--- סוף עמוד 229 ---
התובעת מס' 10, הגב' מתי ברגרין, ילידת שנת 1946, הפעילה את סוכנות הדואר "נווה עוז" בפתח-תקוה במשך 20 שנים, משנת 1986 ועד לשנת 2006. הסוכנות הייתה ממוקמת בצמוד לביתה (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 10 הצהירה, כי הסוכנות נסגרה ביום 22.3.06, כי דברי הדואר הוחזרו לפי צו בית המשפט עוד בתחילת חודש מרץ וכי ביום 22.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר לקחת את הכסף, המלאי והציוד, תוך שניתקו את תקשורת המחשבים לסוכנות (סעיף 10 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 10, כך (סעיף 28 לתצהירה):
"אטען כי סגירת הסוכנות באופן בו נעשתה ע"י חברת הדואר גרמה לי לעוגמת נפש רבה ובפרט כאשר בשל גילי המתקדם בשנת 2006 (60) איבדתי כל סיכוי להמשיך ולהתפרנס מעבודה."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 86 ש' 7-12):
"ש. אחרי שנסגרה הסוכנות מה עשית.
ת. היות והסוכנות הייתה בבית שלי בכניסה נפרדת, השכרתי אותה.
ש. כמה דמי שכירות קיבלת.
ת. 500 דולר. לא הלכתי לעבודה לא קיבלו אותי בגיל 60, ניסיתי. יכולתי לעבוד עד היום ברשות הדואר. אני גרה בשכונה ואת מי שתשאל בשכונה שאני פוגשת אותם בדואר אחר אומרים לי איפה את, מה עשית לנו."
מצבה של הגב' מתי ברגרין מהווה דוגמא לקשיים, כאשר הסוכנת הפעילה את הסוכנות במשך חלק ניכר משנות העבודה, מגיל 40 ועד גיל 60, במשך 20 שנה, וכאשר הגיעה לגיל בו להפעלת סוכנות עצמאית יש יתרון עצום, שכן אינה חייבת לפרוש מעבודה, דווקא אז בוטל עמה החוזה. אמנם היא משכירה את המבנה בו הייתה הסוכנות, אך אינה מועסקת עוד. וכפי שאמר כב' השופט חשין, מקצת מכבודה ניטל ממנה.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 10, גב' מתי ברגרין, בגין הנזק הממוני סך של 26,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובע מס' 11, מר אשר ברעם
התובע מס' 11, מר אשר ברעם, יליד שנת 1948, הפעיל את סוכנות הדואר בפארק אפק בראש העין במשך כ-8 שנים, משנת 1998 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 1-2 לתצהירו).התובע מס' 10 הצהיר, כי ביום 7.3.06 קיבל הודעה על סיום ההתקשרות עמו וכי ביום 20.3.06 נותקה תקשורת המחשבים בסוכנות באופן שהביא לסגירתה. בו ביום הועברה החזקה בסוכנות לידי חברת הדואר (סעיפים 11 ו- 18 לתצהירו).
על האופן שבו השפיעה עליו סגירת הסוכנות הצהיר התובע מס' 11, כך (סעיפים 36-38 לתצהירו):
"התחלתי את עבודתי עבור חב' הדואר בשנת 1998 והפכתי את הסוכנות בפארק אפק בראש העין לסוכנות משגשגת תוך שאני מגדיל את המחזורים של
--- סוף עמוד 230 ---
הסוכנות ומביאה להיקפים ניכרים. כאמור לעיל – הגדלתי את מחזורי הסוכנות בלמעלה מ-300 אחוזים.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות מפלה עלי כרעם ביום בהיר וגרמה לי לנזקים כלכליים כבדים. בין היתר נאלצתי לקחת הלוואות, לפתוח קופת תגמולים ולפדות 300,000 ₪, על מנת לכסות על "הבור" הכלכלי שנפער עקב ההפסקה הפתאומית של ההתקשרות עם חב' הדואר.
בנוסף לאמור מיותר לציין כי הצורך להתמודד עם מציאות חדשה שבה "זורקים" אותך מהסוכנות אותה ניהלת במקצועיות גרמה לי עוגמת נפש רבה."
יוער, כי חקירתו הנגדית של התובע מס' 11 העלתה, כי הכנסתו לא נפגעה כתוצאה מסגירת הסוכנות (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 132 ש' 26 עד עמ' 133 ש' 2):
"ש. מה עשית אחרי מרץ 2006 ואילך.
ת. אחרי כן עבדתי כיועץ עסקי ועבודות שונות, אני משתכר הרבה כסף, בשנים 2007-2008 השתכרתי בערך 100,000 ₪ לשנה בשנת 2007 ובערך 150,000 ₪ בשנת 2008. בשנת 2005 כשהיה לי את הדואר- מהדואר- בערך 140,000 לשנה. מעבר לדואר- 100,000 ₪. כל הזמן עבדתי במקביל לדואר. בשנת 2009- בערך 150,000 ₪. לא צרפתי דוחות לא שייך למשפט, כל מה לא מהדואר לא שייך. כמו שראית אם אנו מדברים על שנת 2006 אז בערך 60% מההכנסות שלי באו מהדואר זה נראה לי שזה קצת יותר מהרוב. הרוב הוא מהדואר לא ממקום אחר."
מקרה זה מדגים את הצורך בהתארגנות חירום, כדי להמשיך להתקיים ולעמוד בהתחייבויות. כך נאלץ מר אשר ברעם לפתוח קופת תגמולים וליטול הלוואות, דבר שהיה נחסך לו היה נערך לסגירה בצורה מסודרת בעקבות שימוע כנדרש.
אני פוסקת לתובע מס' 11, מר אשר ברעם, בגין הנזק הממוני סך של 73,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 12, הגב' עמליה גור אריה
התובעת מס' 12, ילידת שנת 1946, הפעילה את סוכנות הדואר "נווה נאמן" בהוד השרון במשך 20 שנה, משנת 1986 ועד לשנת 2006, וזאת ביחד עם בעלה, מר יהודה גור אריה, אשר הינו המצהיר מטעמה. סוכנות הדואר שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2-4 לתצהירו של מר יהודה גור אריה). בהתאם לאמור בתצהיר, הודעה על סיום ההתקשרות התקבלה ביום 3.3.06, כשביום 6.3.06 נמסרו לנציגי חברת הדואר המלאי והכספים שהיו מצויים בסוכנות (סעיפים 12-13 לתצהיר).
על האופן שבו השפיעה עליו ועל התובעת מס' 12 הצהיר מר יהודה גור אריה, בשם התובעת מס' 12, כך (ראו סעיפים 42-47 לתצהירו):
"התנהגות חב' הדואר כלפי בכל האמור לסגירת הסוכנות הביאה לכך שכל המשפחה איבדה את פרנסתה. אני, התובעת 12 ובני איבדנו באחת את מקור הפרנסה והכל כאמור ללא כל צידוק חוקי או אחר. מעבר לנזקים הכלכליים כאמור, הרי שביצירת המציאות המתוארת של אובדן פרנסה לכל המשפחה, גרמה חב' הדואר לתובעת 12 לעגמת נפש שלא ניתן כלל לתארה במילים.
--- סוף עמוד 231 ---
את עוצמת עוגמת הנפש יש להבין על רקע ההשקעה חסרת הגבולות של התובעת 12 ובני משפחתנו בסוכנות אותה ראינו כפרויקט חיים.
בעת מסירת המבנה הישן לשימושה של התובעת 12 לפני 23 שנים (1987), היה המבנה במצב קשה, רעוע ומוזנח ואני והתובעת 12 ביצענו במבנה שיפוצים נרחבים, החלפנו את הריהוט ושיפרנו את מראהו ללא היכר – הכל במימון שלנו וללא כל השתתפות מצד חב' הדואר.
כך גם השקענו אני והתובעת 12 זמן רב בשיווק הסוכנות והצלחנו להביא לעלייה דרמטית במספר הלקוחות ובהיקפי הפעילות בסניף והפכנו את הסוכנות מסוכנות נחשלת ועלובה לסוכנות פורחת וחזקה.
משך השנים סבלה הסוכנות לא פחות מ-5 מקרי שוד אשר כל אחד מהם השאיר את אותותיו עלינו.
למרות שהתובעת 12 הייתה סוכנת מצטיינת כאמור, הרי שלאחר סגירת הסוכנות שמעה מלקוחותיה לשעבר, כי מנהל בית הדואר בהוד השרון מפיץ ברבים את השמועה כאילו סגירת הסוכנות נבעה ממחדלים שלה. מיותר לציין כי פרסום לשון הרע באופן האמור הוסיף לעוגמת הנפש שסבלה התובעת 12."
והוסיף בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 129 ש' 32 עד עמ' 130 ש' 4):
"ש. מה רעייתך עשתה מאז 2006 ועד היום.
ת. קיבלה קצבת זקנה מביטוח לאומי. היא הגיעה לגיל זה כי באותה תקופה היא הייתה בת 62. מאחר ואנו נתנו שירות לאזור תעשייה היא ניסתה עם אותם אנשים שהכרנו לנסות ולקבל עבודה התשובה הייתה שלאור גילה היא לא תתקבל."
במקרה זה שני בני הזוג עבדו בסוכנות והפעילו אותה ביחד, ועל כן הקושי בביטול החוזה גדול יותר. בנוסף, התובעת מס' 12 הפעילה את הסוכנות עשרים שנה, מגיל 40 ועד גיל 60. בשלבים אלו לא יכולה הייתה למצוא עבודה ונמנעה ממנה האפשרות להמשיך ולהתפרנס בגילאים אלו.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 12, גב' עמליה גור אריה, בגין הנזק הממוני סך של 49,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובעת מס' 13, הגב' עיטאף (קזמוז) דראושה
התובעת מס' 13, הגב' עיטאף (קזמוז) דראושה, ילידת שנת 1958, הפעילה את סוכנות הדואר בכפר איכסאל במשך כ-23 שנים, משנת 1983 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2 ו-4 לתצהירה). התובעת מס' 13 הצהירה, כי ביום 6.3.06 חסמה חברת הדואר את תקשורת המחשבים בסוכנות והביאה באחת להפסקת הפעילות בסוכנות. לגרסתה, רק ביום 16.3.06 קיבלה מכתב מחברת הדואר ובו דרישה למסירת המלאי, הכסף ודברי הדואר, לו נענתה בו ביום (ראו סעיפים 13 ו-15 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 13, כך (סעיף 33 לתצהירה):
"כתוצאה מסגירת הסוכנות לאלתר, מצאתי את עצמי במצב כלכלי קשה ונאלצתי לקחת הלוואה מבנק "פועלים" בחודש אפריל 2007 ע"ס 55,000 ₪, בריבית 7.5%...".
ובהמשך (סעיפים 38-40 לתצהירה):
--- סוף עמוד 232 ---
"הפעלתי כאמור את הסוכנות משך 23 שנים והסוכנות הייתה לי כבית שני. מסוכנות נכשלת הפכתי הסוכנות בהשקעה ובהתמדה על פני שנים לסוכנות מצליחה ויציבה. השקעתי את מיטב זמני ומרצי על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג..
והנה באחת גדעה חב' הדואר את מפעל החיים אשר המרוויחה העיקרית ממנו הייתה דווקא חב' הדואר. זאת לזכור – סוכנות מצליחה, בראש ובראשונה, טובה לחב' הדואר.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות נפלה עלי כרעם ביום בהיר וגרמה לי, מעבר לתחושת ההשפלה והפגיעה האישית, גם לנזקים כלכליים כבדים שאילצו אותי, בין היתר, לקחת הלוואות כמתואר לעיל."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 137 ש' 6-13):
"..23 שנים עבדתי בדואר. הרמתי אותו מרמה ב' לרמה א'.. אני נפגעתי הרבה מהדואר.. אני עשיתי את כל ההשקעה העליתי את רמת הסוכנות.. זה פגיעה קשה אחרי 23 שנה, שיזרקו אותי ככה כמו סמרטוט.
יוער, כי בהמשך חקירתה הנגדית של התובעת מס' 13 הסתבר, כי כיום היא משתכרת שכר גבוה מזה שהשתכרה כסוכנת דואר (שם, ש' 14-21):
"ש. כמה השתכרת נטו לחודש בסוכנות.
ת. הייתה לי עובדת נשאר לי בערך 2000 ₪, 2,500 ₪, אחרי כל ההוצאות ובגלל זה הלכתי חצי משרה בהוראה בימים שלא עבדתי, עבדתי בהוראה. מהוראה השתכרתי 2000 ₪.
ש. כשהפסקת להיות סוכנת דואר מה עשית.
ת. המשכתי בהוראה, קיבלתי תוספת שעות בהוראה. אני באופק חדש 10,000 ₪. בדואר הייתי עובדת ומשתכרת 2,000 ₪.
ש. ממרץ 2006 בממוצע מה היה השכר.
ת. בהוראה לפני אופק חדש 7,000 ₪."
כאמור, במקרה זה, לאחר 23 שנה ניתקה הנתבעת את תקשורת המחשבים לסוכנות של גב' דראושה. זוהי פגיעה קשה ביותר. בנוסף, נאלצה גב' דראושה, כתוצאה מאבדן ההכנסות הפתאומי, לצורך עמידה בהתחייבויותיה לקחת הלוואה בבנק הפועלים ע"ס 55,000 ₪ בריבית של 7.5%.
על כן, אני פוסקת לתובעת מס' 13, גב' עיטאף (קומוז) דראושה, בגין הנזק הממוני סך של 37,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 10,000 ₪.
התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר
התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר, ילידת שנת 1961, הפעילה את סוכנות הדואר בקניון עזריאלי בתל-אביב במשך כ-3 שנים, משנת 2003 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שאותה שכרה התובעת מס' 14 (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 14 הצהירה, כי ביום 5.3.06 קיבלה הודעה על קיומו של צו המניעה וכי למחרת היום הגיעו נציגי חברת הדואר לאסוף את דברי הדואר. לגרסתה, רק בחודש יולי 2006 פינו נציגי חברת הדואר את הציוד, המלאי והמזומנים, על אף פניותיה שיעשו כן במועד מוקדם יותר (ראו סעיפים 11-13 לתצהירו).
--- סוף עמוד 233 ---
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 14, כך (סעיפים 38-40 לתצהירה):
"התחלתי את עבודתי עבור חב' הדואר בשנת 2003 והשקעתי את מיטב זמני מרצי וממוני על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג.
יש לציין כי הסוכנות האמורה מוקמה בקניון עזריאלי ונאלצתי להיכנס להתחייבויות כספיות אדירות לצורך שכירת המקום. עשיתי זאת מתוך ציפייה סבירה ולגיטימית כי אוכל לממש את פוטנציאל הרווח הגלום במקום לאורך שנים ולכן נכונה הייתי להיכנס להשקעה ולהתחייבות כספית ניכרת.
סגירתה הפתאומית של הסוכנת נפלה עלי כרעם ביום בהיר וגרמה לי לנזקים כלכליים כבדים שאילצו אותי, בין היתר, לעשות שימוש בחסכונות ששמרתי לעתות מצוקה לצורך כיסוי הנזקים האדירים שנגרמו לי, בין השאר, עקב הצורך להמשיך ולהחזיק בסוכנות משך 5 חודשים לאחר סגירתה."
יוער, כי התובעת מס' 14 הבהירה בחקירתה הנגדית, כי כיום הוא מועסקת כשכירה בסוכנות דואר, בתמורה לשכר חודשי בסך 4,200 ₪, כמחצית לערך משכרה כסוכנת דואר (ראו פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 119 ש' 3-6).
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 14, גב' ריטה הובר, בגין הנזק הממוני סך של 32,000 ₪.
התובע מס' 15, מר מוניר זבידה
התובע מס' 15, מר מוניר זבידה, יליד שנת 1926, הפעיל את סוכנות הדואר כרמיאל מערב במשך כ-20 שנה, משנת 1986 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור ועבדה בו גם בתו, אסנת אדרי (ראו סעיפים 2-4 לתצהירו). התובע מס' 15 הצהיר, כי ביום 2.3.06 התקבלה אצלו הודעת חברת הדואר על סיום ההתקשרות עמו, בעת שהיה מרותק למיטתו בשל דלקת ריאות (ראו סעיף 10 לתצהירו). על שהתרחש ממועד זה ואילך, הצהיר בסעיפים 11-13 לתצהירו:
"ביום 6.3.06 התקשרו נציגי חב' הדואר אל בתי אסנת והורו לה להגיע לסוכנות למסור את המלאי ואת דברי הדואר. כאשר הגיעה הבת לסוכנות ראתה כי במקום מצויים אנשי חברת הובלות אשר הגיעו למקום כדי לפרק את הסוכנות עד היסוד ולא כפי שנאמר לה לקבל לידיהם רק את דברי הדואר והמלאי.
ניסיונותיה של הבת לעכב את הפינוי עד שאחלים או עד למחרת היום כדי לשקול היענות לדרישת חב' הדואר כדי לחתום על חוזה חדש נדחתה על הסף. אסנת ניסתה ליצור קשר טלפוני עם מר חנניה חזן מנהל דואר מרכזי כרמיאל, שהיה בקשר מתמיד עם ירון מגן מנהל המחוז. בשיחת הטלפון ביקשה אסנת לתת לנו ארכה של יום אחד בלבד, כדי שאני ארגיש יותר טוב כדי לשקול את צעדינו ולחתום על חוזה חדש. תשובתו הייתה: "מאוחר מדי".
גם ניסיונות תושבי השכונה לעצור את הסגירה לא הועילו. באותו יום לקחו נציגי חב' הדואר הכל: ציוד, מלאי, דברי דואר וכסף. הסוכנות נסגרה. אנשי חברת ההובלות שפירקו את הציוד בסוכנות עשו זאת בצורה ברוטאלית ומהירה, עבדו במקום עד לשעה 1:00 לפנות בוקר, והשאירו אחריהם הרס ואי סדר. בין השאר, נלקחו קלסרים עם מכתבי הערכה אישיים המופנים אלי ואשר אינם, בכל מקרה, רכושה של חב' הדואר. בסופו של יום, נאלצתי להגיע לסוכנות למרות מחלתי ולהיות עד להחרבת מפעל חיי ב-20 השנים האחרונות."