בסופו של דבר, בעקבות התערבות שרת התקשורת דאז, הגב' דליה איציק, נמנע המשבר והרשות חזרה בה מהודעות הביטול. הבנות אלה משתקפות ממכתב הרשות למנכ"ל משרד התקשורת מיום 29.8.06, כשלצד זאת הובהר, כי "רשות הדואר תנקוט צעדים על פי שיקול דעתה באשר לכל הפרה נוספת ו/או אחרת של החוזה מצד סוכן דואר כלשהו." (מכתבו של מר בר-מג למנכ"ל משרד התקשורת מיום 29.8.05 צורף כנספח 13 לתצהירו).
וכפי שהבהיר מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.12, עמ' 193 ש' 14-17):
".. באוגוסט הודענו על סיום התקשרות עם סוכנים ולאחר התערבות שרת התקשורת חזרנו בנו ורק לאחר הבנה עם השרה שאירוע כזה לא ישנה ואם חלילה ישנה אנחנו ננקוט באותם צעדים מבלי לחזור בנו וכך קרה פברואר."
גם התובעים אישרו בחקירותיהם, כי בעקבות התערבות שרת התקשורת דאז ניאותה הרשות, בסופו של דבר, למחול לסוכנים שנקטו בעיצומים ולחזור בה מהודעות הביטול. כך, למשל, העיד התובע מס' 21, מר יונתן לוי, חבר ועד הארגון (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 62 ש' 18-19):
"... אני זוכר שסגרנו את הסוכנויות באוגוסט והגענו למשרד התקשורת ולשרת התקשורת."
על כך גם העיד יו"ר הארגון, מר בני כהן (פרוטוקול מיום 14.10.12, עמ' 19 ש' 17):
".. שרת התקשורת התערבה בסוף התהליך ונפתחו כל הסוכנויות."
ג. הטענה כי עיצומי קיץ 2005 ננקטו בתגובה להפחתה חד צדדית של התמורה המשולמת בגין בולי הכנסה
בהליך זה טוענים התובעים, כי עיצומי קיץ 2005 ננקטו בתגובה למהלכים חד צדדיים שבהם נקטה רשות הדואר, ובכלל זה הפחתה חד צדדית של התמורה המשולמת בגין בולי הכנסה (ראו, בהקשר זה, את חקירתו הנגדית של יו"ר הארגון, מר בני כהן, פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 18 ש' 4-6). אולם, מהעובדות שהתבררו לפני עולה, כי הפחתת התמורה בגין בולי הכנסה לא נעשתה באופן חד צדדי, כי אם בתיאום עם הסוכנים וכי מכל מקום, הפחתת התמורה כלל לא הייתה קשורה למשא ומתן בין הצדדים בקשר עם שינוי תנאי התמורה והחוזים עמם, כי אם תוצאה של החלטת רשות המיסים, אשר נכפתה על רשות הדואר, כפי שאפרט.
--- סוף עמוד 89 ---
במהלך חודש ינואר 2005 החליטה רשות המיסים על הפחתת העמלה המשולמת על ידה לרשות הדואר בגין מכירת דברי אוצר, ובכללם העמלה בגין בולי הכנסה, לשיעור של 7% בלבד. מהלך זה הינו תולדה של בדיקה שערכה רשות המיסים אשר העלתה, לשיטתה, כי העמלה שהיא משלמת לרשות הדואר בעבור מכירת בולי הכנסה גבוהה מהעמלה שאותה זכאית הרשות לקבל. מאחר שהעמלה שאותה התחייבה הרשות לשלם לסוכניה בגין מכירת בולי הכנסה עמדה באותה עת על שיעור של 10.8%, פנתה הרשות לארגון במטרה לנהל עמו משא ומתן ביחס לשיעור העמלה החדש שישולם לסוכנים בגין מכירת בולי הכנסה. השתלשלות עניינים זו פורטה באריכות בסעיפים 87-92 לתצהירו של מר הרצל בר-מג והוא עמד על הדברים גם בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 190 ש' 5-122):
"ש. ידעתם בשנת 2005 שהמדינה עומדת לבטל בכלל את השימוש בבולי הכנסה.
ת. בשנת 2005 לא ידענו. הנסיבות היו אחרות לגמרי, אז האוצר החליט שהוא משלם לנו יותר מדי, אם אני לא טועה הוא שילם 14% אז עד 1.1.05 וביום 1.1.05 הוא הפחית ל-7% ואמר לנו שאם אנו לא מוכנים אז הוא לא ישווק את זה דרכנו... אנו המשכנו לשלם למרות שקיבלנו רק 7% המשכנו לשלם 10.8% עד אפריל 2005 ובאפריל 2005 התחיל סיג ושיח אם אני לא טועה עוד ביולי המשכנו לשלם לאלה שהיה להם במלאי. אפשר לראות זאת מהתכתובות, שילמנו חודשים רבים 10.8 שאנו מקבלים רק 7, על כל בול שהסוכנים מכרו אנו הפסדנו. בכל זאת המשכנו לשלם."
בחקירתו הנגדית עומת יו"ר הארגון, מר בני כהן, עם עובדות אלה, והשיב כך (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 19 ש' 29 עד עמ' 20 ש' 12):
"ש. אתה ידעת במסגרת הדיונים שהיו בינך לבין רשות הדואר שמשרד האוצר הפחית את העמלה לה זכאית רשות הדואר בגין מכירת בולי הכנסה ל-7%, הנתון הזה נמסר לך.
ת. זה נמסר לי על ידי עודד כהנא שהיה סמנכ"ל כספים ברשות הדואר. זה לא נמסר בכתב אלא בעל פה בקונסטלציה של איזה שהם דיונים שהיו.
ש. ניסית לברר במשרד האוצר אם זה נכון.
ת. לא עניין אותי.
ש. אמרנו שמשרד האוצר חתך את העמלה לרשות הדואר ל-7% מה העמלה שהיית זכאי לקבל אז בגין בול הכנסה.
ת. העמלה היא 10.8 ורצו לקצץ אותה, אני התנגדתי בדיוק כמו שמעלים את העמלות שמעלים כמו בזק וחברות אחרות והם לא מעלים לנו את העמלות אז זה לא רלבנטי שהורידו להם את העמלה.
ש. נראה לך סביר שרשות הדואר כגוף שצריך לעבוד על פי החוק על יסוד שיקולים כלכליים יתן לך למכור בולי הכנסה ולגבות עמלה 10.8% שהוא יקבל רק 7% בלי כל קשר להוצאות שלו שיש לו במסגרת הזו, כלומר על כל בול הכנסה שהוא ימסור לך נראה לך סביר שרשות הדואר צריכה להפסיד 3.8 אחוז.
ת. בגלל שהעמלות הן שונות לגבי כל אחד מהפריטים, קיבלה עבורם תמורה גדולה יותר במהלך ההסכם, כמו מכירת כרטיסי חיוג, כמו תשלומים של חברות שונות, לא שינו את העמלות שקיבלו סוכני הדואר, אם זה היה עובד דו צדדי אז אין בעיה.
כמדומני, כי דברים אלה מדברים בעד עצמם והם משקפים נאמנה את הלך הרוח של הארגון בכלל ושל מר בני כהן בפרט, לאורך המשא ומתן שניהלו הצדדים.
הנתבעת טוענת, כי לנוכח אי התקדמות המשא ומתן ולאחר שהארגון הודיע, כי הוא אינו מסכים לכך שהסוכנים ימכרו דברי אוצר בעבור תמורה נמוכה מזו שקבועה בהסכם, נערכה בחודש אפריל
--- סוף עמוד 90 ---
2005 שיחה בין סמנכ"ל הכספים של הרשות, מר עודד כהנא, ובין יו"ר הארגון, מר בני כהן, שבגדרה סוכם, כי עד לגמר מלאי דברי האוצר הקיים בסוכנויות תמנע הרשות מהפחתת התמורה המשולמת ותמשיך לשלם לסוכניה עמלה בשיעור של 10.8%. מר כהנא הבהיר למר כהן, כי לאחר גמר מלאי בולי ההכנסה הקיים בסוכנויות, יחודש המלאי לסוכנים שיסכימו למכור בולי הכנסה בתמורה לעמלה בשיעור של 4%.
השתלשלות עניינים זו פורטה בסעיפים 93-94 לתצהירו של מר הרצל בר-מג והנתבעת הציגה מכתב ששלח מר בר-מג ליו"ר הארגון, מר בני כהן, בזמן אמת, התומך בהשתלשלות דברים זו (העתק מכתבו של מר הרצל בר-מג ליו"ר הארגון, מר בני כהן, מיום 24.7.05 צורף כנספח 14 לתצהירו של מר בר-מג).
יו"ר הארגון, מר בני כהן, עומת עם הדברים בחקירתו הנגדית והשיב, כך (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 20 ש' 13-20):
ש. זה נכון שנוהל מו"מ אתכם סביב הנקודה הזו והגעתם להבנה שלפיה מלאי קיים בסוכנויות ימכר והסוכן יקבל עליו 10.8% מי שיסכים להוריד את העמלה יסופק לו מלאי חדש ומי שלא לא יסופק לו מלאי כזה.
ת. לא. העובדות הנכונות הם כאלה, אנו הסכמנו לא לקבל תמורה בכלל עבור בולי הכנסה, מתוך הנחה שהמו"מ הולך להסתיים, וכאשר יסתיים מו"מ ישלמו על כל התקופה לפי מה שיסוכם במו"מ, בנוסף יצאנו מנקודת הנחה שהמו"מ הולך להסתיים בעניין של שבועות או ימים לכן הייתי מוכן בשם כל סוכנויות הדואר לוותר על העמלה הזו על מנת להוכיח רצון טוב ואכן רשות הדואר לא שילמה לסוכנים בעקבות הצהרה שלי תגמול עבור בולי הכנסה."
ובהמשך חקירתו הנגדית (שם, עמ' 21 ש' 14-23):
"ש. אמרת קודם שאתה הצעת הצעה נגדית בנושא בולי הכנסה, מפנה אותך לנספח 14 לתצהיר בר-מג, שזה מכתב שלו אליך ביום 24.7.05. אתה השבת למכתב הזה או מישהו אחר מארגון הסוכנים השיב למכתב הזה.
ת. יש תשובה למכתב הזה, מציג מכתב תשובה להרצל בר-מג של העד מיום 27.7.05 במענה למכתב של בר-מג מיום 24.7.05 מוגש ומסומן ת/1.
ש. אני לא מוצא עיגון להצעה שאתה הצעת שלא לקבל כלל תמורה בגין בולי ההכנסה עד אשר יושג הסדר. יש עיגון בכתב להצעה זו.
ת. העיגון הוא במשאים ומתנים שביצענו עם רשות הדואר אך העיגון הטוב ביותר הוא שלא שילמו על בולי הכנסה לכל הסוכנים מהיום שהצהרתי שזו ההסכמה. זה בא לידי ביטוי בתלושי השכר שלנו..."
גם אם אקבל את גרסת יו"ר הארגון, כמפורט לעיל, על אף שלא הוכחה, הרי שגם לגרסתו הושגה הסכמה בין הצדדים בעניין בולי ההכנסה, ומכאן שלא הייתה כל הצדקה לנקוט בעיצומים במועד זה.
ד. הטענה כי התפתח נוהג של שביתות
התובעים טוענים, כי העיצומים שנקטו בקיץ 2005 לא היו חריגים, וכי לאורך השנים נקטו סוכני הדואר, לא אחת, בעיצומים ובשביתות, שלאחריהם הושגו הבנות בין הצדדים, וכפי שהצהיר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בסעיפים 24-26 לתצהירו:
--- סוף עמוד 91 ---
"בשנת 1986, עם הקמת רשות הדואר, נקטו סוכני הדואר לראשונה באמצעי השביתה, כאשר סגרו את כל הסוכנויות למשך יומיים, בהוראת הארגון. עילת השביתה היתה הפחתה חד צדדית של העמלות המשולמות לסוכני הדואר בגין הפעולות המבוצעות על ידם, והתעלמות הנתבעת מדרישות הסוכנים.
השביתה הובילה לניהול משא ומתן בין נציגי הארגון לנציגי רשות הדואר, אשר בעקבותיו נחתם הסכם חדש בין רשות הדואר לבין סוכני הדואר.
מאז ומדי כשנתיים לערך, נוהלו משאים ומתנים בין רשות הדואר לארגון, וזאת על רקע חידוש תנאי ההתקשרות עם סוכני הדואר השונים, אשר אמורים היו לפצות את הסוכנים בגין שחיקת שכרם. מו"מ זה התאפיין מעת לעת בנקיטת עמדה נוקשה מצד רשות הדואר, נקיטת סנקציות מצד הארגון, קיום משא ומתן בין הצדדים, הגעה להסדר, וחוזר חלילה."
וכפי ששב והצהיר גם בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 26 ש' 23):
"ש. מיום 29.1.06 למעשה לא ניתנים בסוכנויות שירותים שאתה טוען שלא חייבים לתת ואתם גם לא משתתפים בכנסים והדרכות, איזו עילה הייתה לך לשיטתך לסגור את הסוכנויות באופן חלקי ואח"כ באופן מלא בניגוד להוראות ההסכם.
ת. התהליך היה שיש משאים ומתנים ויש פעולות בשטח כאשר מו"מ נכנס למבוי סתום אנו עושים עיצומים..".
לטענת התובעים, נוהג זה, שהתפתח במשך השנים, שבמסגרתו הכירה הרשות בזכותם של הסוכנים לשבות, הפך לחלק בלתי נפרד מהסכם ההתקשרות שבין הצדדים. נטען, כי התובעים הסתמכו על הנוהג האמור גם בעת שנקטו בעיצומים נשוא ענייננו, וכי לאור זאת לא שיערו בנפשם, כי ההסכמים עמם יבוטלו.
טענה זו נשללה מכל וכל על ידי מר הרצל בר-מג, אשר, כאמור, מכהן בתפקידי הנהלה בכירים בחברת הדואר מימיה כרשות הדואר ועוד קודם לכן, כששירותי הדואר ניתנו על ידי משרד התקשורת, בזו הלשון (סעיף 35 לתצהירו):
"למצג העולה מתצהירו של מר בני כהן, ובעיקר מסעיף 26 בו, כאילו המשאים ומתנים בין סוכני הדואר לדואר ישראל התאפיינו בנקיטת עמדה נוקשה מצד הדואר ונקיטת "סנקציות" מצד הארגון – אין כל אחיזה במציאות. כאמור, בהכירי את מסכת היחסים שבין הדואר לבין סוכני הדואר משנת 1976 ועד היום, הפעם הראשונה בה נקטו סוכני הדואר בהפרה המונית ויסודית של ההסכם, הייתה בקיץ 2005 ולא קודם לכן, על כן, אין כל שחר לטענה העולה מתצהירו של מר כהן כאילו התפתח לו נוהג שהדואר מבליג על הפרות המוניות ויסודיות של ההסכם מצד סוכני הדואר."
(ראו גם סעיפים 78-79 לתצהירו).
טענה זו נשללה גם על ידי יתר עדיה של הנתבעת אשר נשאלו על כך בחקירותיהם. כך, למשל, העיד מר מאיר אסולין, מנהל מחלקת בקרה במרחב דרום במועדים הרלבנטיים לתובענה, המועסק אצל הנתבעת משנת 1984 (פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 242 ש' 1-3):
"ש. האם יהיה נכון לומר שאירועי מרץ 2006 היו האירועים הראשונים שבהם סוכני דואר נקטו בעיצומים.
--- סוף עמוד 92 ---
ת. עד כמה שאני זוכר כן."
וכך גם העיד מר צביקה דיאמנט, מנהל תחום הנדסת ייצור בחברת הדואר במועדים הרלבנטיים לתובענה, המועסק אצל הנתבעת משנת 1997 (פרוטוקול מיום 20.6.13, עמ' 266 ש' 13-14):
"ש. האם אתה זוכר שביתות של סוכני הדואר בתקופה שקדמה לפברואר מרץ 2006.
ת. לא זוכר. אם היה משהו שמהותי מאד אני מניח שהייתי יודע."
יוער, עם זאת, כי מר יוסף מטלוב, מנהל בקרת עסקאות בנק הדואר בחברת הדואר, אישר, כי זכורות לו שביתות, הגם שלא הבחין בין שביתות שנערכו על ידי עובדי רשות הדואר לבין שביתות שערכו סוכני הדואר (פרוטוקול מיום 20.6.13, עמ' 280 ש' 5-9):
"ש. אתה זוכר את שביתת הסוכנויות באוגוסט 2005.
ת. לא זוכר.
ש. מה אתה כן זוכר, אילו שביתות אתה זוכר.
ת. אני זוכר את השביתה של שנת 2006 ומעבר לזה אני לא זוכר כלום. היו כל מיני שביתות, היו גם של העובדים. במהלך 35 שנות שירותי היו שביתות."
(מנגד ראו את עדותו של מר פנחס עדה, עוזר מנהל מרחב חיפה והצפון בחברת הדואר במועדים הרלבנטיים לתובענה, פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 224 ש' 24-27; עדותה של הגב' ימית טרוסט, מנהלת מדור סוכנויות של אזור חיפה והצפון במועדים הרלבנטיים לתובענה, פרוטוקול מיום 13.6.13, עמ' 263 ש' 7-8; עדותו של מר יניב צוברי, מנהל תחום שירותי אשנב בחברת הדואר, שם, עמ' 254 ש' 10-11; עדותו של מר ציון בנימיני, סגן סמנכ"ל תחום הדרכה ופיתוח משאבי אנוש בחברת הדואר, שם, עמ' 251 ש' 33 עד עמ' 252 ש' 1).
מאחר שיו"ר הארגון, מר בני כהן, משמש כסוכן דואר אך משנת 2000 וכחבר ועד בארגון אך משנת 2002, אין לקבל את הצהרותיו, בשם הארגון, בכל הנוגע למשא ומתן שניהלו הצדדים עובר לשנת 2000, באשר המדובר בעדות מפי השמועה, כפי שהסתבר מחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 24.10.12 עמ' 13 ש' 4-17):
"ש. מתי התחלת לכהן כסוכן דואר.
ת. ביוני 2000.
ש. וכחבר ועד בארגון סוכני הדואר.
ת. בשנת 2000.
ש. אירועים שאירעו לפני שנת 2000 במישור ההדברות/מו"מ/מחלוקות שבין רשות הדואר לארגון סוכני הדואר דברים שאתה לא יודע אותם מידיעה אישית אלא דברים ששמעת אותם מפי אחרים.
ת. אני הצטרפתי לארגון בשנת 2000, ועל חלק מהדברים שמעתי במסגרת היותי חבר ועד בכל הדיונים שהיו בוועד העמותה.