"בעתיד יהא מקום לשקול אם אין מקום לקבוע - כפי שהדבר נעשה במשפט המשווה - כי אדם הוא "עובד" לעניין חוק פלוני ואינו עובד לעניין חוק אלמוני... יהא מקום לשקול בעתיד... אם אין מקום להכיר בסוגים שונים של עובדים במסגרת דיני העבודה והביטחון הסוציאלי."
בדנג"ץ סרוסי סקר כב' הנשיא ברק את התמורות שחלו בפרשנות המונח עובד והמעבר ממעמד של כמעט סטטוס לעבר פריצת האוניברסליות. עם זאת, גם באותו מקרה (סגן ראש מועצה נבחר) נקבע, כי לצורך חוקי המגן בעבודה הוא נחשב לעובד, ועל כן ההכרעה לא הייתה על בסיס זה (פסקאות 6-9 לפסק דינו). כב' הנשיא א' ברק סקר את ההתפתחות בהקשר זה וציין, בפסקה 6 לפסק דינו, את התמורות שחלו בפרשנות המונח עובד לאור התכלית הסוציאלית של חלק מדיני העבודה. כיוון שבאותו עניין נקבע כי מדובר בעובד, גם דברים אלו נותרו בגדר הערת אגב.
יש להדגיש, כי בפסקי הדין שהצגתי לעיל נדונה השאלה האם יש לראות במועסק עובד לצורך החלת זכויות מתחום דיני המגן בעבודה, כשבהמשך הדרך נדונה השאלה, האם ניתן להעניק זכויות מתחום דיני המגן בעבודה למי שנקבע כי אינו עובד. אלישבע ברק, תום לב סבורה, כי יש לבחון זאת מזווית מעט שונה ולפיה יש לראות בכל מי שעומד במבחן ההשתלבות כעובד, אך לקבוע במקרים מסוימים, כי לא כל חוקי המגן בעבודה יחולו עליו מכוח עקרון תום הלב (ראו אלישבע ברק, תום לב, החל מעמ' 123).
לא אכנס להבחנות דקות אלו, הנטועות עמוק בתחום דיני העבודה, כיוון שבכל המקרים נדון הבסיס הרעיוני של חוקי המגן, מזה, ומעמדו של המועסק, מזה, ובמקרה שלפניי מסכימים התובעים במפורש, כי הם אינם עובדים, אלא שהם מבקשים להחיל עליהם מספר זכויות מתחום דיני העבודה (לניתוח הפסיקה בהקשר זה ראו: שרון רבין-מרגליות, "נקודות מפנה במשפט העבודה האישי" דין ודברים תשע"א 341 (20111)).
כב' הנשיא ס' אדלר קבע, כי אכן יש להעניק זכויות הניתנות מכוח חוקי המגן גם למשתתף חופשי שאינו עובד, אך זאת בדעת מיעוט בעניין צדקא, שם נדון עניינו של עיתונאי ששימש במקביל הן ככתב עיתון "הארץ" בבריטניה, הן ככתב של "גלי צה"ל". השאלה הייתה האם מר צדקא הינו עובד, וזכאי, לפיכך, לזכויות שונות כמו פיצויי פיטורין, או שמא הינו משתתף חופשי, שאז, לפי החלוקה שהייתה קיימת עד לאותה עת, הוא אינו זכאי לכך. דעת הרוב (כב' השופטים עמירם רבינוביץ' ונילי ארד) קבעול כי מדובר בעובד. כב' הנשיא אדלר קבע, כי מדובר במשתתף חופשי, אך הוסיף וקבע, כי לטעמו יש לשנות את ההלכה, ולאפשר מתן זכויות מסוימות גם למי שאינו עובד, על פי תכלית החקיקה, ובלשונו (פסקה 12 לפסק דינו):