ש. לא היית בדיונים לפני שהיית חבר ועד ארגון סוכני הדואר.
ת. נכון לא הייתי באותם דיונים עם חברת הדואר מטעם ארגון סוכני הדואר לפני שהייתי סוכן דואר.
ש. אמירות כאלה ואחרות שיש בתצהיר שלך על מחלוקות, הידברותיות, משאים ומתנים שהיו ברשות הדואר ואפילו במדינת ישראל לבין ארגון סוכני הדואר אתה לא יודע מידיעה אישית.
ת. שמעתי את הדברים מפי רוזנר מאיר ז"ל שהיה יו"ר ארגון סוכני הדואר במשך 20 שנה והוא ניהל את המגעים מול חברת הדואר יחד עם אותם חברי ועד שהשתתפו באותה תקופה."
--- סוף עמוד 93 ---
אמנם, חלק מהתובעים – אשר עדותם נשמעה לאחר עדות יו"ר הארגון – העידו, כי לאורך השנים זכורים להם עיצומים שבהם נקטו סוכני הדואר, שלאחריהם הגיעה הרשות להסכמים עמם. כך, למשל, העידה התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין, בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 85 ש' 14-17):
".. בשנות ה- 80 כשאני התחלתי לעבוד הייתה שביתה של שלושה שבועות בסופו של דבר הגיעו לפשרה ולהחלטה וחזרו לעבודה, כאן חשבתי שזה יהיה בדיוק אותו דבר, שתהא החלטה, לא חשבתי שיסגרו לי את הסוכנות, לא רציתי שיסגרו לי את הסוכנות..".
וכך גם העידה התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 163 ש' 12-14):
"הייתי שנים בועד, זה היה דפוס קבוע, הם איימו עלינו עשינו שרירים באיזה שהוא מקום ישבנו אל השולחן והסתדרנו, זה היה במשך שנים, זו לא הייתה פעם ראשונה, לאורך כל השנים היו שביתות יותר קטנות או יותר גדולות אך תמיד הגענו להסכמה. יכולנו לחיות עם זה."
כך גם התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 13-14):
".. האווירה שהייתה והלך הרוח שהיה לאורך כל השנים והיסטוריה היה איומי סגירה ובסוף מגיעים לפשרה."
וכך גם העיד התובע מס' 21, מר יונתן לוי, חבר ועד הארגון (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 24-25):
"במשך 11 שנה ניהלתי סוכנות דואר ותקופה ארוכה הייתי חבר ועד, היה דברים מקובלים שאנו נוקטים בעיצומים כי אין לנו דרך אחרת להביא לדואר ישראל את הבקשות שלנו שיקשיבו לנו."
כך גם העידה התובעת מס' 13, הגב' עיטאף (קזמוז) דראושה (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 135 ש' 25-27):
"..כל הזמן היו עיצומים ומו"מ ומגיעים להסכמה, אני עבדתי 23 שנים, כל הזמן היו עיצומים ושביתות ובסוף מגיעים להסכמה, כל אחד מוותר קצת וחתמו על חוזה חדש, גם הפעם חשבתי ככה."
והתובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 175 ש' 19-21):
"משנת 86 היו חוזים ונסתיימו חוזים נפתחו חדשים תמיד היו תקלות כאלה ואחרות, זה לא היה קל כל שנתיים לחתום על חוזה, תמיד היו מצבים של עיצומים ושביתות ותמיד בסוף חתמנו על החוזה והמצב לא היה חדש לי."
ובהמשך חקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 2 ש' 1):
"כמו כל הפעמים, יהיה מאבק ובסוף נסתדר."
אולם, לעדויות אלה – אשר, כאמור, נשמעו לראשונה במהלך החקירות הנגדיות, לאחר שהסתבר כי אין מקום לקבל את הצהרותיו של יו"ר הארגון בשם הארגון בכל הנוגע למשא ומתן שניהלו
--- סוף עמוד 94 ---
הצדדים עובר לשנת 2000 – לא נמצא כל זכר בתצהירי התובעים, באופן המפחית ממשקלן, וממילא, לא ניתן להסתפק בהצהרות כלליות אלו על מנת לבסס את הטענה לקיומו של נוהג של שביתות, שעה שאיש מבין אותם תובעים לא סיפק כל מידע – ולו בסיסי – באשר לאותם עיצומים שננקטו, כביכול, על ידי סוכני הדואר, לא כל שכן ראיות לכך שהרשות מחלה על אותם עיצומים.
מכל מקום, מהמסכת העובדתית שסקרתי לעיל עולה, כי בעקבות אירועי קיץ 2005 הרשות אכן נקטה בצעדים כנגד סוכנויות הדואר שנקטו בעיצומים, ביטלה את ההסכמים עמם ושלחה מכתבי התראה לכל הסוכנים, שבגדרם הבהירה, כי לא תהסס לבטל הסכמים עם סוכנים שינקטו בעיצומים, באופן השולל מכל וכל קיומו של נוהג, כנטען. מכאן, שעמדתה של הנתבעת, אותה שעה, הייתה ברורה לסוכנים, והם ידעו היטב, כי הרשות רואה בחומרה רבה נקיטת עיצומים על ידי הסוכנים.
כפי שיובהר להלן, ככל שעוד נותר ספק, הרי שהרשות הבהירה את עמדתה במסגרת ארבעה מכתבי ההתראה ששלחה לתובעים במהלך החודשים ינואר ופברואר 2006. לנוכח מכתבים ברורים אלו, התובעים אינם יכולים לטעון, כי הם סברו שמדובר בעיצומים לגיטימיים או בכללי משחק מקובלים. אציין, כבר עתה, כי כל המכתבים הללו עמדו ביסוד הבקשה לצווים זמניים שהגישה הנתבעת ביום 3.5.10 (בש"א 6103/06), וכי איש מבין התובעים כאן לא טען בשעתו, כי בניגוד לטענת הנתבעת בבקשתה, איזה מבין אותם מכתבים לא נשלח אליו.
5.3.5. החרפת העיצומים בשלהי חודש ינואר
א. לוח התמורה החדש והטענות שהועלו ביחס אליו
מתצהירו של מר הרצל בר-מג עולה, כי המשא ומתן בין הצדדים נמשך גם לאחר אירועי קיץ 2005, וכי בשלהי שנת 2005 התקיימו שלוש פגישות בין נציגי הרשות לבין נציגי הארגון, בניסיון לקדם את המשא ומתן. במסגרת זאת, הוצגה לפני נציגי הארגון, ביום 22.11.05, שיטת תמורה חדשה וביום 1.12.05 הועבר לנציגי הארגון לוח תמורה משופר מזה שעמד בשעתו על הפרק, בעת הדיונים לפני ועדת הכלכלה של הכנסת (ראו את חקירתו הנגדית של מר בר-מג, פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 186 13-14). תגובת הארגון לשיטת התמורה החדשה לא התקבלה, חרף תזכורת שנשלחה אליו ביום 5.1.06 (ראו סעיפים 104-105 לתצהירו של מר בר-מג. כן ראו מכתבה של הגב' טל אמיד, מ"מ סמנכ"ל לתפעול, מיום 29.1.06, נספח 16 לתצהירו של מר בר-מג, שם מפורטת השתלשלות עניינים זו).
למותר לציין, כי השתלשלות עניינים זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובעים שלפיה הרשות היא שיצרה נתק מכוון במשא ומתן בשלהי שנת 2005 ובראשית שנת 2006, וזאת, כביכול, לאחר שקיבלה החלטה לשים סוף למשא ומתן ובתוך כך לבטל את ההסכמים עם כל אותם סוכנים שלא יסכימו לחתום על ההסכם החדש עד למועד הפיכת הרשות לחברה ממשלתית.
--- סוף עמוד 95 ---
מאחר שתצהירו של יו"ר הארגון, מר בני כהן, נעדר כל התייחסות לפגישות האמורות, כמו גם לשיטת התמורה החדשה שהוצעה לארגון בשלב זה, ומאחר שמר בר-מג לא נחקר על השתלשלות עובדתית זו בגדרי חקירתו הנגדית, אני מקבלת את השתלשלות העניינים, כפי שפורטה בתצהירו של מר בר-מג, כהווייתה.
בניסיון להצדיק את התנהלותם בשלב זה של המשא ומתן, טוענים התובעים בסיכומיהם, כי לוח התמורה החדש קיפח את הסוכנים בצורה משמעותית והוא גדע כ-40% מפרנסתם של כ-53% מסך סוכנויות הדואר באותם ימים. טענה זו נסמכת בעיקרה על מצגת שהוצגה בכנס סוכנים שנערך בחודש פברואר 2007, אשר ממנה עולה, כך לטענתם של התובעים, כי לוח התמורה החדש פגע ב-53% מהסוכנים והרע את מצבם, כאשר רק 5% מהסוכנים שיפרו את מצבם ובקרב 45% מהסוכנים נותר המצב ללא שינוי (לוח התמורה והמצגת הוגשו וסומנו ת/10 ו-ת/11, בהתאמה). לשיטת התובעים, המצגת האמורה נערכה בעקבות שינוי ושיפור לוח התמורה של ההסכם שנחתם עם הסוכנים בשנת 2006, לאחר שרשות הדואר הכירה בטעותה, כי לוח התמורה החדש היה מקפח.
מר הרצל בר-מג עומת עם הדברים בחקירתו הנגדית והבהיר, כי הנתונים המפורטים במצגת התבססו על תמהיל השירותים והמוצרים שהיה קיים באותה עת בסוכנויות, כאשר המטרה הייתה להמחיש לסוכנים כיצד שינוי בתמהיל השירותים והמוצרים יגדיל משמעותית את פוטנציאל הרווח של הסוכנויות, על בסיס לוח התמורה החדש. היינו, הנתונים המפורטים במצגת אינם מציגים את ההשלכות בפועל של שיטת התמורה החדשה על רווחיות הסוכנויות שאימצו אותה, כי אם את ההשלכות הפוטנציאליות במקרה שבו לא יהיה כל שינוי בתמהיל המוצרים והשירותים המוצעים על ידי הסוכנות. ובמילותיו (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 186 ש' 18-31):
"ש. האם נכון שהצגתם לסוכני הדואר שההסכם החדש פגע ב- 53% מהסוכנים ביחס להסכם הישן, ולגבי 47% או שהוא לא שינה או שהוא שיפר.
ת. אנחנו לא הצגנו את זה כך. אנחנו שינינו את לוח התמורה באופן שהוא העלה את התמורה על חלק מהפעולות שאותן רצינו לעודד בגלל השינויים בשוק הדואר, והוא הפחית את התמורה על פעילויות שלא רצינו לעודד, כל הרעיון של הפעלת סוכנות דואר זה לדעת להתמקד בפעילויות שמניבות יותר הכנסה גם לסוכן וגם לחברה. גם מניסיון העבר אנו יודעים שסוכני דואר ידעו לשנות את הרכב הפעילות שלהם ולהתרכז בפעילות שמניבה הכנסה גבוהה יותר. הטבלה שאתה עומד להציג לי התייחסה להרכב בפעילות הקיים באותה עת. אנחנו הראנו ליו"ר ארגון הסוכנים שעל ידי שינוי לא קיצוני ולא דרסטי בהרכב הפעילות אפשר להגיע להכנסה גבוהה יותר ואז שני הצדדים נהנים. בפועל חל שינוי כזה, באמת סוכני דואר רבים שינו את הרכב הפעילות שלהם וכתוצאה מכך התמורה שלהם עלתה. לדוגמא, לפעולות המקוונות התמורה העלנו ב-27.6%, נדמה לי שמאז זה עלה עוד אך אני לא בטוח. נוסף על כך, הלוח שאתה מחזיק ביד מבוסס רק על השירותים שהיו קיימים באותה עת, והייתה כוונה שאכן הוצאה לפועל להרחיב מאד את מנעד השירותים שמספק הסוכן, בשירותים החדשים הוצעה תמורה נאה."
--- סוף עמוד 96 ---
דומה, כי דברים אלה ממחישים היטב את הבעיה העיקרית שהייתה טמונה בעמדות הסוכנים באותה שעה והיא חוסר נכונותם להפנים את העובדה, כי לא ניתן שלא להתאים את לוח התמורה לרוח התקופה ולתחרות שעמדה לפתחה של הרשות לנוכח הרפורמה בשוק הדואר.
לבד מהמצגת שהוצגה בכנס הסוכנים שהתקיים בחודש פברואר 2007, לא הציגו הסוכנים ראיה של ממש אשר מבססת את טענתם שלפיה לוח התמורה החדש היווה "גזר דין מוות" ביחס למחצית מהסוכנויות. אמנם, מרבית מהסוכנים העידו, כי ערכו בדיקות שונות שהעלו כי לוח התמורה החדש יפגע בהכנסותיהם בשיעור משמעותי. כך למשל, העידה התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 55 ש' 222):
".. לפי החוזה החדש זה היה התאבדות כלכלית..".
ובהמשך, לשאלות בית המשפט (שם, עמ' 56 ש' 13-18):
"ש. את אמרת עכשיו שזו הייתה התאבדות כלכלית, התאבדות כלכלית בודקים, לאחר שקיבלת את הטבלה. מתי ידעת מה המחירים.
ת. ביום 6.4.06 בא מבקר אחר מהמחוז הביא את החוזה עם הטבלה.
ש. כשראית את הטבלה – את חושבת עדיין שזו התאבדות כלכלית.
ת. אני עשיתי את החשבון שלי מה אני צריכה לשלם לעובדים ומה שנשאר לי אז זה לא יצא שזה שווה.
כך גם העיד מר אילן קליין, בעלה של התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 77 ש' 15-18):
".. בדקתי את פרטי החוזה החדש ועשיתי השוואה עם שלושה חודשי תגמול ואני הגעתי למסקנה.. שהחוזה החדש הוריד את התגמול שלנו ב- 37% וזו התאבדות.
ש. אתה עשית חישוב שהוריד ב-37%.
ת. נכון." (כל ההדגשות לעיל ולהלן שלי – מ' א' ג').
על דברים ברוח דומה העיד גם התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 147 ש' 9-14):
".. קודם כל בדקתי את החוזה החדש הסתבר לי שיש ירידה עצומה בהכנסות בסדר גודל של 30%, 40% אז התקשרתי עם הנייה וטלי וביקשתי איתם פגישה לראות שאני לא טועה במספרים אז הנייה עשתה את הסימולציה על פי החוזה החדש בהסתמך על הפרודוקציה של החודשים הקודמים ואמרה לי אתה צודק, יש לך ירידה בין 30% ל-40% והם הסכימו איתי שאין היגיון לחתום על חוזה חדש הצעתי להם להשאיר להם פנקס שיקים שאני אשלם כל חודש והנייה מזכירה לי את זה עד היום."
כך גם עולה מחקירתה של התובעת מס' 43, הגב' מזל שטרולי (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 98 ש' 12-16):
"ש. כמה השתכרת על פי החוזה הישן נטו בערך.
ת. 4,500 ₪, 5000 ₪. עם החוזה החדש אולי משתכרת 1000 ₪ לחודש.
ש. עשית חישוב כזה.
ת. כן. התייעצתי עם מנהל חשבונות שלי והוא עשה לי חישוב, אני גם מנהלת חשבונות ועשיתי את החישוב."
וכך גם העיד התובע מס' 6, מר אברהם אשכנזי (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 80 ש' 17-22):
--- סוף עמוד 97 ---
"ש. עשית איזה שהוא תחשיב בין החוזה הישן לחדש.
ת. כן, לקחתי את דף העמלות האחרון ולקחתי את החוזה החדש רשמתי אחד לאחד את הסכומים שהייתי אמור לקבל לפי החוזה החדש ובסוף שלחתי להם שיק על סך 1,500 ₪ עוד הייתי חייב להם. זה לא הגיוני.
ש. יש לך את התחשיב.
ת. לא, שלחתי להם את התחשיב ולא החזירו לי אותו.."
והתובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 139 ש' 8-9):
"ש. בשעתו עשית חישוב כמה יצא לך על פי החוזה החדש.
ת. התייעצתי עם רו"ח שלי ואמר לי שלא כדאי לי כי תהא ירידה בסביבות 40%."
ובהמשך (שם, עמ' 139 ש' 14-17):
"התקשר אלי מנהל המרחב תחזור כי הסוכנות אצלך הייתה רווחית והיית בסדר ויש המלצה.. הוא אמר לי שיש מכרז ותכנס למכרז ונכנסתי למכרז ואז הציעו למישהי אחרת. היום גם היא אומרת לי לא כדאי. היא עובדת אין ברירה. היא מתקשרת אלי ואני עוזר לה בכמה דברים."
וכך גם העידה התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 86 ש' 15-16):
"ש. עשית איזה שהוא חישוב.
ת. בוודאי שעשיתי. יש לי בעל שהוא מהנדס, זה יצא 2000 ₪ פחות.."
והתובע מס' 5, מר גיל אייזן (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 120 ש' 32 עד עמ' 121 ש' 1):
"ש. כמה היית מרוויח לפי החוזה החדש, עשית חישוב.
ת. כן, עשיתי חישוב הייתי מרוויח 6,000 ₪ פחות."
וכך גם העידה התובעת מס' 24, הגב' ברוריה מורנו (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 142 ש' 31 עד עמ' 143 ש' 3):
"ש. עשית חישוב כמה תשתכרי בחוזה החדש.
ת. עשיתי חישוב לעצמי שזה יוריד את זה ב- 40% ואני אגיע פחות משכר מינימום.
ש. לכמה היה מגיע בערך לפי החישובים שלך.
ת. בסביבות 4,000 ₪. כשלהיות עצמאית בסך של 4000 ₪ בלי מחלה, בלי הבראה בלי התנאים הנלווים לשכירה זה לא השתלם."