ת. התהליך היה שיש משאים ומתנים ויש פעולות בשטח כאשר מו"מ נכנס למבוי סתום אנו עושים עיצומים. העילה לעיצומים הייתה שהמו"מ נקלע למבוי סתום. ביום 1.3 רשות הדואר אמורה להפוך לחברה, משנה סטטוס כאשר לנו לא ברור מה קורה עם ההסכמים שלנו כפי שהתחייב מנכ"ל הרשות."
ג. הטענה כי החרפת העיצומים הינה פועל יוצא של אי תשלום עמלות בגין שירותים מקוונים
התובעים טוענים, כי עובר לעיצומים שבהם נקטו בראשית שנת 2006, הרשות הפרה את ההסכמים עמם, בכך שלא שילמה להם תמורה בגין שירותים מקוונים של בנק הדואר, הכוללים גבייה ותשלום של כספים למוסדות שונים, בהם הביטוח הלאומי וחברות ביטוח; הפקדות לבנקים זרים; העברות לרומניה, ועוד. נטען, כי על רקע האמור, הנחה הארגון את הסוכנים ביום 28.1.06 להימנע ממתן שירותים מקוונים לציבור בסוכנויות.
לעיל ראינו, כי הגם שהסיבה הפורמאלית לנקיטה בעיצומים בשלהי חודש ינואר 2006 הייתה כי הרשות לא תגמלה את הסוכנים בעבור פעולות מסוימות שביצעו, הרי שבפועל הסיבה לכך הייתה כי תאריך הפיכתה של הרשות לחברה ממשלתית התקרב ובא. ואכן, חקירת התובעים לפני העלתה, כי המדובר בשירותים שאותם סיפקו הסוכנים במשך שנים ארוכות ללא כל מחאה ולפחות מאז שנת 1999, וכי בגין שירותים אלו זכו הסוכנים לתגמול. זאת, בניגוד גמור לעדותו של יו"ר הארגון, מר בני כהן, אשר העיד בחקירתו הנגדית, כי המדובר בשירותים חדשים שהסוכנים נתבקשו להעניק לציבור, הגם שטרם סוכמה התמורה בגינם (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 22 ש' 19 עד עמ' 23 ש' 31):
".. אנו התבקשנו לבצע בסוכנות [פעולות] שרשות הדואר קיבלה עליהם תגמול ומאתנו התבקשו לעשות בחינם. דוגמא, תשלומים מקוונים.
ש. בחוזה כתוב שאתם צריכים לקבל על זה תשלום.
ת. לא, על כל שירות חדש צריך לסכם מה התמורה ולא סוכמה התמורה, עשינו זאת בתקופה ארוכה, ביקשנו, אנו לא ארגון וולונטרי בקישנו שישלמו לנו, אמרנו על מה שלא משלמים לא נבצע. בנוסף ביקשו מאתנו להגיע לכנסים והדרכות, שנביא את העובדים שלנו, נגיע להדרכה באותו יום נציב מישהו אחר בסוכנות ועל כל הימים האלה לא נקבל כסף. זה לא קבוע בהסכם, זה היה מעין נוהג. אבל אם אתה לא משלם לי ואני לא מחויב אני לא עושה.
ש. מפנה אותך להודעה (נספח 15 לתצהיר בר-מג) הודעה ללקוחות על פעולות שלא ניתן לבצע בסוכנות הדואר. המודעה נתלתה בסוכנות הדואר שלך.
--- סוף עמוד 103 ---
ת. אצלי זה נתלה.
ש. בעקבות המכתב מיום 29.1.06.
ת. יכול להיות שכן אך אין תאריך.
ש. קצבאות ותשלומים מביטוח לאומי, תע"ש, הוצל"פ וכו' שמפורט באותה הודעה אלו שירותים שניתנים בסניפי דואר ובתי דואר.
ת. כן.
ש. אלו שירותים שנדרשתם לתת אותם בסוכנויות.
ת. כן, אך לא תוגמלנו עליהם.
ש. כך גם הפעולות האחרות הנקובות בהודעה.
ת. אמת. הנקובות בהודעה.
ש. כמה זמן לפני המועד של 29.1.06 אתה בסוכנות שלך הענקת את הפעולות האלה.
ת. אני מניח שמספר חודשים.
ש. זאת אומרת שאתה רוצה להגיד לי שקצבאות מהביטוח הלאומי רק התחילו להינתן על ידכם בשנת 2006.
ת. יש שני סוגים של תשלומים מביטוח לאומי, [האחד] שאתה משלם אותו מקוון, והשני שבא מישהו ומקבל תמורת הצגת מסמך, את מה שמקוון אני לא נתתי את השירות.
ש. השירות המקוון התחיל רק בשנת 2005.
ת. השירות המקוון התחיל באיזה שהוא תהליך ואני התחלתי אתו מתי שהוא אז. אני לא יודע לענות תשובה מדויקת, אצלי השירות הזה היה נדיר, הלקוחות שלי לא מקבלים קצבאות ביטוח לאומי.
לשאלת ביהמ"ש: יש בהודעה הזו קטגוריות, קבלת קצבאות ותשלומים, גביית חובות למוסדות, ביצוע פעולות מקוונות: לגבי כל אחת מהקטגוריות בערך כמה זמן נתת אותם עד שהפסקת לתת אותם.
ת. איני יודע להגיד במדויק, להערכתי חודשים, אצלי בסוכנות זה היה נדיר.
ש. אתה הסברת לנו על פעולות ולא מקוונות לביטוח לאומי אבל המילה מקוון מופיעה רק בקטגוריה השלישית, של הפקדה לבנקים זרים אז איך אתה מסביר את זה.
ת. זה חלק מהפעולות שניתן לבצע אותם מקוונות וזה לא נמצא בכותרת, כל הפעולות, כל מה שנכתב כאן אני לא יודע מי ביצע ולא ביצע, הפעולות האלה יכולות להיבדק על ידי שירות הדואר.
ש. אתה מתקן את עצמך ואמור שגם שתי הקטגוריות הראשונות הכוונה לדברים מקוונים.
ת. אמת.
ש. אם ככה תנסה להיזכר זה נראה לא כל כך סביר שפעולות מקוונות התחילו בסוף שנת 2005.
ת. על חלק מהפעולות המקוונות כן קיבלנו עמלה, אלה כנראה התחילו יותר מאוחר. זה עולה לפי הסכמים שעושה רשות הדואר עם אותם גורמים."
כאמור, בניגוד לכך אישרו יתר התובעים, כי המדובר בשירותים שאותם סיפקו במשך שנים ארוכות ללא כל מחאה ולפחות מאז שנת 1999, וכי בגין שירותים אלו הם אכן זכו לתגמול. כך, למשל, העידה התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, אשר כיהנה כחברת ועד הארגון החל מחודש פברואר 2006 (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 43 ש' 11-19)
"ש. את זוכרת אולי יותר טוב שביום 29.1.06 קיבלת מהארגון את המנשר (נספח 15 לתצהיר בר-מג).
ת. תוך כדי עיון במנשר אני נזכרת שקיבלתי אותו.
ש. האם את זוכרת שבעקבות המנשר הזה התבקשתם לפעול על פי המנשר ולתלות את ההודעה שבאותו נספח על גבי הסוכנות.
ת. זכור לי. אני מניחה שתליתי את ההודעה הזו.
ש. כמה זמן לפני המועד שבו תלית על דלת הסוכנות הענקת השירותים המפורטים בהודעה.
--- סוף עמוד 104 ---
ת. מיום שקיבלתי את הסוכנות לידיי עד ליום האחרון שלו.
ש. לפחות משנת 99 עד 06 הענקת את השירותים האלה בסוכנות.
ת. כן, את רובם."
וכך גם העידה התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, חברת הועד (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 163 ש' 30 עד עמ' 165 ש' 3):
"ש. על פי לוח התמורה של החוזה זה נכון שקיבלתם תשלומים בעבור עסקאות בנק הדואר.
ת. נכון.
ש. עסקאות בנק הדואר אלה עסקאות למשל, הפקדה לבנקים זרים.
ת. נכון. בין היתר.
ש. זה גם קבלת קצבאות מביטוח לאומי.
ת. נכון.
ש. זה גם קבלת קצבאות ותשלומים ממשרד העבודה והתעשייה.
ת. כל התשלומים.
ש. זה גם קבלת תשלומים מהוצל"פ.
ת. כן. כל מי שעובד עם רשות הדואר.
ש. גם תשלום פנסיה מרומניה.
ת. לא זוכרת.
ש. אני אומר שכבר בשנת 2003 במסגרת הישיבה הראשונה שנוהלה עתכם עם הועד על הרפורמה הוצע לכם להעלות את התמורה בגין עסקאות בנק הדואר ב-27.6% מ- 0.6, 0.8 ₪ ל-0.74 ו-1.06 בהתאמה.
ת. לא זוכרת. באתם מרצונכם?
ש. כן. שירותים מקוונים כמה שנים או פחות או יותר מאיזה שנה התחלת לתת בסוכנות שלך.
ת. מאז שחוברתי.
ש. אפשר לומר שמתחילת שנות ה- 2000.
ת. יכול להיות.
ש. זה נכון ששירותים מקוונים כוללים בין היתר, שירותים כמו מזומן בזמן, מכירות, העברות לרומניה, הפקדות לבנקים.
ת. כן.
ש. את זוכרת את קבלת ההחלטות שלכם בארגון לפני סוף ינואר 2006 שבמסגרתה הורתם לכלל סוכני הדואר שלא לתת את השירותים האלה.
ת. נכון.
ש. על שירותים מקוונים קיבלתם כסף.
ת. אני לא זוכרת. קיבלנו כסף. אין כמעט סוכנות שנשמעה לנו כולל אני שלא נשמעתי להוראות.
ש. האם ואמרת שכן, על השירותים האלה קיבלתם כסף.
ת. אני חושבת שכן אבל אך אני לא זוכרת את השירותים, אני יושבת במקום 30 שנה, יש לי מערכות יחסים עם האנשים שאני לא יכולה להגיד להם שאני לא נותנת שירותים.
ש. את אמרת כרגע שעל לפחות חלק מהשירותים את זוכרת בוודאות שקיבלתם כסף, הפקדה לבנקים זרים עסקאות דואר, בתחילת 2006 הנחתם את כלל הסוכנים לא לתת את השירותים.
ת. לא זוכרת אם נתנו את ההוראה כי לא תוגמלנו, אין לנו סיבה לא לתת שירותים שאנחנו מתוגמלים עבורם כי מזה אנחנו חיים.
ש. דיברנו על הישיבות בתוך ועד הארגון, נשאלת השאלה מה היה האירוע שבגללו אתם החלטתם להנחות את סוכני הדואר להפסיק לתת את השירותים האלה דווקא בינואר 2006.
ת. לא זוכרת מה היה האירוע. מבחינה הגיונית אם קיבלנו והכל היה בסדר לא הייתה סיבה."
--- סוף עמוד 105 ---
על דברים ברוח דומה העיד גם התובע מס' 28, מר חיים סופר, פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 9 ש' 18 עד עמ' 10 ש' 1):
"ש. ממתי הענקת בסוכנות עסקאות בנק הדואר.
ת. תמיד.
ש. מה כללו העסקאות האלה.
ת. תשלומי ארנונה, העברת בעלות, טסטים למיניהם.
ש. הפקדה לבנקים זרים.
ת. הגיע קצת יותר מאוחר.
ש. שנים לפני המאבק.
ת. כן. שנה אולי.
ש. קצבאות או תשלומים מכל מיני מוסדות כמו מל"ל.
ת. תמיד היה.
ש. גביית חובות למוסדות כמו חברות סלולאריות.
ת. לא זכור, היתה תקופה ארוכה מאד שהדואר מתנהל באופן ידני אח"כ נכנס נושא המחשוב. לא זוכר תאריכים.
ש. הפריצה הגדולה של מהפכת המחשוב של הדואר הייתה בשנת 2000 זה הגיוני.
ת. כן.
ש. מה הייתה התמורה.
ת. לא זכור לי. הייתה תמורה.
על כך גם העידה התובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 5 ש' 24 עד עמ' 6 ש' 8):
"ש. מה זה פעולות בנק הדואר שאותם הענקת בסוכנות, מה זה כולל.
ת. פעולות מקוונות כל מה שדרך המחשב הייתי אמורה לעשות, לקבל שיקים, להעביר כסף מחשבון לחשבון, העברת בעלות, העברת כסף לחו"ל.
ש. הפקדה לבנקים זרים זה פעולה מקוונת.
ת. כן.
ש. קבלת קצבאות ותשלומים מהמל"ל ומשרד התעשייה והוצל"פ, הנהלת ביהמ"ש כל אלה עסקאות בנק הדואר.
ת. לא, הם פעולות מקוונות צריך לעשות אבחנה בין פעולות בנק דואר לבין פעולות מקוונות, כל החידושים והתקדמות של הדואר נעשתה דרך פעולות מקוונות כמו כספים לחו"ל, העברות לבנקים, זה כיוון שצריך להיות מרושת, העברות בעלות, העברות למשרד התחבורה, יש פעולות אחרות של עסקאות בנק הדואר שהיו לא קשורות למחשב אלא במסמך, בשיק, למשל ביטוח לאומי שהיו מקבלים בשיק.
ש. כמה שנים לפני שבוטל ההסכם הענקת את הפעולות שדיברנו עכשיו.
ת. הפריצה הגדולה של הדואר היה בשנת 2000, זה התחיל עם העברות בעלות למשרד התחבורה. ההתקדמות במחשוב הייתה משנת 2000 ואז התחילו השירותים המקוונים, אני נסעתי להשתלמויות קיבלתי אישורים ועדכנו את המחשב.
ש. מה הייתה העמלה שקיבלת על העסקאות.
ת. עד 96 מה שסוכם בחוזה קיבלנו. מ 96 לא היה חוזה אחר..".
מטבע הדברים, העובדה שמדובר בשירותים שניתנו על ידי הסוכנים מאז שנת 2000 מאיינת במידה רבה את הטענה, כי בגין השירותים הללו פצחו התובעים בעיצומים בשלהי חודש ינואר 2006, וזאת גם אם אניח, כי בגין שירותים אלה לא זכו הסוכנים לכל תגמול (וראו לעניין זה, מכתבו של יו"ר הארגון מיום 8.11.05, נספח 68 להמרצת הפתיחה שהוגשה בשעתו על ידי הסוכנים). הדברים האמורים נכונים גם ביחס לאי קבלת תגמול בגין השתתפות בהדרכות, שהרי אין חולק, כי אין המדובר בגזירה חדשה שהטילה הרשות על סוכניה, כי אם נוהג שהיה קיים מימים ימימה (ראו, בהקשר זה, את חקירתו הנגדית של יו"ר הארגון, מר בני כהן, פרוטוקול מיום
--- סוף עמוד 106 ---
24.10.12, עמ' 22 ש' 26-28; עמ' 24 ש' 2-4). נראה, אם כן, כי לא בכדי אין למצוא באיזה מבין תצהירי התובעים כל הצהרה פוזיטיבית, שלפיה העיצומים שננקטו בשלהי חודש ינואר הם פועל יוצא של אי קבלת תשלום בגין שירותים מקוונים ואי קבלת תשלום בגין השתתפות בהדרכות. מכל מקום, מהתכתובת שהוחלפה בין הצדדים בשלהי שנת 2003 בקשר עם לוח התמורה החדש עולה, כי הסוכנים אכן קיבלו תמורה בגין השירותים המקוונים, כאשר בגדרי הצעת הרשות מיום 4.6.03 אף הוצע לסוכנים, כי התמורה בגין השירותים הללו תגדל במסגרת ההסכמים החדשים שיחתמו (ראו נספחים 2 ו-5 לתצהיר מר בר-מג).
הנה כי כן, השירותים המקוונים שבגינם פתחו התובעים בעיצומים ניתנו על ידי הסוכנים במשך שנים, ובוודאי שלפני שנת 2006, והם תוגמלו בגין שירותים אלו לאורך השנים. מכאן, שעל פניו לא הייתה לתובעים כל סיבה קונקרטית להפסיק את מתן השירותים המקוונים דווקא במועד זה, בשלהי חודש ינואר 2006 למעט הרצון להפעיל לחץ על הרשות, משתאריך הפיכתה לחברה ממשלתית התקרב ובא.
ד. הטענה כי בפועל התובעים לא מנעו מהציבור שירותים מקוונים
התובעים טוענים, כי על אף הוראות הארגון, הם העניקו לקהל הלקוחות את מלוא השירותים, לרבות שירותים מקוונים של בנק הדואר שאותם הם התבקשו שלא לספק, כביכול בשל אי קבלת תגמול בגינם (ראו בתצהירי התובעים. כן ראו, למשל, את חקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, פרוטוקול מיום, 31.10.12, עמ' 62 ש' 24 עד עמ' 25 ש' 12; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני, פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 51 ש' 7-20; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד, פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 72 ש' 6-15; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 164 ש' 25; חקירתו הנגדית של התובע מס' 27, מר משה סולומון, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 155 ש' 24-26; חקירתו הנגדית של מר גל סטבסקי, מנהל התובעת מס' 29, שם, עמ' 159 ש' 5-7; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 9, הגב'שושנה בראון, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 93 ש' 8-10).
טענה זו הינה מוקשית בעיני, מכמה סיבות, ואפרט.
ראשית, ובעיקר, משום שבגדרי ההליכים הקודמים שניהלו הצדדים אף לא אחד מבין התובעים טען, כי הוא לא פעל על פי הנחיות הארגון, וכי הוא המשיך לספק שירותים מקוונים של בנק הדואר, שבגינם, כביכול, הסוכנים לא קיבלו תשלום, נהפוך הוא; בגדרי תצהירו של יו"ר הארגון שניתן בתמיכה לבקשת הארגון והסוכנים למתן צו מניעה זמני מיום 2.3.06 (בש"א 5981/06), הצהיר יו"ר הארגון בשם הארגון ובשם הסוכנים כולם, כך (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר, שהעתקו צורף כנספח 35 לתצהיר מר בר-מג):