יצוין, כי כנגד גרסת התובע מס' 15 בכל הנוגע לפינוי הסוכנות, עומדת גרסתו של מר גיא לוי מטעם הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כקצין בטחון במרחב חיפה והצפון,
--- סוף עמוד 234 ---
שאליו הייתה מסונפת, בין היתר, סוכנות הדואר של התובע מס' 15. הלה הצהיר, כי פינוי הסוכנות נעשה באדיבות, בהגינות ותוך כבוד והתחשבות רבים ביותר וכי כל שניטל על ידי צוותו היו דברי דואר, מלאי, כספים וציוד של חברת הדואר בלבד. לצד זאת, מר לוי אישר בחקירתו הנגדית, כי פינוי הסוכנות ארך שעות וכי הפינוי אכן "גלש ללילה", באופן התומך בגרסת התובע מס' 15 (ראו סעיפים 5-10 לתצהירו. כן ראו את חקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 6.6.13 עמ' 229-230).
כפי שציינתי, כיון שהעדים מטעם הנתבעת העידו באופן כללי על כך שנהגו בהגינות, מבלי שזכרו במדויק כל סוכנות וסוכנות, אעדיף את גרסת מר זבידה לעניין זה.
על האופן שבו השפיעה עליו סגירת הסוכנות הצהיר התובע מס' 15, כך (סעיף 16 לתצהירו):
"הבת אסנת נותרה מובטלת מאז הסגירה ולא מוצאת עבודה עד היום. אני ורעייתי חיים מקצבת זקנה."
ובהמשך (סעיפים 33-36 לתצהירו):
"כאמור, אני בן 85 כיום והשקעתי את 20 השנים האחרונות בטיפוחה של הסוכנות. נגרמה לי עוגמת נפש אדירה עקב ההשפלה שעברתי בהליך סגירת הסוכנות זאת לאחר שהייתי סוכן מוכר ואהוב משך שנים. כאמור, אף את זיכרונותיי במכתבי ההערכה הרבים שקיבלתי משך שנים מלקוחות גזלה חב' הדואר ברגל גסה באותו יום מר ונמהר של סגירת הסוכנות בכרמיאל מערב.
תקופה ממושכת הייתי אבל ממש על גזילת הסוכנות כאשר מסוכן ידוע ואהוב הפכתי למי ש"מספרים עליו" כי מעל בכספים.
מיותר לציין, כי אין לי, בגילי, כל דרך למצוא עבודה או פרנסה חלופית לסוכנות שנגזלה ממני.
גם בתי בת ה-45, אשר כאמור עבדה בסוכנות משך 16 שנים נותרה ללא פרנסה ואף ללא פיצויי פיטורין – לאור המצב הקשה ביותר אליו הגעתי – הכל עקב התנהלות חב' הדואר."
מקרה זה הוא אחד מהמקרים הקשים. מר מוניר זבידה קיבל את ההודעה כששכב חולה, בקשותיו ובקשות בתו כי נציגי חברת הדואר ימתינו ולו יום אחד, כדי שיוכל לטפל בענייניו, לא נענו. בנוסף, מר זבידה היה קשור עם הנתבעת בחוזה סוכנות במשך עשרים שנה, מגיל 60 ועד היותו בן 80 שנה. לאחר עשרים שנה, בהיותו בן 80 וחולה, קיבל הודעה על ביטול ההתקשרות וארבעה ימים מאוחר יותר הגיעו לפנות את הסוכנות, פינוי, שגם לגרסת עובדי הנתבעת "גלש אל תוך הלילה", כשברור איך הדבר נראה למסתכל מן הצד. כל אלו גרמו הן להשפלה קשה, הן לחרושת שמועות על הסיבות לסגירה הבהולה. בנוסף, בתו, אסנת, שעבדה עמו, גם היא נותרה מובטלת, והוא ורעייתו נאלצו להתקיים בערוב ימיהם אך מקצבת זקנה.
לאור האמור, אני פוסקת לתובע מס' 15, מר מוניר זבידה, בגין הנזק הממוני סך של 28,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני
--- סוף עמוד 235 ---
התובעת מס' 16, הגב' פיבי זעפרני, ילידת שנת 1938, הפעילה את סוכנות הדואר במרכז הנפתי באשקלון במשך כ-37 שנים, משנת 1969 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שאותו רכשה לבסוף בשנת 2003 (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 16 הצהירה, כי ביום 1.3.06 ניתקה חברת הדואר את תקשורת המחשבים בסוכנות, ללא כל הודעה מוקדמת וכי ביום 6.3.06 מסרה לנציגי חברת הדואר את כל דברי הדואר שהיו מצויים בסוכנות (ראו סעיפים 7-8 לתצהירה). לגרסתה, ביום 8.3.06 היא הגיעה לסוכנות בעקבות הודעת נציגי חברת הדואר כי הם בדרכם לסוכנות לצורך פריצתה ופירוקה. באותו מועד, ולאחר שהופעל עליה מכבש לחצים, היא ניאותה לחתום על ההסכם החדש. או אז, הוחזרה תקשורת המחשבים לסוכנות (ראו סעיפים 9-10 לתצהירה). על כך גם העידה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 53 ש' 20 עד עמ' 54 ש' 7):
"..בחודש מרץ באו אליי והייתי בבית המשפט המחוזי, ביום 8.3, באוטובוס קיבלתי שיחה מדוד נעים שהוא מבקר של חב' הדואר, והודיע לי שהם בדרך לסוכנות לפרוץ לסוכנות ולקחת את כל הציוד ודברי ערך, אמרתי לא צריך לפרוץ אני אבוא ואפתח ותיקחו מה שאתם רוצים. וכך זה היה ביום 8.3. באתי מיד לדואר אך הם לא באו מייד חיכיתי שעתיים, אחרי שעתיים הופיעו שלושה, דוד נעים, מימון אסולין שהיה צריך לספור את המלאי ואיש בטחון שלא זוכרת את שמו. הם באו הוציאו, לא הוציאו לי צו, הוציאו לי חוזה והתחילו לאיים עלי, תראי את חותמת על החוזה אם לא אנו מפרקים הכל, אמרתי להם בבקשה תפרקו את הדואר, גם את הקיר של תא הדואר, שאלתי אם ישימו משהו במקום או שיישאר פרוץ, הם אמרו שלא וייקח מספר ימים עד שנראה מה קורה. הוא מעדיף שיישאר פרוץ, שאלתי היום מוציאים את תיבות הדואר, הם אמרו כן, היום מוציאים הכל. אני התחלתי לחשוב שקיר שלם פרוץ בחנות זה מזמין נרקומנים, פורצים, התחלתי להיכנס לחרדה, וככה המשיכו כל הערב, תחתמי או שאנו נפרק, בערב הזמינו אדם שיבוא לפרק את הכספת, שאלו אותו אם אפשר לפרק אמר שכן. מימון אסולין ישב ומשעה 17:00 שהגיעו עד 22:00 לא גמר לספור את המלאי שלוקח חצי שעה, אך הוא משך ומשך, לא גמר לספור את המלאי... הזמינו את מנהלת סניף ראשי מהבית לבוא ולשכנע אותי, היא באה אלי ואמרה לי למה לך כל זה, תנסי חודש הולך בסדר תישארי אם לא תוכלי לעזוב. באמת חתמתי אבל לא הייתי שלמה עם זה, כי ידעתי שהרבה דברים, קודם כל לא נתנו לי לקרוא את החוזה.".
ואולם, לגרסתה, ביום 6.4.06, בוטלה ההתקשרות עמה, לאחר שנודע לנציגי חברת הדואר, כי הינה חלק מהליך הערעור על החלטת בית המשפט בעניין הצווים הזמניים (ראו סעיפים 13-14 לתצהירה).
יצוין, כי כנגד גרסת התובעת מס' 16, בכל הנוגע לנסיבות חתימתה על ההסכם החדש, עומדת גרסתו של מר מימון אסולין מטעם הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כמבקר במרחב דרום, שאליו הייתה מסונפת סוכנות הדואר של התובעת מס' 16. הלה הצהיר, כי בשום שלב לא הופעל לחץ על התובעת מס' 16 לחתום על ההסכם החדש, לא על ידו ולא על ידי מי מנציגי חברת הדואר אשר נכחו במקום אותה עת (ראו סעיפים 7-8 לתצהירו). לצד זאת, חקירתו הנגדית העלתה, כי הליך נטילת המלאי והציוד אכן ערך שעות לא מעטות; כי מנהלת סניף הדואר הראשי באשקלון אכן הגיע למקום; וכי התובעת מס' 16 אכן חתמה במעמד זה על ההסכם, באופן התומך בגרסתה של התובעת מס' 16 (ראו פרוטוקול מיום 3.6.13, עמ' 212-215).
--- סוף עמוד 236 ---
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 16, כך (סעיפים 44-47 לתצהירה):
"הסוכנות הייתה עבורי מפעל חיים. לאורך כל שנות עבודתי הארוכות, השקעתי את מיטב זמני, כשרוני ומרצי בטיפוח קהל הלקוחות והגדלת רווחי הסוכנות, תוך השקעה כספית ונפשית עצומה.
הסוכנות הייתה ידועה כשם דבר באזור אשקלון, וסיפקה שירותים לכל משרדי הממשלה בנפה, לרבות העירייה. הצטיינותי בעבודתי נודעה בכל האזור, והסוכנות בניהולי נחשבה לאחת מהסוכנויות המצליחות ביותר בארץ...
לאור היותי סוכנת ותיקה, אמינה ומצטיינת, הדרכתי, לבקשת חב' הדואר, סוכנים חדשים, ולימדתי אותם את עבודת הסוכנות – ללא תמורה.
בניגוד גמור לכך, לאחר סגירת הסוכנות הפיצו נציגי חב' הדואר שמועות, לפיהן אני זאת שהבאתי לסגירת הסוכנות, תוך פגיעה בשמי הטוב ובמוניטין שצברתי לאורך שנים ארוכות."
כאמור, הגב' פיבי זעפרני הפעילה סוכנות דואר במשך 37 שנים, החל בהיותה בת 31 ועד להגיעה לגיל 68. את כל חייה היצרניים הבגירים בילתה גב' זעפרני בסוכנות הדואר. את המבנה בו שכנה הסוכנות רכשה אך שלוש שנים קודם לכן, במטרה להמשיך ולהפעיל את הסוכנות. כל אלו הופסקו, מבלי שניתן לה להשמיע את דבריה, ולא פעם אחת אלא פעמיים, כשבפעם השנייה פשוט נותקה תקשורת המחשבים באמצע יום העבודה.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 16, גב' פיבי זעפרני, בגין הנזק הממוני סך של 95,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
התובעת מס' 17, הגב' מלבינה טנוס
התובעת מס' 17, הגב' מלבינה טנוס, ילידת שנת 1955, מהווה את אחד המקרים הקשים יותר, בה ביטול החוזה בהעדר שימוע הביא לנזקים הגדולים ביותר. הגב' טנוס הפעילה את סוכנות הדואר בכפר מעיליה במשך כ-32 שנים, משנת 1974 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה ביתה (ראו סעיפים 2-3 לסוכנות). התובעת מס' 17 הצהירה, כי ביום 6.3.06 הגיע לסוכנות מנהל סניף הדואר במעלות ונטל מהסוכנות את דברי הדואר הרשומים והחבילות שהיו בה. באותו מעמד, דרש ממנה האחרון לחתום על ההסכם החדש, אולם היא סירבה (סעיף 9 לתצהירה). ביום 7.3.06 הגיע נציג חב' הדואר אל הסוכנות וניתק את תקשורת המחשבים בסוכנות, באמצע יום העבודה, תוך שהוא צועק עליה בפני הלקוחות. לבקשתה, אפשרה לה חברת הדואר להשתמש במחשבים רק על מנת לסגור את המאזן הכספי ולאחר מכן שותקה סופית עבודת הסוכנות (סעיף 10 לתצהירה). ביום 9.3.06, בעת שהייתה בדיון בבית המשפט זה, פרצו נציגי חברת הדואר לסוכנות ונטלו ממנה את כל ציוד והמלאי, תוך גרימת הרס וחורבן במקום ותוך נטילת חפצים אישיים שלה, ובכללם ארון ובו מסמכים אישיים שונים (ראו סעיפים 14-15 לתצהירה).
יצוין, כי כנגד גרסת התובע מס' 17, בכל הנוגע לפינוי סוכנות הדואר, עומדת גרסתו של מר דוד יחיה, מנהל מדור משק וציוד של אזור המפרץ, שאליו הייתה מסונפת, בין היתר, סוכנות הדואר
--- סוף עמוד 237 ---
של התובעת מס' 17. לכך אשוב ואתייחס בהרחבה בהמשך, במסגרת הדיון בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממתן הצו הזמני.
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 17, כך (סעיפים 35-40 לתצהירה):
"הסוכנות הייתה מפעל חיי, ובמשך שנות עבודתי הארוכות השקעתי את כל זמני ומרצי בפיתוח וטיפוח הסוכנות והשירותים הנתינים בה, והכל תוך הסתמכות על הסוכנות כמקור הכנסה עתידי אשר יכלכל אותי ואת משפחתי.
לא חסכתי מאמצים, ואף הסתייעתי בבעלי לצורך יצירת חוג לקוחות נאמן.
במהלך השנים, זכיתי לשבחים על עבודתי מחב' הדואר, בגין הגדלת רווחי הסוכנות.
אציין, כי פתחתי את הסוכנות גם מעבר לשעות הפעילות הרגילות, לצורך מתן שירותים ללקוחות מיוחדים, ובכלל זאת משטרת ישראל.
לאחר סגירת הסוכנות, לא הצלחתי למצוא עבודה חלופית, שקעתי בדיכאון, והתקשיתי אף לצאת את פתח ביתי.
לי ולבעלי 5 ילדים, אשר סגירת הסוכנות גרמה להם לנזק כלכלי כבד."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 173 ש' 12-16):
"ש. מה עשית אחרי שהפסקת להיות סוכנת.
ת. נכנסתי לדיכאון כל הזמן בבית ואני לא עבדתי, כל השנים הייתי בבית. בגיל שלי איפה אני אלך לעבוד. הם קיבלו אותי צעירה ואח"כ זרקו אותי. אם חיפשתי לא קיבלו אותי, אני בת 52. ניסיתי לחפש אך לא קיבלו אותי. הייתי בדיכאון ולא יצאתי מהבית. אני חולמת על הדואר. אני שוכבת במיטה ואומרת לעצמי איך זה קרה. יש לי חמישה ילדים לפרנס."
בחקירה הנגדית ניכר היה כאבה העמוק של התובעת מס' 17, על כך שאחרי 32 שנים בוטל החוזה עמה באופן מידי, ללא כל שיחה או הבהרה, בנסיבות שתוארו לעיל. גב' טנוס טרחה ופנתה בעצמה כדי לבקש לחזור ולהפעיל את הסוכנות, אך בקשתה נדחתה. כל השנים עבדה בביתה, שם הייתה הסוכנות, והשקיעה את מרבית שנותיה בהפעלת הסוכנות.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 17, גב' מלבינה טנוס, בגין הנזק הממוני סך של 21,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
התובעת מס' 18, הגב' דפנה טנצר
התובעת מס' 18, הגב' דפנה טנצר, ילידת שנת 1957, הפעילה את סוכנות הדואר בקניון פתח-תקוה במשך כ-9 שנים, משנת 1996 ועד לשנת 2006 (ראו סעיף 2 לתצהירה) התובעת מס' 18 הצהירה, כי ביום 17.3.06, בעקבות פנייתה הטלפונית לחברת הדואר, נמסר לה כי אין בכוונת חברת הדואר לאפשר לה את המשך הפעלת הסוכנות וכי ביום 21.3.08 התקבלה אצלה הודעה על סיום ההתקשרות (ראו סעיף 11 לתצהירה). לגרסתה, דברי הדואר, המלאי והציוד נמסרו לחברת הדואר בתיאום שנערך בינה לבין מנהל דואר פתח-תקוה, ובנוכחותו (סעיף 12 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 18, כך (סעיפים 31-35 לתצהירה):
--- סוף עמוד 238 ---
"חב' הדואר באמצעות סניף פ"ת שלה, במשך כל שנות הפעלת הסוכנות, פעלו בחוסר תום לב ותוך ניהול תחרות לא הוגנת בעסקי. אטען כי בהתנהלות חב' הדואר, מעבר למתואר לעיל, פעלה כלפי תוך ביצוע עוולות שונות מתחום התחרות הבלתי הוגנת והפגיעה בפרטיות, תוך פגיעה של ממש בפרנסתי.
...
אטען כי קיום ההסכם מצד חב' הדואר, כמתואר לעיל, היה רצוף בעוולות של פגיעה בפרטיות ותחרות בלתי הוגנת. למרות האמור נלחמתי על כל לקוח והצלחתי לקיים סוכנות מצליחה. במהלך השנים גרמה התנהגות חב' הדואר, כמתואר, לעזיבת לקוחות ולנזקים כלכליים ניכרים אצלי.
עוד כאמור, גם בעת סגירת הסוכנות פעלה חב' הדואר תוך זלזול רבתי בי ובפרנסתי, כאשר דרשה ממני לבחור בין "לשבור שביתה" לפרנסתי והכל עוד בטרם היה סיפק בידי להצטרף למאבק..".
והוסיפה בחקירתה הנגדית, באשר לשכרה כיום (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 125 ש' 24-30):
"ש. מה עשית אחרי שהפסקת להיות סוכנת דואר.
ת. חיפשתי בדואר בטירוף, היה לי חוסר בתקציב היו לי כ-35,000 ₪ שלא שולמו לי עדיין הייתי צריכה לשלם שכר דירה, משכורת לעובדת, זה הכניס אותי לברוך רציני, עבודה ראשונה שקיבלו אותי לקחתי, הייתי כבר קרוב ל-50, הוא רצה שאני אהיה ב-7 בבוקר, מזכירה בחברה של מיזוג אוויר ברמת השרון, נסעתי לרמת השרון, הסכמתי להיות ב-7 בבוקר, אמרתי בסדר גם למשכורת, 4,689 ₪, אתמול בדקתי את התלוש. כסוכנת אחרי הוצאות השתכרתי כ-7,500 ₪ כממוצע."