היינו, כיום נראה כי יכירו בשביתה בשל שינויים מבניים, כדוגמת השינויים במבנה הדואר, כשביתה כלכלית לגיטימית. אך זאת, כאמור, כשמדובר בעובדים המוחים כנגד שינויים מבניים אלו. כעת, אמשיך ואבחן, מתי ראו בזכות השביתה כעומדת גם למי שאינם עובדים.
--- סוף עמוד 55 ---
4.5.3 החלת זכות השביתה על מי שאינם עובדים, ולעניינו על סוכני הדואר
סקרתי לעיל את הפסיקה הן לעניין עובדים, הן לעניין החלת חוקי העבודה על מי שאינם עובדים והן את נושא השביתה, כדי לבחון, האם לאור האמור, בנסיבות שלפניי יש להכיר בארגון סוכני הדואר כמעין ארגון יציג, ולהכיר בזכותם של התובעים לשבות, ועל כן לקבל את טענתם כי לא יראו בסגירת הסוכנויות על ידם - הפרת חוזה. אני סבורה, כי הן הפסיקה שדנה באפשרות להכיר בזכות השביתה ביחס למי שאינם עובדים, הן מאפייניהם של הסוכנים, הן מטרות חוק הדואר, הן מערך הכוחות בין הצדדים, כולם מביאים למסקנה שלפיה אין להכיר בארגון סוכני הדואר כ"מעין ארגון יציג" ואין להכיר בזכותם של התובעים לשביתה או "מעין שביתה".
א. מגמה כללית: אין להרחיב יתר על המידה את משפט העבודה
יש לזכור, כי מצויים אנו בתחום משפט העבודה, אשר פותח וחל על עובדים, תוך הענקת זכויות אינדיבידואליות (באמצעות חוקי המגן) וזכויות להתמודדות מול המעסיק (באמצעות הסדרים קיבוציים לרבות זכות השביתה). אמנם, כפי שראינו, משפט העבודה הוחל, בנושאים שונים, גם על מי שלא הוכרו כעובדים, אולם הבסיס הרעיוני להרחבות אלו, היה ונותר – הצורך להגן על אותם מועסקים, או מועסקים לשעבר, שלמעשה ראו בהם מאד קרובים למעמד של עובדים. כפי שציינתי, הדבר נדרש מהתפתחות שוק התעסוקה ומעבר לאופני תעסוקה רבים ומגוונים. בבחינת השאלה האם יש לראות בסוכני הדואר קרובים למעמד של עובדים לצורך החלת הזכויות להם טענו, יש לזכור עניין זה ולא להרחיב יתר על המידה את משפט העבודה. יש לזכור, בהקשר זה, כי מנגד עומדים המעסיקים. גם אצל המעסיקים חלו תמורות, הן בצורות ההעסקה, אך גם באשר לשווקים, שהינם כיום גלובליים יותר, תחרותיים יותר ומסוכנים יותר. הטלת חובות מוגזמות על מעסיקים, או מתקשרים בהתקשרויות חוזיות להספקת שירותים, עלולה להביא, בסופו של יום, לחוסר יכולת להתמודד בשווקים החדשים. גם זאת יש לזכור, כאשר שוקלים הרחבה של משפט העבודה על מי שאינם עובדים. לעיתים, המעסיק חלש מארגון עובדים אליו הצטרפו העובדים.