בבוקר יום 28.2.06 נותרו סוכנויות דואר רבות סגורות, בהתאם להוראות הארגון, וכפי שאישר התובע מס' 27, מר משה סולומון, בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 155 ש' 24- 28):
"אני סגרתי את הסוכנות ביום 28.2 כשקיבלתי הוראה מהארגון, בעקבות סגירה של סוכנויות... לסגור לגמרי זה בעקבות הוראה שקיבלנו בעקבות סגירת סוכנויות ואז כתוצאה מסולידריות עם הסוכנים שסגרו."
--- סוף עמוד 112 ---
אי לכך, הודיעה הרשות על ביטול הסכמי ההתקשרות עם סוכנויות דואר נוספות, החל משעות הצהריים של יום 28.2.06, וזאת בשל אי מתן שירותים מקוונים במשך מספר שבועות ובשל אי פתיחת הסוכנויות בימים 26.2.06 ו-27.2.06 ובשעות הבוקר של יום 28.2.06 (העתק של חלק מהמכתבים צורפו כנספח 23 לתצהירו של מר בר-מג).
בד בבד עם האמור, שלחה הרשות מכתב התראה נוסף לסוכנים שטרם בוטל עמם ההסכם, בו ציינה, כי העתירה שהגישו ארגון סוכני הדואר וחלק מהסוכנים לבית המשפט העליון, שמטרתה הייתה למנוע מרשות הדואר לשנות את תנאי הסכמי ההתקשרות שבין הצדדים, נמחקה, לאחר שהעותרים משכו את העתירה בהמלצת בית המשפט. רשות הדואר הבהירה לסוכנים, כי כשם שעד היום השלה אותם הארגון, כי העתירה לבג"ץ היא אשר תכריע את מאבקו כנגד רשות הדואר וכשל בה, כך הוא ממשיך להשלות אותם, כי הפעולות הכוחניות והחד צדדיות הננקטות יהיה בהן כדי להניב הישגים לסוכנים, חלף ניהול משא ומתן ענייני וישיר בכל הנושאים שבמחלוקת. הרשות שבה והציעה לסוכנים להימנע מלהמשיך ולהפר את ההסכם ולפגוע ברשות ובלקוחותיה, שאם לא כן, לא יהא מנוס בידה זולת להביא לסיום ההתקשרות, כפי שכבר עשתה לגבי חלק מהסוכנים (העתק מכתבה של הגב' טל אמיד מיום 28.2.06 צורף כנספח 200 לתצהירו של מר בר-מג):
"כידוע לכם רשות הדואר כבר נקטה צעדים של סיום חוזה ההתקשרות עם חלק מסוכני הדואר אשר נגררו אחר התגרות הארגון והפרו את החוזה הפרות יסודיות. רשות הדואר לא תהסס לנקוט את אותם הצעדים כלפי כל סוכן וסוכנת דואר אשר יפרו את הוראות החוזה שנערך עמו."
יו"ר הארגון, מר בני כהן, אישר בחקירתו הנגדית, כי קיבל מכתב זה. כשנשאל מדוע, גם הפעם, לא מצא לנכון להזהיר את כל אותם סוכנים שטרם קיבלו מכתבי ביטול, כי ישקלו לפתוח את הסוכנות למחרת היום על מנת להימנע מקבלת מכתבי ביטול השיב, באופן תמוה, כי לא היה בידו אמצעי שבגדרו יכול היה להודיע להם על המכתב וכי מכל מקום, הוא חשב שעל כל הסוכנים להמשיך במאבק במאוחד (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 25 ש' 32 עד עמ' 26 ש' 22):
"ש. אתה מכיר את המכתב מיום 28.2.06 – של רשות הדואר של גב' אמיד, נספח 20 לתצהיר בר-מג, אתה מכיר את המכתב הזה.
ת. אני מכיר, קיבלתי אותו ביחד עם מכתב סגירת הסוכנויות ביום 28.2.06.
ש. יש עשרות רבים של סוכנים שלא קיבלו מכתב ביטול ביום 28.2.06. ידעת את זה.
ת. ידעתי שיש עשרות שקיבלו ביום 28.2 ושניים שקיבלו ביום 27.2 מיד לאחר סיום הדיון בבג"צ, נתבקשנו למשוך את העתירה ולשבת ולפתור את הבעיות במו"מ, זאת ההנחיה שהבנו וקיבלנו מבג"צ, עוד בטרם הגענו לשפלה למשרדים שלנו קיבלנו הודעה על סגירת שתי סוכנויות דואר, אחת בבני ברק ושנייה במונטפיורי בת"א, זה היה ביום 27.2. הסוכנויות האלה נסגרו עם מכתב שהם הפרו את החוזה. כאשר העיצומים התחילו ביום 26.2 כלומר הם סגרו שעתיים את הסוכנות. כיוון שיש מאות אז הבנתי שיש הרבה שלא קיבלו מכתב סיום התקשרות ביום 28.2.06.
ש. אז הבנת מהמכתב הזה של רשות הדואר שהיא מתרה באלה שלא קיבלו את המכתב שאם הם ימשיכו שלא לפתוח את הסוכנויות תופסק איתם ההתקשרות.
ת. לא הבנתי את זה, כי ביום 28.2 חלק מהאנשים קיבלו הודעות סגירה בכתב ולחלק מהם הפסיקו את תקשורת המחשבים, שהמשמעות של זה היא סגירת הסוכנות.
--- סוף עמוד 113 ---
ש. לכל אותם סוכנים שגם סגרו באופן חלקי ביום 26 ו-27 את הסוכנות באופן חלקי, ויום אחד לפני המועד שבו לפני הנחיות הארגון היו אמורים לסגור לגמרי את הסוכנות. אתה רואה את המכתב הזה ורואה שכבר חלק מהסוכנים מקבלים מכתבי ביטול אתה חושב שזה נכון להזהיר את אלה שעוד לא קיבלו מכתבי ביטול להגיע ביום 1.3 לסוכנות ולפתוח אותה.
ת. אין לי אמצעי שאני יכול להודיע להם. לא חשבתי להגיד להם לסוכנים לפתוח את הסוכנויות, כי חשבתי שאנחנו ביחד כולנו צריכים לבצע את הוראות הארגון על מנת להגן על הארגון כולו ולכן חשבתי שצריך להשאיר את הכנס ביום 1.3.06 ושכולם יגיעו אליו.
ש. הרגשת אחריות על האנשים שבעקבות העצות שלכם עלולים לאבד את מטה לחמם.
ת. בקשתי לעשות אסיפה כללית. הרגשתי אחריות כלפי אלה שנסגרו, וחשבתי שכולם צריכים להתאחד כאחד ולסייע בתהליך שהתחלנו בו."
מובן, כי אין כל מקום לקבל את הטענה, כי לא עמדו בידי יו"ר הארגון האמצעים להתריע בפני הסוכנים על תוכן המכתב האמור, שעה שמהראיות עולה, כי כל הנחיות הארגון הנוגעות למאבק הגיעו אל הסוכנים באופן מידי ויעיל למדי, וכי הקשר בין הסוכנים לבין הארגון באותה תקופה היה ישיר ושוטף (ראו, לעניין זה, את חקירתו הנגדית של התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 105 ש' 9-10; חקירתו הנגדית של התובע מס' 25, מר משה נבו, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 111 ש' 14-15; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 4, אנג'לה אברמוב, שם, עמ' 117 ש' 9-10; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, שם, עמ' 118 ש' 16; חקירתו הנגדית של מר יהודה גור אריה (מטעם התובעת 12, הגב' עמליה גור אריה), פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 127 ש' 20-29; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 150 ש' 30, עמ' 151 ש' 8; ; חקירתו הנגדית של התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג, שם, עמ' 145 ש' 20-22; חקירתו הנגדית של מר גל סטבסקי, מנהל התובעת מס' 29, שחף ניהול (א.ח.ג.ס) בע"מ, שם, עמ' 159 ש' 15).
מכל מקום, מדברים אלה של יו"ר הארגון, מר בני כהן, עולה, כי האחרון הבין היטב מה היו עלולות להיות ההשלכות של המשך הנקיטה בעיצומים, הוא היה איתן בדעתו כי אין להפסיק את העיצומים, וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי מועד הפיכתה של הרשות לחברה ממשלתית היה צפוי למחרת היום, הוא יום ה- 1.3.06, וכפי שאישר בהמשך חקירתו הנגדית (שם, בעמ' 27 ש' 1-5):
"תסכים איתי לדבר אחד לאור מכתבי ההתראה האלה שנשלחו ואתה אומר שראית אותם הייתה לך כמו לכל סוכן אחר האפשרות להימנע ממה שאתה קורה להחריף את העיצומים ולהימנע מסגירת סוכנויות.
ת. הייתה האפשרות להיענות אבל הארגון החליט כי התהליכים שהחלו בהם צריכים להמשיך איתם כי אנחנו נמצאים לקראת הפיכת הרשות לחברה ואנו לא יודעים מה יהיה אתנו."
דברים ברוח דומה עולים גם מחקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, סגן יו"ר הארגון דאז, (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 63 ש' 31 עד עמ' 64 ש' 16):
"ש. ביום 27.2.06 לפני שסגרת לגמרי הסוכנות ביום 28.2 – ידעת שרשות הדואר כבר ביטלה חוזה לפחות לשני סוכנים.
ת. באותו רגע לא, יותר מאוחר בשעות אחר הצהריים קיבלנו טלפונים שנסגרו סוכנויות.
--- סוף עמוד 114 ---
ש. במועד הזה לפני שאתה סגרת באופן אישי והלכת לכנס ביום 1.3 הבנת שרשות הדואר יותר רצינית בהתראות שלה.
ת. לדעתי רשות הדואר הכינה את האמבוש מהתחלה, הכל היה מראש. היא סגרה את הסוכנויות כי ידעה שאנחנו לאות סולידריות נסגור את הסוכנויות שלנו. בדיעבד אני יודע שרשות הדואר עשתה אמבוש.
ש. אני שואל אותך בזמן אמת שאתה יודע שרשות הדואר רצינית בכוונותיה וסוגרת סוכנויות בגלל העיצומים אתה לא חושב שיהיה נכון לעצור לרגע לעשות חושבים ולהתייעץ עם עורך דין.
ת. אני לא פועל לבדי, יש ארגון ויש ועד שיושב והרוב קובע. לא רלבנטי אם היו שהתנגדו. אני לא זוכר אם היו התנגדויות או לא, באותו רגע סגרו שניים מהחברים שלנו והרגשנו צורך להגן עליהם כמו שהגנו על יהודית בשנת 2005.
ש. לא חשבת ללכת לעורך דין על מנת להתייעץ עם עורך דין ולשאול זה חוקי או לא חוקי, מה הסיכונים שלי.
ת. באותו רגע אני חושב האמוציות שאתה יוצא מבג"צ ושאומר לנו לנהל מו"מ וכמה שעות אחר כך סוגרים סוכנויות, באותו רגע לא חשבנו על ייעוץ ורצינו להגן על החברים שלנו ועל מקור פרנסתם."
מדברים אלה עולה, כי הגם שהארגון והסוכנים הבינו היטב מה עלולות להיות ההשלכות של המשך הנקיטה בעיצומים, הם סברו כי על כל הסוכנים לפעול כגוף אחד ולהמשיך בעיצומים, וזאת מתוך הנחה, שבדיעבד התבררה כמוטעית, שלפיה חברת הדואר תיכנע לתכתיבי הארגון, שכן לא יהיה בכוחה להתמודד עם ההשלכות של סגירת מחצית מבין סוכנויות הדואר הקיימות, בעיקר ביום הפיכת הרשות לחברה.
מטעמים מובנים, התובעים טוענים בסיכומיהם, כי הנתבעת לא הוכיחה כי כל אותם מכתבי ההתראה שהציגה בגדרי ההליך אכן הגיעו ליעדם. לעניין זה, מפנים התובעים לחקירותיהם הנגדיות של מקצת התובעים. כך, למשל, ביחס למכתב הרשות מיום 29.1.06 (נספח 16 לתצהירו של מר בר-מג), מפנים התובעים לחקירותיהם הנגדיות של מר אנדרס רוטנברג, בעלה של התובעת מס' 39 ומר יונתן לוי, התובע מס' 21, שמהן עולה, כביכול, כי תובעים אלו לא קיבלו את המכתב האמור (ראו פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 58 ש' 7-9; עמ' 62 ש' 24-29). ואולם, כאמור, יו"ר הארגון, מר בני כהן, אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא אכן היה ער למכתבים אלו בזמן אמת, ולא זאת אף זאת, כי הייתה בידיו האפשרות להיעתר להם, ובכך להימנע מסגירת סוכנויות. מכל מקום, וכפי שכבר ציינתי, כל המכתבים כולם עמדו בבסיס ההליכים הקודמים שניהלו הצדדים, כאשר לא הועלתה כל טענה מצד התובעים, בזמן אמת, כי איזה מבין המכתבים לא התקבל בידיהם. לאור זאת, התובעים מושתקים מלטעון בגדרי הליך זה, כי לא קיבלו איזה מבין המכתבים האמורים.
ב. הטענה כי הרשות יצרה נתק מכוון עם הסוכנים והארגון החל מיום 28.2.06
כאמור, התובעים טוענים כי הרשות יצרה נתק מכוון במשא ומתן בשלהי שנת 2005 ובראשית שנת 2006, וזאת, כביכול, לאחר שקיבלה החלטה לשים סוף למשא ומתן ובתוך כך לבטל את ההסכמים עם כל אותם סוכנים שלא יסכימו לחתום על ההסכם החדש עד למועד הפיכת הרשות לחברה ממשלתית.
--- סוף עמוד 115 ---
מעבר לעובדה שמכתב הרשות מיום 28.2.06 (נספח 20 לתצהירו של מר בר-מג), אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים שלפיה הם לא סברו כי העיצומים שבהם נקטו עלולים להביא לביטול ההסכמים עמם, הרי שמכתבה זה של הרשות גם אינו עולה בקנה אחד עם הטענה, כי הנתבעת יצרה נתק מכוון עם הסוכנים והארגון החל מיום 26.2.06, וכי היא יצרה "מארב" מתוכן לסוכנים, במטרה לבטל, באופן חד צדדי, את כל ההסכמים עם אותם סוכנים שלא יחתמו על ההסכם החדש עד ליום 1.3.06. וכפי שהצהיר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בסעיף 63 לתצהירו:
"אבקש לציין, כי החל מיום 26.2.06 יצרה חב' הדואר נתק מכוון בתקשורת מול סוכני הדואר ומול הארגון, לרבות מולי כיו"ר הארגון, תוך שהיא מייצרת "מארב" מתוכן לסוכנים במטרה לחסל את הסוכנויות בפועל ו/או לאכוף על הסוכנים חתימה על ההסכמים החדשים... חברת הדואר לא יצרה כל קשר עם מי מהסוכנים בניסיון להפסיק את העיצומים, אלא עסקה בהכנת הבקשה לצו המניעה, מתוך מטרה מובהקת להכניע את הארגון ואת הסוכנים לסגור את הסוכנויות, ולאכוף על הסוכנים תא החתימה על ההסכמים החדשים."
בחקירתו הנגדית עומת יו"ר הארגון, מר בני כהן, עם העובדה שהאמור בסעיף 63 לתצהירו אינו עולה בקנה אחד עם מכתב הרשות מיום 28.2.06 והשיב, כך (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 30 ש' 11 עד עמ' 31 ש' 4):
"ש. מפנה לסעיף 63 לתצהירך – אתה אומר שלמעשה חב' הדואר החל מיום 26.2.06 יצרה נתק מכוון מסוכני הדואר והציבה להם מארב ועבדה בימים אלה על הבקשה לצו מניעה זמני.
ת. זה מה שכתוב.
ש. אתמול הודית שקיבלת את המכתב של טל אמיד, מיום 28.2.06 (נספח 20 לתצהירו של בר-מג) שבו היא מפצירה בסוכני הדואר אל תעשו את מה שהארגון אומר, תחזרו לעבוד אחרת יבוטל ההסכם. יומיים לאחר הנתק שאתה טוען לו. הדברים אם כך לפי הסעיף הזה לא תואמים את המציאות.
ת. אני רוצה להזכיר לך שדברי דואר שנשלחים יש להם גם זמן הגעה, מכתב שנשלח ביום 28.2.06 והגיע אותו יום אני לא יודע איך זה קורה באיזה אמצעי שלחו אותי, היו המון מסמכים אני לא יודע איך הם נשלחו ולא יודע מתי קראתי אותם, אולי קראתי אותם רק שהכנו את הבקשה לצו מניעה, אני מניח שאם נציגי רשות הדואר רצו לדבר איתי באותו שלב הטלפונים עדיין עבדו.
ש. מה שאתה אומר זה סותר אפילו את מה שאמרת אתמול בחקירה, אתמול אמרת בביהמ"ש כך: "אני מכיר את המכתב הזה, קיבלתי אותו ביחד עם מכתב סגירת הסוכנויות ביום 28.2.06", הודית שקיבלת את המכתב ביום 28.2.06, הודית שהחלטת להתעלם מהמכתב ולהמשיך. מה שאמרת בסעיף 63 לתצהיר שחב' הדואר יצרה נתק מכוון ולא ניסתה להפסיק את העיצומים בכל דרך שהיא פשוט לא נכון.
ת. מה שכתבתי כאן הוא נכון מאד, אף אחד מחב' הדואר לא יצר קשר איתנו, להערכתי הם עבדו על צו המניעה, זה היה מארב מתוכנן.
ש. אתה לא רואה במכתב איזה שהוא ניסיון ליצור קשר איתך.
ת. קיבלתי מסמכים רבים התהליך היה שביום 28.2 אנשים מתקשרים, סוכנים מתקשרים, חלק מהסוכנויות סגורות, אני מטפל במשבר אדיר, המסמך הזה מי שרוצה ליצור תקשורת ברגע של שבר לא שולח מכתבים."
גם התובע מס' 21, מר יונתן לוי, סגן יו"ר הארגון דאז, עומת עם הדברים בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 64 ש' 19 עד עמ' 65 ש' 2):