5.3.12. פגישה בין מנכ"ל חברת הדואר למר בני כהן, יו"ר הארגון מיום 6.3.06, בה הוצע לסוכנים לחזור להפעיל את הסוכנויות
מהראיות עולה, כי גם לאחר שכבר בוטלו ההסכמים וניתן צו ארעי, הציע מנכ"ל חברת הדואר לסוכנים להפסיק באופן מידי את העיצומים ולשוב ולהפעיל את הסוכנויות, וזאת למעט שתיים או שלוש סוכנויות שכבר פונו באותה עת, אולם מר בני כהן, יו"ר הארגון, דחה הצעה זו. ההצעה הועלתה בפגישה מיום 6.3.06 בה נכחו מנכ"ל חברת הדואר מר הוכמן, ולצדו מר הרצל בר-מג, גב' טל אמיד והיועמ"ש של חברת הדואר, ומטעם הארגון מר רוזנר ז"ל ומר בני כהן.
כפי שהבהיר מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.12, עמ' 195 ש' 7-24):
"ת. ככל שזכור לי הייתה פגישה אצל המנכ"ל גם כן בתחילת מרץ אני לא זוכר את התאריך המדויק, זה מופיע בניירת, בפגישה הזו אנחנו הצענו להם לחזור מידית אבל לא הסכמנו להחזיר שני הסוכנים הראשונים שאצלם כבר בוצעה סגירה והם לא הסכימו לכך. בשלב הזה לא התנינו את זה בחתימה על החוזה החדש.
...
ש. בהתייחס לפגישה שהייתה בתחילת חודש מרץ אם היה לכם דחוף כל כך לתת שירות לציבור מודע לא הסכמתם ששתי הסוכנויות הראשונות יחזרו לעבוד ובלבד שלא יגרם נזק לציבור.
ת. משום שלגבי השתיים הללו ההפרות שלהם חזרו ונשנו היה לנו חשוב שסוכני הדואר ידעו שאנחנו לא יכולים לסבול הפסקת שירות. באוגוסט 2005 היינו בסרט
--- סוף עמוד 135 ---
הזה, וחשבנו שאם עוד פעם אנו נאפשר לחזור לכולם כאילו דבר לא קרה, סוכני הדואר יפרשו את זה כאילו הם יכולים מדי פעם לסגור כאוות נפשם את סוכנויות הדואר ובכך אנו זורעים את הזרע להפסקת השירות הבאה."
ובהמשך חקירתו (פרוטוקול מיום 3.6.13, עמ' 207 ש' 18-21):
".. ביום 6.3.06 ביקשו ארגון סוכני הדואר לקיים פגישה דחופה עם המנכ"ל, הפגישה התקיימה עוד באותו יום, השתתפו בה גם רוזנר וגם בני כהן, באותה פגישה המנכ"ל אמר להם שהוא מוכן להחזיר את הגלגל 24 שעות אחורנית ושכל סוכני הדואר להוציא אלה שנסגרו ישובו לעבודה ללא תנאים, בלי חתימה על חוזה חדש והם לא הסכימו..".
בחקירתו הנגדית התבקש יו"ר הארגון, מר בני כהן, להתייחס להצעה זו שהובאה לפתחו (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 38 ש' 26 עד עמ' 39 ש' 32):
"ש. מפנה לתצהיר הפרטני שלך – סעיפים 28 ו-29 לתצהיר – שם אתה מתאר פגישה שנערכה איתך [עם] חבר ועד נוסף ביחד עם מנכ"ל חב' הדואר מר הוכמן ביום 6.3.06 יום אחרי מתן הצו. מי חבר הועד הנוסף שהיה איתך.
ת. מאיר רוזנר ז"ל.
ש. אם אני מבין מהתצהיר שלך מנכ"ל חב' הדואר הציע לכם להפסיק את מה שנקרא המאבק לחזור לעבוד ובלבד שהסוכנויות שפורקו לא יחזרו.
ת. לאחר שהצו ניתן ביום 5.3.06 התקשר אלי יו"ר ועד העובדים של חב' הדואר, ראובן קרזי, וביקש שנבוא לשיחה עם מנכ"ל חב' הדואר, הגענו לשם בשעה 17:00 אני ומאיר וישבו שם מר הרצל בר-מג, מנכ"ל הרשות, היועץ המשפטי וטל אמיד, ראובן קרזי הגענו לשם הם היו מחויכים מאוזן לאוזן והציעו לנו הצעה שכל הסוכנויות שפורקו של ראשי הארגון למעט שלי לא יחזרו לעבוד והאחרים במידה ואנחנו נסכים לחתום על ההסכם החדש יפסק המאבק. אז נתנו לנו אולטימאטום עד השעה 08:00 לקבל החלטה אם אנו מוכנים לקבל את העניין הזה, המשמעות מבחינתי הייתה, הפעילו עלי לחץ אישי והמשמעות שאני צריך לחזור לעבוד וכל חבריי האחרים לא יכלו לחזור לעבוד. כלומר הם בצו שניתן רצו לחייב את הסוכנים לחתום על הסכם חדש שלא רצינו לחתום עליו.
ש. חשבת על האפשרות שמא אנשים שיחזרו לעבוד הנזק שעשוי להיגרם להם מוקטן לפחות.
ת. אני מנהיג של ארגון איני יכול להפקיר אחרים תמורת אחרים שהרגו אותם, אני חייב לייצג את כל חברי הארגון שלי, כך קיבלנו מהאסיפה הכללית שלנו שכולנו הולכים ביחד.
ש. במועד הזה אף סוכנות של סוכן לא פורקה. יונתן לוי לפי התצהיר הסוכנות פורקה ביום 6.3.06; מאיר רוזנר לא ברור.
ת. סופי תורג'מן זה לא פורק כי זה היה במבנה של חב' הדואר.
ש. יהודית פלד ביום 7.3.06.
ת. כן.
ש. בני כהן.
ת. לא פורקה.
ש. מבין חמישה חברי ועד [ידוע] על שניים בלבד שפורקו.
ת. כשאני הייתי בישיבה לא ידעתי את הנתונים האלה, ידעתי שפורקו סוכנויות גם של חברי ועד וגם של אחרים ולא רציתי להפקיר אותם.
ש. זאת אומרת שהיה כדאי לכם לשיטתך להגדיל את הנזקים במקום לצמצם אותם באופן משמעותי רק לשניים או שלושה חברי ועד שהסוכנות שלהם פורקה.
ת. אני לא יודע כמה פורקו.
ש. אני אומר לך שיש שלושה או ארבעה כולל חברי ועד. עדיף היה לגרום לעצמכם נזק של 30 מיליון ₪ במקום לצמצם אותו ל- 2 מיליון ₪. אני מבין נכון.
ת. לא נכון. שאנו ישבנו אצל מנכ"ל חב' הדואר לא ידענו מה הפרטים המדויקים, אנו בפריסה ארצית ואין לנו תקשורת ישירה עם כל אחד, ידענו שפורקו ונסגרו סוכנויות, רצו לפגוע בחלק מהחברים שלנו ולא היתה הצעה שיכולנו לקבל אותה.
--- סוף עמוד 136 ---
ש. האם מצאתם לנכון אחרי הישיבה להתקשר למי מאותם 168 סוכנים ולהציע לו את ההצעה של חב' הדואר שישקול אם כדאי או לא כדאי לעשות זאת.
ת. לא עשינו זאת. הרעיון שהיה להפקיר חלק מהאנשים לא היה נראה לנו. בנוסף לזה באותו לילה שאמרו שיעשו הפסקת אש כביכול פירקו את שתי הסוכנויות גם בכרמיאל וגם בחדרה, ההצעה שניתנה על ידי מנכ"ל חב' הדואר היא לא הייתה אמיתית."
הנה כי כן, גם בצומת קריטית זו מר בני כהן (ומר מאיר רוזנר ז"ל) מטעם הארגון לא מצאו לנכון להניח לפני הסוכנים את האפשרות לחדול מהעיצומים.
ואכן, מעדויות התובעים עולה, כי הם לא היו מודעים להצעה זו של מנכ"ל חברת הדואר;
כך, למשל, העידה בעניין זה התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 74 ש' 26 עד עמ' 27 ש' 5):
"ש. ביום 6.3.06 קיבלת איזה שהיא הודעה ממישהו מחברי הועד שיש הצעה שתחזרו באופן מידי לעבודה חוץ מאלה שהוצא הציוד מהסוכנות שלהם.
ת. לא קיבלתי שום הצעה כזו.
ש. אם היית מקבלת הצעה כזו במועד יום אחרי שבית המשפט המחוזי הוציא צו שמורה לכם למסור את הציוד לחב' הדואר, מה היית עושה?
ת. לשם החוזה החדש שהיינו צריכים לקבל, הסכם חדש, הייתי צריכה להתייעץ לראות מה קורה.
ש. אם לא היה חוזה חדש אלא על אותו חוזה.
הייתי ממשיכה לעבוד, הייתי מתייעצת עם הארגון."
וכך גם העיד מר אילן קליין, בעלה של התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 77 ש' 6-12):
"ש. האם ביום 6.3.06 בשעות הערב המאוחרות קיבלת איזה שהיא הודעה ממישהו מחברי ועד הארגון על פגישה שהייתה עם מנכ"ל הדואר והייתה הצעה שכל מי שטרם הוצא הציוד מהסוכנות שלו וישוב לעבודה אז לא ייסגר.
ת. אני לא זוכר שקיבלתי הודעה כזו, גם אם הייתי מקבל הודעה כזו אנחנו לאור החוזה הדרקוני שהציגו בפנינו לא הסכמנו לחתום עליו, אך לחזור לעבודה לפי החוזה הישן בכל עת היינו מסכימים, החל מיום ה'. תמיד חזרנו לעבודה גם לאחר הסכסוכים הקטנים. לא עלה על דעתי שלא נחזור לעבודה."
כך גם העידה התובעת מס' 23, הגב' אורנה מגנזי (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 115 ש' 22-32):
"ש. היית בקשר עם מישהו מהארגון ששמעת שיש צו של ביהמ"ש.
ת. אנו חיכינו להוראות מיו"ר הארגון, הייתי בקשר עם בני.
ש. הוא במקרה דיווח לך על פגישה שהייתה עם מנכ"ל הדואר בסמוך לכנס.
ת. לא זוכרת.
ש. אם היית יודעת שהייתה פגישה כזו שבה הציע מנכ"ל הדואר שכל הסוכנים שלא הוציאו להם את הציוד יחזרו לעבוד.
ת. לא שמעתי.
ש. אם היית יודעת שיש הצעה כזו.
ת. באיזה תנאים? זו הייתה סיבת המאבק, בחוזה החדש לא הייתי חוזרת.
ש. אם היית יודעת שההצעה היא לחזור לעבודה מיידית עם החוזה הקיים/הישן.
ת. יכול להיות שהייתי חוזרת, אבל זה בדיעבד, עברו מאז 7 שנים."
--- סוף עמוד 137 ---
וכך גם העידה התובעת מס' 7, הגב' פנינה ביאלה לביא (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 108 ש' 13-18):
"ש. מישהו מועד הארגון דיבר אתך ביום 6.3 יום שני לאחר ההפגנה לאחר פגישה שהייתה בדואר.
ת. לא חושבת שהתקשרו אליו מהוועד. הייתי בקשר עם כולם.
ש. אם היית יודעת שהייתה הצעה של מנכ"ל הדואר שכולם חוזרים לעבוד למעט אלה שכבר הוציאו להם את הציוד מהסוכנות, זה היה חשוב בעיניך לדעת את זה?
ת. אני ידעתי ברגע שעברו מרשות לחברה התנאים השתנו. אם אני יודעת שהולכת עם הועד והועד נלחם על אנשים שקיפחו אותם אני הולכת עם הועד כי היום זה הם ומחר זה אני."
והתובע מס' 27 מר משה סולומון (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 157 ש' 24 עד עמ' 158 ש' 5):
"ש. ביום 6.3 יום למחרת, בשעות הערב מישהו מועד הארגון התקשר אליך למסור לך על איזה שהיא פגישה שהייתה לו עם מנכ"ל הדואר.
ת. לא.
ש. אתה יודע שהייתה פגישה כזו.
ת. לא עד היום אני לא יודע. ביום 6.3 החזרתי את כל הציוד לדואר.
ש. אם היית יודע שביום 6.3 הציע מנכ"ל הדואר לבני כהן ולמאיר רוזנר ז"ל שכל הסוכנים שעדיין לא מסרו את הציוד שלהם, הסוכנות שלהם עדיין "לא פורקה" יכולים לחזור לעבודה. זה היה נתון חשוב בעבורך.
ת. אני לא הייתי חותם על החוזה בשום פנים ואופן. מאז שעזבתי שם התחלפו חמישה סוכנים באותו מקום. הביאו לשם מישהו שהוא גם בדרך החוצה עם אותו חוזה.
ש. אם היית יודע שאפשר לחזור בלי לחתום על חוזה חדש.
ת. אם הייתי מקבל הוראה מהארגון שיש מגעים להסכמה ואפשר לחזור לעבודה הייתי חוזר לעבודה ללא הוראה מהארגון לא הייתי חוזר לעבודה."
כך גם העידה התובעת מס' 16, גב' פיבי זעפרני (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 55 ש' 1-3):
"ש. קיבלת טלפון ממישהו מחברי ועד הארגון ביום 6.3.06 שיש הצעה של הדואר שהרבה יכולים לחזור לעבודה.
ת. לא הודיעו לי דבר כזה."
והתובע מס' 5, מר גיל אייזן (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 120 ש' 21-27):
"ש. אתה קיבלת את הצו של ביהמ"ש ביום 5.3.06.
ת. כן.
ש. בעקבות כך פנית למישהו מהארגון, לעו"ד.
ת. אני חושב לארגון, בצו היה כתוב להגיע לסוכנות למחרת בבוקר, או שביקשו ממני לבוא לא זוכר. הגעתי לסוכנות והייתי כל היום ואף אחד מהדואר לא הגיע.
ש. באותו יום בערב דיווחו לך בערב על איזה שהיא הצעה לאחר פגישה עם הדואר.
ת. לא."
(ראו גם את חקירתו הנגדית של התובע מס' 6, מר אברהם אשכנזי, פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 80 ש' 4-13; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 37, הגב' אירנה (תהילה) קצ'נובסקי, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 99 ש' 19-20; חקירתו הנגדית של התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, שם, עמ' 105 ש' 11-12; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 118 ש' 17-18; חקירתו הנגדת של מר יהודה גור אריה, בעלה של התובעת מס' 12, הגב' עמליה גור אריה, פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 127 ש' 28-32).
--- סוף עמוד 138 ---
נראה, אם כן, כי גם אם הצעת מנכ"ל חברת הדואר הייתה מובאת לפתחם של התובעים, הרי שאלה, ברובם המכריע, היו פועלים בשלב זה על פי הנחיית הארגון. ואכן, מעדות התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, חברת הועד באותה עת, עולה, כי גם בשלב זה, הנחיית הועד הייתה, כי יש להמשיך ולפעול כגוף אחד, בבחינת "כוחנו באחדותנו" (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 48 ש' 6 עד עמ' 49 ש' 2):
"ש. את ידעת שבני כהן ומאיר רוזנר נסעו ביום 6.3.06 לפנות ערב נפגשו עם מנכ"ל הדואר מר הוכמן.
ת. כן.
ש. דיווחו לך מה היה באותה ישיבה.
ת. הם דיווחו לי שהם הרגישו מאד מושפלים, הם אמרו להם שהדואר הפך להיות חברה, הם לא צריכים לתת דיווח לאף אחד אלא רק לדירקטוריון שלהם.
ש. האם לאחר אותה ישיבה מסר לך בני או מאיר רוזנר ז"ל שיש אפשרות שכל סוכן שסוכנותו טרם פורקה יחזור מיד לעבוד.
ת. כן.
ש. האם את בעקבות כך פנית לסוכנים מבין העשרות רבות של סוכנים שהוצא נגדם הצו והצעתם לחזור לעבודה למחרת היום.
ת. לא ייעצתי להם מה לעשות, אנו דיווחנו להם, לא תפסנו את כולם, הטלפונים צלצלו ללא הפסקה, כל העולם צלצל אלינו, לא זוכרת עם כמה אנשים דיברתי, דיברתי עם הרבה מאד אנשים לא יודעת עם כמה במספר לא היה לנו כלים להגיע לכולם.
ש. אלה שהודעת להם מה אמרת להם.
ת. מה היה בפגישה.
ש. יש צו והייתה פגישה, בפגישה אמרו לכם שמי שלא פירקו לו את הסוכנות יחזור לעבוד ימשיך לעבוד, זה מה שאמרת לאנשים.
ת. כן.
ש. לא היו אנשים ששאלו אז לחזור לעבוד או לא.
ת. בוודאי כל הזמן שאלו מה עושים. אמרתי להם שצריך לדון בזה.
ש. את ידעת שיש אולטימאטום עד 8 בבוקר.
ת. באותו לילה עוד המשיכו לפרק סוכנויות.
ש. הישיבה נגמרת ואת מדברת עם אנשים יש אולטימאטום מה את אומרת להם.
ת. המשפט שהיה מבחינתי מנטרה שרק אם נשאר מאוחדים נוכל לעמוד בזה.
ש. בעקבות אותה ישיבה נועצתם בעורך הדין שלכם ושאלתם אותו מה כדאי לעשות.
ת.
זו שאלה שצריך להפנות לבני, אני לא זוכרת אם שאלתי, סמכתי מאד על בני ורוזנר, הם היו בעלי הניסיון הגדול ביותר."
אחת הטענות שטענה חברת הדואר, לאור עדויות אלו, הוא כי שימוע היה מיותר, שכן ממילא היו הולכים התובעים אחרי הנחיות הארגון. אולם, כפי שאפרט להלן, שימוע פרטני יכול היה לצנן את הרוחות ולהבהיר לתובעים את המשמעות של אי חזרה לעבודה, משמעויות שראשי הארגון לא העמידו אותם עליהם (על כך להלן, בהרחבה, בפרק השביעי).