ת. 8000 ₪."
סגירת הסוכנות של מר עודד רזיאל היוותה את אחת הסיבות להסלמת הסכסוך, כאשר כבר ביום 27.2.06 נותקו המחשבים בסוכנות. כך בחרה הנתבעת להודיע לו על סיום חוזה ההתקשרות לאחר 13 שנים בהן הפעיל את הסוכנות. גם מר רזיאל חווה הכפשות ושמועות בשל הסגירה הפתאומית.
בנסיבות אלו, אני פוסקת לתובע מס' 40, מר עודד רזיאל, בגין הנזק הממוני סך של 83,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 41, הגב' נאדיא שאיב
התובעת מס' 41, הגב' נאדיא שאיב, ילידת שנת 1962, הפעילה את סוכנות הדואר בדבוריה במשך כ-12 שנים, משנת 1994 ועד לשנת 2006, כאשר עוד משנת 1992 החלה לעבוד במקום כסוכנת מחליפה. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 41 הצהירה, כי ביום 5.3.06 קיבלה הודעה על סיום ההתקשרות וכי ביום 19.3.06 הגיעו לסוכנות נציגי חברת הדואר, שקיבלו לידיהם את המלאי, הכסף והציוד (ראו סעיפים 10-11 לתצהירה).
מקרה זה גם הוא מהקשים, לאור העובדה שבעת סיום ההתקשרות הייתה התובעת בהיריון.
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 41, כך (סעיפים 29-34 לתצהירה):
"קיבלתי לידי את הסוכנות בשנת 1994 ומאז תוך השקעה עצומה ומסירת אין קץ, בניתי חוג לקוחות והגדלתי את הכנסות הסוכנות לאין שיעור.
במועד סגירת הסוכנות הייתי בחודשי הריון מתקדמים. סגירת הסוכנות נפלה עלי כרעם ביום בהיר. הייתי סוכנת צעירה והסתמכתי על ההכנסות מהסוכנות כמקור פרנסה עתידי אשר יכלכל אותי ואת משפחתי. במקום – נקלעתי למצב כלכלי קשה בעקבות סגירת הסוכנות.
לאחר סגירת הסוכנות התקשיתי לשוב למעגל העבודה, מאחר והייתי בחודשי הריון מתקדמים ולאחר מכן לאחר לידה, ובכך נפגעתי באופן קשה עוד יותר. עד עצם היום הזה לא מצאתי עבודה אחרת למרות שחיפשתי.
בעקבות ההפסקה הפתאומית של ההסכם, נקלעה משפחתי למצוקה כלכלית אדירה אשר לא זו בלבד שאני לא מצליחה להיחלץ ממנה, אלא שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר.
כתוצאה מכך נאלצתי לקחת הלוואה מבנק הפועלים אשר גם בהחזריה התקשיתי, עד שלבסוף הגעתי לחובות אדירים של כ-200,000 ₪ ולאיחוד תיקים בהוצאה לפועל.
אטען כי המצב הכלכלי האמור והחובות הכבדים הינם תוצאה ישירה של ביטול הסכם ההתקשרות מצד חב' הדואר ובאופן בו בוצע."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 134 ש' 16-27):
"ש. את מפנה אותנו לתיק הוצל"פ שנפתח נגדך (נספח 41/ג) – בעמוד השלישי אחרי הפרוטוקול אני רואה רשימה של תיקים שסך החוב העדכני הוא 208,000 ₪, אני רואה שיש שישה תיקים ומתוכם שניים נפתחו בשנת 2005 נכון?
--- סוף עמוד 263 ---
ת. כל התיקים משנת 2007.
ש. איך נפתחו, מה הייתה התביעה שהוגשה נגדך.
ת. שסגרתי את הסוכנות ולא הייתה לי משכורת, כולם פתחו לי תיקים, בנק הפועלים, בנק ערבי, תביעות קטנות.
ש. בשנת 2005, 2006 לא תבעו אותך.
ת. לא, תבעו אותי אחרי שסגרתי את הסוכנות. כתבתי בצד נספח 41/ג מי תבע אותי.
ש. איפה היו התביעות.
ת. בנצרת. הראשון היה בעפולה והשאר בנצרת. אני נמצאת היום בפש"ר 8780-09-11 מחוזי נצרת. יש לי את המסמכים."
גב' נאדיא שאיב הייתה בחודשי הריונה המתקדמים כשהודיעו לה על ביטול החוזה, לאחר שהפעילה את הסוכנות במשך 12 שנה. מכאן הדרך להתדרדרות כלכלית עד פשיטת רגל הייתה מהירה. גם כאן רואים כיצד הצורך בהתנהלות בהפסקת עבודה בחירום עלול לדרדר את המצב הכלכלי בצורה ניכרת. היה על גב' שאיב לשלם לעובד שעבד בסוכנות, בשל הריונה לא יכלה ולחפש עבודה חלופית, ואז נטלה הלוואה, שלא הצליחה לעמוד בה, ומכאן החלה ההתדרדרות.
בנסיבות אלו אני סבורה כי יש פגיעה מיוחדת בהעדר השימוע.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 41, גב' נאדיא שאיב, בגין הנזק הממוני סך של 44,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
התובע מס' 42, מר יוסף שבת
התובע מס' 42, מר יוסף שבת, זכה בשנת 1992 במכרז להפעלת סוכנות הדואר "הרצל" בכפר-סבא, והחל ממועד זה, במשך כ-14 שנים, הפעיל אותה אחיו, מר איל שבת, שהינו המצהיר מטעם התובע מס' 42 בגדרי הליך זה. הסוכנות שכנה במבנה שאותו שכר מר שבת (ראו סעיפים 2-3 לתצהירו). מר שבת המצהיר, כי ביום 16.3.06 התקבלה בסוכנות הודעה שלפיה על התובע מס' 42 למסור את תכולת הסוכנות לידי חברת הדואר וכי ביום 21.3.06 הגיעו נציגי חברת הדואר לסוכנות, פירקו את הציוד ונטלו עמם את המלאי והציוד (ראו סעיפים 9-10 לתצהירו).
על האופן שבו השפיעה עליו ועל התובע מס' 42 סגירת הסוכנות הצהיר מר איל שבת, בשם התובע מס' 42, כך (סעיפים 37-38 לתצהירו):
"התובע 42 התחיל את עבודות עבור חב' הדואר בשנת 1992 והשקיע את מיטב זמנו ומרצו וממונו על מנת להביא את הסוכנות לפריחה ושגשוג. יש לציין כי עשה זאת מתוך ציפייה סבירה ולגיטימית כי יוכל לממש את פוטנציאל הרווח הגלון בסוכנות לאורך שנים ולכן נכון היה להשקעה הנדרשת.
סגירתה הפתאומית של הסוכנות נפלה עליו כרעם ביום בהיר וגרמה לו לנזקים כלכליים כבדים שאילצו אותו, בין היתר, לעשות שימוש בחסכונותיו ולקחת הלוואה כאמור לעיל."
יוער, לצד זאת, כי חקירתו של מר איל שבת העלתה, כי הכנסותיו של אחיו, בעל הסוכנות, לא נפגעו כתוצאה מסגירת הסוכנות (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 101- 103).
--- סוף עמוד 264 ---
כיון שהתובע מס' 42, מר יוסף שבת, לא הפעיל את הסוכנות, אין לראות בפגיעה באחיו, מר אייל שבת, פגיעה בגין העדר שימוע בכל הנוגע לנזק לא ממוני. מצבו דומה יותר לעובד שפוטר, והיו רבים כאלה לסוכנים, אותם נאלצו לפטר.
עם זאת, יש מקום לפסוק לתובע מס' 42, מר יוסף שבת, בגין הנזק הממוני סך של 25,000 ₪.
התובעת מס' 43, הגב' מזל שטרולי
התובעת מס' 43, הגב' מזל שטרולי, ילידת שנת 1948, הפעילה את סוכנות "דרום הרצליה" במשך 18 שנים, משנת 1988 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 43 הצהירה, כי ביום 21.3.06, לאחר שסירבה לחתום על החוזה החדש, על אף הלחצים הכבדים שהופעלו עליה מחברת הדואר, היא קיבלה הודעה על סיום ההתקשרות עמה, וכי מיד לאחר מכן היא העבירה את דברי הדואר שהיו מצויים בסוכנות לידי חברת הדואר, כשמאוחר יותר פונה גם המלאי מהסוכנות (סעיפים 8-9 לתצהירה).
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 43, כך (סעיפים 34-35 לתצהירה):
"סגירת הסוכנות הפתיעה אותי, סוכנת ותיקה, מסורה ומצליחה, אשר הייתי סמוכה ובטוחה כי אוסיף ואנהל את הסוכנות עוד שנים רבות. כאמור לעיל, במהלך השנים השקעתי רבות במבנה הסוכנות ובשיפור איכות השירות הניתן בה ולא חסכתי מזמני, מרצי וממוני על מנת להגדיל את חוג הלקוחות ואת הכנסות הסוכנות.
סגירת הסוכנות גרמה לי ולמשפחתי נזק כלכלי קשה. בין השאר, נאלצתי לפדות את קרן ההשתלמות "כנרת" שנצברה לזכותי, על מנת לכלכל את משפחתי."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 98 ש' 17-22):
"ש. כמה השתכרת לאחר שסיימת להיות סוכנת דואר.
ת. לא עבדתי מאז.
ש. ניסית לעבוד.
ת. כן, אך לא הלך, בגלל הגיל.
ש. לפי הדוחות ההכנסה שלך היא אפס.
ת. כן, לא עבדתי."
גם כאן, הסתיימו 18 שנים של הפעלת סוכנות מצליחה בניהולה של גב' מזל שטרולי בהודעה לקונית על ביטול ההסכם, שהביאה לכך שבגיל 58 נותרה ללא מקור פרנסה. בשל הביטול המידי נאלצה למשוך קרן השתלמות שנועדה לימים אחרים.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 43, גב' מזל שטרולי, בגין הנזק הממוני סך של 79,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 5,000 ₪.
התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, חברת ועד הארגון
--- סוף עמוד 265 ---
התובעת מס' 44, הגב' סופי תורג'מן, ילידת שנת 1973, הפעילה את סוכנות הדואר "שפינוזה" באזור במשך כ-7 שנים, משנת 1999 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה של חברת הדואר (ראו סעיפים 2-3 לתצהירה). התובעת מס' 44 הצהירה, כי מיד עם מתן הצו הזמני כנגד הסוכנים, היא העבירה את דברי הדואר שהיו בסוכנות לבית הדואר המרכזי (סעיף 7 לתצהירה). עוד הצהירה, כי ביום 6.3.06 בשעות הלילה הגיעו נציגי חברת הדואר אל ביתה ומסרו לה את הצו הזמני שניתן כנגד הסוכנים. לגרסתה, למחרת בבוקר הגיעו נציגי חברת הדואר לסוכנות ולאחר שאיימו לפרוץ אליה באם היא לא תאפשר להם להיכנס, נכסנו נציגי הדואר לסוכנות ונטלו ממנה את כל המלאי, הכסף והציוד שהיו בה. גם תובעת זו הייתה בחודשי היריון מתקדמים בעת סיום חוזה הסוכנות עמה.
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 44, כך (סעיפים 40-42 לתצהירה):
"קיבלתי לידי את הסוכנות כאשר זו הייתה בעלת היקף רווחים מצומצם, ותוך השקעה עצומה ומסירות אין קץ, בניתי חוג לקוחות לתפארת והגדלתי את הכנסות הסוכנות לאין שיעור.
במועד סגירת הסוכנות הייתי בחודשי הריון מתקדמים. עלי, סוכנת צעירה אשר הסתמכתי על ההכנסות מהסוכנות כמקור פרנסה עתידי אשר יכלכל אותי ואת משפחתי, נפלה סגירת הסוכנות כרעם ביום בהיר, ואני נקלעתי למצב כלכלי קשה בעקבותיה. כתוצאה מכך, נאלצתי לפדות קרן השתלמות "כאל" שנצברה לזכותי בבנק "לאומי" על סך 84,000 ₪, וכן נאלצתי ליטול הלוואה מהורי ע"ס 250,000 ₪, לצורך כלכלתה השוטפת של משפחתי.
לאחר סגירת הסוכנות, התקשיתי לשוב למעגל העבודה, מאחר והייתי מיד לאחר לידה ובכך נפגעתי באופן קשה עוד יותר."
כאמור, הגב' סופי תורג'מן הייתה בהיריון מתקדם עת קיבלה את הודעת הביטול. בשל המצב והביטול המידי נאלצה גם לפדות קרן השתלמות.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן, בגין הנזק הממוני סך של 86,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 30,000 ₪.
התובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן
התובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן, הפעילה את סוכנות הדואר "הנשיא" בחדרה במשך כ-20 שנה, משנת 1986 ועד לשנת 2006. הסוכנות שכנה במבנה שכור והיא כללה מרכז חלוקה ובו 300 תאי דואר (ראו סעיפים 2 ו-4 לתצהירה). התובעת מס' 45 הצהירה, כי ביום 2.3.06 קיבלה הודעה מחברת הדואר על הפסקת ההתקשרות עמה (סעיף 10 לתצהירה). עוד הצהירה, כי ביום 7.3.06 דרשו ממנה נציגי חברת הדואר להתייצב בסוכנות לאלתר, על מנת למסור את דברי הדואר המצויים בה. לגרסתה, למקום הגיעה העובדת מטעמה, שמיהרה לדווח לה כי נציגי חברת הדואר פרצו לסוכנות והחלו בפירוקה. כאשר הגיעה למקום נחרדה לגלות כי כל שנותר מהסוכנות הם
--- סוף עמוד 266 ---
קירות שבורים וכי ציוד אישי שלה נלקח, אף הוא, מהמקום (סעיפים 11-12 לתצהירה). יוער, כי בחקירתו הנגדית הוצג לתובעת מס' 45 אישור מסירה שלפיו היא קיבלה את צו בית המשפט ביום 6.3.06, והתובעת מס' 45 אישרה, כי אכן קיבלה את הצו במועד האמור (ראו פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 2 ש' 26-28).,
יצוין, כי כנגד גרסת התובעת מס' 45, בכל הנוגע לפינוי סוכנות הדואר, עומדת גרסתו של מר יהודה דמתי, קצין בטחון במרחב חיפה והצפון, שאליו הייתה מסונפת, בין היתר, סוכנות הדואר של התובעת מס' 45. לכך אשוב ואתייחס בהרחבה בהמשך, במסגרת הדיון בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממתן הצו הזמני.
על האופן שבו השפיעה עליה סגירת הסוכנות הצהירה התובעת מס' 45, כך (סעיפים 13, 16-18):
"נסיבות סגירת הסוכנות מלמדות על "עונש" שניתן לי והוצגתי בעיר כמי שבבושת פנים סגרה את הסוכנות. מדוע היה צריך להחריב את הסוכנות כפי שנעשה וזאת לעיני כל? מול הסוכנות עמדו משאיות אשר הרימו את הכספות ו"ניקו" את הסוכנות כולה ומבחוץ הייתה התקהלות. למתבונן הסביר נראה היה כאילו גנבתי דבר מה או פשעתי, מי היה מעלה על דעתו שמחלוקת חוזית פשוטה תוביל לפעולה כה ברוטאלית.
...
אדגיש, כי אירוע סגירת הסוכנות המתואר נכפה עלי, כאשר לא ציפיתי ולא הייתי יכולה לצפות כי אירוע כזה יתרחש בעקבות רצונם של סוכני הדואר לעבוד תחת חוזה שיהיה מוסכם על שני הצדדים. כך, בערב אחד, נגדע מפעל חיים בן 20 שנה, ופרנסתן של ארבע משפחות – שלי ושל שלושת עובדי- נקטעה באחת.
אירוע קשה זה הוביל לגל של שמועות אודותיי ואודות משפחתי בעיר חדרה, בניסיון להסביר את סגירתה הפתאומית והברוטאלית של הסוכנות. היו שסברו כי מדובר בפשיטת רגל שלי, אחרים סברו שמדובר בכספים שהופנו להימורים או בגניבה. עד ליום הגשת תביעה זו, אז פרסמה חברת הדואר את הסיבה לסגירת הסוכנות. אני לא מצליחה, ולעולם לא אצליח, להגיע לאלפי הלקוחות ולהסביר את אשר ארע.
כתוצאה מהתנהלות חב' הדואר כמתואר לעיל, כמו גם העוול אשר נגרם לי, שקעתי במשבר נפשי עמוק, משבר אשר הותיר אותי עם חובות כבדים לבנקים, פגע במשפחתי, בביטחוני העצמי, ביכולתי ללכת ברחוב בראש זקוף, ובכבודי כאדם."
ובהמשך (סעיפים 47-50 לתצהירה):
"בשנת 2000 הועתקה פעילות הסוכנות למבנה חדש וגדול יותר, וזאת בהתאם לדרישת הדואר. בין השאר, התקנתי בסוכנות מזגן על חשבוני, כל זאת מתוך כוונה להמשיך ולנהל את הסוכנות במשך שנים רבות נוספות.
כשנה לפני סגירת הסוכנות נטלתי הלוואת גישור על סך 200,000 ₪ למימון פעילות הסוכנות, תוך שאני מסתמכת על הכנסותיי העתידיות מהסוכנות לשם החזרת ההלוואה.
במשבר הנוכחי, מפאת היותי סוכנת מצליחה בהיקף עבודתי ואפי השירות אותו סיפקתי, סבלתי מהתנכלות אישית כלפיי מצד נציגי חב' הדואר, אשר באה לידי ביטוי באופן סגירת הסוכנות, בבחינת 'מקרה לדוגמה', שכן הצו הופנה כלפי כלל הסוכנים, אך אני "נבחרתי" להיות הראשונה, ונענשתי קשות על כך שהייתי סוכנת נמרצת ומסורה. נציגי חב' הדואר אשר עסקו בפינוי הציוד והמלאי מהסוכנות נהגו באלימות ממש, תוך שהם גורמים נזקים למבנה הסוכנות, וזאת ללא כל צורך ממשי, ומתוך מטרה להשפיל אותי ולהלבין את פני
--- סוף עמוד 267 ---
בפני תושבי השכונה. בעקבות הפריצה, נאלצתי להזמין למקום את משטרת ישראל..