ועל כן קבע, כי שביתה כנגד החלטת הממשלה על תאגוד בתי החולים אינה בגדר השביתה הכלכלית המותרת.
כעבור שנתיים בלבד סטה בית הדין הארצי לעבודה, במובן מסוים, מהחלטתו, וזאת בדבע (ארצי) 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל-אביב-יפו נ' עיריית תל-אביב-יפו (1997, להלן: עניין עובדי התברואה), שם שבתו עובדי התברואה בעיריית תל אביב כנגד העסקתם של קבלני משנה בתברואה, אף על פי שתנאי עבודתם של עובדי התברואה בעירייה לא נפגעו. בית הדין האזורי, על פי הלכת עניין הסתדרות האחים והאחיות, קבע כי השביתה אינה מותרת. בית הדין הארצי שינה את ההלכה וקבע שכל שינוי במבנה הארגוני מעודד חשש לפגיעה מיידית או עתידית בתנאי העבודה של העובדים, ולכן ניתן להכיר בשביתה, מבחינה זו שאין מקום להוציא צו מניעה. פסק הדין לא קבע כיצד יש לשייך שביתה זו כדי להכיר בה. כב' הנשיא ס' אדלר ציין (בפסקה 4 לפסק דינו):
"בבואנו להפעיל את שיקול דעתנו, אנו מייחסים משקל ניכר לשינוי החד-צדדי במרקם יחסי העבודה במחלקת התברואה, שהיוו מעין "הפרטה" של חלק מעבודת המחלקה. אין ספק, כי שינוי כזה רצוי שייערך תוך הבנה עם ארגון העובדים, ולפחות לאחר התייעצות ומשא ומתן בתום לב. הכנסת קבלנים פרטיים כדי לבצע עבודה שעד כה בוצעה על ידי עובדי העירייה, מהווה איום ממשי על
--- סוף עמוד 52 ---
ארגון העובדים ועל העובדים, וזאת משלושה טעמים: הטעם האחד - האפשרות להחליף בהדרגה עובדים בקבלנים; הטעם השני - שיטת העסקת קבלנים פרטיים תועתק אל מחלקות אחרות של העירייה; והטעם השלישי - העסקת קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון כלפי המעביד."
על כן, נקבע ברוב דעות (כב' הנשיא ס' אדלר וכב' השופטת א' ברק כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ע' רבינוביץ), כי גם התנגדות לשינוי המבנה הארגוני כלולה בשביתה השייכת לתנאי עבודה או יחסי עבודה.
בבגץ בזק, כאמור, הוכרה לראשונה שביתה בנוגע למבנה העסקי כשביתה מעין פוליטית, כאשר במסגרת שביתה "מעין פוליטית" הותרו רק צעדי מחאה מוגבלים בזמן בלבד (פסקה 32 לפסק דינו של כב' השופט ד' לוין בעמ' 5011):
"שביתה מעין-פוליטית הנמצאת בתווך שבין הקצוות האמורים, ועליה מבקש אני לייחד את הדיבור. במקרים הללו, הנופלים במיתחם זה שתיארתיו לעיל, יקבל מבחן "המטרה העיקרית" משנה תוקף, שכן עסקינן באותם המקרים שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר אך משפיע עליהם באופן ישיר. כך, כאשר יצביע המבחן המוצע ויעיד כי אכן קיימת השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ"שביתה מעין-פוליטית", אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד, בלי שככזו תסווג לאחד משני עברי הקשת, שכן עומדת היא על רגליה שלה."