בפרק השישי ארחיב בשאלות הנוגעות להחלת חובות תום הלב וההגינות על יחסים חוזיים במשפט הפרטי. אדון, תחילה, בבסיס הרעיוני המשתנה או המתרחב לדיני החוזים כדי לכלול בדינים אלו עקרונות הגינות ותום לב. בהמשך, אפרט לעניין החלת חובות מהמשפט המנהלי על גופים דוגמת הנתבעת שלפניי ואעמוד על החובות החלים על צדדים לחוזה מסוג החוזה שלפנינו. אבחן את הבסיס הרעיוני העומד היום בבסיס דיני החוזים, את האיזון בין חופש החוזים לחובות ההגינות ותום הלב בכלל, ובחוזי יחס וחוזי רשות בפרט. מדובר בחוזים בין רשות הדואר, ולאחריה חברת הדואר, עם הסוכנים, וכן במערכת חוזית שעם מרבית הסוכנים נמשכה שנים רבות (בחלק מהמקרים מעל שלושים שנה). בהקשר זה אעמוד על הטענות ההדדיות של הצדדים, בנוגע להסתמכות על מערך חוזי זה.
--- סוף עמוד 28 ---
בפרק השביעי אדון בשאלה האם היה על הנתבעת לקיים שימוע לתובעים לפני ביטול ההסכמים עם כל אחד ואחד מהם. בפרק זה אעמוד על יסודות חובת השימוע או הזכות לטיעון ועל זכות השימוע במשפט המנהלי, במשפט העבודה ובמשפט החוקתי. כן אעמוד על חובת השימוע במשפט הפרטי, מכוח עקרון תום הלב. בהמשך פרק זה אעמוד על מקור זכות השימוע של התובעים ועל התרופות במקרה של הפרת החובה לשימוע (או שימוש שלא בתום לב בזכות הביטול בהעדר שימוע). לאחר שאקבע את הפרמטרים והקריטריונים לפסיקת פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, אעבור לבדיקה פרטנית של נזקי כל אחד מהתובעים בהקשר זה.
בפרק השמיני אדון בטענות נוספות של התובעים. הראשונה, כי סעיפים 6 ו-23 להסכמים הקובעים כי אי פתיחת הסוכנויות במועדים הנקובים בהסכם מהווה הפרה יסודית, הינם תנאי מקפח בחוזה אחיד. השנייה, כי הנתבעת הוציאה דיבתם רעה (תביעת לשון הרע).
בפרק התשיעי אדון בעילה מכוח ההתחייבות העצמית עליה חתמה הנתבעת בעת קבלת הסעד הזמני. במסגרת זו אבחן מהם ראשי הנזק בגינם רשאים התובעים לתבוע מכוח ההתחייבות העצמית, ובהמשך אבחן טענות פרטניות של הסוכנים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהצו שאפשר לחברת הדואר לפרוץ לסוכנויות וליטול את רכושה.
בפרק העשירי אדון בטענות התובעים בגין סכומים שהגיעו להם על פי ההסכמים בינם לבין הנתבעת ולא שולמו להם, ובכלל זאת תמורת חודשים פברואר ומרץ 2006, אי תשלום בגין שירותים שניתנו בסוכנויות והוצאות שונות.
בפרק האחד עשר אסכם את התובענה העיקרית ואקבע את הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעים (או חלקם).