אם כי, עוד קודם לכן, בבגץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980, להלן: בגץ שירותי תחבורה), קבע כב' השופט א' ברק, כי הגדרת שביתה עשויה להשתנות על פי הקשר הדברים שביטוי זה מופיע בו.
כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בבגץ בר אילן, עמדה גם היא על הגדרת השבתה בפסיקה (בפסקה 49 לפסק דינה):
"בדומה למדינות רבות אחרות בעולם, כך גם בישראל זכויות השביתה וההשבתה לא הוסדרו בחוק באופן מפורש, והחקיקה אף אינה מספקת הגדרה מפורשת למונח "שביתה".... בפסיקה הוגדרה "שביתה" כ"פעולת לחץ מתואמת, הננקטת על-ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם" (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 701 (1986)... שובת הוא אדם אשר "בלי שניתק את קשר העבודה שלו עם מעבידו, מפסיק בצוותא חדא עם עובדים אחרים את עבודתו, כדי להשיג את דרישותיו ממעבידו או כדי לעזור לעובדים אחרים להשיג את דרישותיהם ממעבידם" (ע"א 573/68 שביט נ' חנן, פ"ד כג(1) 516, 520 (1969)... השביתה אינה מנתקת את יחסי העבודה, אלא היא חלק ממאבקו המקצועי של העובד. נקודת המוצא היא כי לעובדים נתונה חירות לשבות, אך כדי שחירות זו תוכר, והם לא ייחשפו לסיכונים של תביעות בגין נזקים שהשביתה גרמה, יש לקיים תנאים מסוימים על מנת שהשביתה תיחשב למוגנת...".
כעת אעבור לדון בסוגי השביתות שנדונו בפסיקה.
ב. תחילת הדרך: השביתה הפרדיגמטית – הכלכלית, וההבחנה הקלאסית בינה לבין שביתה פולטית אסורה
(1) השביתה הכלכלית
ההגדרות בפסיקה לשביתה, תיארו את השביתה הפרדיגמטית של עובדים כנגד המעביד בנוגע ליחסי עבודה, כאמצעי למימוש זכויות כלכליות-חברתיות של עובדים. שביתה זו כונתה גם השביתה הכלכלית. הגדרות אלו מדגישות, כי זכות השביתה הינה זכות של עובדים בלבד, שמטרתה להפעיל לחץ על המעביד על מנת שייענה לדרישות העובדים בתחום יחסי העבודה. בשביתה הכלכלית ראו את השביתה "האמיתית", ה"טהורה", שהיא השביתה המוגנת ביותר וככלל נמנעים מהגבלתה (ראו: ס"ק (ארצי) 21/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה (2008), שם נמנע בית הדין הארצי מהגבלת השביתה, שנמשכה כבר מעל 800 ימים במוסדות להשכלה גבוהה מהטעם שמדובר בשביתה הכלכלית