ככל שמדובר בהחלטה עסקית גרידא, הרי שביתה כנגד החלטה שכזו היא כלכלית ולגיטימית. אך גם אם קיימים בהחלטה סממנים שלטוניים ריבוניים,
--- סוף עמוד 54 ---
הרי אין חולק שהחלטה שכזו משפיעה על ציבור העובדים באופן ברור וישיר. מכאן ששביתה נגד אותה החלטה היא בבחינה מעין פוליטית, שאף היא לגיטימית בנסיבות העניין."
(הדגשה שלי – מ' א' ג').
אמנם, כיוון שמדובר היה בשלב של סעד זמני, לא הכריעה הנשיאה ארד בין האפשרויות, אך המשיכה וקבעה, כי אמנם ארגון העובדים "השכיל, ולוּ לכאורה, לבסס בטיעוניו עילה לגיטימית לשביתה", אולם, גם לגבי שביתה כלכלית, מדובר היה בשביתה לא מידתית.
סגן נשיאת ביה"ד הארצי, כב' השופט יגאל פליטמן, קבע מפורשות, כי ההחלטה על מיקור חוץ נעשתה כהחלטה עסקית של הממשלה ועל כן השביתה כנגדה היא שביתה כלכלית לגיטימית (עמ' 17, פיסקה 5 לפסק דינו:
"בנסיבות הלכאוריות שתוארו יש לקבוע כי לפנינו שביתה כלכלית בעיקרה, שנושאה תחזוקת הקרונות הנרכשים, להבדיל מעצם ההחלטה על רכישתם. זאת, גם אם הממשלה, המתווה את המדיניות התחבורתית, מעורבת בנושא. עילתה של אותה שביתה הינה - הכנסת עובדי קבלן לחברת הרכבת תוך פגיעה בעבודה המאורגנת שם ובתקופה שלאחר תקופת ההסכם הקיבוצי."
במאמר שנכתב בעקבות פסק הדין הודגש השינוי שחל בעמדת בית הדין בדבר הכרה בשביתה בשל שינויים ארגוניים. במאמר של אמנון פורטוגלי ומורן סבוראי, "מאבק עובדי רכבת ישראל בהפרטה ובמיקור חוץ ולקחים מפסק הדין בעניינם", מעשי משפט, כרך ד', 205 (2011), הציעו המחברים לבחון שביתות על הרצף שבין שביתה כלכלית טהורה, מזה, לבין שביתה פוליטית טהורה, מזה, כאשר מידת הלגיטימיות של השביתה תהא בהתאם למיקום הימצאותה על הרצף, ובלשונם:
"לטעמנו, פסיקת בית-הדין הארצי בעניין הרכבת מהווה פריצת דרך, שכן היא מאפשרת לקרוא את מאבק העובדים כמאבק כלכלי גרידא... לוז ההחלטה הוא שככל שהחלטת הממשלה היא בכובעהכבעלים, מנהל או מעסיק — אזי אין מדובר בשביתה מעורבת או מעין-פוליטית (שהאפשרות לשבות במסגרתה היא מצומצמת ביותר, כמובן), אלא בשביתה כלכלית לחלוטין, על כל המשתמע מכך.להבנה זו יש השפעה הן מבחינת החירות להפעיל את השביתה במסגרת רחבה הרבה יותר, הן מבחינת הצעדים הננקטים במסגרתה והן מבחינת מִשכהּ. אנו סבורים כי ראוי לבחון אפשרות לפיתוחנוסף של ההלכה, תוך התייחסות להבחנות המסורתיות בין סוגי שביתות כמצויות על ציר רציף, הנע מן השביתה הכלכלית לפוליטית ()ולא כאל שלושה סוגים הנבדלים זה מזה קטגוריאלית. במקרה כזה, ולאור הפסיקה החדשה, יהא מיקומה של שביתה נתונה על הציר — ובהתאם לכך גם הקביעה הנובעת מכך לעניין מידת הלגיטימיות שלה — נתון להכרעה שיפוטית על פי שני המדדים הבאים:(א) עילת השביתה; ו-(ב) מהות וזהות הגורם מקבל ההחלטה שכנגדה שובתים, כשזהות זו נקבעת על-פי הנסיבות (ויש והחלטת ממשלה לא תסווג מיידית כהחלטת ריבון)."