השביתה הוכרה כאמצעי לגיטימי בתחום יחסי העבודה. הבסיס הרעיוני להכרה בזכות השביתה בתחום יחסי העבודה הוא שמו"מ בין מעביד לעובד אינו מו"מ בין שווים. הכרה בזכות ההתארגנות ובזכות השביתה מטרתה לאזן בין כוחו של העובד הבודד על דרך ההתאגדות והשביתה לבין כוחו של המעביד (ראו לעניין זה: רות בן-ישראל, דיני עבודה, כרך א, 45-46 ((2002). כב' השופט חיים כהן הגדיר את זכות השביתה במשפט הישראלי בעניין פינשטיין (בעמ' 131), כ"מסורת מקודשת עד כי אין מתירים להרהר אחריה עוד."
כב' השופט ש' לוין בע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא(3) 169 (1987), בפסקה 21 לפסק דינו, בעמ' 190, הדגיש וקבע: "'זכות' השביתה קנתה לה שביתה איתנה בחקיקה ובפסיקה בישראל".
והוסיף כב' השופט ד' לוין בבגץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(2) 485 (1995, להלן: בגץ בזק), על חשיבות הזכות לשביתה (בפסקה 24 לפסק דינו):
"לא זו אף זו. בעידן שבו מודרכים אנו הן בחקיקה והן בפסיקה, על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ערכיו ועקרונותיו החוקתיים – דומה כי אותה "שביתה", אשר החזקנוה תמיד כנמנית עם חירויות היסוד שאינן כתובות עלי ספר ואשר כונתה כמי שבמהותה שייכת לא לתחום ה'זכות' אלא לתחום החירויות-liberties שנתונות לסייגים מחייבים....תחסה מעתה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם" המעוגן בחוק יסוד זה ... הנה כי כן במוקד דיוננו חירות
--- סוף עמוד 44 ---
העומדת ברמת זכות חוקתית המעוגנת היטב במשפט הישראלי על ענפיו השונים – מעמד שמתחזק והולך עם הזמן."
בית הדין הארצי לעבודה קבע עוד קודם לחוק היסוד וקודם לבגץ בזק, כי לזכות השביתה מעמד של זכות יסוד. כך, למשל, בדב"ע מח/4-23 ההסתדרות הכללית נ' רשות שדות התעופה, פד"ע יט 449, 457 נקבע, כי:
"חופש השביתה והזכות לשבות מצויות "בחברתן הטובה של זכויות יסוד אחרות כגון חופש הדיבור, חופש ההפגנה וחופש העיסוק שאף כי אינן כתובות עלי ספר, אינן זכויות ערטילאיות, אלא הן בעלות מעמד בכורה משפטי"."
על דברים אלו חזר בית הדין הארצי לעבודה, בין רבים, בבת"ב (ארצי) 41-20/מח הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח נ' רשות שדות התעופה, פ"ד יט(1) 449 (1988).
לאחר חקיקת חוקי היסוד ובעקבות בגץ בזק חזרו שופטי בית הדין הארצי לעבודה בהזדמנויות רבות על כך שזכות השביתה נהנית ממעמד של זכות חוקתית, אולם כקביעה כללית המתבססת על בגץ בזק (ראו בין רבים:עס"ק 23/07 חברת החשמל לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה (2007, להלן: עניין חברת החשמל), שם קבע כב' הנשיא ס' אדלר כי: "חירות השביתה הינה זכות חוקתית המעוגנת בחקיקה ובפסיקה הישראלית מאז ימיה הראשונים של המדינה". בדומה בע"ע 1218/02 Xue Bin נ' חברת א. דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע"מ, פד"ע לח 650, 681-682 (2003) נקבע: "חירות השביתה הוכרה כזכות יסוד חוקתית על-ידי בית המשפט העליון בטרם הוקמו בתי-הדין לעבודה ואומצה על-ידיהם עם הקמתם...").