"התנהגות חב' הדואר כלפיי בכל האמור לסגירת הסוכנות הביאה לכך שאני איבדתי באחת את מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה. במקביל, נותרו לי כל ההוצאות בגין הנכס אותו רכשתי לצורך הפעלת הסוכנות בו. שילוב זה הביא למצוקה כלכלית קשה ועימה לעוגמת נפש רבה ותחושת חוסר אונים אל מול מציאות בלתי אפשרית. בצו לנו מימשנו אני ובעלי את קופת הגמל שחסכנו משך שנים אך בטרם עת.
זאת לציין כי בגילי המתקדם (50) לא מצויה העבודה בשפע ואכן משך תקופה נאלצה המשפחה להתקיים על הבטחת ההכנסה מביטוח לאומי.
עוד אטען כי במשך השנים סבלתי מקרי שוד בסוכנות אשר הביאו לפגיעה נפשית ובהמשך לקשיי נשימה וחרדות. אופן סגירת הסוכנות והמצב הכלכלי בהמשך הביאו להחמרה במצב הבריאותי עד כדי קלסטרופוביה ממש."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 100 ש' 27 עד עמ' 101 ש' 16):
"ש. בסעיף 35 לתצהירך [את אומרת] שבמשך תקופה נאלצה המשפחה להתפרנס באמצעות הבטחת הכנסה – אחרי שנסגרה – כמה כסף קיבלת מהבטחת הכנסה.
ת. בשנת 2006 לא קיבלתי שום דבר. בינואר החלטנו לסגור את התיק במס הכנסה הכריחו אותנו למכור אוטו ישן, אמרו שאם אתם לא מוכרים את האוטו לא נקבל שום דבר. הבטחת הכנסה – מינימום 2,000 ₪ לזוג. ביטוח לאומי
--- סוף עמוד 258 ---
כתבה לי שאני מקבלת פחות רק 1165 ₪ לזוג החל ממרץ 2007. אח"כ שלחו רטרואקטיבית, פניתי למל"ל ושאלו אותם למה רק 1165? אמרו בגלל שיש לי חנות, ואמרתי להם שלא השכרתי, הם שלחו שמאי והם עשו פוטנציאל שאני יכולה לקחת 500 ₪ ולכן הורידו 500 ₪ דמי הבטחת הכנסה. קיבלתי את המינימום (בשנת 2008-2009 לא קיבלה הבטחת הכנסה – הוצגו דוחות ביטוח לאומי.
ש. אח"כ מצאת עבודה.
ת. מצאתי עבודה כי בת שלי עובדת בסוכנות דואר... היה מכרז בנווה שאנן בחיפה והיא זכתה ואני עוזרת לה. זה לא פרנסה גדולה, אני מקבלת נכות מספטמבר 2010 – 1,200 ₪ לחודש, עבדתי 15 שודים בדואר, ואני לא שומעת טוב. אני מאד מוגבלת בעבודה, לא יכולה לענות לטלפונים. אני עובדת עם הבת שלי 3, 4 שעות. אני עושה עבודה פנימית.
ש. מה בעלך עושה מאז.
ת. בעלי התחיל לעשות ביזנס. אני כל הזמן אומרת לו לעזוב את זה למעט כאבי ראש שום דבר."
אין ספק, כי תיאוריה של גב' אירנה קצ'נובסקי קשים, לאחר שהפעילה סוכנות במשך 13 שנה, ואף רכשה את המבנה בציפייה להמשיך ולהפעיל את הסוכנות שנים רבות.
בנסיבות אלו, אני פוסקת לתובעת מס' 37, גב' אירנה (תהילה) קצ'נובסקי, בגין הנזק הממוני סך של 51,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובע מס' 38, מר מאיר רוזנר ז"ל
התובע מס' 38, מר מאיר רוזנר ז"ל, יליד שנת 1944 אשר הלך לעולמו ביום 25.4.11, ניהל את סוכנות הדואר "עורף הנמל" באשדוד, במשך כ-38 שנים, משנת 1968 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור. משנת 1972 היה התובע מס' 38 חבר בוועד ארגון סוכני הדואר והוא כיהן כיו"ר הארגון עד לחודש דצמבר 2004 (ראו סעיפים 6-8 לתצהירה של הגב' מרים רוזנר, אלמנתו של התובע מס' 38). הגב' רוזנר הצהירה, כי ביום 6.3.06 התקבלה בידי התובע מס' 38 הודעה על סיום ההתקשרות עמו. על שהתרחש לאחר מועד זה הצהירה בסעיף 15 לתצהירה:
"מיד לאחר שליחת ההודעה על סיום ההתקשרות, נכנסו נציגי חב' הדואר לסוכנות הדואר, במהלך יום עבודה. לאחר שהעובדים שנכחו במקום באותה עת דיווחו למאיר על כך, הוא ביקש כי ימתינו עד שיגיע לסוכנות, אך נציגי חב' הדואר סרבו לבקשה, ופינו את כל תכולת הסוכנות, ובכלל זאת דברי הדואר, מלאי הבולים, והציוד, ואף חתכו את חוטי החשמל שחיברו את מערכת המחשבים בסוכנות. נציגי חב' הדואר אף ביקשו לפרק מהסוכנות את תיבות הדואר, אך לאחר מאיר הזהיר אותם כי הדבר יגרום לפעירת חור במבנה הסוכנות, הסכימו להמתין, וביצעו זאת לאחר מספר ימים."
יצוין, כי כנגד גרסת הגב' רוזנר, בכל הנוגע לפריצת נציגי חברת הדואר לסוכנות הדואר, עומדת גרסתו של מר מאיר אסולין מטעם הנתבעת, אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כמנהל מחלקת הבקרה של מרחב דרום בחברה, שאליו הייתה מסונפת סוכנות הדואר של התובע מס' 38. הלה הצהיר, כי אין כל ממש בטענותיה של הגב' רוזנר לעניין פינוי הסוכנות וכי פינוי הסוכנות נעשה במתינות, ברגישות ובהתחשבות, תוך נקיטתם של האמצעים המרביים האפשריים למזעורם
--- סוף עמוד 259 ---
של נזקים והעזרות באנשי מקצוע (סעיפים 21-22 לתצהירו. ראו גם את חקירתו הנגדית, פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 245 ש' 22 עד עמ' 246 ש' 7).
יצוין עוד, כי הגב' רוזנר, בתצהירה, טענה להתנכלויות מצדה של חברת הדואר כלפי מר רוזנר לאורך השנים, במטרה לפגוע בו ובהכנסותיו מהסוכנות (ראו סעיף 19 לתצהירה. כן ראו את חקירתה הנגדית, פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 114 ש' 21-29). גם טענות אלה הוכחשו מכל וכל על ידי מר אסולין (ראו סעיפים 14-20 לתצהירו). לאור מותו של מר רוזנר לא ניתן לקבוע במקרה זה עדותו של מי עדיפה.
על האופן שבו השפיעה עליה ועל התובע מס' 38 סגירת הסוכנות הצהירה הגב' רוזנר, כך (סעיפים 4-5 לתצהירה):
"לצערי ניתן להבחין בבירור כי החל ממועד סגירת הסוכנות החלה התדרדרות קשה במצבו הגופני והנפשי של מאיר. לבסוף, חלה מאיר בליבו (עקב עליה בלחץ דם, עליה ברמות הסוכר, אוטם שריר הלב, ולבסוף ניתוח מעקפים) ובהמשך התפרצה אצלו מחלת סרטן המעי הגס. כידוע – בסופו של יום נפטר מאיר בטרם עת.
יודגש- מאיר היה, עד לאירועים המתוארים בתצהיר זה, אדם בריא בד"כ. חשוב לציין שכל הבית נפגע עקב האירועים האמורים. מאיר הפך מאדם שמח לאדם כועס כאילו עמד להתפוצץ. חיינו לא היו חיים, הכנסתנו הכספית היתה ניזוקה והלחץ הכלכלי הוסיף על הלחץ הנפשי. גם אני חליתי עקב הלחץ האמור, כאשר בעקבות עליה בלחץ האמור, חליתי בפיברומיאלגיה, ופיתחתי בעיית לחץ דם גבוה ואני מטופלת בתרופות באופן קבוע."
ובהמשך (סעיפים 38-41):
".. סגירתה הפתאומית של הסוכנות הביאה לפגיעה קשה בתדמיתו ובשמו הטוב..
יתרה מכך. לאחר סגירת הסוכנות, הפיצו נציגי חב' הדואר שמועות, לפיהן נסגרה הסוכנות עקב אי סדרים כספיים בניהולו. הכפשות אלה גרמו נזק כבד לשמו הטוב וגרמו לו עוגמת נפש רבה. במטרה לטהר את שמו, עסק מאיר במשך שלושה חודשים לאחר סגירת הסוכנות בפניה אישית ללקוחות הסוכנות, ובמתן הסברים לגבי הסיבות האמיתיות לסגירה.
יתרה מכך, בניגוד לסוכנים אחרים, להם הציעה חב' הדואר את האפשרות לחתום על החוזה החדש ולשוב לעבודה סדירה בסוכנות, למאיר כלל לא הוצעה אפשרות זו, וזאת לאור היותו חבר ועד, כאמור לעיל..".
אמנם, מדובר בהקשר זה בנזקים מהעדר שימוע, אולם אין ספק שמותו של מר רוזנר ז"ל, ואף מחלתו בסמוך לאירועים, מצביעים על קשייו להתמודד עם המצב שנוצר בו לאחר 38 שנה, הופסק באחת החוזה עמו, כאשר בהיותו חבר וועד לא נתנו לו את האופציה לחזור ולהפעיל את הסוכנות.
בנסיבות אלו, אני פוסקת לעיזבון המנוח מאיר רוזנר ז"ל, התובע מס' 38, בגין הנזק הממוני סך של 48,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 40,000 ₪.
התובעת מס' 39, הגב' רוסה רוטנברג
--- סוף עמוד 260 ---
התובעת מס' 39, הגב' רוסה רוטנברג, ילידת שנת 1968, ניהלה את סוכנות הדואר "קרית מטלון" בפתח-תקוה במשך כ-8 שנים, משנת 1998 ועד לשנת 2006 וזאת ביחד עם בעלה, מר אנדרס רוטנברג, אשר הינו המצהיר מטעמה. הסוכנות שכנה במבנה שכור וכללה גם מרכז חלוקה (ראו סעיפים 1, 3 ו-4 לתצהיר). מר רוטנברג הצהיר, כי ביום 2.3.06 קיבלה התובעת מס' 39 הודעה על סיום ההתקשרות עמה וכי מיד עם סיום ההתקשרות העבירה התובעת מס' 39, מיוזמתה, את דברי הדואר שהיו בסוכנות לסניף הדואר המרכזי בתל-אביב (ראו סעיפים 9 ו-11 לתצהיר מר רוטנברג). עוד הצהיר, כי ביום 7.3.06 פנו נציגי חברת הדואר אל התובעת מס' 39 ודרשו כי תתייצב בסוכנות לאלתר, תוך איום כי יפרצו לסוכנות ככל שלא תעשה כן. לגרסתו, הוא מיהר להתייצב במקום ואז גילה כי הסוכנות כבר נפרצה וכי נציגי הדואר כבר פועלים בשטח לפירוקה. על אף הצהרות בני הזוג כי הם מוכנים לחתום על החוזה החדש, לא הופסק הפירוק ואף נגרם נזק כבד למבנה הסוכנות, כאשר במסגרת פינוי הציוד והמלאי נטלו נציגי חברת הדואר גם חפצים אישיים של התובעת מס' 39 (ראו סעיף 12 לתצהירו).
על האופן שבו השפיעה עליו ועל התובעת מס' 39 סגירת הסוכנות הצהיר מר אנדרס, בשם התובעת מס' 39, כך (סעיפים 43-50 לתצהירו):
"במשך כל שנות עבודתה, השקיעה התובעת 39 את מיטב זמנה, מרצה וממונה בטיפוח הסוכנות ובהגדלת רווחיה, ואכן בהנהלתה הפכה הסוכנות לסוכנות מצליחה ומשגשגת בעלת קהל לקוחות נאמן, וזאת על אף שכאמור, נאלצה למעשה לממן גם את פעילות מרכז החלוקה, אשר עבורו קיבלה תמורה זעומה בלבד מחב' הדואר.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות ע"י חברת הדואר נפלה על התובעת 39 כרעם ביום בהיר, שכן הסוכנות הייתה מפעל חייה והיא הסתמכה עליה כמקור הכנסה עתידי לה ולמשפחתה למשך שנים רבות נוספות.
אציין, כי לפני שהחלה התובעת 39 לעבוד בסוכנות, הייתה בעלת משרה קבועה באוניברסיטת בר אילן, אותה עזבה למען ניהול הסוכנות. לאחר סגירת הסוכנות, נותרה חסרת כל וספגה מכה כלכלית קשה בעקבות העדר ההכנסה וההוצאות הכבדות שנאלצה להוציא עקב הסגירה.
יתרה מכך, כאמור לעיל, פינוי הסוכנות מתכולתה ע"י נציג חב' הדואר נעשה באלימות, תוך שהם גורמים נזק כבד למבנה הסוכנות, ובכלל זאת שבירת קירות גבס.
אופן סגירת הסוכנות ע"י חב' הדואר הביא לחרושת של שמועות, לפיהן נסגרה הסוכנות עקב מעשים לא כשרים שעשתה. כמו כן, נודע לה, כי עובדי חב' הדואר מסרו ללקוחות פרטים לגבי רווחי הסוכנות, וזאת על מנת להציג אותה כרודפת בצע אשר לא הסתפקה בהכנסות כה גבוהות ובחרה לסיים את עבודתה בסוכנות.
להשלמת התמונה אציין, כי לאחר סיום ההתקשרות עם התובעת 39, המשיכה חב' הדואר לציין את שמה על המסמכים הרשמיים שהפיקה במרכז החלוקה – דבר שגרם לכך שציבור הלקוחות סבר, כי כל המחדלים בהתנהלות חב' הדואר לאחר סגירת הסוכנות הינם באחריותה של התובעת 39, מה שכמובן רחוק מאד מהמציאות. ..
אציין כי התובעת 39 ומשפחתה נהגנו לתרום מדי חודש סכומים נכבדים למשפחות נזקקות בקהילה, מתוך הכנסות הסוכנות. לצערי, מצבנו הכלכלי הנוכחי אינו מאפשר לנו להמשיך ולתרום.
אציין עוד, כי המצב הכלכלי שהחמיר, הביא אותנו לקחת הלוואות מהבנק ולשבור קופות חסכון בסך של 300,000 ₪ ואף למכור את הדירה שבבעלותנו."
--- סוף עמוד 261 ---
במקרה זה לגב' רוסה רוטנברג הייתה משרה אחרת, באוניברסיטת בר אילן, שאותה בחרה לעזוב לטובת ניהול הסוכנות. גב' רוסה רוטנברג עבדה יחד עם בעלה, מר אנדרס רוטנברג, בסוכנות. עם ביטול החוזה היא נקראה לבוא למסור את הציוד, אך כשבעלה הגיע מידית למקום, הסוכנות כבר נפרצה. בנוסף, הסוכנות שופצה בשנת 2005, וגם השקעה זו למעשה ירדה לטמיון. בני הזוג נאלצו למכור דירה שהייתה ברשותם כדי להמשיך ולהתקיים ולכסות הוצאות להן התחייבו.
בנסיבות אלו, אני פוסקת לתובעת מס' 39, גב' רוסה רוטנברג, בגין הנזק הממוני סך של 136,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 25,000 ₪.
התובע מס' 40, מר עודד רזיאל
התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, יליד שנת 1965, הפעיל את סוכנות הדואר "מונטפיורי" בתל-אביב במשך כ-13 שנים, משנת 1993 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור (ראו סעיפים 2-3 לתצהירו). התובע מס' 40 הצהיר, כי ביום 27.2.06 נותקה תקשורת המחשבים בסוכנות, כשבו ביום גם קיבל הודעה על סיום ההתקשרות עמו וכי ביום 28.2.06 קיבל הודעה נוספת מחברת הדואר, שבגדרה נדרש למסור את כל הציוד, המלאי והכספיים המצויים בסוכנות לידי חברת הדואר (סעיפים 6-7 לתצהירו). עוד הצהיר, כי ביום 6.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר לסוכנות ונטלו ממנה את הכספים, דברי הדואר והמלאי שהיו מצויים בה (סעיף 10 לתצהירו).
על האופן שבו השפיעה עליו סגירת הסוכנות הצהיר התובע מס' 40, כך (סעיפים 43-46 לתצהירו):
"במשך כל שנות עבודתי, השקעתי את כל זמני, מרצי וממוני בשיפור איכות השירות הנתין בסוכנות ובהגדלת רווחיה. מאמציי אמנם נשאו פרי, שכן הכנסות הסוכנות גדלו בשיעור של מאות אחוזים מתחילת עבודתי בסוכנות ועד לסגירתה – דבר המעיד על המוניטין שצברתי לאורך שנות עבודתי.
עוד אציין, כי נאלצתי לנהל כנגד חב' הדואר תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות, להשבת סכומים שקיזזה מהתמורה החודשית ששילמה לי, החל משנת 2001, וזאת בגין חסרים בכספים שהועברו לגזברות תל-אביב. אעיר כי ניסיתי להימנע מהתביעה בכך שתיעדתי את ספירת הכספים במשך שנתיים, אך ללא הועיל. בסופו של דבר הגשתי את התביעה בלית ברירה, תביעתי התקבלה והסכומים הושבו לי..
לאחר סגירת הסוכנות, נאלצתי להתמודד עם הכפשות ושמועות שהופצו בקרב עובדי חב' הדואר ומנהליה, ולפיהן נסגרה הסוכנות עקב מעילה בכספים שביצעתי.
התנהלות זו של חב' הדואר, וכן אופן סגירת הסוכנות, פגעו בי קשות. הסוכנות בניהולי הייתה מפעל חיי. הסתמכתי על המשך הכנסותיי מהסוכנות הרווחית למשך שנים רבות נוספות, אך לא זכיתי ליהנות מפירות השקעתי, ונאלצתי לראות את כל שבניתי במשך 13 שנות עמל יורד לטמיון."
באשר למצבו הכלכלי לאחר סגירת הסוכנות, הבהיר התובע מס' 40 בחקירתו הנגדית, כך (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 105 ש' 15-23):
"ש. מה עשית אחרי הסגירה. במה עבדת.
ת. לקח לי כמה חודשים ופתחתי עסק אחר להמרת מט"ח.
ש. בהשוואה להכנסות מהסוכנות איך אתה משווה.
ת. היום אני מרוויח פחות. בסביבות 40% פחות.
--- סוף עמוד 262 ---
ש. כמה הרווחת בסוכנות.
ת. כמעט 14,000 ₪. נטו.
ש. היום בערך כמה אתה מרוויח.