--- סוף עמוד 22 ---
עוד טוענת הנתבעת, כי יש לדחות את טענתם של התובעים לפיה ההסכמים עמם הפכו לבלתי קצובים בזמן וכי כפועל יוצא מכך הוארך משך ההודעה המוקדמת לביטול ההתקשרות. על פי הטענה, ההסכמים נותרו בעינם על כל הוראותיהם והם לא הפכו לחוזים לתקופה בלתי קצובה ומכל מקום, גם אילו היו הופכים לכאלה בשל המבוי הסתום שאליו נקלע המשא ומתן בין הצדדים, הרי שתקופת ההודעה המוקדמת בת 60 הימים שיקפה היטב את ציפיות הצדדים. נטען גם, כי ההסכמים עם התובעים בוטלו מידית עקב הפרתם היסודית בידי התובעים וכי זכות זו, שממילא עומדת לכל מתקשר חוזי, עמדה גם לנתבעת, בין מכוח הוראות סעיף 23 להסכם ובין מכוח הוראות דיני החוזים הכלליים. נטען, כי יש לדחות גם את הטענה שלפיה הזכות לבטל את ההסכם בהתראה מוקדמת נגזרת מהוותק של כל סוכן והסתמכותו. על פי הטענה, לנתבעת עומדת הזכות לבטל את ההסכמים הן לפי הוראות סעיף 22 והן לפי הוראות סעיף 23 ובמקרה דנן עשתה הנתבעת שימוש בזכותה לבטל את ההסכם ביטול מידי, כקבוע בהוראות סעיף 23, בשל הפרתו היסודית והמהותית בידי כל אחד מהתובעים.
הנתבעת טוענת עוד, כי ההסכמים שנחתמו בינה לבין התובעים אינם חוזים אחידים וכי מכל מקום, סעיפים 22 ו-23 להסכמים שבין הצדדים אינם בגדר תניות מקפחות בחוזה אחיד. נטען, בהקשר זה, כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, כפי שאף התובעים מאשרים, הם פרי של משא ומתן בין הנתבעת לנציגי הסוכנים ולכן הם אינם חוזים אחידים, מה גם שהתובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכמים לאחר הליכי מכרז פומביים, כאשר נוסח ההסכם עמד לנגד עיניהם והיווה חלק מתנאי המכרז. על פי הטענה, במהלך המשא ומתן בין הצדדים, התובעים מעולם לא העלו כל טענה באשר לאותם סעיפים, וזאת חרף העובדה שברבות השנים הם הופעלו כנגד סוכנים שהפרו הפרות יסודיות את ההסכם עמם. נטען גם, כי שעות הפתיחה והסגירה של הסוכנויות ועצם פתיחתן לציבור לשם מתן השירות החיוני לציבור הן החובות הבסיסיות ביותר של הסוכן כלפי הנתבעת וכי הפרה של חובה בסיסית זו מהווה הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות, וזאת בין אם נכתב כך בהסכם ובין אם לא. על פי הטענה, הפרה יסודית זו מקנה, ממילא, זכות ביטול מידית של ההסכם ומכאן ששילובם של סעיפים 6 ו-23 להסכמים בא אך לחזור על המובן מאליו על פי דיני החוזים הכלליים ולא יכול להיות בסעיפים אלה שום דבר מקפח.
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי היא כלל לא הייתה מחויבת בחובת שימוע לפני מתן ההודעה על סיום ההתקשרות, שכן חובה זו חלה על פי דיני העבודה על מעביד עובר לפיטורי עובד, במקרים מסוימים, ולא בהתקשרות על פי חוזה קבלני. על פי הטענה, המקור שהסדיר את חובות וזכויות הצדדים הוא ההסכם שביניהם, שבגדרו הצהיר כל אחד ואחד מהסוכנים כי ידוע לו שלא יתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים וכן כי במידה ויפר את הוראות סעיף 6(ה) להסכם עשויה הנתבעת לבטל את ההסכם עמו באופן מידי. נטען, כי מכל מקום ההסכמים עם התובעים בוטלו רק לאחר שכל התובעים קיבלו התראות רבות ונשנות לבל ינסו להפר שוב את ההסכמים ולהפסיק את מתן השירותים לציבור וכי בנסיבות אלה התובעים לא היו זכאים לזכות שימוע או טיעון נוסף לפני הנתבעת בטרם ביטול ההסכמים עמם. נטען גם, כי הייתה לתובעים האפשרות המלאה להביא את