מכל מקום, העובדה שלתובעים ניתנה האפשרות, גם בשלב זה, להפסיק באופן מידי את העיצומים ולשוב ולהפעיל את הסוכנויות, אינה מתיישבת עם הטענה שלפיה כל מבוקשה של הרשות היה לסגור סוכנויות ולהחתים את הסוכנים על הסכם חדש.
--- סוף עמוד 139 ---
אציין, לעניין זה, כי גם העובדה שסוכנים שביקשו לשוב לעבודה לאחר מכן, היינו לאחר שנדחתה הצעתו של מנכ"ל חברת הדואר מיום 6.3.06, נדרשו לחתום על ההסכם החדש, אינה משנה ממסקנתי כאמור (ראו, בהקשר זה, את חקירתו הנגדית של התובע מס' 6, מר אברהם אשכנזי, פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 80 ש' 8-11; חקירתו הנגדית של התובע מס' 32, מר אליק פנגר, שם, עמ' 82 ש' 26 עד עמ' 83 ש' 2; חקירתה הנגדית של התובעת 10, הגב' מתי ברגרין, שם, עמ' 85 ש' 17-20; חקירתו הנגדית של התובע מס' 30, מר דניאל פלד, שם, עמ' 89 ש' 13-16; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 9, הגב' שושנה בראון, פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 93 ש' 17 עד עמ' 94 ש' 16; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 43, הגב' מזל שטרולי, שם, עמ' 97 ש' 20-21, 27-28; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 7, הגב' פנינה ביאלה לביא, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 108 ש' 20-22; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, שם, עמ' 119 ש' 1-2; חקירתו הנגדית של התובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול, פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 139 ש' 3-5; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 24, הגב' ברוריה מורנו, פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 142 ש' 5-12; חקירתו הנגדית של התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג, שם, עמ' 147 ש' 7-9; חקירתה הנגדית של התובעת מס' 17, הגב' טנוס מלבינה, פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 172 ש' 5-7).
לעניין זה מקובל עלי לחלוטין הסברו של מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 197 ש' 6-11):
"ש. מדוע כשפניתם לסוכנים בבקשה שיחזרו לעבודה התניתם זאת בחתימה על החוזה החדש.
ת. משום שהכוונה של רשות הדואר הייתה להכניס את החוזה החדש בינואר 2004, התהליך הזה נמשך ונמתח ללא כל פרופורציה וגרם נזק גדול מאד לרשות, ומה שראינו שבסופו של דבר הגענו לא רק לכך שאין הסכם חדש אלא גם שהגענו לעידן חדש שבו סוכנויות דואר שכל מטרתן הייתה להבטיח את רציפות השירות הופכות להיות גורם שמפסיק את השירות. ולכן שחשבנו שבשלב זה צריך לשים קץ לכל העניין ולסיים את פרשת החוזה החדש."
כמדומני, כי דברים אלה מתמצתים את הסיפור כולו.
5.3.13 הטענה כי לא כל התובעים נקטו בעיצומים
בטרם אבחן את ההשלכות והמסקנות המשפטיות העולות מניתוח הראיות לעיל, יש עוד לעמוד ולבחון את טענתם של חלק מהתובעים, כי הם כלל לא נקטו בעיצומים ועל כן לא הפרו את החוזה עם הנתבעת, וממילא לא קמה לרשות הדואר זכות לבטלו.
יש להדגיש, כי בהליכים הקודמים שניהלו הצדדים אף לא אחד מבין התובעים טען כי הוא לא פעל על פי הנחיות הארגון וכי הוא לא נקט בעיצומים, נהפוך הוא; כל התובעים התייצבו כגוף אחד לפני הערכאות השונות שעסקו בסכסוך וטענו, כי הם נקטו בעיצומים לגיטימיים במחאה על התנהלות הרשות כלפיהם, וכי עיצומים אלה ימשכו עד להודעה חדשה. כך עולה, מפורשות, מכל כתבי הטענות שהוגשו לבית משפט זה ולבית המשפט העליון בשנת 2006 והתצהירים התומכים
--- סוף עמוד 140 ---
בהם, ובכללם הבקשה למתן צווים זמניים, הבקשה לצמצום צווים ארעיים ובקשות רשות הערעור.
כך, למשל, הצהיר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בשם הארגון והסוכנים כולם, בתצהיר מיום 1.3.06, אשר ניתן בתמיכה לבקשת הסוכנים למתן צו מניעה זמני (בש"א 5981/06), שהגישו הסוכנים ביום 2.3.06 (סעיפים 10 ו-18 לתצהירו):
"במסגרת המאבק הארגוני הוחלט ע"י הארגון והסוכנויות כי החל מיום 26/02/06 יפתחו הסוכנויות באופן רצוף בין השעות 08:00 עד 14:30 (רצ"ב הודעתנו לסוכנויות – נספח ד').
...
יצוין כי החל מאתמול 28/02/06 הודיע הארגון על השבתת כל הסוכנויות במסגרת המאבק הארגוני על מנת להגן על חברי הארגון. הארגון והמבקשים מצהירים כי עם מתן צו כמבוקש יחזרו כל הסוכנויות לעבודה תקינה וסדירה כפי היה ערב ה-26/02/06."
וכך גם התצהיר, בשם הארגון והסוכנים כולם, בתצהיר מיום 6.3.06, אשר ניתן בתמיכה לבקשת הסוכנים לצמצום הצו הארעי מיום 5.3.06 (סעיף 20 לתצהירו):
"נזכיר כי המשיבה מנסה לעשות הכל על מנת לגרום לסוכנים להפסיק את העיצומים והשביתה הלגיטימית שהם פתחו בה, לאחר שכל ניסיונותיהם לנהל מו"מ ענייני ובתום לב עם המשיבה (הרשות ואחכ החברה) עלו על שרטון."
גם במהלך הדיון בבקשה לצווים זמניים שהגישה הנתבעת איש מבין הסוכנים לא טען, כי הוא לא נקט בעיצומים, הגם שבקשת הנתבעת הושתתה על הטענה, כי הסוכנים, כולם, הפרו את הסכמי ההתקשרות שבין הצדדים עת נקטו בעיצומים. הדברים עולים בבירור מהחלטת כב' השופט זפט מיום 15.6.06, שבה צוין, בין היתר, כך:
"משהמשיבים שנכחו בדיון מיום 3.9.06 ואו באי כוחם לא כפרו בטענות המבקשת ולא הציגו גרסה שיש בה כדי ללמד שלא סגרו את סוכנויות הדואר בשעות בהן היו אמורות הסוכנויות לפעול, נראה שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה להראות שלכאורה הפרו המשיבים את הוראות סעיף 6 להסכם הסוכנות."
יש להדגיש, כי גם לאחר דברים ברורים אלה, איש מבין הסוכנים לא טען, כי הוא לא נטל חלק בעיצומים, נהפוך הוא; הסוכנים שבו ואישרו, כי נקטו בעיצומים – מוצדקים לשיטתם – גם בגדרי בקשת רשות הערעור שהגישו לבית המשפט העליון על החלטת כב' השופט זפט (ראו סעיפים 14 ו-155 לבקשה).
כאמור, חרף זאת, בגדרי ההליך הנוכחי טוענים ארבעה מבין התובעים, הם התובעים 2, 13, 22 ו-32, כי הם כלל לא נקטו בעיצומים, וזאת אף לא במועד אחד מבין המועדים שבהם הורה הארגון על נקיטה בעיצומים, היינו בימים 26.2.06, 27.6.06, 28.06 ו-1.3.06.
--- סוף עמוד 141 ---
כאמור, המדובר בטענות עובדתיות הסותרות את הטענות העובדתיות שהעלו בהליך הקודם, ומשכך אין לקבלן הן מכוח השתק, הן מכוח הפרת חובת תום הלב במשפט הדיוני.
הדוקטרינה המכונה במשפט האזרחי "השתק שיפוטי" נטועה בעקרון תום הלב, ומונעת מבעל דין לטעון טענות עובדתיות או משפטיות סותרות במסגרת אותו הליך עצמו או בהליכים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט (ראו רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פסקה 9 (2005);רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, פסקה 18 (2007)), וכפי שציין כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בע"א 739/13 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה, פסקה י (2014):
"ההליכים המשפטיים אינם 'תכנית כבקשתך' בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת, ולסתור את דבריו שלו עצמו בהתאם לאינטרסים נשוא ההליך הרלבנטי."
הפסיקה החילה את עקרון תום הלב על המשפט הדיוני. כך, למשל, בבש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון (2006), נקבע כי תורת תום הלב:
"מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני: עיקרון תום הלב חל בסדרי הדין. חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב. עליו לפעול כאדם סביר והוגן בנסיבות המיוחדות של המקרה."
עם זאת, מטבע הדברים המבחן הוא גמיש. כך, קבעה כב' הנשיאה ד' ביניש בבש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ, בפסקה 5 לפסק דינה:
"השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי, אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל-דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי-משפט מבוסס בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי- כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. התפיסה שבבסיס אמת-המידה האמורה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעל-דין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-הדין כלפי בית-המשפט; זאת, על-מנת לאפשר דיון והכרעה במחלוקות שהובאו בפני בית-המשפט, תוך הבטחת הליך שיפוטי תקין והוגן לפרט ולציבור בכללותו."
יששכר רוזן צבי, בספרו ההליך האזרחי (התשע"ה-2015), מנתח באופן מעמיק ומקיף את סוגית תום הלב הדיוני, וסבור כי יש להיזהר בהפעלתו, בעיקר כדי למנוע פגיעה בשוויון. בעמ' 244 הוא מציין:
"בשל הבעייתיות האינהרנטית של תום הלב הדיוני, "כלל האצבע" צריך להיות שיש לעשות בו שימוש רק במצבים שבהם הוא נדרש למניעת תוצאה בלתי
--- סוף עמוד 142 ---
צודקת בעליל וכאשר אין בנמצא כלי פרוצדורלי אחר, צר ובעל סייגים ברורים יותר, כגון תורת השתק מכוח מצג, שאפשר להגיע באמצעותו לאותה תוצאה."
יישום דוקטרינת ההשתק השיפוטי על נסיבות המקרה שלפניי מחייבת את המסקנה, לפיה התובעים מושתקים מלטעון במקרה שלפניי כי הם לא נקטו בעיצומים ובהשבתות. במיוחד נכון הדבר, נוכח אמירותיהם המפורשות של הסוכנים, המגובות בתצהיר וכן בכתבי טענות בבית משפט זה ובבית המשפט העליון, המנוגדות לתצהירים וכתבי טענות בהליך שלפניי.
מכל מקום, גם לגופו של עניין, וכפי שיובהר להלן, הרי שהראיות שהוצגו לפניי מלמדות, כי כל התובעים כולם, ללא יוצא מהכלל, נקטו בעיצומים ולו באחד מבין המועדים שנזכרו לעיל;
בהקשר זה הוצגו לפני נתוני בנק הדואר, בדבר המועדים ושעות הפתיחה והסגירה של מאזני הסוכנויות, נספחים 1-2 לתצהירו של מר יוסף מטלוב, מנהל בקרת עסקאות בנק הדואר בחברת הדואר. כפי שעולה מעדותו של מר מטלוב, אשר זכתה לאישוש מעדויות התובעים, מנתונים אלה ניתן ללמוד איזה מבין הסוכנויות היו סגורות במועדים שבהם הורה הארגון על נקיטת עיצומים, שכן מאזן הסוכנות חייב להישאר פתוח לאורך כל שעות פעילותה של הסוכנות, וכפי שהצהיר מר מטלוב בסעיפים 4-6 לתצהירו:
"השירותים הניתנים על ידי סוכנויות הדואר, כוללים הן שירותים דואריים והן שירותים כספיים שונים לצדם כגון: תשלומי חשבונות, פדיון המחאות, הפקדות מזומנים ועוד. כל הפעולות הכספיות שמתבצעות בקופת הסוכנות, הן המקוונות והן הלא מקוונות – נרשמות באופן שוטף במאזן היומי של כל אשנבאי בסוכנות.
בסופו של כל יום עבודה, נסגרים מאזנים אלה ומועברים אל חברת הדואר באמצעות תקשורת מחשבים, בצירוף מכלול נתונים הכוללים, בין היתר, את המועדים המדויקים בהם נפתחו ונסגרו מאזני הסוכנות וסך ערכן הכספי של הפעולות הכספיות אשר בוצעו בסוכנות באותו היום
באופן זה, הועברו לידי חברת הדואר, בזמן אמת, מלוא הנתונים והמאזנים הכספיים של הסוכנויות אשר הופעלו על ידי הסוכנים דכאן, המתייחסות לתקופה שבין 26 בפברואר 2006 – 5 במרץ 2006."
והבהיר בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 20.6.13, עמ' 280 ש' 10-16):
"ש. האם אצלך יש את הנתונים של מי שנקט עיצומים. האם אתה יכול לדעת אם סוכנות סגורה או פתוחה.
ת. אני יכול לדעת אם סוכנות אם היא לא פעילה מבחינת עסקאות בנק הדואר בלבד.
ש. מבחינת סוכנות פתוחה נותנת את כל השירותים ולא נותנת שירותי בנק דואר אתה לא יכול לדעת.
ת. כל עסקה גם שהיא בנקאית של בנק הדואר היא מחייבת את הפתיחה של המאזן היומי ולכם אפשר לדעת. מה שלא קשור למחשב זה חלוקת דואר."
וכפי שגם אישרה התובעת מס' 7, הגב' פנינה ביאלה לביא (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 108 ש' 8):
--- סוף עמוד 143 ---
"ביום רגיל המאזן היה נשאר פתוח לפי שעות הפתיחה".
כך גם עולה מעדותה של התובעת מס' 17, הגב' מלבינה טנוס (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 171 ש' 26-29):
"ש. זה נכון שאם את עובדת ופותחת את הסוכנות, את בבוקר פותחת מאזן ובסוף היום סוגרת מאזן.
ת. נכון.
ש. המאזן הוא אוטומטית עובר לדואר.
ת. נכון."
ומעדותו של התובע מס' 6, מר אברהם אשכנזי, פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 79 ש' 3-12)
"ש. לפי האופן שבו אתה אמור להפעיל את הסוכנות, כשאתה [פותח] בבוקר אתה פותח מאזן וכשאתה סוגר אתה סוגר מאזן, מתי אתה סוגר במאזן.
ת. בסוף יום הפעילות.
ש. אתה יודע שלמעשה מערכת המחשב של הסוכנות הייתה מכוונת און ליין למחשבי הדואר.
ת. אמת.
ש. כל הזמן הדואר היה יודע מתי נפתח ומתי נסגר מאזן.
ת. בוודאי."
וכך גם עולה מעדותו של התובע מס' 32, מר אליק פנגר (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 81 ש' 15-21):
"ש. זה נכון שאתה מתחיל את יום העבודה אתה פותח מאזן ומסיים אותו סוגר את המאזן.
ת. נכון.
...
ש. אתה גם יודע שהמחשב שלך מחובר ישירות לדואר, הם רואים בכל רגע נתון מתי אתה פותח ומתי אתה סוגר מאזן.
ת. נכון, תקשורת ישירה."
(ראו גם עדותו של התובע מס' 11, מר אשר ברעם, פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 131, ש' 25-27).
הנה כי כן, כל סוכנות שמאזניה היו סגורים כליל, או שמאזניה נסגרו לפני שעת הסגירה של הסוכנות הנקובה בהסכם, הינה סוכנות שבהכרח לא העניקה שירותים בשעות הפעילות הנקובות בהסכם, משום שאם היא אכן הייתה פתוחה והעניקה את מלוא השירותים לציבור, המאזן היה חייב להישאר פתוח לכל אורך שעות הפעילות ועד לסגירתה של הסוכנות. ואכן, כך גם קובע מפורשות סעיף 17(ב) להסכמים שבין הצדדים:
"הסוכן מתחייב לסגור בכל יום פעילות את המאזן היומי ולהעביר את המאזן בסוף היום לשירות הבנקאית באופן ובמועד כפי שייקבע על ידי המנהל."
(1) התובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול
התובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול, הצהיר בהליך הנוכחי, כי הוא לא נקט בעיצומים בימים 26.2.06, 27.2.06, 28.2.06 ו-1.3.06 (ראו סעיפים 5-6 לתצהירו). אולם, נתוני בנק הדואר מלמדים אחרת; ביום 26.2.06 (יום א'), נפתחו מאזני הסוכנות של התובע מס' 2 בשעה 07:44 והם נסגרו
--- סוף עמוד 144 ---
בשעה 14:18, הגם שבהתאם להסכם עמו, אמורה הייתה הסוכנות לפעול ביום א' גם בין השעות 16:00-18:00; ביום 27.2.06 (יום ב'), נפתחו מאזני הסוכנות בשעה 07:43 והם נסגרו בשעה 14:45, הגם שבהתאם להסכם עמו, אמורה הייתה הסוכנות לפעול ביום ב' גם בין השעות 16:00-18:00; החל מיום 1.3.06 ואילך, נותרו המאזנים סגורים (ראו הנתונים המתייחסים לאשנב מס' 974990, נספח 1 לתצהירו של מר מטלוב).