כב' השופטת א' פרוקצ'יה מסכמת וקובעת (בפסקה 55 לפסק דינה), כי:
"זכות השביתה היא זכות המצויה במעמד נורמטיבי עליון. ישנם טעמים כבדי משקל לתפיסתה כזכות נגזרת מהזכויות החוקתיות הסטטוטוריות בחוקי היסוד –הזכות לכבוד, הזכות לקניין והזכות לחופש העיסוק.... אין הכרח בקביעה החלטית לצורך ענייננו כאן, שכן די בקביעה כי מדובר בזכות יסוד של האדם, יציר ההלכה הפסוקה."
עם זאת, בית המשפט אינו מכריע בשאלה זו כיוון שהדבר לא היה נדרש לצורך ההכרעה באותו עניין (לביקורת על כך שבית המשפט העליון לא קבע עמדה בשאלה זו, שעה ששאלות מעין אלו אינן מגיעות לפתחו לעיתים תכופות, ובעיקר כשהעניין נדון בהרכב של שבעה שופטים, ראו: גנאינסקי, זכות השביתה, בעמ' 96).
גם בספרות המשפטית נדונה שאלה זו, לרבות בכתביו של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, ונשיא בית הדין הארצי לעבודה, ס' אדלר, שסברו כי לאחר חקיקת חוקי היסוד יש לזכות השביתה מעמד חוקתי.
פרופ' ברק עמד על הקשר בין שביתה לכבוד האדם, בספרו: אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות חוקתית, 431 (כרך שלישי, 1994):
"נראה לי כי יש מקום לטענה כי, אכן, מכבוד האדם נגזר חופש השביתה של העובד, וחופש ההשבתה של המעביד. בכך באה לידי ביטוי האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם. מנקודת מבטו של העובד, באה לידי ביטוי זכותו להתאגד, ולהגשים את מאבקו המקצועי באמצעות השביתה. מנקודת מבט המעביד, בא לידי ביטוי חופש העיסוק שלו."
וסטיב אדלר סבר, כי זכות השביתה נגזרת מהזכות לכבוד, מזכות ההתאגדות ומהזכות לקניין. במאמרו: סטיב אדלר, "חופש השביתה בראי הפסיקה", בתוך: ספר ברנזון, כרך שני: בני סברה 475, 493 (אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, תש"ס-2000, להלן בהתאמה: אדלר, חופש השביתה ו-ספר ברנזון, חלק שני):
"מעמדה החוקתי של חירות השביתה נובע מחופש ההתאגדות, שאף היא זכות יסוד במשפט הישראלי, בעלת מעמד חוקתי שווה לזכויות חוקתיות אחרות, כגון זכות הקניין. לשיטתנו מעמדה החוקתי של חירות השביתה נגזר גם מזכות
--- סוף עמוד 46 ---
הקניין, משום שזכות הקניין של עובדים במקום עבודתם מעניקה להם זכויות במישור יחסי העבודה... כמו כן, מעמדה החוקתי של חירות השביתה נגזר מכבוד האדם."
אמנם, בית המשפט העליון הותיר את שאלת מעמדה של זכות השביתה כנגזרת מהזכויות החוקתיות במסגרת חוקי היסוד בצריך עיון, אך לצורך ההליך שלפניי, די באמור בפסיקה בכלל ובבגץ בר אילן בפרט, כדי לקבוע כי מדובר בזכות במדרג הגבוה ביותר של זכויות, שכלשונה של כב' השופטת איילה פרוקצ'יה "יש טעמים כבדי משקל" לראות בה זכות חוקתית וגם לצורך ההליך שלפניי לא נדרשת הכרעה בשאלה זו.