על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 33, כך (סעיפים 46-47 לתצהירה):
"אטען כי הייתי סוכנת מעולה והבאתי להגדלת התפוקה של הסוכנות אותה ניהלתי במאות רבות של אחוזים. השקעתי את נשמתי בסוכנות מתוך תקווה כי אני בונה לעצמי מקור פרנסה יציב ובטוח לשנים ארוכות, אך חברת הדואר בהתנהגותה הורידה לטמיון עמל של שנים.
בעקבות סגירת הסוכנות נקלעתי לחוסר וודאות כלכלי ונאלצתי לנקוט בהליכים שונים בניסיון להקטין את הנזק שהסבה חב' הדואר."
--- סוף עמוד 253 ---
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 153 ש' 15-20):
"ש. אני מבין שבמועד מסוים פתחת בחלק של המבנה של הסוכנות חנות לכלי כתיבה.
ת. ביום 1.8.06.
ש. זו חנות שלך את מוכרת את כלי הכתיבה.
ת. כן, אני הייתי בחנות.
ש. כמה השתכרת מהחנות לכלי כתיבה.
ת. נשארתי בחובות בערך כ-120 אלף ₪."
ובהמשך (שם, עמ' 154 ש' 26-28):
"שילמתי שכירות שנה מראש ניסיתי למצוא עבודה במשך חמישה חודשים, סייעות בגן ילדים, היה לי פעוטון, או בנקים, שום דבר כנראה מבחינת גיל, אם הייתי מצליחה אני לא הייתי חושבת על פתיחת חנות בשום מצב. הגעתי למצב של ייאוש זה מאד השפיע עלי שנים ללא עבודה.
יוער, כי בהמשך חקירתה הנגדית הסתבר, כי כיום היא משתכרת שכר דומה ואף גבוה מזה שהשתכרה כסוכנת דואר, אשר עמד על כ- 6,000 ₪ (שם, עמ' 155 ש' 5-11):
"ש. אחרי חנות כלי כתיבה.
ת. סגרתי את החנות בנובמבר 2008. בספטמבר 2008 התחלתי לעבוד בעיריית גבעת שמואל במשרה חלקית בליווי והסעות של אוטיסטים.
ש. כמה השתכרת שם.
ת. 2,500 ₪. בדצמבר 2008 התחלתי לעבוד במפעל הפיס במקביל, גם היום אני עובדת במפעל הפיס, יש לי זכיינות בדוכן כ-6000 ₪ שש שעות אני עובדת. במפעל הפיס אני נחשבת עצמאית ועד היום אני מתקזזת על הפסדים של החנות."
בנסיבות שתוארו, אני פוסקת לתובעת מס' 33, גב' שולמית פרלמוטר, בגין הנזק הממוני סך של 47,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 34, הגב' אימאן קייס
התובעת מס' 34, אימאן קייס, ילידת שנת 1963, הפעילה את סוכנות הדואר בעוספיה במשך כ-17 שנים, משנת 1989 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 34 הצהירה, כי ביום 2.3.06 קיבלה הודעה על סיום ההתקשרות עמה מחברת הדואר וכי לדרישתה של חברת הדואר היא מסרה עוד ביום 3.3.06 את כל דברי הדואר, המלאי והכסף שהיו בסוכנות.
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 34, כך (סעיפים 25-32 לתצהירה):
"במשך כל שנות עבודתי הארוכות כמנהלת הסוכנות בעוספיה, השקעתי את כל זמני, מרצי וממוני בקידום הסוכנות ושיפור איכות השירות הניתן בה, ושירתי נאמנה את קהל הלקוחות המקומי.
בעלי ובתי עזרו בעבודה בסוכנות.
בין השאר, ריצפתי את הסוכנות מחדש; התקנתי בה מזגן; בניתי קירות גבס; וסיידתי את הקירות מדי חצי שנה, כל זאת על חשבוני ומבלי שקיבלתי כל השתתפות ו/או מימון מחב' הדואר.
--- סוף עמוד 254 ---
הסוכנות היוותה מקור פרנסה חשוב לי ולמשפחתי, כאשר בעת הצורך התגייסו גם בעלי ובתי לסייע לי בעבודת הסוכנות.
עם סגירתה של הסוכנות, ספגתי מכה כלכלית קשה, ונאלצתי ללוות כספים מחברים לצורך כלכלתה השוטפת של משפחתי.
לאור העובדה כי מדובר בכפר קטן, בו כולם מכירים את כולם, ולאור העובדה כי תושבים רבים היו עדים לסגירתה הפתאומית של הסוכנות, נגרמה לי עוגמת נפש קשה כתוצאה מסגירת הסוכנות.
לאחר הסגירה הפיצו תושבי האזור שמועות, לפיהן הסוכנות נסגרה באשמתי (כאילו נתגלו אי סדרים בפעולתי בסוכנות), בעוד אני נאלצת להבהיר את המציאות לאשורה, במטרה לנסות ולטהר את שמי.
אציין, כי הייתי בעיצומם של לימודים אקדמאיים, אותם הפסקתי לצורך ניהול הסוכנות. לאחר סגירת הסוכנות, נותרתי חסרת כל ומובטלת. לאור גילי, עלו כל ניסיונותיי למציאת עבודה חלופית בתוהו. עד עצם היום הזה אינני עובדת."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 133 ש' 22-27):
".. בגלל שהם סגרו לי את הסוכנות וקיבלתי התראה של יומיים זה ממש כאב לי, כשפתחו את הסוכנות כל האנשים בכפר באו, הם ראו שמוציאים דברים, מה קרה ודיברו מה קרה, זה לקח חודשים להסביר לאנשים ולפעמים נכנסתי לבית והסברתי, הם חשבו שגנבתי מהסוכנות. אני עבדתי מעל הזמן שהיה מוקצב לי, הם הסתכלו עלי כאילו אני גנבת. גם הבנים שלי הסתכלו עלי בהתחלה והתחילו לתחקר אותי. עד היום אני לא יכולה להשתחרר מרגעים אלו."
זהו מקרה נוסף בו לביטול המידי של ההסכם ללא שימוע היו השפעות קשות במיוחד. מעדותה של התובעת מס' 34 ניכר היה כאבה הן על סגירת הסוכנות, הן על הפגיעה בשמה בשל שמועות שנפוצו כתוצאה מסגירתה המידית של הסוכנות, בסיומן של 17 שנים בהם הפעילה את הסוכנות.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 34, גב' איימן קייס, בגין הנזק הממוני סך של 31,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 15,000 ₪.
התובעת מס' 35, הגב' שרה יהלום קלוגס
התובעת מס' 35, הגב' שרה קלוגס, ילידת שנת 1950, הפעילה את סוכנות הדואר בתימרת במשך כ-17 שנים, משנת 1989 ועד לשנת 2006. הסוכנות שנה במבנה בבעלות חברת הדואר (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 35 הצהירה, כי ביום 5.3.06, בשעות הערב, קיבלה מחברת הדואר את צו המניעה וכי רק ביום 18.3.06 קיבלה באמצעות שליח את הודעת חברת הדואר שלפיה עליה לפנות את הסוכנות למחרת היום. באותו היום היא התייצבה בסוכנות ומסרה את דברי הדואר, המלאי והכסף למנהל סניף הדואר מגדל העמק (ראו סעיף 10 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 35, כך (סעיף 12 לתצהירה)
"ניסיונות שלי למצוא עבודה חלופית לא צלחו ורק בחלוף כשנתיים ממועד סגירת הסוכנות התחלתי לעבוד שוב בעמותת הדיאטניות כמזכירה. מעבודה זו פוטרתי בשל חוסר ניסיון בתחום הדיאטניות ובשל גילי המתקדם (58) שכן המעסיק חיפש עובדות צעירות ונמרצות."
--- סוף עמוד 255 ---
ובהמשך (סעיפים 28-29 לתצהירה):
"התחלתי את עבודתי עבור חב' הדואר בשנת 1989 ובמשך 17 שנים השקעתי את מיטב זמני מרצי וממוני על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג. יש לציין כי הסוכנות האמורה ממוקמת בישוב קטן ונדרש מאמץ גדול לעל מנת לאפשר את קיומו של השירות, למרות היקף הלקוחות הקטן. עם זאת פעלתי בכל מרצי והצלחתי לקיים סוכנות מצליחה.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות נפלה עלי כרעם ביום בהיר וגרמה לי לנזקים כלכליים כבדים. העובדה כי אני בשנות ה-50 המאוחרות לחיי הקשתה מאד על מציאת מקור פרנסה חלופי והנזק הכלכלי מאובדן ההכנסה של אחד מבני הזוג משך כשנתיים הוסיפה על העומס הנפשי ועל עוגמת הנפש. והכל, מעבר לתחושת העלבון וההשפלה מאופן סגירת הסוכנות מצד חב' הדואר."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 95 ש' 6-11):
"ש. מה הייתה הכנסתך נטו.
ת. לא זוכרת. זה היה משתנה. בערך בין 7000 ₪, 5000 ₪.
ש. עבדת מאז.
ת. ניסיתי ללכת לעבוד אחרי שנה וחצי מצאתי עבודה באגודת הדיאטניות ופוטרתי, לא התאמתי לתפקיד. השתכרתי מינימום 3,000 ₪ ניסיתי גם בכוח אדם, הלכתי לעבוד בהשגחת מבחנים, בבית ספר מכרו ספרים וגם בזה לא התאמתי, מאז אני בבית."
גב' שרה קלוגס יהלום חתמה על החוזה הראשון עת הייתה בת 39, והחוזה האחרון עמה בוטל כשהייתה בת 56, כשתיארה לעיל את הקשיים למצוא תעסוקה ופרנסה בגיל זה. גם העובדה שלאחר שהפעילה סוכנות במשך 17 שנה, הודעת הביטול הייתה באמצעות צו מניעה, גם היא פוגעת במיוחד.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 35, גב' שרה קלוגס יהלום, בגין הנזק הממוני סך של 39,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין
התובעת מס' 36, הגב' אביטל קליין, ילידת שנת 1945, ניהלה את סוכנות הדואר בנווה מונסון במשך כ-18 שנים, משנת 1988 ועד לשנת 2006, וזאת ביחד עם בעלה, מר אילן קליין, אשר הינו המצהיר מטעמה. הסוכנות שכנה במבנה בבעלות חברת הדואר והיא כללה גם מרכז חלוקה (ראו סעיפים 1, 3 ו-4 לתצהיר). מר קליין הצהיר, כי ביום 6.3.06, בשעות הבוקר, הוחזרו כל דברי הדואר למקום הריכוז שנקבע על ידי ארגון סוכני הדואר, בתל-אביב. עוד הצהיר, כי ביום 8.3.06 פרצו נציגי חברת הדואר לסוכנות והחליפו את המנעולים, מבלי לקחת דברי דואר, מלאי או ציוד, כאשר רק ביום 21.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר למקום וקיבלו לידיהם את הכספים והמלאי (ראו סעיפים 13-15 לתצהירו). יוער, כי בחקירתו הנגדית הוצג למר קליין אישור מסירה שלפיו הוא קיבל את צו בית המשפט ביום 6.3.06 (ראו פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 76 ש' 30 עד עמ' 77 ש' 5. אישור המסירה הוגש וסומן נ/3).
--- סוף עמוד 256 ---
יצוין, כי כנגד גרסת התובעת מס' 36, בכל הנוגע לפריצת נציגי חברת הדואר לסוכנות הדואר, עומדת גרסתו של מר מאיר אסולין מטעם הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כמנהל מחלקת הבקרה של מרחב דרום בחברה, שאליו הייתה מסונפת סוכנות הדואר של התובעת מס' 36. הלה הצהיר, כי פינוי הסוכנות נעשה במתינות ובזהירות, תוך נקיטתם של האמצעים המרביים האפשריים למזעורם של נזקים, כאשר לצורך פתיחת הסוכנות נעזר צוותו במנעולן מקצועי. יצוין, כי מר אסולין הבהיר בתצהירו, כי הסוכנות אשר הופעלה על ידי התובעת מס' 36 שימשה כמרכז החלוקה של היישוב נווה מונסון והיוותה, הלכה למעשה, האמצעי היחיד לחלוקת דואר בו לתושביו, ומכאן הצורך הדחוף בנטילת דברי הדואר (ראו סעיפים 3-13 לתצהירו. כן ראו את חקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 244 ש' 9-32). גם במקרה זה, העובדה שהמצהיר מטעם הנתבעת זוכר כי נעשה שימוש במנעולן תומכת בגרסת התובע. אשר ל"מתינות" או "מזעור נזקים" אלו הם תיאורים כלליים ביותר, ועל כן אני מעדיפה את גרסת המצהיר מטעם התובעת לעניין זה.
על האופן שבו השפיעה עליו ועל התובעת מס' 36 סגירת הסוכנות הצהיר מר אילן קליין, בשם התובעת מס' 36, כך (סעיפים 43-46 לתצהירו):
"התובעת 36 התחילה כאמור את עבודתה עבור חב' הדואר בשנת 1988. עבדנו בסוכנות משך לא פחות מ-18 שנים בבחינת בית שני. הסוכנות היוותה את מקור ההכנסה העיקרי של המשפחה כולה. אני והתובעת 36 השקענו את מיטב זממנו ומרצנו על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות נפלה עלינו כרעם ביום בהיר וגרמה לנו לנזקים כלכליים כבדים. בשל גילנו המתקדם לא יכולים אני והתובעת 36 למצוא מקום עבודה חלופי, והסוכנות בה קיווינו להישאר עד לפרישתנו מעבודה נלקחה מאתנו שלא כדין.
קשה לתאר את עוגמת הנפש הנגרמת לנו כאשר תחת למצות את יכולתנו בעבודה עוד שנים ארוכות אנו מוצאים עצמנו ללא פרנסה ובחוסר המעש ובבטלה הכרוכה "בפנסיה המוקדמת" שכפתה עלינו שלא כדין חב' הדואר.
המצב הכלכלי הקשה, אילץ אותנו לממש את כל חסכונותינו לרבות מקרנות ההשתלמות, קופות גמל וכיוב'. מעבר לשימוש בכספים יש להדגיש כי הפעולות הביאו לנזק גם במישור ניהול הכספים – כאשר בקופת הגמל למשל גרמה המשיכה לכך שסכומים שיופקדו היום יהיו ניתנים למשיכה רק בעוד מספר שנים."
והוסיף בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 76 ש' 12-25):
"ש. מי שהיה הסוכן החתום על הסכם, זו אשתך.
ת. כן, קליין אביטל ואני קליין אילן, אני למעשה עבדתי אצלה. לא כשכיר, אשתי התחילה בסוכנות הדואר ביום 1.7.1988, במחצית השנייה של שנת 92 היא חלתה ושכבה כ-9 חודשים עד הניתוח ומאחר והיא הייתה חתומה על סוכנות הדואר, הדואר [דרש] תמציאי מחליף שיעבוד במקומך אז נרתמתי למשימה ונכנסתי לעבוד במקומה בסוכנות הדואר, נדבקתי בחיידק הזה שראיתי שנחמד לעבוד שם, עזבתי את המקצוע שעבדתי כמורה דרך, היא לא הייתה בסוכנות למעלה משנה. במשך שנה זו אני פיתחתי והגדלתי את סוכנות הדואר וכשהיא חזרה עומס העבודה היה כל כך גדול, שעבדנו יחד ונשארנו שם 18 שנה.
ש. מה הייתה הכנסה נטו שלכם.
ת. תלוי מתי, בשנת 2006 בירידה. המחזור שלנו היה כ-12,000 ₪, 11,000 ₪ לאחר מע"מ, ביטוח לאומי, 8,000 ₪.
--- סוף עמוד 257 ---
ש. אחרי שהכל נגמר הלכתם לעבוד איפה שהוא?
ת. לא, לא קיבלו אותנו בגלל גילינו, אשתי הייתה בת 61 אני קצת יותר, מאז אנו מובטלים אנו לא מקבלים הבטחת הכנסה, יש לי גמלה מהצבא. אף אחד לא רצה לקבל אותנו לעבודה."
כאן הביטול קשה ופגע בשני בני הזוג. גב' אביטל קליין חלתה בתחילת הדרך, ובעלה מר אילן קליין הפעיל את הסוכנות במקומה במשך שנה, כשקודם עבד כמורה דרך. כשחזרה גב' קליין לאיתנה, המשיכו שניהם להפעיל את הסוכנות במשך 18 שנה וקיוו להמשיך בכך לאחר גיל פרישה. כשבוטל החוזה היו בשנות ה-60 לחייהם ולא מצאו מקור הכנסה חלופי.
בנסיבות אלו, אני פוסקת לתובעת מס' 36, גב' אביטל קליין, בגין הנזק הממוני סך של 49,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 15,000 ₪.
התובעת מס' 37, הגב' אירנה (תהילה) קצ'נובסקי
התובעת מס' 37, הגב' אירנה (תהילה) קצ'נובסקי, ילידת שנת 1957, הפעילה את סוכנות הדואר בשכונת עמידר בקרית-אתא במשך כ-13 שנים, משנת 1993 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שאותו רכשה התובעת מס' 37, לאחר כ-6 שנות פעילות במבנה (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 37 הצהירה, כי היא קיבלה הודעה על סיום ההתקשרות עמה עוד ביום 28.2.06 וכי ביום 9.3.06 קיבלה הודעה נוספת על כך (סעיף 7 לתצהירה). עוד הצהירה, כי ביום 19.3.06 מסרה את כל הציוד, המלאי, דברי הדואר והמזומנים שהיו בסוכנות לידי נציגי חברת הדואר (סעיף 16 לתצהיר).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 37, כך (סעיפים 34-36 לתצהירה):