היינו, יש להכיר בשביתה כשביתה מעין פוליטית כי היא עוסקת בנושאים סוציו-כלכליים רחבים המשפיעים על העובדים, אך לא בתנאיהם ממש. בנוסף, כיון שאין היא מופנית כנגד המעסיק, שאינו יכול לפעול בעניין, יש להסתפק בצעדי מחאה קצרים.
בבש"א (ארצי) 511/03 (ס"ק 12/03) רשות הנמלים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (2003), שנדון שמונה שנים לאחר בגץ בזק, נדונה מחלוקת בין רשות הנמלים להסתדרות, על רקע שינויים מבניים שונים שנשקלו בנוגע לנמלי הים, כדי לקדם תחרות. לאחר החלטת הממשלה על שינוי מבני הוכרז סכסוך עבודה ופרצה שביתה. אמנם, בית הדין הארצי הוציא צו למניעת השביתה המעין פוליטית כדי למנוע את הנזק העצום מהשבתת נמלי הים, אך בהסכמת המדינה הוקפאו הליכי החקיקה בעניין השינוי המבני. החשיבות בפסק הדין הוא שנקבע, כי מדובר בשביתה לגיטימית ולא רק לשעות בודדות, אך עדיין במסגרת השביתה המעין פוליטית (לניתוח פסק הדין ראו: ליאור אבו ונורית ענבל, "המדינה כמעסיק וכריבון – מקרה מבחן ראשון: בעקבות חוק הנמלים", הארת דין א' (3) (התשס"ה) 188. עוד על השביתה המעין פוליטית ומקרים בהם אושרה שביתה כזו ראו:דיון (ארצי) נב/4-37 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' נכסים מ.י. בע"מ, פ"ד כה (1) 053 (1992); ס"ק 13/03(ארצי) לשכת המסחר תל אביב ואיגוד לשכות המסחר– הסתדרות העובדים הכללית החדש (2003); עניין חברת החשמל; עניין ארגון המורים; ס"ק (ארצי) 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי הבניין והעץ (2009). עוד ראו: אדלר, חופש השביתה, בעמ' 479;מונדלק, שביתה מעין פוליטית; רדאי, השביתה הפוליטית, שם בעמ' 163, וכן ברנזון וברנזון, שביתת אהדה).
--- סוף עמוד 53 ---
את ההתייחסות לשביתה המעין פוליטית והתרחבות ההכרה בה, סיכמה רדאי, השביתה הפוליטית, בעמ' 160:
"לאחרונה, חלה בבתי־הדין לעבודה מהפכה בגישה המשפטית לשביתה. בתי־הדין לעבודה קבעו... כי שביתות בעניין שינוים במבנה הכלכלי של מקום העבודה הינן לגיטימיות. הרקע לשביתה והבסיס שניתן בפסק־הדין ללגיטימיות שלה השתנו ממקרה למקרה. עם זאת, עוברת בפסקי־דין אלה, כחוט השני, ההכרה בזכות העובדים להיאבק באמצעות השביתה נגד השינוי המבני או לפחות נגד תוצאותיו. בשלושת המקרים, טענו המעבידים ששביתות אלה הן ״פוליטיות״ ולכן לא זכאים השובתים להגנות המוענקות במשפט העבודה על חופש השביתה. בכל שלושת המקרים. טענה זו נדחתה."