בהמשך, עומד גנאנסקי, זכות השביתה על ההבדלים בין זכות ההתארגנות בארגוני עובדים ומעבידים לעומת זכות ההתארגנות הכללית (בעמ' 40):
"זכות ההתאגדות כוללת בחובה שתי משמעויות שונות. המשמעות הראשונה מתייחסת לזכות ההתאגדות "הכללית", קרי התאגדות לכל מטרה פוליטית, כלכלית, עסקית וכדומה. משמעות זו אינה רלוונטית לענייננו. המשמעות השניה הינה זכות ההתאגדות בארגוני עובדים וארגוני מעבידים. זכות התאגדות זו רלוונטית אך ורק למערכת יחסי העבודה והנה שונה ונבדלת מזכות ההתאגדות הכללית."
בטרם אמשיך אדגיש, כי הבחנה זו יפה גם להליך שלפניי. התובעים טוענים, כי יש להחיל עליהם את משפט העבודה ולהכיר בזכותם להתאגד ולשבות במסגרת ארגון עובדים או "מעין ארגון עובדים". מובן, כי עצם ההתאגדות בארגון סוכני הדואר הינה מותרת ומוכרת, ונעשתה על ידם למטרה עסקית. אולם, התובעים מבקשים מבית המשפט להכיר בזכות ההתאגדות שלהם בתחום משפט העבודה.
זכות השביתה, או יותר במדויק, הזכות לנהל מאבק עד כדי שביתה, בה אדון להלן, היא יסוד אחד מארבעת היסודות המרכיבים את חופש ההתארגנות. היסודות האחרים הם החופש להתארגן (להצטרף או לא להצטרף לארגון עובדים), הזכות לנהל מו"מ קיבוצי והגנה מפני התנכלות או פיטורין בשל התארגנות או מעורבות בה (ראו, בין רבים, עס"ק (ארצי) 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה –מדינת ישראל, משרד התחבורה, (2005) פסקה 10 לפסק דינו של כב' הנשיא ס' אדלר (להלן: עניין מטרודן); ע"ע (ארצי) 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע לה 103 (2000)).
--- סוף עמוד 42 ---
חופש ההתארגנות של עובדים אינו מטרה בפני עצמה, אלא נועד להבטיח את הגשמת מטרות משפט העבודה: ההגנה על העובד וכבודו. משפט העבודה מבטיח את תנאי העבודה הבסיסיים, מזה (באמצעות חוקי המגן, כמו חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק שכר מינימום), ואת האמצעים שבמסגרתם יוכל העובד, או יוכלו העובדים, להשפיע על תנאי עבודתם (התארגנות, מו"מ קיבוצי ושביתה), מזה. על כן, זכות ההתארגנות במסגרת משפט העבודה כוללת את זכותו של העובד להצטרף לארגון עובדים, כמו גם את זכות הארגון לפעול אל מול המעסיק לשיפור מעמדם ותנאי העסקתם של העובדים. הזכות ממומשת בדרך של ניהול מו"מ קיבוצי, ואף שביתה במקרים המתאימים.
היבטים שונים של זכות ההתארגנות הוסדרו בחקיקה, בחוק הסכמים קיבוציים (שהוספו בתיקונים 6-8 לחוק). חוק הסכמים קיבוציים כולל זכויות עובדים לפעול למען התארגנות בארגון עובדים; אוסר על פגיעה בעובד בשל חברות בארגון עובדים; מתיר כניסת נציג ארגון עובדים למקום עבודה; קובע אכיפה כסעד עיקרי ומקנה לבית הדין לעבודה סמכות ליתן סעדים אפקטיביים, כמו פיצויים הרתעתיים ללא הוכחת נזק.