בפרק השנים עשר אעבור לדון בתביעה שכנגד. אדון בעילות התביעה ובנזקים להם טוענת חברת הדואר, לרבות מניעת הכנסות ונזקים בגין הכשרת סוכני דואר חדשים. בהמשך, אדון בתביעה שכנגד כנגד הארגון וחברי הועד בגין גרם הפרת חוזה. לבסוף, אדון בטענות הנתבעים שכנגד, סוכני הדואר, לאשם תורם של חברת הדואר לנזקים שנגרמו לה.
בפרק השלושה עשר אסכם את תוצאת שתי התביעות.
פרק רביעי:
- עובדים ו"מעין עובדים" ארגון יציג ו"מעין ארגון יציג" סכסוך עבודה ו"מעין סכסוך עבודה"
התובעים, לאורך כל הדרך, מאשרים כי הם אינם עובדים; כי ארגון סוכני הדואר אינו ארגון יציג, כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים, וכי הסכסוך בינם לבין רשות הדואר אינו סכסוך עבודה,
--- סוף עמוד 29 ---
כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 (להלן: חוק יישוב סכסוכי עבודה). עם זאת, העובדים טוענים, כי מכוח היחסים המיוחדים בין סוכני הדואר לרשות הדואר יש לראות בסוכני הדואר "מעין עובדים"; בארגון סוכני הדואר "מעין ארגון יציג" ובסכסוך בין סוכני הדואר לבין רשות הדואר "מעין סכסוך קיבוצי". מכוח יחסים מיוחדים אלו, דורשים התובעים הכרה בשלוש זכויות: זכות השביתה, זכות ההתארגנות וזכות השימוע.
אשר לזכות השביתה – התובעים טוענים, כאמור, כי השבתת סוכנויות הדואר אינה עילה לביטול ההסכמים. לטענתם, לאורך כל שנות הסכסוך בין הצדדים הכירה הנתבעת בארגון סוכני הדואר כארגון יציג של סוכני הדואר ובפועל אמנם תפקד הארגון כארגון יציג, לרבות לעניין הפעלת זכות השביתה וניהול משא ומתן מעין קיבוצי. נטען, כי לאור האמור התובעים היו זכאים להסתמך על הכרת הנתבעת בארגון סוכני הדואר כארגון היציג של הסוכנים בסכסוך מעין קיבוצי בינם לבין הנתבעת וכי הייתה להם הזכות לשבות במסגרת הסכסוך המעיין קיבוצי בין הצדדים. מכל מקום, כך טוענים התובעים, אין לראות בעיצומים שבהם נקטו הסוכנים, לרבות השבתת הסוכנויות באופן סמלי למשך ימים ספורים, משום הפרת חוזה, וודאי שלא הפרה יסודית המזכה את הנתבעת בביטול החוזים עמם ללא כל התראה.
אשר לזכות ההתארגנות – התובעים טוענים, כאמור, כי הנתבעת פגעה בזכותם החוקתית לחופש ההתארגנות וכן במעמדו של הארגון ובסמכויותיו. נטען, בהקשר זה, כי על אף שלאורך כל הדרך ראתה הנתבעת בארגון כארגון המייצג את סוכני הדואר, הרי משהחריף הסכסוך והסוכנים נקטו בעיצומים, פנתה הרשות לסוכנים באופן אישי, תוך התעלמות מקיומו של הארגון, ובכך פגעה בזכותם של התובעים לחופש ההתארגנות. עוד נטען, כי הנתבעת הפלתה לרעה את הסוכנים החברים בארגון בכלל, ואת הסוכנים אשר הובילו את המאבק המאורגן בפרט, בכך ששלחה להם את הודעות הביטול הראשונות ופרצה לסוכנויות שניהלו, וזאת רק על מנת להחליש את התנגדות הסוכנים ולרסק את הארגון.