ת. אף אחד לא רצה לקבל אותי בגלל הגיל, שלושה חודשים ישבתי בבית, התביישתי להסתובב בשכונה עקב השמועות ששמעתי בשכונה שהרווחתי 20,000 ₪ למה עזבתי, לאחר שלושה חודשים חבר שלי אמר לי שהוא לא מסוגל לראות אותי ככה, הוא סידר לי תעסוקה בטלוויזיה המקומית של כמה שעות, בסביבות 3,000 ₪ לחודש, העסק שם נסגר. עבדתי שם בערך שנה ומשהו. פגש אותי ברחוב ליד החניה שלי בחור שפעם קניתי אצלו מזרונים, שאל אותי מה אני עושה אמרתי לו שום דבר, שאל אותי אם אני רוצה לעבוד לפי שעות, אני עובד שם בין 35 ל-50 שעות חודשיות ב- 1,500 ₪, 1,700 ₪ מצאתי עוד נישה של שמירה בבחינות במכללה בעכו, פעמיים בשנה חודש, חודש וחצי, בין 800 ל-1,500 ₪ בחודש, חודש וחצי הזה. זה מה שאני עושה עד היום, אף אחד לא מוכן להעסיק אותי, אני בעל תואר שני, זה ברור לי שזה בגלל הגיל, אני שולח המון קורות חיים ואף אחד לא עונה לי. תואר שני בביקורת במינהל ציבורי, אני מבקר פנים. עשיתי תעודת יועץ השקעות אבל אף אחד לא מוכן לעשות לי סטאג'. אף אחד לא אומר שזה בגלל הגיל אבל אני יודע. הצלחתי להוציא תעודת סוכן ביטוח."
עדותו זו מבהירה את התוצאות הקשות של אבדן מקום פרנסה בגילאים יחסית מבוגרים. מר אברהם אשכנזי תיאר בכאב את הקשיים בחיפוש אחר מקור תעסוקה ופרנסה, קשיים, שכדי למנוע אותם, נקשר בחוזה מלכתחילה. בנוסף, כיוון שמדובר היה בשכונה קטנה, גם במקרה זה, הסגירה הפתאומית של הסוכנות בעקבות ביטול החוזה הביאה לחרושת שמועות.
--- סוף עמוד 225 ---
לאור האמור, אני פוסקת לתובע מס' 6, מר אברהם אשכנזי, בגין הנזק הממוני סך של 53,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪ .
התובעת מס' 7, הגב' פנינה ביאלה לביא
התובעת מס' 7, הגב' פנינה ביאלה לביא, ילידת שנת 1941, הפעילה את סוכנות הדואר בבית אל א' במשך 18 שנים, משנת 1988 ועד לשנת 2006. הסוכנות נוהלה במבנה השייך למועצה (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 7 הצהירה, כי ביום 16.3.06 קיבלה הודעה שלפיה עליה למסור את תכולת הסוכנות לידי נציגי חברת הדואר. לדבריה, ביום 20.3.06 מסרה את המפתחות, דברי הדואר, המלאי והציוד לידי נציגי חברת הדואר (ראו סעיפים 6 ו-8 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 7, כך (סעיפים 22-27 לתצהירה):
"אני התחלתי את עבודתי עבור חב' הדואר בשנת 1988 ועבדתי בסוכנות משך לא פחות מ-18 שנים בבחינת בית שני. זה המקום לציין כי בתחילה הופעלה הסוכנות מביתי שלי ורק בהמשך עברה למבנה חדש של המועצה, בערך בשנת 2000. השקעתי את מיטב זמני ומרצי על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג...
סגירתה הפתאומית של הסוכנות נפלה עלי כרעם ביום בהיר וגרמה לי לנזקים כלכליים כבדים...
בשל גילי המתקדם לא יכולתי למצוא מקום עבודה חלופי, והסוכנות בה קיוויתי להישאר עד לפרישתי מעבודה נלקחה ממני שלא כדין.
קשה לתאר את עוגמת הנפש הנגרמת לי כאשר במקום למצות את יכולתי בעבודה עוד שנים ארוכות אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם חוסר המעש והבטלה הכרוכה "בפנסיה המוקדמת" שכפתה עלי שלא כדין חב' הדואר."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 109 ש' 9-22)
"ש. את עשית הערכה שההכנסות שלך ירדו בשליש.
ת. לפחות.
ש. מה היו ההכנסות שלך עד למרץ 2006 ממוצעות.
ת. 12,000 ₪, 13,000 ₪. היה יותר אך יורד מע"מ. נטו היה לי 12,000 ₪.
ש. אם היה יוצא 8,000 ₪ זה רע.
ת. בטח יש לי 7 ילדים ואני גרושה ואני צריכה לגדל אותם.
מה עשית מאז שהפסקת להיות סוכנת.
ת. יש לי הרבה נכדים ונינים, אך אני לא הטיפוס של בייביסיטר, יש לי חיים שלי, ניסיתי למצוא עבודה אבל מצאתי משהו באריזה אך זה לא בשבילי לשבת ככה.
ש. כמה השתכרת מהעבודה האחרת שלך.
ת. גרושים, זה רק בשביל לא לשבת בית.
ש. למרות שהיתה לך אפשרות להרוויח 8000 ₪ נטו.
ת. נכון."
כאמור, גב' פנינה ביאלה לביא קיבלה הודעה על ביטול החוזה במכתב בו נדרשה להחזיר את הציוד השייך לדואר, לאחר 18 שנה בהם הפעילה את הסוכנות. בתחילה הדרך הסוכנות אף פעלה מביתה. אין ספק שהודעה כאמור, בנסיבות אלו, מהווה פגיעה ממשית. בנוסף, גם גב' ביאלה לביא
--- סוף עמוד 226 ---
מעידה על הקושי בחיים לא יצרניים לאחר גיל פרישה. החוזה עמה בוטל בגיל 65, כך שתקוותיה להמשיך להיות יצרנית ומועסקת נגדעו.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 7, גב' פנינה ביאלה לביא, בגין הנזק הממוני סך של 72,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 15,000 ₪.
התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד
התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד, ילידת שנת 1965, הפעילה את סוכנות הדואר "נחל הבשור" ביפו במשך 10 שנים, משנת 1996 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 8 הצהירה, כי את הודעת הביטול קיבלה ביום 28.2.06 וכי ביום 16.3.06 קיבלה הודעה נוספת מחברת הדואר, לפיה נדרשה למסור את תכולת סוכנות הדואר לידי חברת הדואר ביום 19.3.06 (סעיפים 7-8 לתצהירה). לדבריה, את דברי הדואר העבירה לידי חברת הדואר באמצעות הארגון, כאשר רק ביום 19.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר לקבל לידיהם את המלאי (ראו סעיף 12 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 8, כך (סעיפים 35-36 לתצהירה):
"אטען כי הייתי סוכנת מעולה והבאתי להכפלת התפוקה של הסוכנות אותה ניהלתי.
בעקבות סגירת הסוכנות נקלעתי למצב כלכלי קשה ונאלצתי לעשות שימוש בכספים אותם צברתי לרבות קופת גמל וקרן השתלמות."
יוער, כי בחקירתה הנגדית, הבהירה התובעת מס' 8, כי לאחר הפסקת עבודתה כסוכנת דואר, היא עבדה במספר מקומות עבודה, שבהם השתכרה סך של 4,000 ₪ לחודש, המהווה מחצית לערך משכרה כסוכנת דואר (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 71 ש' 24-26; עמ' 75 ש' 14-19).
בשים לב לאמור, אני פוסקת לתובעת מס' 8, גב' חנה בן דוד, בגין הנזק הממוני סך של 47,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 9, הגב' שושנה בראון
התובעת מס' 9, הגב' שושנה בראון, ילידת שנת 1956, הפעילה את סוכנות הדואר ברמת ישי במשך 12 שנים, משנת 1994 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2 ו-4 לתצהירה). התובעת מס' 9 הצהירה, כי ביום 5.3.06 קיבלה הודעה על הפסקת ההתקשרות עמה ודרישה להחזרת כל הציוד והמלאי לחברת הדואר. על שארע ממועד זה ואילך הצהירה הגב' בראון, כך (סעיפים 14-17 לתצהירה):
"לאור מכתב זה יצרתי קשר עם מנהלת דואר טבעון, והיא הזמינה אותי לחתום על חוזה חדש. ביקשתי לעיין בחוזה יחד עם עורך דין מטעמי ועם רואה החשבון שלי. בקשתי סורבה, וניתנו לי שעתיים בלבד לעיין בחוזה. כמובן שסירבתי לחתום על החוזה תחת לחץ. לאחר שלא נעניתי לדרישת חב' הדואר לחתום על
--- סוף עמוד 227 ---
החוזה החדש, הודיעה לי חב' הדואר גם על הפסקת עבודתי כמחלקת דואר. עוד באותו היום, כתוצאה מכך שלא חתמתי על החוזה החדש, הגיעו נציגי חב' הדואר לספור את המלאי והמזומנים ולקחו אותם."
יצוין, כי כנגד גרסה זו של התובעת מס' 9 עומדת גרסתה של הגב' ברכה גורנשטיין, מנהלת סניף הדואר טבעון, שאליו הייתה מסונפת סוכנות רמת ישי, אשר הצהירה לעניין זה, כך (סעיפים 3-7 לתצהירה):
"בחודש מרץ 2006, פנתה אליי גב' בראון בבקשה לבחון את נוסח חוזה ההתקשרות החדש בין חברת הדואר לסוכנויותיה, על מנת לשקול האם ברצונה להתקשר עם חברת הדואר בחוזה זה. לבקשתה של גב' בראון, העמדתי חוזה זה לעיונה. יצוין, כי מפאת הזמן הרב שחלף ומספר הפניות בהן טיפלתי, אינני זוכרת האם נמסר לגב' בראון עותק מחוזה זה או שמא חוזה זה הועמד לעיונה במשרדי. עם זאת יודגש שלא הייתה לי, באופן אישי, כל כוונה או עניין למנוע זאת או לקצוב לצורך כך זמן כזה או אחר מיוזמתי. יתר על כן, הנני זוכרת, כי בשיחתי עם גב' בראון בעניין הובהר לי על ידה במפורש, כי היא גמרה בדעתה שלא להתקשר בחוזה זה, לאחר שנועצה בעניין עם רואה חשבון מטעמה והגיעה למסקנה, כי החוזה איננו כלכלי עבורה. טענתה, אפוא, של גב' בראון בתצהירה, לפיה הוקצב לה על ידי זמן מוגבל של שעתיים בלבד לעיון בחוזה במשרדי ולא ניתנה לה כל אפשרות להיוועץ בעניין עם עורך דין או רואה חשבון מטעמה – איננה מתיישבת עם אמירותיה המפורשות בשיחתה עמי."
בחקירתה הנגדית עומתה התובעת מס' 9 עם גרסתה של הגב' גורנשטיין, תוך שעמדה על גרסתה (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 93 ש' 17 עד עמ' 94 ש' 12):
"ש. אם אני מבין נכון היוזמה לשוחח עם הגב' גורנשטיין הייתה שלך.
ת. כן.
ש. מתי הגעת לפגישה עם הגב' גורנשטיין בסניף.
ת. ב-16.3.06 כך הזמינה אותי.
ש. מה הייתה מטרת הפגישה.
ת. שאני אקרא את החוזה החדש ואחתום עליו.
ש. קראת את החוזה.
ת. היא ומנהלת האזור בשם מאי אמרו לי הנה החוזה יש לך שעתיים לקרוא את החוזה ולחתום עליו. אמרתי לה שתוך שעתיים אני לא יכולה לקרוא חוזה אני צריכה להתייעץ.
ת. אם אני אומר לך שפער הזמנים בין 5.3 שאז הרמת טלפון ועד המועד שנפגשה אתך ביום 16.3 ניצלת את הזמן לבדוק עם רו"ח מטעמך כדי לבדוק את החוזה שנשלח אלייך בעקבות השיחה אתה.
ת. אני הגעתי אליה למשרד בקריית טבעון והחוזה היה ביד שלה והיא אמרה הנה החוזה יש לך שעתיים לקרוא אותו, לא קיבלתי אותו ולא הסתכלתי עליו כי אמרתי לה בשעתיים אני לא יכולה לחתום, אני לא חותמת תחת לחץ.
ש. גב' גורנשטיין אומרת בתצהיר שלה שאת אמרת לה במפורש בפגישה שהייתה אתה, שאת בדקת כבר עם רואי חשבון מטעמך את החוזה ואמרת שהוא לא כלכלי מבחינתך.
ת. איך בדקתי אם לא קבילתי את החוזה. לא ידעתי מה רשום בו.
ש. כבר בכנס לשיטתך ידעת מה העמלות החדשות.
ת. כן. ידעתי מהכנס.
ש. בשיחות שניהלת עם גב' גורנשטיין או עם גורמים אחרים לא ניסית לבדוק מה עם העמלות לפני הפגישה ביום 16.3.
ת. לא דיברתי עם גב' גורנשטיין ביום 5.3 הודעתי לה שקיבלתי את המכתב מבית המשפט והיא אמרה לי בסדר ואני המשכתי למיין את הדואר ומחלקת הדואר המשיכה לחלק עד 16.3, ביום 16.3 לא יודעת מה קרה, הודיעו לי שאסור לי לחלק דואר ואני מפסיקה להיות מחלקת דואר. ברכה גורנשטיין הודיעה לי
--- סוף עמוד 228 ---
זאת, בפגישה ביום 16.3, היא אמרה לי שאם אני לא חותמת על החוזה אנחנו עוד חצי שעה אצלך."
זאת ועוד. בחקירתה הנגדית הגב' גורנשטיין אישרה, כי התובעת מס' 9 אכן הגיעה לבית הדואר בטבעון על מנת לעיין בחוזה החדש, כי מעמד זה ארך שעות בודדות וכי בו ביום הודיעה לה התובעת מס' 9, כי היא אינה מוכנה לחתום על החוזה החדש, באופן התומך בגרסתה של התובעת מס' 9 (ראו פרוטוקול מיום 24.6.13, עמ' 290 ש' 30 עד עמ' 291 ש' 11; עמ' 291 ש' 20-26).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 9, כך (סעיפים 34-38 לתצהירה):
"לאחר הפסקת ההסכם עמי חיפשתי מקום עבודה חלופי, בכל מקום אפשרי, שלחתי פקסים רבים, אך נתקלתי בקשיים, בשל גילי המתקדם (50).
לי ולבן זוגי 4 ילדים. סגירת הסוכנות באחת הביאה את המשפחה למצב כלכלי בלתי אפשרי שהוביל לפירוק המשפחה כמתואר להלן.
בשל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, נאלץ בעלי לצאת לחל"ת מעבודתו בחברת "מקורות" ויצא לחו"ל בניסיון להגדיל את מקורות הפרנסה של המשפחה שהידלדלו באחת – כרעם ביום בהיר. בתחילה יצא בעלי לתקופה של כחצי שנה, כשאני סועדת את הוריו הקשישים בארץ. בשל המצב הכלכלי שהלך והחריף, בעלי נאלץ להתפטר מעבודתו ב"מקורות" על מנת לקבל את כספי הפיצויים. הבעל יצא פעם נוספת לחו"ל והוא שוהה כבר שנה וחצי ברציפות בחו"ל ומשמש כמנהל מוסך בניגריה. הכל כדי לאפשר פרנסה מינימלית למשפחה.
אטען כי התובעת בהתנהגותה הביאה את משפחתי לפת לחם, כאשר מעבר להפסקת הסכם הסוכנות והפגיעה הישירה בי, גרמה גם לאובדן מקום עבודה יציב ובטוח לאבי המשפחה, אילצה אותנו לממש בטרם עת את כספי הפיצויים מ"מקורות" והביאה הלכה למעשה לפירוק המשפחה כאשר אבי המשפחה נאלץ לשהות תקופה ממושכת ביותר בחו"ל.
כאמור לעיל, התנהגות חב' הדואר כלפי בכל האמור לסגירת הסוכנות הביאה את משפחתי לפת לחם של ממש, כאמור ללא צידוק חוקי או אחר. מעבר למתואר לעיל באשר לפירוק המשפחה ופדיון כספי הפיצויים מ"מקורות", הרי שבשל מצבנו הכלכלי הקשה נאלצנו אני ובני משפחתי ללוות כספים ממשפחה וחברה, וכן "לשבור" ביטוח חיים בחברת "הראל" ולפדות קופת גמל "כנרת" בבנק הפועלים. מעבר לנזקים הכלכליים הנוספים הכרוכים בשבירת התוכניות כאמור לעיל, הרי שביצירת המציאות המתוארת גרמה לי חב' הדואר לעוגמת נפש שלא ניתן כלל לתארה במילים.. ".
במקרה זה אין לייחס השתלשלות זו כולה להעדר שימוע, בעיקר במקרה זה בו שקלה הגב' בראון והחליטה לא לחתום על חוזה חדש. עם זאת, אין ספק כי ביטול החוזה במכתב הכולל בקשה להחזרת ציוד, לאחר 12 שנים בהם הפעילה סוכנות, כאשר הייתה בת 50 עת בוטל החוזה, מהווים פגיעה ממשית ומחייבים בפיצוי.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 9, גב' שושנה בראון, בגין הנזק הממוני סך של 66,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין