5.3.3. העתירה שהגיש הארגון לבג"ץ בחודש מאי 2004 והמשך המשא ומתן עד לקיץ 2005
בחודש מאי 2004 הגיש הארגון עתירה לבית המשפט העליון שבגדרה עתר כנגד סגירת סוכנויות על ידי הרשות ושינוי הסכמי ההתקשרות, כשלצדה בקשה לצו ביניים שנועדה למנוע מהרשות לסיים את ההתקשרות עם סוכני הדואר (בג"ץ 4311/04, העתק העתירה והבקשה לצו ביניים, ללא נספחיהם, צורפו כנספח 9 לתצהיר מר בר-מג). ביום 15.5.04 נדחתה הבקשה לצו ביניים מהטעם
--- סוף עמוד 84 ---
שלכאורה "מדובר בסכסוך אזרחי שדינו להתברר בבית משפט אחר" (העתק ההחלטה מיום 12.5.04 צורף כנספח 10 לתצהיר מר בר-מג).
כפי שכבר ציינתי לעיל, הסעד שהתבקש בגדרי העתירה שהגיש הארגון משקף היטב את עמדתו שלפיה לא היה כל מקום לסגור ולו סוכנות דואר אחת. יו"ר הארגון, מר בני כהן, עומת עם האמור בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 15 ש' 27 עד עמ' 16 ש' 1):
"ש. כשביקשתם צו ביניים שיאסור על המשיבה לסגור את סוכנויות הדואר של העותרים למה התכוונתם.
ת. ביקשנו שני דברים בבג"צ שלא יסגרו סוכנויות ושלא יכפו עלינו את החוזה המקפח שרצו לכפות עלינו.
ש. אז ביקשתם שלא לסגור סוכנויות.
ת. מה שביקשנו זה מה שכתוב בבג"צ.
ש. עורך הדין שלך אמר לכם שבקשת הביניים למנוע סגירת סוכנויות נדחתה.
ת. הייתי אז חבר ועד חדש, אני לא בטוח שאני זוכר את כל הפרטים."
חרף האמור, המשא ומתן בין הצדדים נמשך, כאשר בכל אותה תקופה, ועוד קודם לכן, האריכה הרשות את תוקף ההסכמים עם הסוכנים, בחודש אחד בכל פעם, לצורך מיצוי המשא ומתן. יש לציין, כי בכל אותה עת המשיכה הרשות לעבוד עם סוכניה – ובהם התובעים – על בסיס תנאי ההסכמים המקוריים.
בסיכומיהם, התובעים טוענים, כי הנתבעת נקטה בסחבת בניהול המשא ומתן ובגישה כוחנית וחסרת פשרות. לראיה, מפנים התובעים לשורת מכתבים מראשית שנת 2005, שצורפה כנספחים ה' 53-56 להמרצת הפתיחה שהגישו בשעתו כנגד הנתבעת. ואולם, למעט שניים מבין אותם מכתבים, הם נספחים ה' 55-56 להמרצת הפתיחה, שבהם מנכ"ל רשות הדואר התבקש לקדם את ההחלטה המשותפת שקיבלו הצדדים להקמת צוותי משא ומתן לקידום פתרון למשבר, האחד מיום 16.3.05 והשני מיום 31.3.05 (שהינו, ממילא, מכתב תזכורת למכתב הקודם מיום 16.3.05), אין באותה תכתובת שהתובעים הפנו אליה ולו ראשית ראיה לסחבת מצדה של הנתבעת. ממילא, אותם מכתבים שאליהם הפנו התובעים ושהינם רלבנטיים לענייננו, הם נספחים ה' 55-56 להמרצת הפתיחה, יכולים, לכל היותר, להצביע על כך שההצעה להקמת צוותי משא ומתן לא קודמה על ידי הנתבעת, הא ותו לא, ואין בהם לשנות מהרושם, כי התובעים – ולא הנתבעת – הם שנקטו בגישה כוחנית וחסרת פשרות בניהול המשא ומתן.
וכפי שהיטיב להבהיר מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית, עת התבקש להתייחס, בין היתר, למכתב מיום 16.3.05, נספח ה' 55 להמרצת הפתיחה (פרוטוקול מיום 3.6.13, עמ' 201 ש' 1-10):
"ש. אתה זוכר שהסוכנים פנו אליכם בטענה שאתם לא מזרזים את המו"מ. למשל מציג לך פניות שפנה ארגון הסוכנים, ה/61 – מכתב לעד ממאיר רוזנר ז"ל מיום 14.8.03, ה/55 – מכתב ליוסי שלי מנכ"ל רשות הדואר מבני כהן יו"ר הארגון מיום 16.3.05.
ת. מה שאני זוכר, רוב התקופה הזו שהחלה ביום 4.6.03 עד מרץ 2006 אולי גם לאחר מכן כאשר היה עוד ניסיון נוסף בתיווכו של פרופ' מירוני, לאורך כל התקופה הזו אני זוכר שאני וטל אמיד וכל מי שהיה כרוך בעניין לרבות המנכ"ל אבי הוכמן
--- סוף עמוד 85 ---
רדפו אחרי סוכני הדואר ולא ההפך. אז יכול להיות שהמכתבים האלה היו באמת אני מוכן ללכת יותר רחוק ויכול להיות בתקופה מסוימת, לא בגלל שאני זוכר, אבל טבעי שבתקופה כל כך ארוכה אולי בנקודת זמן מתוכה סוכני הדואר פנו אלינו כפי שפנו, אבל ברוב הזמן ואפשר לראות התכתבות ענפה אנו פשוט רדפנו אחריהם והתחננו שישבו אתנו למו"מ..".
מכל מקום, המשא ומתן בין הצדדים עלה על שרטון בחודש יולי 2005, אז הודיע הארגון על הקפאת המשא ומתן שבין הצדדים (העתק מכתבו של מר עודד כהנא, סמנכ"ל כספים ברשות הדואר, אל יו"ר הארגון, מר בני כהן, מיום 5.7.05, ובו סקירה ממצה של המגעים שניהלו הצדדים בחודש שקדם לו, צורף כנספח 11 לתצהיר מר בר-מג).
5.3.4 עיצומי קיץ 2005
א. כנס החירום והעיצומים שננקטו
ביום 20.7.05 ערך הארגון כנס חירום בהשתתפות סוכני הדואר וכפועל יוצא, נותרו סוכנויות הדואר סגורות לקבלת קהל בשעות אחר הצהריים. במהלך כנס החירום, הוחלט לשבש את פעילות סוכנויות הדואר מכאן ואילך. החלטה זו אושררה על ידי ועד הארגון ביום 9.8.05 וביום 11.8.05 שלח הארגון הודעה לכל סוכני הדואר, נושאת כותרת: "פעילות ארגונית – הנחיות ביצוע", שבה הבהיר הארגון לסוכנים, בסעיף 1 להודעה, כי החל מיום 17.8.05 יסגרו סוכנויות הדואר לקהל הרחב בשעות אחר הצהריים, וכי כל הסוכנים מתבקשים שלא לקחת חלק בהדרכות שעורכת רשות הדואר (העתק מהזמנת הסוכנים לכנס החירום, ההודעה לקהל על סגירת הסוכנויות ביום 20.7.05 בשעות אחר הצהריים וההודעה מיום 11.8.05, צורפו כנספח 11 לתצהיר מר בר-מג).
וכך, מיום 17.8.05 ועד ליום 28.8.05, שיבשו חלק גדול מהסוכנים את פעילותן של סוכנויות הדואר, בכך שחדלו מלספק שירותים לקהל בשעות אחר הצהריים.
במסגרת חקירתו הנגדית נחקר מר בני כהן, יו"ר הארגון, ארוכות על אירועי קיץ 2005. הגם שיו"ר הארגון הכחיש, תחילה, כי בקיץ 2005 קיבל הארגון החלטה להשבית סוכנויות, הוא אישר בהמשך, לאור הודעת הארגון מיום 17.8.05 שהוצגה בפניו, כי הארגון אכן קיבל החלטה כאמור, וכי בפועל סוכנויות הדואר אכן לא פעלו בשעות אחר הצהריים, כפי שהורה הארגון (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 17 ש' 25 עד עמ' 18 ש' 31):
"ש. זה נכון שבקיץ 2005 אתם קיבלתם החלטה בארגון סוכני הדואר שאתם מכנים אותה "להשבית" סוכנויות.
ת. לא התקבלה החלטה כזו. ההחלטה הייתה אנו צריכים להגן על האנשים שלנו במידה ויהיה תהליכים כלשהם. לא זוכר שקיבלנו כזו החלטה.
ש. למשל שפניתם במסגרת (נספח 11 לתצהיר בר-מג, מכתב של ארגון סוכני הדואר לסוכנים מיום 11.8.05) כאשר כתבתם פה ארגון סוכני הדואר לכל הסוכנים – למה התכוונתם בסעיף 1 להודעה הזו שהחל מיום 17.8.05 ועד להודעה חדשה יפעלו סוכנויות הדואר במתכונת שעת קיץ באופן רציף מהשעה 08:00 עד 14:30 בלבד. האם זה נכון שהתכוונת במסגרת שכל הסוכנים שמחויבים לפתוח את הסוכנות שלהם לפתוח אחר הצהריים לא יעשו את זה.
ת. מה שכתוב כתוב, מותנה היה בתהליכים שהיו מול חב' הדואר, חב' הדואר הפסיקה לספק לנו בולי הכנסה והורידה את אחוז העמלה באופן חד צדדי בניגוד
--- סוף עמוד 86 ---
למה שכתוב בהסכם ובלוח התמורה וזו הייתה הפרה מבחינתם ואנחנו על בסיס זה כתבנו לסוכני הדואר את ההודעה הזו. הודעתי לסוכנים לא לפתוח אחר הצהריים וזה נוהג שמקובל בעיצומים של רשות הדואר וגם בקיץ עובדים בסניפי הדואר בשעות האלה. המסגרת של השעות היא עדיין מסגרת של 66 וחצי שעות שלה מחויבת כל סוכנות ביום.
ש. אתה באופן אישי כיו"ר ארגון סוכני הדואר סגרת את הסוכנות שלך בימים האלה אחר הצהריים.
ת. כן, אני סגרתי את הסוכנות שלי ועבדתי כמו שעבדו בסניפי הדואר.
ש. לפי החוזה שלך היה מותר לעשות זאת.
ת. החוזה שלי מוגדר.
ש. הבנת שכשאתה עושה את זה אתה מפר את ההסכם.
ת. ההסכם של חב' הדואר או רשות הדואר עם סוכני הדואר יש להם הרבה מאד משתנים, גם מה שכתוב וגם מה שלא כתוב וגם נוהג. הנוהג היה שכאשר יש מו"מ שנקלע למבוי סתום רשות הדואר לוחצים אותנו ואנו עושים עיצומים וזה היה חלק מהתהליך. בסופו מגיעים לשולחן הדיונים.
ש. כמה מבין התובעים כאן נעתרו להנחיה זו של הארגון.
ת. אין לי מושג. חלק אני יודע אבל אני לא יודע אם זה היה חמישה, 30 או 40.
ש. כמה נעתרו בסה"כ, הרמתם טלפונים דאגתם שההנחיה שלכם תמולא.
ת. לארגון אין אמצעי בקרה ושליטה. לא ידענו כמה נענו להנחיה.
ש. כמה מסוכני הדואר השתתפו בכנס החירום שערכתם ביום 20.7.05.
ת. 150 בערך.
ש. אלה 150 שבאותו יום לא פתחו את הסוכנות.
ת. סוכן שמגיע לכנס איני יודע אם הסוכנות שלו פתוחה או סגורה כי יש עוד אנשים שיכולים לפתוח אותה (ההזמנה לכנס כלולה בנספח 11 לתצהיר בר-מג)
ש. מפנה להודעה לקהל שתליתם או שחלק מהסוכנויות תלו על גבי הסוכנות – (חלק מנספח 11 לתצהיר בר-מג), הסוכנות תהא סגורה ביום 20.11.05 בשעות אחר הצהריים.
ת. מה שכתוב כאן זה אמת. אנחנו הנחינו אבל לא כל הסוכנויות עובדות ביום רביעי בשעות אחר הצהריים כחלק משעות הפעילות שלהם. איני יודע, אנחנו הנחינו אבל אני לא יודע אם זה קרה. הפריסה היא פריסה ארצית." (ההדגשות לעיל ולהלן שלי – מ' א' ג').
ובהמשך (שם, עמ' 20 ש' 24 עד עמ' 21 ש' 13):
"ש. לצד ההודעה על כנס החירום זה נכון ביום 25.8.05 (נספח 11 לתצהיר בר-מג) מוכרת לך ההודעה שיסגרו הסוכנויות עד להודעה חדשה.
ת. כן.
ש. אתה באופן אישי תלית את המודעה הזו על דלת הסוכנות שלך ופעלת לפיה.
ת. אני תליתי את המודעה הזו ופעלתי על פיה.
ש. כך גם עשרות רבות של סוכנים רבים.
ת. חוזר על התשובה שאמרתי, אין לי אמצעי בקרה ושליטה לגבי מי תלה או מי לא תלה, יש עשרות סוכנויות בארץ יש אנשים שתלו ויש שלא.
ש. כמה זמן הייתה סגורה הסוכנות. אני אומר לך שלפחות עד ה- 28 כולל.
ת. זה לא היה ארבעה ימים בוודאות אולי שלושה ימים.
ש. לפי המכתב מיום 29.8 נספח 13, הסוכנויות נסגרו ב- 20.7 וכן ביום 17.8 עד 28.8.05.
ת. ב- 20.7 לא נסגרו סוכנויות, אלא רק סגירה אחר הצהריים. הסוכנויות היו סגורות יומיים אולי שלושה.
ש. אז מן הסתם בימים האלה בעשרות מקומות ברחבי הארץ לא הענקתם שירותים שאתה בתצהיר שלך אומר שירותים חיוניים לציבור.
ת. אינני יודע אם מדובר בעשרות או בודדים, אני יודע שזו הייתה הנחיה של הארגון, אני לא יודע מה בוצע בפועל כפי שציינתי קודם.
ש. בימים שהסוכנות שלך הייתה סגורה לא ניתנו בישוב שלך ברעות שירותי דואר שהם שירותים חיוניים לציבור.
--- סוף עמוד 87 ---
ת. נכון. בימים שהסוכנות הייתה סגורה לא ניתנו שירותים, כשהיו עיצומים ניתנו שירותים עד 14:30.
ש. מי שרצה לקבל שירותים בין 16:00 ל- 18:00 לא יכול היה לקבל אותם אצלך בסוכנות.
ת. נכון, אלא בסניף הדואר במודיעין."
עובדות אלה אושררו גם על ידי התובע מס' 21 מר יונתן לוי, חבר ועד ארגון סוכני הדואר, בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 62 ש' 7-19):
"ש. אתה אומר ששימשת כחבר ארגון סוכני הדואר.
ת. כן.
ש. התפקיד האחרון שלך באירועים של התביעה הזו הייתה סגן של מר בני כהן.
ת. כן.
ש. את היית שותף אם כך לארגון העיצומים שסוכני הדואר החלו לנקוט באוגוסט 05.
ת. כן.
ש. אתה מכיר את נספח 11 לתצהיר בר-מג, אתה זוכר את ההודעה.
ת. את ההודעה מיום 11.8.05 אני לא זוכר. את הכנס שההודעה עליו היא מיום 13.7.05 אני לא זוכר את ההודעה אך היו כנסי חירום באותה תקופה.
ש. אתה זוכר שתלית את ההודעה המופיעה באותו נספח על דלת הסוכנות שלך.
ת. קשה מאד לזכור אבל יודע שתליתי גם כן הודעות כאלה והשתתפתי בכנס. כנ"ל לגבי ההודעה מיום 25.8.05, אני זוכר שסגרנו את הסוכנויות באוגוסט והגענו למשרד התקשורת ולשרת התקשורת."
(ראו גם את חקירתה הנגדית של התובעת מס' 31 הגב' יהודית פלד, אף היא חברת ועד הארגון, פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 163 ש' 3-5).
ב. ביטול ההסכם עם חלק מהסוכנים השובתים והחזרה מביטול ההסכמים כתוצאה מהתערבות שרת התקשורת במשבר
אין חולק, כי בתגובה לעיצומים שבהם נקטו הסוכנים בקיץ 2005, הודיעה הרשות, לחלק מאותם סוכנים שנקטו בעיצומים, על סיום הסכמי ההתקשרות עמם, כתוצאה מהפרתם היסודית בידי הסוכנים, ובכללם לתובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד (העתק מחלק מהודעות הביטול שנשלחו צורפו כנספח 12 לתצהיר מר בר-מג). ארגון סוכני הדואר, מצדו, הורה לסוכנים לסגור באופן מידי את כל הסוכנויות ובתגובה לכך נשלחו לסוכנים הודעת על ביטול ההסכמים מרשות הדואר, וכפי שאישר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 18 ש' 32 עד עמ' 19 ש' 14):
"ש. זה נכון שבעקבות הצעדים האלה רשות הדואר ביטלה את החוזה עם כמה סוכנים שלשיטתה הפרו איתה את ההסכם.
ת. זה לא נכון, כי רשות הדואר סגרה סוכנות אחת בלבד, של יהודית פלד חברת הארגון.
ש. זה אומר לדעתך שרשות הדואר הסכימה לצעד הזה שלכם, אם היא סגרה סוכנות.
ת. זה אומר שרשות הדואר סגרה את הסוכנות הזו על מנת לנסות לאותת לנו, יהודית פלד היא חברת ועד ותיקה, היא 40 שנה סוכנת דואר, היא מקובלת בקרב הסוכנים ורצו לסגור דווקא את שלה למען יראו ויראו.
ש. מה לדעתך האיתות הזה מלמד, שאם מישהו שיפעל כמו יהודית גם הוא ייסגר.
ת. לא.
--- סוף עמוד 88 ---
ש. אתה יודע במקרה על מכתבי התראה שנשלחו לחלק אחר מהסוכנים שלא יעשו את זה.
ת. אינני מכיר את מכתבי ההתראה במועד הזה. יש הרבה מאד מכתבים שנשלחו באיזה תפוצה, באיזה צורה נשלחו, מי היו הנמענים, לא יודע איך זה הגיע אליהם, אני שמעתי עליהם בתוקף תפקידי כיו"ר הארגון. אני לא יודע למה אתה מתייחס ספציפית בהקשר זה.
ש. למשל נספח 12 בתצהירו של הרצל בר-מג, למשל מכתב לגב' אביבה שמי מיום 21.8.05, מכתב לגב' חנה בן דוד מיום 23.8.05, לרזיאל עודד מיום 21.8.05. הם היו חברי ועד.
ת. אני לא מכיר את המכתבים האלה. הם לא היו חברי ועד בתקופה הנדונה."