(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;
.....".
אם התובעים מאשרים, כי הם אינם עובדים, אך סבורים כי היה מקום להחיל עליהם דינים מתחום דיני העבודה, על פני הדברים, היה עליהם לפנות לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה דן גם בשאלה מתי להרחיב את דיני העבודה גם על מי שאינם עובדים (כך, למשל, בדנגץ 4601/95 חי יוסף סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב (4) 817 (1998, להלן: דנג"ץ סרוסי), נדונה השאלה האם נבחר ציבור זכאי לדמי אבטלה; כך גם בבג"צ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה (2011, להלן: בגץ בר אילן), נדונה השאלה האם שביתה למאבק על זכויות גמלאים היא שביתה חוקית, לאור העובדה שגמלאים אינם עובדים). כך יכלו התובעים לפנות לבית הדין לעבודה שיכריע האם ביחסים נשוא תיק זה, של סוכן דואר, המאוגד בארגון סוכני דואר, ביחסיו מול רשות הדואר, יש מקום, לאור תכלית דיני העבודה, להחיל על יחסים אלו את משפט העבודה, כמו למשל זכות השביתה.
אך התובעים, כאמור, הגישו את תביעתם לבית משפט זה, ובה בעת הם מבקשים, הלכה למעשה, כי אחיל עליהם את משפט העבודה כעל "מעין עובדים" ו"מעין ארגון יציג" בהקשר של "מעין סכסוך קיבוצי". לצד זאת, התובעים כרכו שאלות מתחום המשפט הפרטי יחד עם שאלות מתחום דיני העבודה. כך למשל, טוענים התובעים, כי לא ניתן לראות בסגירת הסוכנויות על ידם כהפרת חוזה, שכן סגרו את הסוכנויות במסגרת עיצומים או שביתה, בה יש להכיר לאור היחסים המיוחדים בינם לבין רשות הדואר. כך גם לגבי זכות ההתארגנות; העובדים טוענים, כי משעה
--- סוף עמוד 32 ---
שרשות הדואר ניהלה מו"מ מול הארגון, הייתה זו פעולה בחוסר תום לב לפנות ישירות לסוכנים במהלך המו"מ לשינוי תנאי החוזה. לאור זאת, אין מנוס מדיון בשאלות אלו. עם זאת, כיוון שאין מדובר בתובעים ובסכסוך קיבוצי, והתובעים בחרו להגיש את תביעתם בבית משפט זה, אזי יש להחיל עליהם את המשפט הפרטי, תוך בחינת היחסים בין התובעים לנתבעת לאור החוזה שביניהם, ושאלות הנוגעות להפרתו, ולתום לבם של הצדדים.
כיוון שמרבית הפסיקה בנושאים אלו התפתחה בתחום משפט העבודה, הילוכי בפרק זה יהיה כדלקמן: אפתח בסקירת התפתחות פסיקת העבודה בכלל, ובפרט בהתפתחות דיני העבודה בשאלה מתי יש להקנות זכויות מתחום דיני העבודה גם למי שאינם עובדים, מה שמכונה פריצת האוניברסליות. אבחן באלו מצבים ולאלו תכליות ניתנו זכויות למי שאינם עובדים, ומה היה הבסיס הרעיוני לכך. בהמשך, אדון בזכויות שהתובעים טענו שיש להכיר בהן לגביהם. תחילה אדון בזכות ההתארגנות ובזכות השביתה, כדי לבחון את טענת התובעים לפיה יש להכיר בהתארגנותם ובשביתה במסגרתה ועל כן לקבוע כי לא הפרו את החוזה. במסגרת זו אדון בסוגי שביתות, בבסיס הרעיוני להכרה בזכות ההתארגנות ובזכות לשבות בתחום דיני העבודה ואבחן האם יש מקום להכיר בזכות ההתארגנות ובשביתה ביחסים שלפניי.