"לאור האמור לעיל, החליטו הארגון והסוכנים, החל מיום 29/01/06 להפסיק ולספק שירותים אלו אשר הם אינן מחויבים לתת אותם ואשר הם אינם מקבלים כל גמול בגינם.
--- סוף עמוד 107 ---
הארגון והמבקשים הודיעו למשיבה כי החל מ 29/01/06 הם לא יספקו שירותים אלו אשר אין להם מחויבות לספק ואשר הם אינם מתוגמלים בגינם."
יוער, כבר עתה, כי יו"ר הארגון, מר בני כהן, אישר בחקירתו הנגדית, כי הגם שהבקשה מיום 2.3.06 הוגשה באופן פורמלי על ידי שישה סוכנים בלבד, הרי שבפועל היא הוגשה בשמם ועל דעתם של כל הסוכנים שהשתתפו באסיפה ביום 1.3.06.
שנית, משום שהתובעים אישרו בחקירותיהם, כי הם אכן תלו בסוכנויות את ההודעה המודיעה על אי מתן שירותים כאמור, כך שקשה להלום את הטענה שהשירותים המשיכו להינתן כדבר שבשגרה, כשציבור הלקוחות סבר כי כלל לא ניתן לקבל שירותים כאמור (ראו, לעניין זה, את חקירתה הנגדית של התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 43 ש' 11-15).
ולבסוף, ולא פחות חשוב מכך, משום שהתובעים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענתם, הגם שחלקם העסיקו עובדים בסוכנות, אשר לכאורה היו יכולים לאשר את גרסתם (ראו, בהקשר זה, את חקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 10-12).
מכל מקום, וגם אם התובעים אכן לא פעלו כהנחיית הארגון, כנטען, הרי שמהראיות עולה, כי התובעים נקטו בעיצומים חריפים הרבה יותר בחודשים פברואר ומרץ, כך שעל פניו אין המדובר בטענה עובדתית שיש בה כדי להשליך על המסקנה המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית שהתבררה לפני.
5.3.6. החרפת העיצומים – סגירה חלקית של סוכנויות הדואר בשעות אחר הצהריים
א. הוראת הארגון ותגובת הרשות
אין חולק, כי בסמוך לאחר שהארגון שלח לסוכנים את מכתבו מיום 29.1.06, הורה הארגון על החרפת העיצומים ועל כינוס כנס חירום ביום 15.2.06, בשעות הפעילות הרגילות של הסוכנויות.
עוד עולה מהראיות, כי בד בבד עם האמור נמנעו מרבית סוכני הדואר מלהשתתף בהדרכות אשר ארגנה הרשות וזאת בימים 31.1.06 (מרחב חיפה והצפון), 7.2.06 (מרחב ת"א והמרכז), 12.2.06 (מרחב דרום) ו-21.2.06 (מרחב ירושלים). עובדה אחרונה זו נתמכת בתצהירו של מר ציון בנימיני, סגן סמנכ"ל תחום הדרכה ופיתוח משאבי אנוש בנתבעת, אשר הצהיר כי למעט סוכנים בודדים, כל הסוכנים דכאן נעדרו מימי ההדרכה האמורים. יוער, עם זאת, כי לתצהירו של מר בנימיני צורף עותק מרשימות הנוכחות של מרחב ירושלים ומרחב דרום בלבד, כאשר לטענתו עותקים מרשימות הנוכחות של מרחב תל-אביב והמרכז ומרחב חיפה והצפון לא נשמרו. כאמור, מעותק רשימות הנוכחות של מרחב ירושלים ומרחב דרום אכן עולה, כי כל התובעים הנמנים על מחוזות אלו, למעט התובע מס' 21, מר יונתן לוי, נעדרו מימי ההדרכה (ראו נספח 2 לתצהירו).
--- סוף עמוד 108 ---
מכל מקום, ביום 13.2.06 שלחה הרשות מכתב התראה נוסף לסוכנים, שבו צוין, כך (העתק מכתבה של הגב' טל אמיד, מ"מ סמנכ"ל לתפעול, מיום 13.2.06 צורף כנספח 17 לתצהירו של מר בר-מג):
"נודע לנו באקראי כי נקראת להשתתף בכנס אשר מארגן ארגון סוכני הדואר ביום 15.2.06 אשר נקבע לשעה 15:00 ואשר כתוצאה מכך עלולה סוכנות הדואר אשר מופעלת על ידך להיסגר באותו יום בשעה 14:30 לערך כך שהיא לא תספק שירות לקהל הלקוחות בשעות אחר הצהריים בהתאם לשעות הפתיחה הקבועות בחוזה..
קריאה זו של ארגון סוכני הדואר הינה צעד כוחני נוסף במאבק אשר מנהל ארגון סוכני הדואר על גבם של סוכני הדואר ושל ציבור הלקוחות כנגד רשות הדואר, אשר יגרום נזק לכל הצדדים המעורבים. זאת, נוסף להנחיית ארגון סוכני הדואר לסוכני הדואר שלא להשתתף בהדרכות אותן מארגנת רשות הדואר וכן שלא לספק חלק משירותי הדואר בסוכנויות הדואר.
מובהר בזאת כי סגירת סוכנות הדואר המופעלת בידך ביום 15.2.06 בשעה 14:30 שלא על פי השעות הקבועות בחוזה, אי השתתפות בהדרכות ואי מתן חלק מן השירותים בסוכנויות הדואר, עלולות לגרום לרשות הדואר וללקוחותיה נזקים ישירים ועקיפים ויש בהו משום הפרה יסודית של החוזה אשר נערך בינך לבין רשות הדואר על כל המשתמע מכך...
כפי שהודגש לא פעם אחת בפני נציגי הארגון, רשות הדואר הגישה לארגון סוכני הדואר הצעה במסגרת המשא ומתן אותו יזמה והיא ממתינה לתגובתו כדי להמשיכו. הרשות מוכנה להמשיך את המשא ומתן, לדון במסגרתו בכל בקשה או דרישה ולהציע פתרונות בסוגיות הנדרשות, אך לא תקבל דרישות כלשהן באמצעות הפעלת כוח והפרת חוזי ההתקשרות.
בנסיבות אלה, ולאחר שרשות הדואר שבה וקראה לנציגי ארגון סוכני הדואר, לשווא, לשוב אל שולחן המשא ומתן, היא לא תוכל להבליג על כל צעד חד-צדדי אשר יפגע במתן השירותים לציבור, או יבוא לידי ביטוי באי מילוי התחייבויותיך על פי החוזה שנערך עמך, בדרך כלשהי.
אם לדאבוננו, תושב קריאה זו ריקם ותינקטנה בידך פעולות של פגיעה בשירות רשות הדואר, תוך הפרה יסודית של החוזה הקיים עמך, לא תוכל רשות הדואר לעמוד מנגד.. מכתב זה מהווה התראה לפני סיום ההתקשרות עמך לאלתר אם תחליט לפעול על פי הנחיות ארגון סוכני הדואר.
אנו קוראים לך לשקול שוב את הבחירה של ארגונך במסלול ההתדרדרות החלקלק, אשר את סופו מי ישורנו, ובטרם יהא מאוחר – לשוב אל שולחן הדיונים ולנסות למצות את האפשרות להגיע לפתרון מוסכם, במקום לפגוע במקור הפרנסה של כולנו." (ההדגשות לעיל שלי – מ' א' ג').
הגם שאין חולק, כי בסופו של דבר לא התקיים כנס סוכנים ביום 15.2.06, הרי שביום 22.2.06 הורה הארגון על החרפת המאבק, וזאת במסגרת הודעה נושאת כותרת "פעילות ארגונית – עדכון והנחיות", שכתב מזכיר הארגון, מר דוד פסו, בה נכתב, כך (העתק ההודעה מיום 22.2.06 הינו חלק מנספח 15 לתצהירו של מר בר-מג):
"בתאריך 1.3.2006 אמורה הרשות להפוך לחברה ממשלתית.
הסכם חדש להפעלת סוכנויות דואר טרם הושג ואין פתרון נראה לעין.
ועד הארגון החליט על המשך הצעדים שננקטו על ידנו עד היום ובנוסף הפעולות הארגוניות הבאות:
--- סוף עמוד 109 ---
א. החל מיום ראשון ה- 26.2.2006 סוכנויות הדואר בכל הארץ יפעלו רצוף עד השעה 14:30 בלבד, למעט ימי שלישי עד 13:30.
ב. ביום רביעי ה- 1.3.2006, סוכנויות הדואר יהיו סגורות לקהל.
אין לפתוח את סוכנויות הדואר
יש להגיע לכנס חרום לקבלת החלטות והנחיות לגבי המשך הפעילות הארגונית.
הכנס יערך
ביום רביעי 1.3.2006 שעה 11:00
....
מצורפת מודעה לידיעת קהל הלקוחות
על שינוי שעות הפעילות של הסוכנות.
זיכרו!
רק ביחד אנחנו כוח, כוחנו באחדותנו!
נא הפיצו מידע זה בין כל הסוכנים באזורכם."
בסמוך לאחר מכן, שלחה הרשות מכתב התראה נוסף לסוכנים, על רקע כוונתו זו של הארגון להחריף את צעדיו, שבו שבה והזהירה את הסוכנים, כי שינוי שעות הפעילות של הסוכנות על דעת עצמם, או אי הפעלה כלל, יהוו הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות, דבר שיביא לסיום ההסכם לאלתר. רשות הדואר קראה לסוכנים לשוב אל שולחן הדיונים ולנסות למצות את האפשרות להגיע לפתרון מוסכם (העתק מכתבה של הגב' טל אמידמחודש פברואר 2006 צורף כנספח 18 לתצהירו של מר בר-מג):
"לרשות הדואר נודע כי בכוונת ארגון סוכני הדואר להחריף את הצעדים הכוחניים במסגרת המאבק אשר הוא מנהל כנגד רשות הדואר על גבם של סוכני הדואר ושל ציבור לקוחות רשות הדואר, וכי הוא מתעתד לקרוא לסוכני הדואר שלא להפעיל את סוכנויות הדואר בשעות הפתיחה והסגירה שנקבעו בחוזה ההתקשרות עד כדי אי הפעלה כליל של סוכנויות הדואר.
אנו מבקשים להבהיר באופן חד משמעי כי אי פתיחת סוכנות הדואר בשעות הפתיחה הקבועות בחוזה ההתקשרות או אי הפעלתה כלל מהוות הפרה יסודית של החוזה שנערך בינך לרשות הדואר.. אם לדאבוננו, תינקטנה בידך פעולות של פגיעה בשירותי רשות הדואר, תוך הפרה יסודית של החוזה הקיים איתך, לא תוכל רשות הדואר לעמוד מנגד.. מכתב זה מהווה התראה לפני סיום ההתקשרות איתך לאלתר אם תבחר לפעול על פי הנחיית ארגון סוכני הדואר.
אנו קוראים לך ולארגון סוכני הדואר בטרם יהא מאוחר – לשוב אל שולחן הדיונים ולנסות למצות את האפשרות להגיע לפתרון מוסכם, במקום לפגוע במקור הפרנסה של כולנו."
למותר לציין, כי לנוכח מכתבי התראה ברורים אלה, ששלחה הרשות לתובעים במהלך חודשים ינואר ופברואר 2006, לא ניתן לטעון ברצינות, כי התובעים סברו כי נקיטה בעיצומים היא בבחינת צעד לגיטימי וחלק מכללי המשחק שבין הצדדים.
יו"ר הארגון, מר בני כהן, אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא היה מודע לקיומו של מכתב זה בזמן אמת (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 25 ש' 11-12). חרף זאת, הוא לא מצא לנכון להתריע בפני
--- סוף עמוד 110 ---
הסוכנים, כי נקיטה בעיצומים, כפי שהורה הארגון, עלולה להביא לביטול הסכמי ההתקשרות לאלתר (שם, עמ' 25 ש' 20-31):
"ש. הכרת את המסמך הזה בזמן אמת.
ת. חזרתי על התשובה כמה פעמים, הגיעו מסמכים רבים איני יודע באיזה אמצעי. ראיתי את המכתב הזה בזמן אמת.
ש. ראית שכתוב במכתב שזו התראה לפני סיום התקשרות לאלתר.
ת. ראיתי מה שכתוב בו.
ש. חשבת שקיבלת את המכתב הזה להתרות בפני הסוכנים שנתת להם את ההנחיות לסגור בין באופן חלקי ובין באופן מלא, שהם נתונים לסיכון של ביטול חוזה.
ת. לא חשבנו שזה יגיע לביטול חוזה, חשבנו שזה חלק מהתהליך של ההתנהגות של חברת הדואר מול ארגון סוכני הדואר כפי שהיה בכל השנים לפני וגם בשנת 2004 שהגענו ליום לפני סגירת הסוכנויות במוצ"ש, זה היה בשנת 2004 אז נפגש איתנו במלון בתל אביב יוסי שלי, מנכ"ל רשות הדואר דאז, ובו ביום סיכמנו על כך שאנו מסירים את איומי הסגירה ויושבים למו"מ, ציפינו שזה מה שיקרה הפעם, אבל אף אחד לא התקשר אלינו."
ואכן, בימים 26 ו-27 לפברואר 2006 סגרו הסוכנים את הסוכנויות בשעה 14:30 והותירו אותן סגורות לקהל בשעות אחר הצהריים.
ב. סגירת הסוכנויות במונטפיורי ובבני ברק
ביום 27.2.06, מיד לאחר נקיטת העיצומים ביום 26.2.06, שלחה הרשות שני מכתבי ביטול, אחד מהם לתובע מס' 40, מר עודד רזיאל (המכתב צורף כנספח 23 לתצהירו של מר בר-מג). מר בר-מג עמד על הרציונל שעמד בבסיס ההחלטה האמורה בגדרי חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 194 ש' 27-322):
".. ביום 26.2.06 היו כבר עיצומים, אתה קראת לזה עיצומים אני קורא לזה הפרה יסודית של ההסכם, ביום 27.2.06 הם הוחרפו מבחינת מספר הסוכנים שהשתתפו בעיצומים, ביום 1.3.06 נפסק השירות לחלוטין. ביום 26.2.06 כאשר חזר על עצמו האירוע מאוגוסט 2005 ועל ידי אותם סוכני דואר, דוגמא, סוכן הדואר מונטפיורי בתל אביב, הגענו למסקנה כדי להבטיח את רציפות השירות בעתיד, אנו חייבים להחליף את ספק השירות כמו שהיינו נוהגים בכל מקרה של שירות אחר."
בחקירתו הנגדית התבקש מר בר-מג להבהיר על שום מה מצאה הרשות לנכון לבטל את ההסכמים עם שני סוכנים בלבד, והשיב כך (שם, עמ' 195 ש' 1-3):
"ש. למה לא שלחתם ביום 26.2.06 מכתבים לכל הסוכנים שהיו בעיצומים אלא רק לחלק.
ת. לא היינו ערוכים לכך, וגם אנחנו לא רצינו להסלים את המצב יותר מדי, כי שמענו על התוכניות האלה [הצעדים הארגוניים שנזכרו במכתב הארגון מיום 22.2.06- מ' א' ג'] ולא רצינו לתת איזה שהיא אמתלה להגשים אותה".
בתצהירו, וכן בחקירתו הנגדית, אישר התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, כי קיבל את מכתב הביטול בו ביום וכי מיד לאחר קבלת המכתב הוא עדכן את הארגון על קבלתו (ראו סעיף 6 לתצהירו וכן עדותו בפרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 104 ש' 1-7). למעשה, מעדויות התובעים לפני עולה, כי רבים מבין הסוכנים למדו על דבר קיומו של המכתב בו ביום (ראו את חקירתה הנגדית של התובעת מס'
--- סוף עמוד 111 ---
33, הגב' שולמית פרלמוטר, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 151 ש' 12-13; חקירתו הנגדית של התובע מס' 27, מר משה סולומון, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 156 ש' 12-13).
וכפי שגם אישר התובע מס' 21, מר יונתן לוי, חבר ועד הארגון אשר כיהן כסגן יו"ר הארגון דאז (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 31-32, עמ' 64 ש' 1):
"ש. ביום 27.2.06 לפני שסגרת לגמרי הסוכנות ביום 28.2 – ידעת שרשות הדואר כבר ביטלה חוזה [עם] לפחות שני סוכנים.
ת. באותו רגע לא, יותר מאוחר בשעות אחר הצהריים קיבלנו טלפונים שנסגרו סוכנויות."
ג. הטענה כי סגירת הסוכנויות התקבלה עם דחיית עתירת הסוכנים
כאמור, ביום 27.2.06 – עת נקטו הסוכנים בעיצומים – התקיים גם דיון בעתירת הסוכנים, שבמהלכו המליץ בית המשפט העליון לסוכנים למשוך את עתירתם ולנהל משא ומתן עם הרשות, במטרה להגיע לפתרון הסכסוך. סוכני הדואר קיבלו את ההמלצה והעתירה נמחקה. כאמור, גם ביום זה הסוכנויות פעלו עד השעה 14:30 בלבד, כשהן נותרות סגורות בשעות אחר הצהריים.
בחקירתו הנגדית עומת מר בר-מג עם הטענה, כי ההחלטה לסגור סוכנויות התקבלה עם דחיית עתירת הסוכנים, והשיב כך (פרוטוקול מיום 3.6.13, עמ' 208 ש' 4-14):
"ש. שהסתיימה העתירה בבג"צ ניתנה הנחיה לסגור את הסוכנויות במונטפיורי ובבני ברק.
ת. אין קשר בין הדברים. בין הסגירה לבין ההחלטה של ביהמ"ש. אני רוצה להזכיר שביהמ"ש העליון דחה במאי 2004 בקשה לצו ביניים בעניין הזה, יכולנו מיד לאחר מכן לו רצינו לסיים את ההתקשרות עם סוכני הדואר ולא עשינו זאת אז אין קשר, ההחלטה לסיים התקשרות הייתה אך ורק בשל הפסקת השירות לציבור.
ש. האם ההחלטה לסגור את הסוכנויות במונטפיורי ובני ברק התקבלה לפני או אחרי הדיון בבג"צ.
ת. ככל הזכור לי ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם שתי הסוכנויות הללו התקבלה בתום יום ה- 26.2 שהסתבר שהסוכנויות שיבשו את העבודה. שהם סגרו את הסוכנות בשעות שהסוכנות הייתה צריכה להיות פתוחה.
ש. האם עיכבתם את מסירת ההודעה על הסגירה עד לסיום הדיון בבג"ץ.
ת. לא. ממש לא."
5.3.7. סגירתן המלאה של סוכנויות הדואר ביום 28.2.06 ומכתב הרשות מאותו היום
א. ביטול הסכמי התקשרות ומכתב ההתראה מיום 28.2.06