ש. למה חשבתם הפעם שבאופן חד צדדי מותר לרשות להפסיק.
ת. הם אמרו שאנו מפסיקים את ההתקשרות, שכל מי שלא יחתום על החוזה החדש יפוטר לאלתר.
ש. מי אמר את זה ומתי.
ת. לא זוכרת, לא יודעת להפנות לאיזה שהוא מסמך.
ש. בני אמר שלא היה מסמך והדברים לא נאמרו במפורש אלא שזה היה מעין איום.
ת. אני לא זוכרת תאריכים מדויקים, אני זוכרת את השתלשלות הדברים בזיכרון שלי, איך אני חוויתי בימים האלה, ומה היו הטלפונים של הסוכנים בשטח, הסוכנים היו בטוחים שאם לא נחתום על החוזה החדש נזרק.
ש. אתם נמצאים ברגע קריטי שאתם מאיימים עליכם במפורש, במשתמע, ומבינים שיש איום כזה, יש לכם יעוץ משפטי אתם לא שואלים אם הם יכולים לעשות דבר כזה.
ת. אני לא יודעת יכול להיות שבני התייעץ אני לא זוכרת אם דיברנו על זה.
ש. לך באופן אישי מישהו מהדואר אמר בימים שקדמו ל- 26, 27, 28 לפברואר שאם לא תחתמי על החוזה החדש לא תמשיכי להיות סוכנת.
ת. היו דיבורים של אנשי שטח. לי באופן אישי, זה היה הלך רוח, של אנשי שטח, הנהגים, זה כל הזמן משהו שהיה באוויר, שהפעם יחסלו אותנו, לא יגיעו אתנו להסכם."
כך גם עולה מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 168 ש' 2-8):
--- סוף עמוד 121 ---
"ש. קיבלת איזה שהוא מכתב בחודשיים, יש לך חוזה ואת עובדת על פי חוזה, בחוזה הזה אף אחד לא נגע בך, הציעו חוזה חדש נוהל מו"מ, יכולת להמשיך בחוזה הישן.
ת. באו אלי סוכנים אני לא זוכרת אם זה היה לפני הצ ואו אחרי, ואמרו להם לחתום או שאנו סוגרים אותך.
ש. אני אומר לך שאת יודעת ואף אחד לא העיד כאן והעידו 40 סוכנים שלפני שנקטתם בצעדים לא עשו זאת.
ת. אלי לא באו."
ואכן, בפועל לא רק שהרשות לא הודיעה לסוכנים, כי ההסכמים יבוטלו ככל שלא תושג הבנה בין הצדדים עד ליום 1.3.06, אלא שבמהלך חודשים ינואר ופברואר 2006 שלחה הרשות לסוכנים לא פחות מארבעה מכתבי התראה, שבכולם שבה הרשות והתריעה בפני הסוכנים לבל ינקטו בעיצומים, בין באופן חלקי ובין באופן מלא, באשר נקיטה בעיצומים כאמור מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המאפשרת לרשות לבטל את ההסכמים באופן מידי. ואכן, נקל לשער על שום ביקשה הרשות להבטיח, כי ביום הפיכתה לחברה יינתנו השירותים כסדרם, ודומה כי התרחיש שממנו חרדה יותר מכל, הוא זה שהתממש בסופו של דבר. למעשה, אם היה מועד שבו אותו "איום" כביכול, שריחף מעל ראשם של הסוכנים, כך לגרסתם, היה הרחוק ביותר מלהתממש, היה זה יום הפיכתה של הרשות לחברה ממשלתית, שהרי היה זה המועד הרגיש ביותר בתולדותיה.
דברים אלה עולים בבירור גם מחקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, סגן יו"ר הארגון דאז (פרוטוקול מיום 31.10.05, עמ' 67 ש' 5-26):
"ש. למה ביום 22.2.06 מפנה לנספח 16 – לתצהירו של בר מג, למה אתם מחליטים להחריף את המאבק. איזה אירוע דרמטי יום יומיים, שבוע לפני שגרם לכם כארגון להחריף את הצעדים בצורה כזו.
ת. במסגרת הזו שבה פעלנו רשות הדואר עמדה להיות חב' דואר ישראל ביום 1.3.06 עניין של שבוע ימים, ניסינו בכל המסגרות לדבר שיסגור את העניין אתנו..
לשאלת ביהמ"ש: אמרת שהטריגר היה שהרשות עמדה להפוך לחברה.
ת. כן, וטרם הגיעה אתנו להסכם.
ש. האם ידעתם שחברה שתקום תהא מחויבת להסכמים קודמים אם לא יגיעו אתכם להסכם חדש.
ת. לא ידענו.
ש. זה נראה לי מוזר, אתם טוענים שהפחד שלכם היה מהתאריך של הפיכת הרשות לחברה, אין פה שום דבר לוט בערפל, כל משפטן [יודע] כל עוד הרשות חתומה על חוזה היא צריכה לעבוד עם החוזה. אז למה 1.3 פתאום נהיה בעייתי.
ת. לאור ההתנהלות של רשות הדואר תקופה ארוכה של כחמש שנים להגיע לרגע קריטי זה לפני שהם הגיעו איתנו להסכם, איזה ביטחון יש לנו. ההסכם הישן רשות הדואר ניסו להחתים אותנו בכוח על הסכם חדש.
ש. אם רשות הדואר מנסה להחתים על הסכם חדש זאת אומרת שאם לא תחתמו חל ההסכם הישן. וגם היה צו שאמר את זה במפורש. קשה לי להבין למה ה- 1.3 היה קריטי.
ת. אם היה מו"מ מתנהל בינינו בלי שהפעילה כוחניות אני מסכים שהחוזה הישן כן תקף. חששנו מאד מיום 1.3 כי הם הופכים להיות חברה, הם לא חותמים איתנו, לא מדברים איתנו. ביום 28.2.06 היא התחילה לסגור סוכנויות. נורא חששנו מתאריך זה 1.3."
כך גם עולה מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 3-10)
--- סוף עמוד 122 ---
"ש. אתם מגיעים לרגע שאתם חושבים שזו אחריות כבדה כי הרשות מאיימת לסגור, אתם בודקים בשלב זה עם היועצים המשפטיים מה יקרה. מה עלול לקרות.
ת. ההתנהלות מול היועצים המשפטיים הייתה בעיקר של בני ושל רוזנר ז"ל, מאיר רוזנר היה יו"ר לשעבר, לו היה אצת הניסיון הגדול והידע הכי רחב לגבי ההתנהלות של הסוכנים מול הדואר.
ש. אתם מבינים שיש שאלות כמו שאמרת גורליות, מטה לחמם של הרבה מאד סוכנים עלול להיות בסכנה, אתם רוצים לקבל החלטה ביחד, איזה מידע אם בכלל משפטי אתם מביאים לכנס. אתם אומרים לסוכנים מה המחויבות לפי החוזה, מה חב' הדואר יכולה או לא יכולה לעשות.
ת. אני חושבת שהיה ייעוץ משפטי בכנס אך לא הייתי אז אני לא יכולה להגיד."
מתקבל הרושם, כי הארגון בחר להחריף את העיצומים במועד מסוים זה, על מנת להפעיל לחץ כבד על הרשות ולהעמידה בפני שוקת שבורה, ביום הפיכתה לחברה ממשלתית, עד כי תיכנע לדרישותיו באופן מידי. יו"ר הארגון, מר בני כהן, עומת בחקירתו הנגדית עם האמור והשיב, כך (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 32 ש' 20 עד עמ' 33 ש' 18):
"מכל התצהירים שלכם וגם מהפרוטוקולים של ועדת הכספים וגם מכתבים שעוברים, ברור שלא רק שישבו היו הרבה מאד משאים ומתנים, נכון שלא נגמרו בהסכמה, כשיש משאים ומתנים כל כך ארוכים שלא נגמרים בהסכמה, למה אתה חושב שדווקא הרשות אחראית לזה.
ת. מנכ"ל רשות הדואר התחייב גם במכתב וגם בעל פה שהוא מסיים את ההליך עד הפיכת רשות הדואר לחברה, לעומת זאת, לכל אורך התהליך מיום שהוא התמנה עד 1.3.06 לא נעשה תהליך על ידו, הוא נפגש איתי פעם אחת והבטיח שיסיים את העניין ולא נעשה כלום, והרשות הופכת להיות חברה, אנו לא ידענו איך נפעל ואיך נתנהג.
ש. היה לכם ייעוץ משפטי, אני מניחה שאמרו לכם שמחינה משפטית החוזים שלכם תקפים, הם עוברים לחברה, וכל עוד הם לא פוקעים זה החוזה, הבהירו לכם דבר כזה.
ת. לא הבהירו לנו ולא הייתה התייעצות כזו בצורה משפטית.
ש. למה.
ת. לא הייתה.
ש. אתה אומר מצד אחד שהמו"מ לא הבשיל כיוון שהיו פגישות, לפעמים יש סיטואציות שאין כלום ואז אם מו"מ לא מבשיל לא ברור מה קורה, אתה אומר שזה היה החשש שלכם, אם היה לכם ייעוץ משפטי, אני בטוחה שעורכי הדין האלו ידעו את מה שאני אומרת עכשיו.
ת. לא אמרו לנו. עורכי הדין לא התעסקו בעניין הזה. הם התעסקו בכתיבת הסכם חדש ועקרונות להסכם חדש, שיציג את סוכני הדואר מול חב' הדואר או מול רשות הדואר בצורה שונה.
ש. זה נראה לך סביר שעורכי דין שמנסחים הסכם ואתם הולכים ראש בראש עם הרשות וזה בסדר, אתם אומרים שהחשש הכי גדול שלכם מה יהיה ביום 1.3.06 ועורכי הדין שלכם לא אומרים לכם שהכי גרוע ימשיך ההסכם הזה.
ת. התהליך נקבע ליום 1.3. לא היה מצב לסגור את הסוכנויות, המטרה הייתה לתת לחב' הדואר את המניע ליצור אתנו תקשורת.
ש. נשאלת שאלה פשוטה, למה לא שאלתם, אם הייתם חושבים שמשהו יקרה, לבדוק מה ההשלכות, לא בדקתם עם עורכי הדין מה קורה, מה הזכויות של רשות הדואר, אם לא היה ייצוג אולי אי אפשר.
ת. הרגשתי שהיועצים המשפטיים נחלקו לשניים, עו"ד בכור ליווה את הארגון מזה שנים, לינדה שפיר ומיכל קובי ליבן, שכרנו את שירותיהם לצורך ניסוח ההסכם ולא התייעצנו איתן בקשר להסכם עצמו.
ש. למה אתה לא מרים טלפון או לעו"ד בכור או ליועצות המשפטיות, לא שואל אותם מה יקרה.
ת. זה לא היה התהליך וזה מה שהתבצע."
--- סוף עמוד 123 ---
מדברים אלה מצטיירת תמונה עגומה למדי על האופן שבו התקבלו החלטות בארגון סוכני הדואר, וזאת הגם שהארגון לווה על ידי יועצים משפטיים והגם שלהחלטות הארגון הייתה השפעה על מטה לחמם של לא פחות מ-220 משפחות. מעבר לכך, יש בדברים אלה כדי לחזק את התרשמותי, כי יום ה-1.3.06 אכן היווה "קו פרשת מים" מבחינת התובעים, אולם זאת לא בשל החשש, כי ביום זה יפקעו ההסכמים שבין הצדדים, אלא משום שביום זה הפכה הרשות לחברה ממשלתית, באופן שהפך אותה לפגיעה במיוחד ביום זה.
ב. המידע שהיה אותה שעה בידי הסוכנים שהשתתפו בכנס
מהראיות עולה, כי כל הסוכנים שהשתתפו בכנס היו מודעים לעובדה שהרשות כבר ביטלה הסכמים עם מספר סוכנים שנקטו בעיצומים בימים 26.2.05, 27.2.06 ו-28.2.06, וכפי שאישר התובע מס' 21, מר יונתן לוי, ממובילי המאבק (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 65 ש' 16-17):
"בכנס עצמו העברנו את כלל האינפורמציה לסוכנים שרשות הדואר סגרה שתי סוכנויות דואר למרות שבג"צ ביקש שננהל משא ומתן...".
על דברים ברוח דומה העידה גם התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, חברת ועד הארגון באותה עת (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 46 ש' 19-20):
"ש. את ידעת ביום 1.3 שהיו סוכנים שקיבלו מכתבי ביטול.
ת. כן."
גם יתר התובעים אישרו, כי במועד שבו נערך הכנס והתקבלו ההחלטות, הם היו מודעים לעובדה שנסגרו כבר סוכנויות, וכפי שאישר התובע מס' 28, מר חיים סופר (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 9 ש' 9-10):
"ש. שהיית בכנס שמעת שהיו סוכנים שסגרו אותם.
ת. כן. בגלל זה הצטרפתי למאבק.. ".
כך גם אישר התובע מס' 30, מר דניאל פלד (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 87 ש' 22):
"סגרו שתי סוכנויות בתל אביב, בעקבות זה נערך הכנס."
וכך גם התובעת מס' 24, הגב' ברוריה מורנו (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 142 ש' 21-22):
"ש. שמעת שסגרו הרבה סוכנויות בכנס.
ת. נכון בכנס שמעתי.
(ראו גם את חקירתו הנגדית של התובע מס' 32 אליק פנג'ר, פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 83 ש' 20; חקירתו הנגדית של התובע מס' 5, מר גיל אייזן, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 120 ש' 15-18; חקירתו הנגדית של התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 146 ש' 31 עד עמ' 147 ש' 5; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר, שם, עמ' 151 ש' 10-13).
ג. ההחלטות שהתקבלו בכנס
--- סוף עמוד 124 ---
מהראיות עולה, כי במהלך הכנס שהתקיים ביום 1.3.06 קיבלו סוכני הדואר החלטה לסגור את הסוכנויות ללא הגבלת זמן. זאת, כאמור, הגם שהיה ברור להם, כי הרשות כבר ביטלה הסכמים עם מספר סוכנים שנקטו בעיצומים.
בחקירתו הנגדית, אישר יו"ר הארגון, מר בני כהן, כי בגדרי הכנס התקבלה החלטה להמשיך במאבק, הגם שהוא הסתייג מלאשר כי משמעות הדברים היא, כי הסוכנויות יישארו סגורות (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 31 ש' 5-15):
"ש. בהתייחס למכתב זה [מכתב הרשות מיום 28.2.06 – מ' א' ג'] החלטתם שאתם ממשיכים בדרך העיצומים וביום 1.3.06 התקיים הכנס.
ת. הכנס התקיים ביום 1.3.06 בגלל שזה נקבע שבועיים לפני כן.
ש. בכנס התקבלו החלטות ביניכם.
ת. בכנס היה מפגש הצגנו את הנושאים ונקבע שאנו ממשיכים באותה דרך.
ש. עד מתי ממשיכים באותה דרך.
ת. הדרך היא סגירה, הסוכנויות בשלב זה סגורות. אני לא יכול לפתוח סוכנויות סגורות.
ש. יש למעלה ממאה וסכנים שמגיעים ביום 1.3.06 לכנס – חלק גדול מהם לא קיבל עדיין מכתב התראה לרבות חלק גדול מהתובעים כאן, תאשר לי שקיבלתם החלטה להמשיך את העיצומים עד הודעה חדשה.
ת. לא. קיבלנו החלטה להמשיך במאבק כאשר חלק מהסוכנויות סגורות. אנו ראינו בארגון כוח רק שאנו מאוחדים גם אם רק חלק מהסוכנויות היו סגורות".
ואולם, התובעים, ברובם המכריע, אישרו בחקירותיהם הנגדיות, כי משמעות ההחלטה להמשיך במאבק אכן הייתה להותיר את הסוכנויות סגורות. כך, למשל, עולה מחקירתו הנגדית של התובע מס' 21, מר יונתן לוי, חבר ועד הארגון אשר כיהן כסגן יו"ר הארגון דאז (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 65 ש' 15-22):
"ש. ביום 1.3.06 מתקיים הכנס מה היו ההחלטות האופרטיביות שהתקבלו.
ת. בכנס עצמו העברנו את כלל האינפורמציה לסוכנים שרשות הדואר סגרה שתי סוכנויות דואר למרות שבג"צ ביקש שננהל משא ומתן וביקשנו את חוות דעתם ואת רשותם להמשיך הלאה. כולם אמרו שהם נחושים והם נכונים ללכת עד הסוף.
ש. מה זה אופרטיבית ללכת עד הסוף.
ת. לא יודע לענות על השאלה הזו. הבנתי שהסוכנות שלי אמורה להישאר סגורה וכך היא נשארה עד שיום אחרי קיבלתי את המכתב שאני לא סוכן, לכן לא הספקנו להגיע לאיזה שהם ביצועים אופרטיביים. אני באופן אישי לא הספקתי להגיע."
על דברים ברוח דומה העידה גם התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 168 ש' 26-28):
"ש. אחרי הכנס אתם בעצם בכנס אתם שכנעתם את כל מי שהשתתף בו לא לפתוח את הסוכנות עד להודעה חדשה.
ת. נכון."
וכך גם העידה התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 28-29):
"ש. מישהו שלא סגרו לו את הסוכנות פותח ביום 2.3.
ת. לא פותח. הייתה סולידריות מאד גדולה של מי שלא סגרו לו עם אלה שסגרו להם."
--- סוף עמוד 125 ---
על דברים ברוח דומה העידה גם התובעת מס' 17, הגב' מלבינה טנוס (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 171 ש' 5-8):