--- סוף עמוד 20 ---
עוד טוענים התובעים, כי קמה להם עילת תביעה עצמאית כנגד הנתבעת הנובעת מהגשת הבקשה לסעדים זמניים, קבלתם וביצועם. בהקשר זה טוענים התובעים, כי עילת תביעה זו מבוססת על ההתחייבות העצמית שצורפה לבקשת הנתבעת לסעדים זמניים כנגד הסוכנים "לפיצוי התובעים במקרה של ביטול הצו", וכי משעה שצו זה בוטל על ידי בית המשפט העליון, על הנתבעת לפצות אותם בגין מלוא הנזקים שנגרמו להם עקב מתן הצווים הזמניים וביצועם בפועל על ידי הנתבעת. נטען, כי עילת התביעה מכוח ההתחייבות העצמית הינה עילה עצמאית ונפרדת, העומדת על רגליה שלה, והיא אינה מותנית בקביעה האם בביטול ההסכמים עם התובעים פעלה הנתבעת כדין.
התובעים טוענים, כי על הנתבעת לפצות אותם בגין כל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממתן הצווים וסגירת סוכנויות הדואר ולמצער כתוצאה מביטול ההסכמים שלא כדין, וכן בגין יתר העילות שפורטו לעיל. ראשי הנזק כוללים תמורה עבור החודשים ינואר ופברואר 2006, שחלק גדול מהתובעים לא קיבלו; החזר הוצאות שהוציאו התובעים עקב ביטול ההסכמים, ובכלל זאת תשלומים בגין מבני הסוכנות (שכר דירה, ביטוח, מיסי ארנונה, תשלומי חשמל ועוד) ותשלומים לעובדים; פיצוי בגין אבדן הכנסה ממתן הצו ועד לביטולו; פיצוי בגין הפסד השתכרות ממועד ביטול הצו ולעתיד; פיצוי עבור אובדן מוניטין; פיצוי בגין עוגמת נפש; תשלום עבור תפוקות (בולי הכנסה, דואר רשום, מט"ח, חלוקה), שלא שולמו לתובעים בשעתו בשל הסכסוך ונותרו במחלוקת; החזר הוצאות מימון שנגרמו לתובעים לאחר שחוסל מקור ההשתכרות היחידי שלהם; החזר ההשקעות בסוכנות; החזר בגין קיזוזים שבוצעו מכספי הסוכנים שלא כדין והחזר הוצאות לארגון בגין ההליכים המשפטיים שנוהלו בין הצדדים החל מיום 28.2.06 ועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון ביום 9.7.07.
הנתבעת טוענת, כי אין כל אמת בטענה, כי היא הפרה את הסכמי ההתקשרות עם התובעים זמן רב לפני פרוץ המשבר, כאשר באופן חד צדדי וללא כל הודעה מוקדמת היא הרעה את תנאי עבודתם, ללא ידיעתם וללא הסכמתם. על פי הטענה, למרות שהנתבעת הייתה יכולה לבטל את ההסכמים עם סוכני הדואר בהתראה של חודשיים מראש ולפרסם מכרזים חדשים להפעלת סוכנויות דואר, הכוללים תמהיל שירותים ולוח תמורה חדש המשקפים את הרפורמות המתרגשות ובאות עליה, היא לא נהגה כך ותחת זאת ניהלה עם התובעים משא ומתן במשך שלוש שנים תמימות, כשבכל אותה עת תנאי ההתקשרות המחייבים, אותם תנאים בהם היו מעוניינים התובעים להמשיך לפעול, עמדו בעינם. נטען, כי בעוד שהנתבעת ניסתה להגיע להבנות ולהסכמות עם סוכני הדואר באמצעות הארגון, סירבו התובעים לנהל משא ומתן בתום לב וכן סירבו לכל הצעת פשרה הוגנת וסבירה, אשר הועלתה הן בידי הנתבעת, הן בידי ועדת הכלכלה של הכנסת ותחת זאת בחרו בדרך הכוח, ההפרות והפגיעה חסרת הרסן בנתבעת ובלקוחותיה.