המפנה בו הכירו בשביתה בגלל שינויים מבניים כשביתה כלכלית ולא עוד כשביתה מעין פוליטית, העומדת לזכות העובדים, היה בבר"ע (ארצי) 11-09-50556 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה נ' חברת רכבת ישראל בע"מ (2011, להלן: עניין רכבת ישראל). כב' הנשיאה נילי ארד עמדה על ההבחנות בין "שביתה פוליטית אסורה, שביתה כלכלית מותרת ושביתה דו-תכליתית מעין פוליטית" (פסקה 13 לפסק דינה). כב' הנשיאה ארד המשיכה וקבעה, כי מיקור החוץ שביקשו לבצע באותו עניין עלול לפגוע בעובדים (פסקה 17 לפסק דינה בעמ' 9):
"לשיטתן של המדינה וחברת הרכבת, העברת התחזוקה בקרונות החדשים מגורם התחזוקה הפנימי בחברה אל היצרן, אשר יעסיק עובדים מטעמו במסגרת עסקת הרכישה, היא בבחינת מיקור חוץ. פעולות אלה על פי מהותן, בפעילותה הכוללת של החברה, הן בבחינת שינוי מבני.
לפיכך, אך סביר הוא, כי עובר לביצוע שינוי מבני זה, החלטה בדבר הוצאת אחזקת הקרונות החדשים מחוץ לתחומי פעילותם של עובדי החברה עלולה להוות פגיעה, ולוּ אפשרית, מיידית או עתידית בעובדים ובכח העבודה המאורגן בחברת הרכבת. אך סביר הוא כי לעובדים עשוי להיות אינטרס למנוע התקשרות עם היצרן ולהפעיל לחץ על חברת הרכבת, או על הממשלה בפעולתה כריבון להגשמת מטרתם זו."
כב' הנשיאה ארד הפנתה לפסק הדין בעניין עובדי התברואה וקבעה, כי גם שם הכירו בשביתה "כשביתה כלכלית או מעין פוליטית" (עמ' 12 לפסק הדין), כשכאמור, באותו עניין לא התייחס בית הדין לשאלה באיזו מסגרת הוא מכיר בזכות השביתה. כב' הנשיאה ארד מוסיפה הבחנה וקובעת, כי אם מדובר בהחלטה עסקית בכובעה של המדינה כבעל המניות בחברת הרכבת כחברה ממשלתית, הרי שמדובר בשביתה כלכליתולגיטימית, ואם מדובר בהחלטת ממשלה בכל הנוגע להפרטת שירותי הרכבות, מדובר בשביתה מעין פוליטית, אך בכל מקרה אין מדובר בשביתה פוליטית אסורה, ובלשונה (סעיף 18 לפסק הדין, בעמ' 122):
"מחד גיסא, בהחלטה על תחזוקת קרונות הרכבת באמצעות היצרן קיימים סממנים שלטוניים של המדינה בכובעה כריבון. סממנים אלה מעוגנים בהחלטת הממשלה, במדיניות הממשלה בכל הקשור להפעלת שירות הרכבות, וביישום החלטת הממשלה על ידי חברת הרכבת פנימה. מאידך גיסא, מדובר בהחלטת בעלי המניות בחברת הרכבת שהם שרי האוצר והתחבורה ובחוזה התקשרות עסקי בין חברת הרכבת לממשלה. מאפיינים אלה משקפים התנהלות עסקית רגילה שאינה שלטונית ריבונית.