התובעים טוענים עוד, כי השבתת סוכנויות הדואר אינה עילה לביטול ההסכמים. על פי הטענה, יש להחיל על התובעים את זכות השביתה הלקוחה מתחום יחסי העבודה ולהרחיבה למערכת היחסים שבינם לבין הנתבעת, אף אם לא מתקיימים יחסי עבודה רגילים בין הצדדים ואף שארגון סוכני הדואר איננו ארגון יציג, כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים), וזאת לאור קיומו של סכסוך "מעין קיבוצי" בין הצדדים ולחילופין, לאור מערכת היחסים המיוחדת ששררה לאורך השנים בין הנתבעת לבין ארגון סוכני הדואר. נטען, בהקשר זה, כי לאורך כל שנות הסכסוך בין הצדדים הכירה הנתבעת בארגון סוכני הדואר כארגון יציג של סוכני הדואר וכי בפועל אמנם תפקד הארגון כארגון יציג, לרבות לעניין הפעלת זכות השביתה וניהול משא ומתן מעין קיבוצי. נטען, כי לאור האמור, התובעים היו זכאים להסתמך על הכרת הנתבעת בארגון סוכני הדואר כארגון היציג של הסוכנים בסכסוך מעין קיבוצי בינם לבין הנתבעת, הייתה להם הזכות לשבות במסגרת הסכסוך המעין קיבוצי בין הצדדים ובניסיון לשמור על תנאי העסקתם וכי בכל מקרה אין לראות בעיצומים שבהם נקטו הסוכנים, לרבות השבתת הסוכנויות באופן סמלי למשך ימים ספורים, משום הפרת חוזה, וודאי שלא הפרה יסודית המזכה את הנתבעת בביטול החוזים עמם ללא כל התראה. התובעים מדגישים, כי לא הייתה זו הפעם הראשונה בה השביתו הסוכנים את סוכנויות הדואר במטרה להגן על עצמם מפני ניסיונה של הנתבעת לפגוע בתנאי העסקתם, וזאת בהנהגת הארגון, וכי מעולם לפני כן לא גרם הדבר לביטול ההסכמים עמם על ידי הנתבעת, שראתה בשביתה אמצעי לגיטימי הניתן להפעלה במסגרת מאבקם הקיבוצי של התובעים.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי הנתבעת ביטלה שלא כדין את הסכמי ההתקשרות עמם ובכך הפרה, הלכה למעשה, את הוראות ההסכמים שבין הצדדים. נטען, בהקשר זה, כי ההסכמים שנחתמו עם התובעים הפכו להסכמים לתקופה בלתי קצובה לאחר שהנתבעת הודיעה בשנת 2004 על ביטולם מחד, אך חזרה להסתמך עליהם, מאידך, והצדדים קיימו את כל הוראותיהם. על פי הטענה, המדובר בהארכת חוזה בדרך של התנהגות ובמקרה זה לא חלות הוראות סעיפים 22 ו-23
--- סוף עמוד 18 ---
להסכם וביטול ההסכם כפוף לדיני החוזים הכלליים ולאמות המידה הראויות בביטול חוזים. נטען, כי מכל מקום, ההוראות הקבועות בסעיפים 22 ו- 23 להסכמים, המאפשרות לנתבעת לבטל את ההסכם לאלתר בנסיבות מסוימות, הן בבחינת תניות מקפחות בחוזה אחיד שדינן בטלות, וכי אף אם אין המדובר בתניות מקפחות בחוזה אחיד, הרי שלא ניתן היה לבטל את ההסכמים לאלתר לנוכח מערכת היחסים ארוכת השנים שנוצרה בין הסוכנים לנתבעת, הוראות ההסכמים עצמם, אומד דעת הצדדים בעת חתימתם וקל וחומר בעת ביצועם. בהקשר זה נטען, כי חוזה לתקופה בלתי קצובה, מהסוג נשוא התובענה, אשר הינו חוזה מורכב המקים, למעשה, מערך שלם של סוכנויות, עובדים והתחייבויות של הסוכנים לצדדים שלישיים, אינו ניתן לביטול בהתראה של חודשיים, ובוודאי שלא מבלי ליתן כל הודעה מוקדמת, וכי גם אם אין המדובר בחוזה לתקופה בלתי קצובה, הרי שיש לפרש את הוראת סעיף 22 להסכם באופן המקים לנתבעת זכות לבטל את ההסכם תוך מתן התראה מוקדמת הנגזרת מהוותק של כל סוכן ומהסתמכותו.