בנוסף, הוגשו תצהיריהם של מר צביקה דיאמנט, מנהל תחום הנדסת ייצור בחברת הדואר, ומר אבי פנקסוביץ', המשמש כאחראי על תחום התשלומים בחברה, הרלבנטיים בעיקר לעניין נזקי חברת הדואר בתביעה שכנגד ולעניינם של היבטים כספיים שונים אשר עלו בתצהירי התובעים.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי היה על הנתבעת להביא לעדות עדים נוספים, ובעיקר את הגב' טל אמיד. טענה זו יש לדחות. מר בר-מג בכיר מגב' אמיד והיה בארגון על גלגוליו זמן ממושך יותר. בנוסף, גב' אמיד אינה עובדת עוד בחברה, וגם מעדויות התובעים לא עולה מעורבותה ככזו המחייבת הבאתה לעדות, בנוסף לעדים האחרים שהובאו. מר בר-מג נשאל על כך בחקירתו הנגדית והשיב כי העדים האחרים לא הובאו כיון ש: "אני הייתי מעורב כחוט השני ומכיר את
--- סוף עמוד 75 ---
הנושא יותר טוב מכולם" (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 196, ש' 18-19). ואכן, חקירתו לפני העלתה כי אלו הם פני הדברים.
בנוסף, לגבי גב' אמיד, זו הגישה תצהיר לתמיכה בהמרצת הפתיחה והבקשה לצו מניעה שהגישה הנתבעת בגדרי ההליכים הקודמים. בתגובה לבקשה (סעיפים 5, 15, 17, ו-19), הצהירו סוכני הדואר, כי אחד הליקויים בבקשה הוא שהתצהיר שצורף (זה של גב' אמיד), ניתן על ידי מי "שהעובדות אינן ידועות לה מידיעה אישית". זה גם היה אחד הנימוקים לבקשת סוכני הדואר באותו הליך לסילוק התובענה על הסף. על כן, אין לאפשר להם לטעון כעת, במסגרת ההליך שלפניי, כי נפל פגם בהבאת עדויות הנתבעת בכך שאותה גב' אמיד לא הוזמנה לעדות.
5.3 המסכת העובדתית שהתבררה בנוגע לסכסוך
5.3.1. על הרקע לפרוץ הסכסוך וראשית המגעים בין הצדדים
כאמור, ביום 15.9.03 החליטה ממשלת ישראל על ביצוע רפורמה מקיפה בשוק הדואר ובכלל זה על פתיחת שוק הדואר בישראל לתחרות, ביטולן של רשות הדואר ובנק הדואר והקמת חברת הדואר כחברה ממשלתית, תוך הרחבת שירותי הדואר הקיימים לתחומי פעילות נוספים. רפורמה זו בשוק הדואר ובמבנה רשות הדואר בוצעה מכוח תיקוני חקיקה משמעותיים שנערכו בחוק רשות הדואר (ששמו שונה לחוק הדואר), ובהתאם להוראות חוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004. הרפורמה נועדה להתבצע באופן הדרגתי, בשורה של צעדים, אשר שיאם היה צפוי להתרחש ביום 1.3.06, שאז נועדה רשות הדואר להפוך מרשות סטטוטורית לחברה ממשלתית בשם "דואר ישראל בע"מ". היינו, עמדו לרשות קרוב לשלוש שנים להסדיר את ענייניה קודם להפיכתה לחברה.
בשל הגירעונות הכבדים שצברה הרשות לאורך השנים ולנוכח הצורך בהתייעלות לקראת הפיכתה לחברה ממשלתית, הנדרשת לפעול בסביבה תחרותית ולעמוד במבחני רווחיות, נדרשה רשות הדואר לנקוט בצעדי התייעלות מידיים ולקיצוצים נרחבים בהוצאותיה, ובכלל זה לצמצום במצבת כוח האדם שלה, להפחתת שכר עובדיה ומנהליה ולצמצום במספר יחידות הדואר. מטבע הדברים, צורך זה בהתייעלות, קיצוץ בעלויות וסגירת נקודות מכירה לא רווחיות, לא יכול היה לפסוח על פעילות סוכני הדואר (ראו, בהקשר זה, את סקירת המצב, כפי שנמסרה על ידי יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת בישיבתה מיום 24.2.04, עמ' 2 לפרוטוקול הישיבה, נספח 7 לתצהיר מר בר-מג). לפיכך, וכחלק מתכנית התייעלות כוללת, ביקשה רשות הדואר לצמצם את מספר סוכנויות הדואר וכן ביקשה לשנות את ההסכמים שבינה לבין סוכני הדואר כולם, ובכללם התובעים, וזאת בעיקר בכל הנוגע לתמורה המשולמת לסוכנים בעד שירותי הדואר.
על רקע האמור, הודיעה הרשות לארגון סוכני הדואר, בפגישה שנערכה עם נציגיו בחודש יוני 2003, על כוונתה לבצע רפורמות ושינויים בתנאי ההתקשרות בינה לבין סוכני הדואר, ובתוך כך מסרה לנציגי הארגון לוח תמורה חדש, המגלם הפחתה מסוימת בתמורה המשולמת להם, וכן
--- סוף עמוד 76 ---
נוסח מוצע להסכם חדש. עוד הודיעה הרשות, כי במסגרת הרפורמות והשינויים, תידרש סגירה של כ-75 סוכנויות (עותק מתרשומת הפגישה בין נציגי הסוכנים ונציגי רשות הדואר מיום 4.6.03 ופירוט שיטת התמורה המוצעת צורפו כנספח 2 לתצהירו של מר בר-מג).
מפאת דחיפות העניין והצורך המידי להיערך לביצוען של הרפורמות המתרגשות על הרשות, הפצירה הרשות בארגון לקדם את המשא ומתן בין הצדדים בצורה מהירה ותכליתית וליתן התייחסות להצעתה ללא כל דיחוי, על מנת שניתן יהיה לגבש במהרה נוסח מוסכם להסכם ולשיטת התמורה החדשה (העתק ממכתבו של מר בר-מג ליו"ר הארגון דאז, מר מאיר רוזנר, ז"ל, מיום 8.6.03, צורף כנספח 3 לתצהיר מר בר-מג).
ביום 14.8.03, כחודשיים ומחצה כמעט לאחר הפגישה שנערכה בין הצדדים, הגיש הארגון הצעה נגדית לרשות, בה הוא דרש להגדיל את התעריפים המשולמים לסוכנים ב-50% (העתק מהצעת הארגון מיום 14.8.03 צורף כנספח 5 לתצהיר מר בר-מג).
על הלך הרוח בשלב זה של המשא ומתן העיד מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 185 ש' 14-25):
"ש. אתה טוען בתצהירך שארגון סוכני הדואר לא שיתף פעולה במו"מ, גרר רגליים והיה לו נוח המצב הזה שלא לסגור אתכם את הדברים.
ת. לא יודע אם היה לו או לא היה לו נוח, אך הוא לא שיתף פעולה אפילו הפגין גישה קנטרנית כי בתגובה על ההצעה שלנו שבאה על רקע של מצוקה מאד גדולה של ארגון שעמד לפני קריסה, קיבלנו לאחר חודשיים וחצי הצעה נגדית שלא רק מבטאת את צו השעה בקיצוצים אגב שעשינו בכל מגזרי הדואר לרבות פיטורים של 500 עובדים להוציא מגזר סוכני הדואר, אז חודשיים וחצי [אחרי] קיבלנו ממנו הצעה שהשורה התחתונה שלה זה העלאה של התמורה המשולמת לסוכני הדואר ב-50%.
ש. ממתי אתה אומר שארגון סוכני הדואר לא שיתף פעולה.
ת. מיום 4.6.03. היו אמנם פגישות אין ספור והתכתבויות אין ספור, אבל סוכני הדואר החליפו את הנציגים שלהם חדשות לבקרים..".
ביום 28.10.03 הודיעה הרשות לכל סוכניה, בהודעה של חודשיים מראש, כי אין בכוונתה להאריך את תוקף ההסכם עמם לשנה נוספת, וכי ההסכם יסתיים לפיכך ביום 31.12.03. עוד הודיעה הרשות בהודעתה זו, כי בכוונתה לערוך שינויים בהסכם הקיים, אשר לשמם מקיימת הרשות משא ומתן עם הארגון, וכי בדעתה לחתום על הסכם חדש עם אותם סוכנים אשר יביעו את הסכמתם לחתום על הסכם זה, להוציא סוכנויות דואר אשר אין בדעת הרשות להמשיך להפעילן (העתק הודעת הרשות מיום 28.10.03 בדבר סיום ההתקשרות צורף כנספח 4 לתצהירו של מר בר-מג).
הרקע למהלך זה הובהר על ידי מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 180 ש' 21 עד עמ' 181 ש' 7):
"ש. נספח 4 לתצהירך – העתק הודעה של רשות הדואר מיום 28.10.03 – תאשר לי שהמכתב הזה נשלח לכל הסוכנים.
--- סוף עמוד 77 ---
ת. המכתב נשלח לכל הסוכנים.
ש. תאשר לי שלפי המכתב הזה אתם ראיתם בהסכם כעומד לקראת סיום בסוף שנת 2003, והודעתם לסוכן כי כל עוד לא מושג סיכום עם ארגון סוכני הדואר זה צפוי לידי כך שהחוזה יסתיים בשנת 2003.
ת. נכון, זו הייתה כוונתנו.
ש. בשנת 2003 לא הגעתם לסיכום חדש עם ארגון סוכני הדואר.
ת. למרבה הצער.
ש. למה לא קראתם לאותו איש ששלחתם את המכתב לאותם 400 איש, וניהלתם איתם מו"מ אישי כדי לחתום על החוזה.
ת. כי חששנו שאם נעשה פעולה זו היא עלולה לשבש את שירותי הדואר, תמיד עמד השיקול שאנו לא רוצים לפגוע בשירותי הדואר ככל שהדבר ניתן.
ש. למה חששתם שזה יביא לשיבוש שירותי הדואר.
ת. התשובה מצויה בפברואר 2006.
ש. למה בשנת 2003 חששתם.
ת. משום שאני אישית ניסיתי לנהל מו"מ עם יו"ר הארגון, מר רוזנר ז"ל, ונתקלתי בגישה מיליטנטית, וחששתי שאם נעשה צעד כזה חד צדדי אז הוא יעשה את מה שנעשה לאחר מכן ביום 28.2.06."
כאמור, בגדרי הליך זה טוענים התובעים, כי צעדים חד צדדים אלו, בהם נקטה הרשות, מהווים הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות מצדה של הרשות. ואולם, כאמור לעיל, בהתאם להוראות ההסכמים בין הצדדים, הרשות הייתה רשאית לבטל את ההסכמים שבין הצדדים מכל סיבה שהיא, בכפוף להתראה בת 60 ימים. אמנם, הפעלת זכות הביטול כפופה לעקרון תום הלב. אולם, חובת תום הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה. חובת תום הלב משתלבת עם תכליתו של החוזה העסקי ודורשת מכל הצדדים לחוזה לנהוג בהוגנות, תוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר, כפי שארחיב להלן בפרק השישי.
לכאורה, הרשות הייתה יכולה להודיע לכל אותם סוכנים שסירבו לתנאי ההסכם החדש וללוח התמורה החדש על סיום ההתקשרות עמם בהודעה של 60 ימים מראש ואף יותר מכך, ותחת זאת להתקשר עם חלק מסוכנויות הדואר בהסכמים ובתנאי ההתקשרות החדשים, שאותם היא הייתה מעוניינת לקדם, המתאימים לרוח התקופה, לגירעון העצום שבו היא הייתה שרויה ולמציאות התחרותית שנכפתה עליה. אני סבורה, כי דרך פעולה זו הייתה נתפסת כסבירה ומחויבת המציאות, בנסיבות העניין.
יש להדגיש, כי הסוכנים טוענים כי על הרשות היה לתת ארכה ממושכת יותר מ-60 הימים לביטול החוזה ואף להעניק להם שימוע. כל זאת יכולה הייתה הרשות לעשות, מבחינת לוחות הזמנים באותה עת, אז נותרו לה למעלה משנתיים למועד הפיכתה לחברה.
ואולם, בענייננו הרשות לא פעלה כך ובמשך קרוב לשלוש שנים ניהלה משא ומתן עם הסוכנים בניסיון להגיע להבנות באשר להסכם החדש ולוח התמורה החדש, כאשר בכל אותה תקופה כל הסוכנויות פעילות, גם אלו שאין בהן עוד צורך, והצדדים פועלים בהתאם ללוח התמורה הקיים.
5.3.2. הדיונים לפני ועדת הכלכלה של הכנסת
--- סוף עמוד 78 ---
א. תיאור כללי
במהלך החודשים שלאחר מכן ניהלה רשות הדואר משא ומתן עם הארגון על נוסח החוזה החדש ועל לוח התמורה החדש, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לידי הסכמה והמחלוקת ביניהם הלכה והעמיקה. על רקע זה, ולבקשת סוכני הדואר והארגון העומד בראשם, ניאותה ועדת הכספים של הכנסת לסייע לצדדים להגיע לפתרון מוסכם, וזאת, בין היתר, במסגרת הדיונים שערכה בתיקון חוק רשות הדואר, לאור חוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004.
במהלך החודשים פברואר ומרץ בשנת 2004 התקיימו מספר דיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, שלא נשאו פרי. על הלך הדברים באתה שעה העיד מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 191 ש' 12-255):
"ש. נספח 7 לתצהירך – העתק פרוטוקולים של דיוני ועדת הכלכלה מיום 24.2.04 ויום 10.3.04 – האם נכון שהייתה לכם כוונה או רצון לסגור כמות של 60 סוכני דואר.
ת. ביום 4.6.03 הצענו לסגור 75 יחידות. באותה תקופה נאלצנו לסגור גם סניפי דואר ולפטר עובדים, במהלך המו"מ המספר הזה ירד אז אני לא יודע מתי הוא ירד ולאיזה מספר אבל בתיווך של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת המסקנות של התיווך הזה כתוב 30 סוכנויות עד כמה שאני זוכר. נדמה לי מיום 20.4.04.
ש. מפנה לעמוד 18 בנספח 7 לפרוטוקול מיום 24.2.04 – סיכום הדיון של שלום שמחון – אתם הכנתם רשימה של 60 סוכנויות שאתם מבקשים לסגור.
ת. כן, אני חושב שהייתה רשימה, אני חושב שגם הצגנו את הרשימה בצוות של חברי כנסת, הייתה שם גם ח"כ לשעבר מלי פולישוק, אילן ליבוביץ, נדמה לי שגם היה שם חבר כנסת גפני, אך הצגנו בפניהם רשימה ושאלו שאלות לגביה ורצו לדעת מה התבחינים.
ש. רשימת הסוכנויות שיסגרו תואמה עם ארגון סוכני הדואר.
ת. ככל הזכור לי היא לא סוכמה, באיזה שהוא שלב בכנסת זה הועבר אליהם אך אני לא בטוח. כאמור ביום 20.4 קבע שמחון לרדת ל-30."
יש לציין, כי עיון בפרוטוקולים המתעדים את הדיונים שנערכו בפני הוועדה מעלה, כי יו"ר הוועדה וחברי הוועדה לא רוו נחת – וזאת בלשון המעטה – מהתנהלות הארגון, אשר נתפס בעיניהם כמי שכלל אינו מוכן להגמיש את עמדותיו, וכמי שאך מושך זמן בניהול המשא ומתן. כך, למשל, התבטא יו"ר הועדה דאז, ח"כ שלום שמחון, בדיון שהתקיים ביום 24.2.04, אשר עסק כולו בניסיון להגיע להסדר בין הצדדים (עמ' 2-3 לפרוטוקול הישיבה מיום 24.2.04, נספח 7 לתצהירו של מר בר-מג):
"בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. מראש אני אומר שזה נושא שאני לא מצליח לראות איך תוקפים אותו, מכמה סיבות עיקריות. ניסיתי לקיים הליך פנימי בין רשות הדואר לבין סוכני הדואר, סיפרתי גם לחלק מחברי הכנסת שאני מתקשה בניסיון להגיע להבנה בין סוכנויות הדואר ובין רשות הדואר.
אני רוצה להגיד את פה את נקודת המבט שלי. החוק, שעבר פה בוועדה, הוא לא פשוט. הוא דורש התייעלות גדולה מאד מצד רשות הדואר, ההנהלה והחברה. הוא תובע מהעובדים בדואר פיטורי 500 עובדים. הם הולכים לשלם מחיר כבד, גם כאשר הנושאים שקשורים אליהם לא סגורים.
מה שמתחייב מרשות הדואר במעבר לחברה, זה לבצע התייעלות גם בשורה ארוכה של נושאים אחרים, שבין היתר קשורים לסוכנויות הדואר. לא ראיתי שום רצון להתקדם, בשום הליך שימוע שקיימתי, מצד סוכני הדואר. אני עוד נתבעתי לדרוש
--- סוף עמוד 79 ---
משהו מרשות הדואר, לא הגעתי לשלב שאני יכול לבקש מרשות הדואר שיוותרו גם הם על משהו...
אין מה לעשות, גם סוכנויות הדואר יצטרכו לשלם מחיר, זה ברור, השאלה, מה גובה המחיר. הוגש מסמך מצד רשות הדואר, חבר הכנסת לייבוביץ ואנוכי נפגשנו עם סוכני הדואר והנהלת רשות הדואר בתל אביב, וניסינו לבדוק איך מתקדמים בעניין. 75% מהסעיפים במסמך נדחו על ידי סוכני הדואר. זה לא מצב שמתווכחים על שניים, שלושה סעיפים ומביאים את זה לידי סיום.
סיכמתי בדיון הזה לקבל נייר מסוכני הדואר כעבור כמה ימים, ואכן קיבלתי. בקשתי שיגיבו על כמה סעיפים שלא נראים להם, ונוהל משא ומתן. הנייר שקבלתי אומר – אני אומר את זה במילים שלי – לא מתאים לנו שתנהל את המשא ומתן הזה. אנחנו רוצים שימונה גוף אובייקטיבי אחר שינהל את המשא ומתן הזה. המצב נשאר בדיוק כמו שהתחלנו, הוא לא השתנה. העברתי את הנייר שלהם לחברת הדואר.
נכון לרגע זה, הישיבה מתקיימת בגלל הרצון הטוב של חברי הכנסת. אין לי שום דבר ביד שאני יכול להגיש לרשות הדואר להתפשר עליו. האוצר לא משתף פעולה, הם לא צד בעניין. אני רוצה לעזור לכם, אבל תעזרו לי לעזור לכם. זה מצב שלא נראה לי סביר. תגידו בדיוק מה אתם רוצים, תגידו מה מתוך ההסכם הזה אתם מקבלים, תגידו מה אתם לא מקבלים. ננסה להתקדם במשא ומתן הזה.