"ש. אז ביום 28.2 ממשיכים להגיע עוד מכתבי התראה אז אתה לא חושב שאולי הפעם צריך להתייעץ.
ת. דיברנו עם הדואר וביקשנו לחזור למו"מ והם סרבו.
--- סוף עמוד 116 ---
ש. איך פניתם לדואר.
ת. רוב הפעמים פונים בטלפון, מהרצל בר מג, מנהלי מרחבים, מנכ"ל אפילו פנינו לביהמ"ש ואמרנו שאם יחזירו את השישה לעבודה כולנו חוזרים.
ש. ואם לא יחזירו את השישה אז כולנו שובתים.
ת. לא הספקנו להגיע לזה.
ש. אתה הספקת להגיע לזה מאחר וביום 2.3.06 לא קיבלת מכתב ביטול.
ת. אני כן קיבלתי מכתב כזה.
ש. מה שאתה אומר לא כל כך מתיישב עם הכתובים – ביום 28.2.06 נספח 20 לתצהיר בר-מג – נשלח המכתב הזה על ידי גב' אמיד לסוכני הדואר – בני הודה שהוא ראה את המכתב הזה ביום הזה ובניגוד למה שאתה אומר במכתב הזה טל אמיד קוראת לכם להפסיק את העיצומים ולבוא לשולחן המו"מ.
ת. אין צל של ספק שהסכמנו אך כנראה שהתנינו את זה בחזרה של אלה שסגרו אותם, וכאן נתקלנו בסירוב..".
עולה, אם כן, כי בניגוד לגרסת התובעים, הרשות לא יצרה נתק מכוון עם הסוכנים. כפי שיובהר להלן, לא רק שאין ממש בטענה כי הרשות יצרה נתק מכוון עם הסוכנים לקראת מועד הפיכתה לחברה ממשלתית, אלא שמהראיות עולה, כי לא היה כל שינוי בסטטוס קוו שבין הצדדים בימים ובשבועות שקדמו למועד זה, אשר הצדיק את החרפת העיצומים.
5.3.8. כנס החירום ביום 1.3.06
א. הרקע לקיום הכנס ביום 1.3.06
כאמור, חרף מכתבה של הרשות מיום 28.2.06, החליט הארגון להמשיך בעיצומים וביום 1.3.06, היום שבו הפכה רשות הדואר לחברת הדואר, קיים הארגון כנס חירום, שבו השתתפו מרבית סוכני הדואר, כך שסוכנויות הדואר, ברובם המכריע של המקרים, נותרו סגורות.
בסיכומי התשובה מטעמם טוענים התובעים, לראשונה, כי הכנס שהתקיים ביום 1.3.06, שלטובתו סגרו את סוכנויותיהם באותו יום, היה פרי תכנון מידי, מעין תגובת נגד לסגירת שתי סוכנויות על ידי הנתבעת ביום 27.2.06. זאת, ככל הנראה, בניסיון לשוות למעשיהם נופך לוחמני פחות ולטשטש את העובדה שמדובר במעשים מכוונים ומתגרים, שנועדו להתריס ולפגוע בחברת הדואר. אחד מראשי הועד, התובע 21, מר יונתן לוי, העיד על כך (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 66, ש' 26-28):
"ש. בקיץ נקטתם את העיצומים מפנה לעמ' 3 נספח 11 לתצהיר בר-מג, כתוב סעיף 2, שהזמנתם לכנס החירום אז את ד"ר עפרוני, למה לכנס הדרמטי של יום 1.3.06 שבו מתקבלת החלטה ללכת עד הסוף אתם לא מזמינים אותה או עורך דין אחר, עמיתה שלה.
ת. לפי המסמכים והתאריכים היינו בפעם השנייה במצב של לחץ, הכנס נעשה מהיום להיום ומעכשיו לעכשיו ללא צורה מתוכננת וללא מחשבה. כשחשבתי קשה לי לומר עכשיו מה היו השיקולים שחשבתי שאני אנהל מו"מ ובסוף ניהלתי מאבק על סוכנויות שנסגרו.
--- סוף עמוד 117 ---
בניגוד לעדות זו, עומדת קודם כל עדותו המפורשת של יו"ר הארגון, מר בני כהן (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 31 ש' 6) ולפיה: "הכנס התקיים ביום 1.3.06 בגלל שזה נקבע שבועיים לפני כן".
בנוסף, הטענה שלפיה הכנס היה תגובה בלתי מתוכננת, כמו גם עדותו של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, אינה מתיישבת עם המכתב ששלח הארגון לסוכנים ביום 22.2.06, נושא כותרת "פעילות ארגונית – עדכון והנחיות"(המכתב מיום 22.2.06 הינו חלק מנספח 15 לתצהירו של מר בר-מג), שממנו עולה, במפורש, כי הכנס תוכנן מראש יחד עם הסגירה החלקית של הסוכנויות בימים 26.2.06 ו-27.2.06 ולא כתגובת נגד למהלך סגירת הסוכנויות, שהחל ביום 27.2.06, וכפי שאף אישרה התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר, בחקירתה הנגדית, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 151 ש' 10-166):
"ש. ידעת שכבר סגרו סוכנויות ביום 1.3.
ת. ידעתי שסגרו סוכנויות.
ש. מתי ידעת לראשונה שסגרו סוכנויות בגלל העיצומים.
ת. לא זוכרת תאריכים, לפני שהגעתי לכנס.
ש. לכן אמרו לכם טלפונית לא לפתוח ביום 28.2. זו הייתה התגובה המידית של הארגון אחרי שסגרו כמה סוכנויות.
ת. קודם כל כנס החירום שהיה הוחלט שבועיים לפני..".
לא זאת אף זאת, במכתב האמור, שבו התבקשו הסוכנים להותיר את הסוכנויות סגורות ביום 1.3.06 ותחת זאת להתייצב בכנס שיערך, צוינה העובדה, כי במועד זה אמורה הרשות להפוך לחברה ממשלתית.
ואכן, בחקירתו הנגדית הבהיר יו"ר הארגון, מר בני כהן, כי לא בכדי בחר הארגון לקיים כנס במועד זה, דווקא (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 32 ש' 15-18):
"ש. .. למה בחרתם את יום 1.3.06 כיום שבו כל הסוכנויות תסגרנה ויערך כנס.
ת. כי זה היום שבו רשות הדואר הפכה מסטאטוס אחד של רשות לסטאטוס של חברה, שאף אחד מרשות הדואר למרות ההתחייבות שלהם לא ישב איתנו לסגור את העניין."
עדות זו של יו"ר הארגון עולה בקנה אחד עם עדותו של מר הרצל בר-מג, אשר הבהיר בחקירתו הנגדית, כי יום ה-1.3.06 לא נבחר במקרה (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 194 ש' 18-21):
"... התאריך הזה לא נבחר סתם. בתאריך הזה קמה חברת דואר ישראל. מספר שבועות לאחר מכן היו צריכות להתקיים הבחירות ושלחו הודעות לבוחר, וחודש לפני כן נפתח שוק הדואר לתחרות. אם היה מועד שבו חברת הדואר היתה הרגישה ביותר לכל זעזוע בשירותים שלה בכל תולדותיה זה היה המועד הזה, במועד הזה החליטו להכות אותנו."
נראה, אם כן, כי הארגון בחר להחריף את צעדיו בראשית שנת 2006 אך משום שהמועד להפיכת רשות הדואר לחברה ממשלתית הלך והתקרב, והמשא ומתן טרם הושלם. על רקע זה, גם בחר הארגון לקיים כנס חירום ולסגור את כל סוכנויות הדואר דווקא ביום 1.3.06.
--- סוף עמוד 118 ---
מסקנה זו מתיישבת היטב עם עדותה של התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 72 ש' 21-25):
"מה שהיה, הייתה לנו פגישה עם המנכ"ל והבטיח לנו שנגיע להסכם חדש והרגשנו שהכל הולך להיות בטוח ופתאום כל האיומים שנסגור אתכם בכלל לא חלמתי שיסגרו אותי, אני עבדתי הכי טוב שיש. לא זוכרת מתי הייתה פגישה עם המנכ"ל. עוד יומיים הולך להיות ארגון חדש ולא חתמנו על הסכם ואנו תלויים ולא יודעים מה הולך להיות אז הרגשנו שצריך לעשות משהו שיעזור לנו."
על דברים ברוח דומה העידה התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 165 ש' 4-9):
"ש. אולי את כן זוכרת מה היה האירוע שבגינו אתם ביום 22.2.06 שלחתם מנשר לכל סוכני הדואר לא לפתוח אחר הצהריים בימים 27.2, 28.2 ולא לפתוח ביום 1.3.
ת. אז הוגשו לנו החוזים החדשים. האירוע היה שאני מקבלת 40% פחות.
ש. זה היה במסגרת מו"מ שהתנהל מיוני 2003, שום דבר לא קרה, למה דווקא לעשות את הכנס שלכם ביום 1.3.06 בדיוק ביום שרשות הדואר הופכת לחב' הדואר.
ת. הגיע הזמן שתסתיים לאחר כל כך הרבה זמן יסתיים מו"מ."
ובהמשך (שם, עמ' 170 ש' 4-7):
"ש. נקודת המוצא שמורים לסוכנים לא לפתוח עד הודעה חדשה בימים אלה הדואר יפסיד כסף.
ת. בימים אלה הם יחשבו שאולי כדאי ללכת לקראת הסוכנים.
ש. זה בגלל שיכאב להם בכיס.
ת. לא רק בכיס.." .
היינו, הסוכנים הם אלו שתכננו וביקשו ללחוץ על חברת הדואר בנקודה רגישה מאד מבחינתה, ואף סמלית – ביום הקמתה.
כאמור, בהליך זה טוענים התובעים, כי לאחר שלוש שנים שבהן לא עלה בידי הרשות לכפות על הסוכנים את תנאי ההתקשרות החדשים התקבלה החלטה לשים סוף למשא ומתן ובתוך כך לבטל, באופן חד צדדי, את כל ההסכמים עם אותם סוכנים שלא יחתמו על ההסכם החדש עד ליום 1.3.06. נטען, כי על מנת לממש תכנית זו יצרה הרשות נתק מכוון במשא ומתן בראשית שנת 2006.
ראינו לעיל, כי אין ממש בטענה כי הרשות יצרה נתק מכוון עם הסוכנים. למעשה, מהראיות שהובאו לפני עולה, כי בימים ובשבועות שקדמו למועד זה לא נקטה הרשות בכל צעד שהיה בו כדי ליצור את הרושם, כי ההסכמים עם הסוכנים יבוטלו ככל שלא יחתמו על הסכמים חדשים עד ליום 1.3.06; הרשות לא ניסתה לבטל הסכמים לקראת הפיכתה לחברה ממשלתית, גם אם לא ייחתמו עמה הסכמים חדשים, היא לא רמזה כי כך יעשה ולא עשתה כל צעד שיש בו כדי לשנות מהוראות ההסכמים שהיו תקפים באותה עת. כפי שאף אישר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בחקירתו הנגדית, הגם כי תוך כדי התפתלויות (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 33 ש' 21 עד עמ' 34 ש' 30):
"ש. אמרת שהתכוונת ביום הסגירה המוחלט של הסוכנויות ביום שבו למעשה חב' הדואר מתחילה לפעול, אני אומר לך שאתם רציתם להפעיל עליה כוח שדווקא ביום הראשון שלה יהיו למעלה מ-200 סוכנויות סגורות ושירותי דואר חיוניים בארץ
--- סוף עמוד 119 ---
בתקופה די רגישה שיש בחירות בעוד שבועיים שהמסר שיוצא מכם גם בכנס אנו סוגרים עד הודעה חדשה.
ת. אין לנו שום סיבה לגדוע את הענף שאנו יושבים עליו. רצינו להפעיל כוח על מנת שהמו"מ ימשך ועל מנת שידברו איתנו כמו שהבטיחו לנו.
ש. תאשר לי שבחודש חודשיים שקדמו לכך, לא יצא מטעם רשות הדואר שום מכתב, שום הודעה שאם לא תשבו אתנו למו"מ יבוטל החוזה.
ת. לא יודע שיצא מכתב כזה. כל המכתבים שלהם היו במידה שלא נעשה פעולות אנו נסגר. לא היה איום כזה. אבל לא היה צריך לעשות אותו. מאחר ויש להם אפשרות לסגור את התקשורת בלי שום בעיה. הם לא צריכים לעשות כלום רק להוריד את השלטר.
ש. הם איימו שיורדיו את השלטר.
ת. הם איימו שיסגרו את הסוכנויות במהלך המו"מ, אם לא תחתום על ההסכם הסוכנות תיסגר.
ש. תראה לי מכתב אחד שנשלח במהלך שנת 2005 עד יום 1.3.06 כזה של רשות הדואר, אני אומר לך שאין מכתב כזה.
ת. אנו ישבנו איתם במו"מ ונאמר אם לא תחתמו על ההסכם אז ההסכמים יפקעו.
לשאלת ביהמ"ש: אתה יושב במו"מ ואומרים לך שאם לא תחתום על הסכם חדש ההסכם יפוג ואתה לא מברר זאת עם עורכי הדין.
ת. לא. האיומים היו ברמה של משחקי כוח משני הצדדים, זה בדיוק היה התהליך, זו היתה התנהגות, הצד הזה מאיים והצד השני מאיים ומגיעים לשולחן מו"מ וכך לא קרה הפעם.
ש. אני אומר לך שבשום ישיבת מו"מ שנוהלה בחודשים שקדמו לעיצומים שאתם נקטתם לא נאמר לכם ולו ברמז דבר כזה. כל מה שנאמר לכם שבו תנהלו איתנו מו"מ ומה שנאמר לכם שאתם איימתם בעצומים אמרו לכם תשמרו על סטטוס קוו.
ת. בפירוש לא.
ש. תראה לי בתצהיר שלך סעיף אחד שאמרת את הדברים הללו.
ת. זה משחק של ענקים, אנו ארגון קטן חלש, והם יש להם את כל האמצעים, איך אני יכול בכלל, מה צריך לאיים עלי.
ש. איום בסגירה במהלך מ"מ אתה פרטת כאן כל פגישה, כל שיחה, למה זה לא בתצהיר. אתה טוען ואמרת לפני רגע שזה לא היה בכתב אך בכל השיחות איימו עליכם שאם לא תחתמו יסגרו לכם את הסוכנויות אז למה את זה לא אמרת.
ת. אני רוצה להדגיש, לא כל איום צריך לומר אותו, ישנם דברים שמשתמעים מאותם ישיבות שהיו, רשות הדואר לא רצתה לסגור סוכנויות, המטרה שלה הייתה להחתים חוזה חדש אחר, האיום היה ברקע, הוא לא היה פיזי, צריך להבין את האווירה שהייתה שם.
ש. מהתשובה שלך אני מבין שלא נאמר לכם ולא נכתב לכם שום דבר כזה. נכון. האם נאמר או נכתב שבמידה ולא יסתיים המו"מ יסגרו סוכנויות.
ת. לא נאמר.
ב"כ התובעים: הדברים נאמרו בסעיפים 36 עד 38.
ש. להבנתך איך מתיישבים סעיפים 36 עד 38 עם מה שאמרת עכשיו.
ת. מדובר בשני לוחות זמנים שונים, אבל האיום על סגירת הסוכנויות כל הזמן. הוא היה ברקע."
גם התובע מס' 30, מר דניאל פלד, אישר בחקירתו הנגדית, כי לא היה כל שינוי בסטטוס קוו שבין הצדדים בימים ובשבועות שקדמו להחרפת העיצומים (ראו פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 88 ש' 25-29):
"ש. מה היה כל כך דרמטי בסוף חודש פברואר שהיה צריך לעשות פעולות כוחניות כאלה.
ת. במעבר מרשות הדואר לחברת דואר אמרו שלפני המעבר לחברה חייב להיות הסכם ואת זה אמרו לנו בכנסת. אמרו לנו שהחוכמולוגיה הזאת תהיה בעוכרינו. בכנסת אמרו לנו זאת.
ש. בשבועיים לפני 26.2 היה משהו.
--- סוף עמוד 120 ---
ת. לא הייתי חבר ועד. בפעילות לא קרה כלום. הפעילות הייתה אותו דבר."
אמנם, חלק מהתובעים שלפני העידו, כי ריחף מעל ראשם "איום" תמידי, כי במידה ולא יחתמו על הסכם חדש עד ליום 1.3.06, ההסכם עמם יבוטל. אולם, זאת מבלי לבסס את אותו איום בכל ראיה, למעט תחושה עלומה שאחזה בהם. כך, למשל, העידה התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 85 ש' 2-3):
"הם אמרו שאם מישהו לא יחתום על החוזה החדש יסגרו אותו. אני לא זוכרת מי אמר. לי אישית אני לא זוכרת איך זה התנהל, עברו 7 שנים."
על דברים ברוח דומה, אם כי מהוססים קמעה, העיד גם התובע מס' 5, מר גיל אייזן (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 120 ש' 6-10):
"ש. יכולת להמשיך לעבוד בחוזה הישן, מישהו בא אליך ואמר לך תחתום עכשיו לפני המאבק.
ת. שלחו לנו כל הזמן טיוטות של חוזים ולעיין בהם ולחתום עליהם.
ש. מישהו שם לכם אולטימטום.
ת. זה היה ברור, באו לי מבקרים מרשות הדואר, גם לפני המאבק. או בעיצומים, אני לא זוכר בדיוק מתי, הבנתי שבחוזה הישן אני לא יכול להמשיך. יכול להיות שזה היה אחרי העיצומים."
ראו גם את חקירתה הנגדית של התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 47 ש' 7-23):
"ש. למה חשבתם שאם לא תסיימו את המו"מ בהצלחה לא ימשיך החוזה הישן.
ת. אנו חשבנו שהחוזה הישן ימשיך.