אני זכיתי לא פעם בתואר סוכנת מצטיינת, עקב עמידתי ביעדים שהציבה חב' הדואר, ואף מעבר לכך, וזאת לאחר שהשקעתי במשך שנים את כל זמני ומרצי בשיפור איכות השירות בסוכנות ובטיפוח קהל הלקוחות..
לאור האמור לעיל, גרמו סגירתה הפתאומית של הסוכנות והתנהלות נציגי חב' הדואר המתוארת לעיל עוגמת נפש רבה ונזק נפשי של ממש, אשר בעקבותיו נזקקתי לטיפול נפשי.
כמו כן, בעקבות סגירת הסוכנות והעדר הכנסה, נקלעתי לחובות כבדים. בין השאר, נאלצתי לפדות קופת חסכון ע"ס 100,000 ₪ שנצברה לזכותי בבנק הפועלים, לצורך כלכלת משפחתי. עד ליום הגשת תביעה זו, כשנתיים לאחר סגירת הסוכנות, לא הצלחתי להתאושש מהמכה הכלכלית שספגתי ואני נושאת גם בימים אלה בהחזרי חובות שנצברו לי עקב העדר ההכנסה כאמור.
השפעתן של הצלקות בנפשי ניכרות גם כיום. בין השאר, נמנעת אני להיכנס לסניפי דואר, וזאת עקב הטראומה שנחקקה בנפשי."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 7 ש' 23-26):
".. שמועות בעיר שבבוקר אחד סגרו לי, אנשים היו רואים אותי ועוברים למדרכה השנייה, כי לא היה להם נעים. זה לא קל לחיות עם שמועות ורכילויות, אולי מעלה, אולי פשטה רגל, 100 אלף תושבים בחדרה אני לא אלך אחד [אחד], מזלי שיצא לי שם טוב בחדרה אך זה לא היה קל להתמודד עם זה. ילדים של בבית ספר למדו. לא פשוט."
ובהמשך (שם, עמ' 8 ש' 13-22):
"ש. יש לכם איזה שהם מסמכים על הלוואת גישור שאת מדברת עליה.
ת. כן. אין לי אותם כרגע אבל יש לי את כל המסמכים של הבנק שאני יכולה להמציא.
ש. מה עשית אחרי שנת 2006.
ת. כמעט שנה לא עבדתי, גם לא הייתי זכאית לדמי אבטלה כי הייתי עצמאית. כדי לא לצאת ממעגל העבודה והייתי בת 52, זה לא היה קל, לא מצאתי עבודה ועבדתי עם הבן שלי במשרד, הייתי פקידה במשרד.
ש. כמה את משתכרת.
ת. מחדרה לתל אביב נסעתי שנתיים. 6000 ₪ השתכרתי.
ש. כמה הייתה ההכנסה שלך מהסוכנות.
ת. 18,000 ₪, 20,000 ₪."
גב' ורד תורג'מן הפעילה סוכנות דואר במהלך 20 שנה, השקיעה בשיפוץ יסודי של הסוכנות, במה שהתברר להיות שנה לפני תום החוזה, ולבסוף נאלצה לעבוד כפקידה במשרדו של בנה. בנוסף, כששלחה עובדת מטעמה כדי לפתוח את הסוכנות התברר שזו כבר נפרצה.
לאור האמור, אני פוסקת לתובעת מס' 45, גב' ורד תורג'מן, בגין הנזק הממוני סך של 92,000 ₪ ובגין הנזק הלא ממוני סך של 50,000 ₪.
כעת אעמוד על עילות תביעה נוספות של התובעים.
פרק שמיני:
8.טענות נוספות של התובעים
--- סוף עמוד 268 ---
8.1 הטענה כי סעיף 23 להסכם מהווה תנייה מקפחת בחוזה אחיד
א. הוראת סעיף 23 לחוזים בין הצדדים
התובעים טוענים, כי סעיף 23 להסכמים, הדן בהפרה יסודית של ההסכם, אינו יכול לעמוד וכי הוא בטל מעיקרו, וזאת מהטעם שסעיף זה מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד והוא סותר את תקנת הציבור. נטען גם, כי סעיף 23 מהווה תניית ביטול גורפת, ללא כל הבחנה בין ההפרות השונות, וכי גם מטעם זה הוא לא יכול לעמוד. יש לציין, כי לאור מסקנתי, כמפורט להלן, כי אין מדובר ולו על פני הדברים, בתנאי מקפח בחוזה אחיד, לא מצאתי להודיע על ההליך ליועץ המשפטי לממשלה, כאמור בסעיף 20 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים).
ב.האם מדובר בחוזה אחיד
השאלה הראשונה שיש לברר היא האם מדובר בחוזה אחיד. כפי שעולה מהעובדות, בכל פעם שנדרשת לדואר הקמת סוכנות, ועל פי מחויבותה בחוק, מפרסמת הנתבעת מכרז להפעלת סוכנות. לאותם מכרזים מצורף חוזה ההתקשרות, עליו יחתום מי שייגש ויזכה במכרז. בסופו של יום, החוזים הנחתמים עם כל הסוכנים זהים, למעט שאלת ההחזקה במבנה.
כפי שאישר יו"ר הארגון, מר בני כהן, בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 24.10.12, עמ' 13 ש' 30 עד עמ' 14 ש' 8):
"ש. מציג בפניך את החוזה שאתה חתום עליו כסוכן דואר (נספח ד' – לתצהיר ארגון סוכני הדואר חוזה מיום 1.6.00 בין רשות הדואר למר בני כהן) – זה חוזה שאתה חתמת עליו אחרי שהשתתפת במכרז שערכה רשות הדואר.
ת. נכון, אני חתמתי על החוזה הזה לאחר שזכיתי במכרז שהשתתפתי בו.
ש. החוזה הזה צורף למסמכי המכרז.
ת. איני זוכר אם זה צורף למסמכי המכרז, אני חתמתי עליו ביום שפתחתי את הסוכנות.
ש. לפני שחתמת על ההסכם הזה ניסית או מחית על תנאי כלשהו מהתנאים שלו.
ת. אני חוזר את החוזה הזה למיטב ידיעתי ראיתי ביום שפתחתי את הסוכנות וחתמתי עליו תוך כדי עבודה.
ש. כשחתמת על החוזה היו לך טענות לגבי החוזה.
ת. לא היו לי טענות." (ההדגשות לעיל שלי – מ' א' ג').
על הדברים חזרו תובעים אחרים בעדויותיהם, ולמעשה לא הייתה על כך מחלוקת.
כפי שתיארתי לעיל, דיני החוזים המסורתיים מבוססים על הגשמת חופש הרצון. החוזים האחידים תרמו לשינוי מגמה זו. עמד על כך פרופ' אריאל פורת, בפרק על חוזים אחידים, בתוך: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, פרק 31: אריאל פורת, חוזים אחידים, 730 (כרך ג', 2003, להלן: פורת, חוזים אחידים):
"במהלך השנים, בעיקר במחצית השניה של המאה העשרים, נשחק חופש החוזים בצורה ניכרת, זאת על רקע התערערותן של תיאוריות הליברליזם הקלסי והשוק החופשי אשר היוו את מצעו האידיאולוגי. השימוש הנרחב בחוזים אחידים תרם תרומה משמעותית לשחיקה זו. החוזה האחיד מתאפיין בכך, שצד אחד מנסח את החוזה ומציע אותו למתקשרים רבים. בדרך כלל הצד האחד הינוספק של מצרך או
--- סוף עמוד 269 ---
שירות, ואילו הצד השני הוא צרכן, הנדרש להחליט אם לקבל את החוזה כמות שהוא או לדחותו. לרוב אין הוא יכול להשפיע על תכנו של החוזה, וממילא אין הוא משתתף בעיצובו. פעמים נפגם לא רקחופש העיצוב, אלא גם החופש להחליט אם לכרות את החוזה. הדבר בולט באותם המקרים שבהם המצרך או השירות הם חיוניים והספק הוא מונופוליסט. בעידן המודרני, רוב החוזים במשק הם חוזיםאחידים"
דיני החוזים האחידים שהתפתחו בעקבות זאת מנסים לאזן את אי השוויון בין המציע לניצע בחוזה אחיד (עוד ראו לעניין זה: לירן מיכאל, "מגיעים אל השוקת אך לא שותים: כשלי חוק החוזים האחידים והצעות לשינוי", חוקים ה' 59, 63 (2013, להלן: מיכאל, כשלי חוק חוזים אחידים).
פורת, חוזים אחידים (בעמ' 732) עומד על כךשאת ההתפתחויות בדיני החוזים האחידים יש לבחון על רקע ההתפתחויות הכלליות בדיני חוזים, עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, ובעיקרם החלת סטנדרטים של הגינות ותום לב בקיום חוזים, הנובעים גם הם מהתפישה שבהרבה מאד מהחוזים, ולא רק בחוזים אחידים, יש פערי כוח ומידע בין הצדדים, ורצונם, או לפחות רצונו של צד אחד, בא פחות לידי ביטוי.
חוק החוזים האחידים קובע בסעיף 1, שכותרתו "מטרת החוק", כי: "חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים". היינו, הבעייה אינה בחוזים אחידים שיש להם יתרונות כשלעצמם, אלא בתניות מקפחות בחוזים כאלו (על היתרונות בחוזים אחידים ראו: שמואל בכר ומשה גלברד, "חוק החוזים האחידים: עיון מחדש בעקבות תיקוניו", חוקים ה', 19, 23 (2013, להלן: בכר וגלברד, חוק החוזים האחידים); עוד ראו: מיכאל, כשלי חוק חוזים אחידים עמ' 64, המנתח את היתרונות בחוזים אחידים מבחינת היעילות הכלכלית).
מטעם זה, הגדרת חוזה אחיד היא הגדרה המתייחסת יותר לצורת החוזה ואופן ניסוחו. אין צורך שיהיה מדובר בחוזה צרכני דווקא אלא בחוזה כהגדרתו בחוק חוזים אחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק חוזים אחידים):
"חוזה אחיד" - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;
התנאי המרכזי לעניין זה הוא כי הספק - "מוכר" החוזה האחיד - ניסח את החוזה על מנת שישמש להתקשרות עם "אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". נראה, כי החוזה שלפניי עומד בתנאי זה.
הנתבעת, אמנם, טוענת בסיכומיה, כי כיוון שהצדדים ניהלו מו"מ לגבי תנאי החוזה אין הוא מהווה חוזה אחיד, אולם, איני סבורה כי טענה זו הוכחה. ההפך, הוכח כי התקיים מו"מ עם הארגון, וכי נוסח אחיד צורף לכל המכרזים, ועל כן החוזה עונה על הגדרת חוזה אחיד. אמנם,
--- סוף עמוד 270 ---
הסוכנים חותמים על החוזה רק אם זכו במכרז, אך אין מדובר במכרז על תניות החוזה אלא על התאמת המציעים (על מכרז מסוג זה ראו פסק דיני בעת"מ (ת"א) 2724/07 ביחד עטרת אבות ומוסדות נוספים נ' מדינת ישראל (2011) והאסמכתאות שם).
מכל מקום, שאלות אלו רלוונטיות לבחינת השאלה האם מדובר בתנאי מקפח, ופחות לשאלה האם מדובר בחוזה אחיד. נראה, כי השאלה אם מדובר בחוזה אחיד במערכת יחסים מסוג זו שלפניי הוכרעה ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז (4) 473 (2003), שעסק במערכת יחסים חוזית בין מפעל הפיס לזכיין של מפעל הפיס. בית המשפט החיל את החוק על מערכת יחסים זו, אך קבע שבמסגרתה יש פחות מקום להתערב.
ג. תנאי מקפח בחוזה אחיד
המבחן המהותי מגיע בהגדרת תנאי מקפח. סעיף 3 לחוק חוזים אחידים קובע:
"בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)."
המבחן שהתפתח בעקבות חוקי החוזים האחידים (הראשון מ-1964, והשני- החל עד היום) היה, כי יש לבחון את הגינות וסבירות התנאי. הבהיר זאת פורת, חוזים אחידים, בסעיף 31.15, עמ' 742:
"אין כל הכרח לשם הגדרתו של תנאי כמקפח שיהא מדובר במונופול דווקא, בתלות מיוחדת של הלקוח בספק, בשירות חיוני או בנזקי גוף. בעידן שבו חוזים אחידים שולטים בכיפה, נעדר הלקוח יכולתלהתמודד עם תניות בחוזה אחיד, אף כאשר תנאים אלה אינם מתקיימים. מטרתו של חוק החוזים האחידים, על פי הגישה החדשה, היא למנוע מהספק מלנצל את היתרון שיש לו מכוח היותו מנסחהחוזה האחיד ואת עדיפותו במידע על פני הלקוח. לפיכך השאלה הנשאלת על פי מבחן ההגינות והסבירות היא, אם התנאי המגביל את אחריותו של הספק, או השולל זכויות מן הלקוח, מגן על אינטרס לגיטימי של הספק או שמא אך מנצל את מעמדו העדיף. במקרה הראשון יוותר התנאי בתוקפו ואילו במקרה השני יבוטל"..
הרציונל העיקרי העולה למען התערבות בחוזים אחידים הוא פערי הכוחות בין הצדדים (לטיעונים נוספים ראו בכר וגלברד חוזים אחידים בעמ' 25). הן בספרות, הן בפסיקה, מודגש חוסר הברירה של המתקשר בחוזה אחיד לקבל את החוזה כלשונו, או להימנע כליל מרכישת המוצר או השירות (כפי שמכנים זאת בכר וגלברד, חוזים אחידים: קח או הנח (בתרגום ל-take it or leave it)). מודגשים גם חוסר הנסיון והמומחיות העסקית והמשפטית של המתקשרים בחוזה האחיד (עוד ראו: ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים, 101 (1994); דניאל פרידמן, סוגיות בתחום החוזים האחידים, עיוני משפט ו' 490 (תשל"ט), פורסם גם בספר דניאל, בעמ' 465; דניאל פרידמן, "חוזים אחידים, תום לב ותקנת הציבור", עיוני משפט ז' 431 (תש"ם), פורסם גם בספר דניאל, בעמ' 483; וכן דיויד גילה, "האם ומתי להתערב בתנאים מקפחים בחוזה אחיד בשוק תחרותי והיתרון בסעד כספי נגד קיפוח", בתוך: ספר דניאל, בעמ' 491).
וכפי שציין בית המשפט העליון בעניין קסטנבאום, שם בעמ' 526:
--- סוף עמוד 271 ---
"'הקיפוח' שחוק החוזים האחידים אוסר עליו, הוא קיפוח הנגזר מחוסר השוויון שביחסי הכוחות בין הצדדים ואשר נוצר בעיקרו על רק היחסים הבלתי שווים בין הספק לבחן לקוחו".
פורת, חוזים אחידים סבור (שם בסעיף 31.30 בעמ' 757), כי הבסיס להתערבות בחוזים אחידים נובע מפערי מידע, עובדתיים או משפטיים לטובת הספק (מנסח החוזה). מסיבה זו, לטענתו, בבחינת השאלה האם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, על בית המשפט לבחון האם קיימים פערי מידע ולהתמקד בהם. על כן, תנאים מקפחים, ככלל, יהיו תנאים הפועלים לרעת הלקוחות, במקרה זה הסוכנים, אך כאלו שיש בהם "כדי לעורר סכנה משמעותית שהלקוחות אינם מבינים אותם כראוי או אינם יכולים להעריך את מחירן בעבורם", כלשונו של פרופ' פורת, לעיל, שם.
בדומה למדרג ההתערבות בחוזים בכלל, ככל שהחוזה מסחרי פחות ומוכתב יותר, כך גם לגבי חוזים אחידים, יש מדרג והנטייה תהייה להתערב פחות בחוזים בין גופים מסחריים, גם כאשר מדובר בחוזה אחיד (ראו: פורת, חוזים אחידים, פסקה 31.34, בעמ' 761 והאסמכתאות שם).
על בית המשפט לבחון את מכלול תנאי החוזה והנסיבות ולקבוע בהתאם האם יש בתנאי משום קיפוח לקוחות (הצד השני לחוזה), או הקניית יתרון בלתי הוגן לספק (שניסח את החוזה), העלול להביא לכדי קיפוח (ראו עוד לפי החוק הקודם: עח"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ, פ"ד לד (3) 365 (1980)). כאשר העניין נדון בבית המשפט (ולא לפני בית הדין לחוזים אחידים), על בית המשפט לקחת בחשבון גם את הנסיבות המיוחדות של המקרה הספציפי בו הוא דן (סעיף 19(ב) לחוק החוזים האחידים).
במקרה זה, העובדה שהחוזה נכרת לאחר ובעקבות מכרז כאמור, היא חלק מהנסיבות המיוחדות שיש לקחת בחשבון. אמנם, ההגדרה כוללת גם חוזים שאינם צרכניים והבסיס הרעיוני לה חל גם במקרים אלו. אולם, כאשר אין מדובר בחוזה צרכני הדבר מהווה שיקול לזהירות יתרה בצורך בהתערבות. כך ככלל, כך במקרה שלפניי בו ההתקשרות בחוזה נעשתה בעקבות מכרז.
ד. האם התנאי הקובע כי סגירת הסוכנויות מהווה הפרה יסודית מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד
במקרה שלפניי מכלל הנסיבות עולה, כי אין מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד. ראשית התנייה מצומצמת למספר סעיפים מרכזיים בחוזה, הנדרשים לתפקוד הדואר. כך נפסק (ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג (1) 183, 197 (1989), כי ככל שתנייה מסוימת היא בעלת תחולה רחבה יותר כך תגבר הנטייה לפסול אותה. במקרה זה נקבעו מספר סעיפים בודדים כסעיפים שהפרתם תהווה הפרה יסודית, כולם סעיפים שאכן מצויים בליבת ההתקשרות (עוד ראו ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נג (2) 577 (19999)).
--- סוף עמוד 272 ---
כאמור, משילוב הוראות סעיפים 6 ו-23 להסכם שבין הצדדים עולה, כי סגירת הסוכנות או אי הפעלתה בשעות וימי הפעילות שנקבעו מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המקנה לחברת הדואר אפשרות לבטל את ההסכם ללא הודעה מוקדמת. ואכן, דומה שאין הפרה יסודית יותר מזו אשר פוגעת בצורה קשה יותר בלב לבו של ההסכם, במהותה של ההתקשרות שבין הצדדים ובחובת הנאמנות של הסוכנים כלפי רשות הדואר, כמי שמעניקים שירותים חיוניים לציבור, במקומה ובשמה.
עוד יש לציין, כי במקרה זה הייתה לתובעים, ולמתקשרים פוטנציאליים בהסכם, שהות לעיין בתנאי החוזה ולקבל ייעוץ בקשר לכך, שכן ההסכם צורף למכרזים שפורסמו ע"י הנתבעת. בעניין קסטנבאום (כיתוב על מצבה) ובעניין מילגרום (מעבר לבית אבות סיעודי) נקבע, כי כאשר יש דחיפות בביצוע החוזה, אין לצפות מהלקוח שיערוך סקר שוק. לא כך היה במקרה שלפנינו.
בנוסף, כל התובעים חתמו על החוזים מספר שנים לפני פרוץ הסכסוך (התקופה הקצרה ביותר היא שלוש שנים, כאשר מרבית התובעים הפעילו סוכנויות מעל 10 שנים) ולא הם, ולא הארגון, העלו כל טענה כנגד סעיפים אלו בחוזה בשלב כלשהו.
על רקע האמור סבורני, כי לא רק שאין המדובר בתניות מקפחות בחוזה אחיד, אלא שמדובר בתניות הבסיסיות ביותר ביחסי הצדדים, שהרי החובה להפעיל את הסוכנויות ולהעניק את מכלול השירותים לקהל הלקוחות של הרשות בהתאם לימים ולשעות הנקובים בהסכם, היא מהחובות הבסיסיות ביותר של סוכן הדואר. ואכן, אין כל דבר מקפח בהטלת החובה על סוכני הדואר לספק את השירותים הנדרשים באופן תדיר וסדיר, תוך קביעה שהפרת החובה האמורה תביא לביטולו המידי של החוזה. למעשה, סעיפים אלה תואמים במדויק לחובות המוטלות על חברת הדואר מכוח חוק הדואר וחוק רשות הדואר, כמי שאמונה על מתן שירותים חיוניים, תקינים ושוטפים לציבור. מטעם זה, גם אין כל רלבנטיות בענייננו לטענה כי סעיף 23 להסכם מהווה תניית ביטול גורפת, מקום שההתחייבות נשוא ענייננו הינה בגדר התחייבות בסיסית ומהותית גם על פי דיני החוזים הכלליים.