדיות בהגדרתו, אלא תלוי תנאים. לא ברור אם אותה חברה Nineunion , שנתנה זכות למבקשת 2, היא בעלת זכות השיווק הבלעדי למפיצים בישראל, אם לאו. בהחלט יתכן כי גם לחברה אחרת יש זכות לשווק למפיצים בישראל את מוצרי ניינבוט. המבקשת 2 בחרה שלא ליתן תצהיר בדבר תקפותו של ההסכם השני, ולכן יתכן שכלל איננו בתוקף. עובדה היא כי המשיב 1 עומד בקשר עם חברה סינית שמצהירה על עצמה כי היא סוכן שיווקי של המבקשת 1, אותה חברה שאף ברכה אותו על שם "המתחם" שבחר, הכולל את השם ניינבוט ישראל. לפיכך, בשלב זה לא הוכח ולו לכאורה כי מעמדה של המבקשת 2 כמפיץ של המוצרים עדיף על מעמד המשיב כיבואן המוצרים.
9.4 בנסיבות אלו , בשל התשתית העובדתית הלכאורית, מתייתר בשלב זה דיון בשאלת גניבת עין, הטעית הציבור בשל מצגי שווא או כל עוולה מסחרית אחרת, וכן מתייתר הדיון בעילת עשיית עושר ולא במשפט.
- מאזן הנוחות
10.1 כשזכות התביעה קלושה במיוחד, פוחת משקלו של "מאזן הנוחות". בנוסף, על המבקשות מוטל נטל כבד יותר להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. דהיינו, שבהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים אי-מתן הצו יסב להן נזק גדול מנזק העלול להיגרם למשיב בשל מתן הצו . אלא שגם כאן, לא הרימו המבקשות את הנטל הנחוץ. המבקשות טוענות כי כבר מ2004 הן מפיץ בלעדי של המוצרים. המשיב פועל בשוק מאז שלהי שנת 2014. חלפו עברו להן שנתיים תמימות, מבלי שהמבקשות סברו שפעילותו בשוק גורמת להן נזק כזה שיש להלחם בו. העובדה שסימן המסחר של המבקשת 1 נרשם בנובמבר 2016, אין בו כדי להגביר את הנזק שהמבקשות סבורות שנגרם להן. גם מספר חודשים נוסף, עד להכרעה בתביעה העיקרית, לא יגרום נזק מהותי למבקשות ששתקו עד עתה. לעומתן, למשיב שם מסחרי שהוא משתמש בו מזה שנתיים , שם אתר שהוא משתמש בו, דף פיסבוק, פנקסי חשבוניות וקבלות, ופרסומים שונים. שינוי כל אלו בשלב הסעד הזמני, יכול לגרום נזק מסחרי רב למשיב, שאם יסתבר שהדין עימו, יהיה קשה לתקן נזק זה.
- לסיכום
11.1 משיקולים של הוכחת הזכות לכאורה ומאזן הנוחות, מצאתי כי אין להיעתר לסעד הזמני המבוקש.
11.2 הבקשה לסעד זמני – נדחית.