כל הזמן הזה, הארכה שקבלתי עבורכם מרשות הדואר, יורדת לטמיון. אנחנו מעוניינים לקדם את הסכסוך ביניכם לבין רשות הדואר, אבל גם בסכסוך יש כללים. תגידו מה אתם רוצים, נציע הצעות, ננסה להתקדם, להתווכח על כמה סוכנויות נסגרות, איפה הן נסגרות, אחוזי הרווח שלכם. אני רוצה משהו שאפשר לטפס עליו. אתם לא נותנים אפשרות להתקדם.
אני יודע שאני מעצבן אתכם, אבל אני לא תופס צד. אני מקיים היום דיון בעניינכם מתוך כוונה להתקדם, לא מתוך כוונה להסביר לי שצריך למנות וועדה.. אני יכול לקדם את המשא ומתן מתוך המעמד הציבורי של ועדת הכלכלה של הכנסת, שעשתה את החוק, מכירה אותו, רוצה להביא אותו לידי סיום ולסגור את המעגל. אני יכול להעמיד לרשותם את הזמן שלנו, אבל תראו נכונות. נכון לרגע זה אני לא רואה שום נכונות מצדכם..".
(כל ההדגשות בפרוטוקול הועדה לעיל ובהמשך שלי – מ' א' ג').
ובהמשך (שם, בעמ' 3):
".. אנחנו חייבים לסיים את המשא ומתן שלכם, כי המשמעות של אי סיום המשא ומתן באופן סביר הוא מעבר ל-500 עובדים, שהסכמנו עם רשות הדואר לפטר.. הסכמנו במשא ומתן שיפוטרו בשלוש השנים הבאות 500 עובדים. בשביל היושר הציבורי, אני אומר שאם המצב עם סוכני הדואר נשאר כמו שהוא, המשמעות של העניין זה פיטורים של עוד 500 עובדים מעובדי הדואר. מצד אחד, כבר פיטרתי 500 עובדים, ואת הסוכנים משאירים אותו דבר, בעבודה שאת חלקה יכולים עובדי הרשות לעשות."
דברים ברוח דומה נאמרו על ידי ח"כ אילן לייבוביץ באותה ישיבה (שם, עמ' 7-8):
"בכמה שבועות אחרונים, בהם אני מתעסק עם הנושא הזה ולומד אותו, נראה שחלק מהסוכנים חושבים שזה חוזה לכל החיים, שהם קבלו לנהל סוכנות דואר לכל החיים, אי אפשר לקחת מהם וגם אי אפשר להרע להם את התנאים..
תדבר עם סוכני הדואר ותשמע: מה פתאום שלא יחדשו לנו את החוזה, מה פתאום שירעו לי את התנאים, אם עד היום השתתפו בשכר דירה, מה פתאום שעכשיו לא
--- סוף עמוד 80 ---
ישתתפו בשכר דירה או כל מיני דברים כאלה. כאילו מישהו נתן פה איזה סוכרייה, ואסור לקחת אותה יותר. זאת ההרגשה של חלק מסוכני הדואר.
אני לא אומר שהרשות באה בכפיים נקיות, כי אי אפשר להגיד לסוכן דואר שהוא רק ייתן שירותים והרשות תקבע מתי הוא פותח, מי בא להשתלמות, איזה שירותים נותנים. צריך להיות פה משא ומתן, אבל לא יכול להיות שהסוכנים אומרים שיש הסכם, אנחנו לא מסכימים ל-90%, 80% או 60% מההסכם, והם גם לא מוכנים לנהל משא ומתן על סעיפים שבכל הסכם סוכנות או זכיינות – מקדונלד'ס, בורגראנץ' – כתוב בהסכם שהסוכנות צריכה להיות נקיה. אז גם לזה לא מסכימים? שהסוכן משלם את הביטוח הלאומי של העובדים שלו, גם לזה לא מסכימים?
או שבאים בכפיים נקיות ואומרים אלה שניים, שלושה סעיפים במחלוקת – יכול להיות שצריך לריב על העמלות – אבל אי אפשר להסכים ש-80% מההסכם לא מקובלים, סעיפים שהם טריוויאליים בכל הסכם סוכנות נורמלי. אז או שרוצים לנהל משא ומתן, או שאני אתמוך בעמדת רשות הדואר: תסגרו את כל הסוכנויות, אז ייתנו את זה לחברי מרכז הליכוד, סוכנויות חדשות, במכרזים או לא במכרזים – אני לא יודע..
אי אפשר ככה לנהל משא ומתן, כשצד אחד [סוכני הדואר] אומר שהוא לא מוכן להתפשר עם שום דבר, אני מתנגד לכל, לדברים הכי טריוויאליים."
כך גם בדיון נוסף שהתקיים ביום 10.3.04, שאז נאמרו על ידי ח"כ אלי אפללו הדברים הבאים (שם, בעמ' 16 לפרוטוקול הדיון, שהעתקו צורף כנספח 7 לתצהירו של מר בר-מג):
"יש לי הרגשה שזה דו-שיח של חירשים. יש לי הרגשה שצד אחד [סוכני הדואר] רק רוצה למשוך זמן, ואולי הזמן זה היתרון בעניין. הדבר הכי קבוע זה הזמני. לכן אני חושב שאם זה המצב, עלינו היום לסכם. אנחנו המחוקקים... אנחנו לא יכולים למשוך את הזמן, כי זה נוח לצד אחד... חיכינו לשלושת העקרונות, איפה העקרונות? הפערים כל כך גדולים. אני שמעתי עכשיו שמר רוזנר אמר שהוא לא מוכן לסגור בכלל סוכנויות."
לנוכח דברים נכוחים אלה של חברי וועדת הכלכלה של הכנסת מוקשית בעיני טענת התובעים שלפיה היסטורית הסכסוך בין הצדדים מעידה לכאורה על הכוחניות של הנתבעת וחוסר תום הלב שבו היא נהגה כלפיהם לאורך כל הדרך. נראה, כי דווקא הסוכנים הם אלו אשר הגיעו אל שולחן המשא ומתן כשדעתם מקובעת וללא כל נכונות להגמיש את עמדותיהם, הגם ששינויים מסוימים בתנאי ההסכמים ובלוח התמורה היו מחויבי המציאות, לאור הגירעון שבו הייתה שרויה הרשות, הרפורמה המתהווה בשוק הדואר והשינויים שנדרשו עקב מעבר לפעילות במסגרת חברה עסקית. התרשמות זו מתיישבת היטב עם הלך הרוח שאפיין את הארגון, והעומד בראשו, באותה שעה, כפי שהשתקפה מחקירתו הנגדית של יו"ר הארגון, מר בני כהן (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 14 ש' 25 עד עמ' 15 ש' 13):
"ש. אתה מספר לנו בתצהיר של הארגון על איזה שהם מגעים שנוהלו ביניכם לרשות הדואר בשנת 2003, החל מסעיף 32, את היית שותף לדיונים האלה.
ת. כן.
ש. אתה ידעת מתוך מה שנאמר בפגישות שהרקע לדיונים האלה זה סכנה קיומית לרשות הדואר.
ת. ידעתי שזה מה שנאמר לא האמנתי לאף מילה שלהם.
ש. למילותיהם של חברי כנסת שהיו שותפים לדיון בועדת הכלכלה של הכנסת ובה נאמר שרשות הדואר מצויה במצב קשה לזה האמנת.
--- סוף עמוד 81 ---
ת. שרשות הדואר נמצאת במצב קשה לא בגלל סוכני הדואר.
ש. אתה האמנת שרשות הדואר נמצאת במצב קשה.
ת. זה נאמר אך לא האמנתי לזה.
ש. ידעת על הרקע הזה שרשות הדואר נערכת לקיצוצים נרחבים.
ת. זה נאמר.
ש. למשל פיטורים של 500 עובדים.
ת. זה נאמר במסגרת הדיונים.
ש. נאמר לכם במסגרת הדיונים שלא יהיה מנוס במסגרת הקיצוצים האלה מסגירה של סוכנויות דואר.
ת. נאמר ולא בוצע.
ש. מה הייתה התגובה שלכם לדבר הזה, נכון שהתגובה שלכם הייתה סירוב מוחלט וחוסר נכונות לשתף פעולה עם המצב הכלכלי של רשות הדואר.
ת. לא. בפירוש לא.
ש. סירבתם לסגור סוכנויות.
ת. בפירוש לא."
ואולם, דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם תוכן הדברים שנאמרו בישיבות ועדת הכלכלה של הכנסת, ובמיוחד לא עם הדברים שנאמרו בישיבת הועדה מיום 10.3.04, שבמהלכה הבהיר יו"ר הארגון דאז, מר מאיר רוזנר ז"ל, כי הארגון אינו מוכן כי תיסגר ולו סוכנות אחת (שם בעמ' 15).
כפי שיובהר להלן, דברים אלה גם אינם עולים בקנה אחד עם הסעדים שהתבקשו על ידי הארגון בהעתירה שהגיש לבית המשפט העליון בחודש מאי 2004, ומכל מקום, בהמשך חקירתו הנגדית, אישר יו"ר הארגון, מר בני כהן, כי הארגון אכן סבר כי אין כל הצדקה לסגירה ולו של סוכנות אחת (שם, עמ' 16 ש' 20-26):
"ש. שגוף כמו רשות הדואר סובל מגרעון קשה וצריך להתייעל במסגרת ההתייעלות הזו הוא מצמצם את ההוצאות ובין היתר מפטר עובדים וסוגר סוכנויות זה נראה לך סביר על רקע הזה, על מצב כלכלי קשה לסגור חלק מהסוכנויות.
ת. לא. אבל אנו הצענו במסגרת המשאים והמתנים שהיו בתקופה זו לא לסגור סוכנויות אלא לעשות קיצוץ רוחבי בכל הסוכנויות ב- 7.5 מיליון ₪. ההוצאות שרשות הדואר הצהירה בפני ועדת הכלכלה להחזקת הסוכנויות הם כ-80 מיליון שקל בשנה, אנו הצענו שבמקום לסגור סוכנויות נעשה קיצוץ רוחבי מכל הסוכנויות."
כלומר, סוכני הדואר, ובראשם מר בני כהן, היו ערים לכך שהמצב מחייב התייעלות גם בגזרת הסוכנויות, אך לא הסכימו כמעט לדבר במסגרת המו"מ.
ב. דחיית הכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה- ח"כ שלום שמחון וח"כ לייבוביץ' בסכסוך
לאחר שגם במסגרת הדיונים לפני ועדת הכלכלה של הכנסת לא חלה התקדמות במשא ומתן, ניאותו הצדדים לקבל את הצעתו של יו"ר ועדת הכלכלה דאז, ח"כ שלום שמחון, כי כל אחד מהצדדים ימנה נציג מטעמו, אשר יציג את עמדתו לפניו ולפני ח"כ אילן לייבוביץ, כשלאחר מכן יכריעו בחילוקי הדעות שבין הצדדים והכרעתם תחייב את הצדדים.
הכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ שלום שמחון וח"כ ליבוביץ, התקבלה ביום 20.4.04, ובה הוחלט, בין היתר, כי מספרן של סוכנויות הדואר שיסגרו יעמוד על 30; כי לוח התמורה החדש של
--- סוף עמוד 82 ---
סוכני הדואר יהא הלוח אותו הציעה רשות הדואר, ואולם התמורה בעבור חלק מן הפעולות המקוונות תועלה בלוח התמורה החדש באופן שסך ההפחתה בתמורה הכוללת של סוכני הדואר, על בסיסי היקף הפעילות הקיים, תסתכם ב- 7,000,000 ₪ בלבד כל שנה (העתק מההחלטה מיום 20.4.04 צורף כנספח 8 לתצהירו של בר-מג) .
אולם, הגם שהארגון הסכים תחילה כי החלטה זו תחייב את הצדדים, בסופו של יום, ועל אף הסכמתו מראש, דחה הארגון את ההחלטה. בחקירתו, עומת יו"ר הארגון, מר בני כהן, עם הדברים (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 15 ש' 14-23):
"ש. שהתקיימו הדיונים בועדת הכלכלה של הכנסת וח"כ שמחון מונה מפשר בהסכמתך ביניכם לבין רשות הדואר והציע בגדר תפקידו זה הצעה שלפיה תסגרנה 30 סוכנויות אתם הסכמתם לזה או לא הסכמתם.
ת. ח"כ שמחון לא מונה כמפשר, הנושא עלה בועדת הכלכלה ביוזמה של הארגון, לא הייתי יו"ר הארגון, רוזנר מאיר ז"ל הוא היה יו"ר, הייתי חבר מטעם ועד הארגון, ועלו מספר הצעות והיו מספר דיונים ובסיכומו של עניין לא הגיעו להסכמות. לא הייתה הצעה לסגור 30 סוכנויות, הייתה הצעה מורכבת יותר והיינו אמורים לדון בה ולא הגענו להסכמות.
ש. בנספח 8 לתצהירו של מר הרצל בר-מג – האם הסכמתם להצעה.
ת. הצעה זו בסיכומו של דבר נדונה ביני לבין הרצל בר-מג ולא הגענו להסכמות."
דברים אלה של יו"ר הארגון אינם מתיישבים עם המציאות כהווייתה, ודי לעיין בפרוטוקול ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת מיום 10.3.04, על מנת להיווכח, כי הארגון אכן הסכים כי הכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה וח"כ לייבוביץ' במחלוקת תחייב את הצדדים (ראו עמ' 19-20 לפרוטוקול, נספח 7 לתצהיר מר בר-מג). כך גם עולה, מפורשות, מהכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ שלום וח"כ ליבוביץ, שבגדרה תואר הרקע לסכסוך, ולאחריו הובהר, בין היתר, כך (ראו סעיפים 2.3-2.7 להחלטה מיום 20.4.05, נספח 8 לתצהיר בר-מג):
".. ועדת הכלכלה הציעה, אפוא, לכל צד למנות נציג אחד מטעמו אשר יציג בפני החתומים מטה - יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חה"כ שלום שמחון, וכן חה"כ אילן ליבוביץ', את עמדתו ולאחר מכןיכריעו החתומים מטה בחילוקי הדעות בין הצדדים, והצדדים יתחייבו מראש לקבל הכרעה זו.
כמו כן, הוצע כי נציגי הצדדים האמורים יוסמכו לשאת ולתת ביניהם פעם נוספת, בטרם יכריעו חברי הכנסת כאמור, במטרה להגיע להסכמה ביניהם ולייתר את הצורך בהכרעת חברי הכנסת.
רשות הדואר וסוכני הדואר קיבלו את ההצעה האמורה והסכימו לתוכנה. המנהל הכללי של רשות הדואר, מר יוסי שלי, מינה כנציג הרשות את מר הרצל בר-מג ואילו יו"ר ארגון סוכני הדואר, מר מאיר רוזנר, מינה לעניין זה את מר בני כהן כנציג סוכני הדואר.
נציגי הצדדים, מר בני כהן ומר הרצל בר-מג, קיימו ביניהם סדרה של פגישות אשר לא הניבו הסכמה.
לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים והבאנו בחשבון הן את הצורך לאפשר את קיומן של סוכנויות הדואר, הן את הצורך להבטיח את המשך קיומם של שירותי הדואר האוניברסליים והן את הצורך להקים את חברת הדואר החדשה על יסודות כלכליים יציבים, באנו לכלל ההכרעות המפורטות להלן..". (ההדגשות לעיל שלי- מ' א' ג').
--- סוף עמוד 83 ---
עולה, אם כן, כי הארגון חזר בו מהסכמתו, שלפיה הכרעתם של חברי הכנסת שמחון וליבוביץ' תחייב את הצדדים, וזאת אך משום שהכרעתם של אלו לא נשאה חן בעיניו. לטעמי, מעבר לסתירה שנמצאה בגרסתו של יו"ר הארגון בעניין זה, המשליכה על מהימנות גרסתו, הרי שיש בעובדה זו שהתבררה כדי לשמוט את הקרקע תחת אחת מהטענות המרכזיות שהעלו התובעים בהליך זה.
כאמור, אחת הטענות המרכזית שהעלו התובעים בגדרי הליך זה הינה, כי הרשות חיפשה תירוצים לבטל עמם את ההסכמים עצם ועל כן היא קפצה כמוצאת שלל רב על ההזדמנות שנקרתה בדרכה בחודשים פברואר-מרץ 2006, עת נקטו הסוכנים בעיצומים. זאת, כביכול, על מנת להגשים את המטרה שאותה היא שמה לנגד עיניה עוד בשלהי שנת 2003 והיא לצמצם את מספר הסוכנויות; לשנות את תנאי ההסכם; ולהחליש את כוחם המאורגן של הסוכנים. נטען, כי בנסיבות אלה השימוש בזכות הביטול מהווה שימוש בחוסר תום לב בזכות, שאינו יכול לעמוד.
לטעמי, טענה זו נשללת מאליה לנוכח העובדה שהרשות המשיכה לנהל עם הסוכנים משא ומתן, גם לאחר שהארגון התנער מהסכמתו, שלפיה הכרעתם של יו"ר ועדת הכלכלה וח"כ אילן לייבוביץ תחייב את הצדדים;
ודוק. ככל שהרשות נזקקה ל"תירוץ" לצורך ביטול הסכמיה עם הסוכנים, הרי שזה נקרה לדרכה כבר בשלב מוקדם זה, שהרי דרך הילוכו של הארגון במהלך הדיונים לפני וועדת הכלכלה של הכנסת בוודאי הצדיקה את ביטול ההסכמים בידי הרשות וכמדומני כי ביטול ההסכמים בנסיבות העניין היה נתפס כסביר. העובדה שהרשות המשיכה לנהל משא ומתן עם הסוכנים על אף חזרתו של הארגון מהסכמתו כאמור היא הנותנת, כי הרשות אכן ביקשה, באמת ובתמים, לקדם פתרון ענייני ולהגיע להסכמות עם הסוכנים. שהרי, אין כל הגיון לנהל משא ומתן עקר במשך שלוש שנים תמימות, כאשר קופת הרשות המדולדלת ממילא כורעת תחת נטל התעריפים הקיימים, במצב דברים בו עומדת לרשות, ממילא, האפשרות להביא את ההסכמים לכדי סיום בהתראה בת 60 ימים.
מכל מקום, יש בעובדה זו כדי לחזק את הרושם, כי סוכני הדואר והארגון העומד בראשם כלל לא היו מוכנים להתגמש במסגרת המשא ומתן שניהלו הצדדים, וזאת משום שלשיטתם לא הייתה כל הצדקה לסגור ולו סוכנות דואר אחת וגם לא הייתה כל סיבה לשנות את תנאי ההסכם. זאת בניגוד לטענתם, כי הרשות היא אשר נקטה בסחבת ובגישה כוחנית חסרת פשרות.