בנוסף, ומעבר לנדרש, אציין שניים אלו; ראשית, הסוכנים ביקשו מבית המשפט העליון, בעתירתם לאי ביטול ההסכמים, כי יורה לרשות להמשיך להתקשר עמם בחוזים. זאת מבלי להחריג סעיפים אלו, או להעלות כל טענה בנוגע אליהם (ראו: סעיפים 8-9, 16 לעתירה, נספח 9 לתצהיר בר-מג). שנית, סעיפים אלו נדונו לגופם בבתי המשפט, לרבות בבית המשפט העליון, כשלא עלתה כל שאלה לגבי היותם מקפחים או בעייתיים כשלעצמם, והשאלות שנדונו היו הנסיבות להפעלתם (ראו, למשל: רע"א 1613/97 רויטל יזדי נ' רשות הדואר (1997) ועע"מ 6969/11 יעקב בן גורי נ' חברת דואר ישראל (20111)).
לאור האמור, אני דוחה את הטענה, כי סעיף 23 להסכם מהווה תנייה מקפחת בחוזה אחיד.
--- סוף עמוד 273 ---
8.2. לשון הרע
טענה נוספת שהעלו התובעים בהליך זה היא כי הנתבעת הוציאה את דיבתם של חלק מהתובעים רעה. המדובר בתובע מס' 19, מר בני כהן (סעיפים 33-44, 79-81 לתצהירו); התובע מס' 21, מר יונתן לוי (סעיף 61 לתצהירו); התובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן (סעיפים 44-46 לתצהירה) והתובעת מס' 45, גב' ורד תורג'מן (סעיפים 55-599 לתצהירה).
כך, למשל, הצהירה התובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן (סעיפים 44-46 לתצהירה):
"נודע לי, כי לאחר סגירת הסוכנות, אמרה מנהלת סניף הדואר בחולון הגב' נעמי דרעי, ללקוחות שהתלוננו על הסגירה, כי הסוכנות נסגרה עקב ליקויים בעבודתי, וכי אני נחשדתי במעשים פליליים.. אציין, כי עוד לפני סגירת הסוכנות נמסר לי ממחלקי הדואר באזור (יעיש הנהג למשל), כי אותה מנהלת הורתה למחלקים להימנע ממיון הדואר המגיע לסוכנות, וכן סירבה לתת לי טפסים להם הזדקקתי לצורך עבודתי בסוכנות. כמו כן, הפיצה המנהלת שמועות חסרות שחר וזדוניות לפיהן אני קרובת משפחה של מבקר הדואר האזורי, וכי בנוסף קיים בינינו קשר רומנטי. יתרה מכך, המנהלת אף פנתה ללקוחות הסוכנות, תוך שהיא מתחזה לי, במטרה לשכנעם להעתיק את מקום קבלת שירותי הדואר מהסוכנות לסניף הדואר – עובדות שנודעו לי מפיהם של לקוחותיי הנאמנים."
ובחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 49 ש' 3-9):
"ש. סעיף 44 עד 46 לתצהירך – את שמעת את מנהלת הסניף אומרת ללקוחות שהסוכנות נסגרה עקב ליקויים בעבודתך.
ת. שמעתי זאת מלקוחות שהתקשרו ושאלו מה עשיתי שעשו לי כזה דבר.
ש. כל מה שאת אומרת בסעיפים אלו מסתמך על דברים ששמעת מלקוחות.
ת. לא רק מלקוחות, מדברים שנאמרו לי על ידי הנהג יעיש שהיה מביא לי את הדואר.
ש. את שמעת את זה ממנו ומלקוחות.
ת. כן."
התובעת מס' 44 לא הביאה מי מאותם אנשים לתמוך בגרסתה. כנגד גרסתה זו של התובעת מס' 44 עומדת גרסתה של הגב' נעמי דרעי, מנהלת סניף הדואר חולון, אשר הצהירה לעניין הדברים המיוחסים לה, כך (סעיפים 3-5 לתצהירה):
"בתצהירה מייחסת לי... גב' סופי תורג'מן, שלל אמירות ומעשים אשר לכאורה נאמרו ונעשו על ידי. יובהר ויודגש באופן שאיננו משתמע לשני פנים – טענותיה אלה של גב' תורג'מן כלפיי אינן אלא בדיה לשמה – פשוטו כמשמעו. מעולם לא הכפשתי את גב' תורג'מן או הפצתי שמועה כלשהי אודותיה בשום עניין ובשום נושא. בוודאי ובוודאי שלא נאמרו על ידי איזה מהאמירות החמורות המיוחסות לי בתצהירה ובשום אופן לא נעשו על ידי איזה מהמעשים הנטענים על ידה. האמור והנטען על ידי גב' תורג'מן בעניין זה הינו פשוט שקר בוטה. זה המקום לציין, כי במשך כל שנות עבודתי, לא היה לי כל קשר שהוא עם גב' תורג'מן. אינני יודעת וגם לא ידעתי דבר על חייה האישיים והפרטיים וממילא, אין ולא היה לי מעולם גם כל עניין שהוא בכך."
והוסיפה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 227 ש' 30 עד עמ' 228 ש' 6):
"ש. כמנהלת סניף את מתוגמלת לפי ביצועים.
ת. לא. שכר בסיס, יסוד משולב, עובדי מדינה.
ש. אם הסניף שלך יותר רווחי או פחות לא משפיע על השכר שלך.
--- סוף עמוד 274 ---
ת. נכון.
ש. בתצהיר שלך את אומרת שלא היה לך קשר עם סופי תורג'מן.
ת. ברמה אישית לא.
ש. באיזה רמה כן.
ת. כמנהל שנותן שירותים לסוכן שלו. היא עצמאית, היא כפופה אלי בדברים מסוימים, אני צריכה לאסוף ממנה כספים ולספק לה כל מה שהיה חסר לה כמו מלאי, לתת לה שירותים וכגיבוי לשירותים."
ובהמשך (שם, עמ' 229 ש' 6-7):
"ש. אם אין לך שום קשר אישי עם סופי – למה שהיא תגיד את הדברים שהיא אומרת עליך.
ת. אין לי מושג."
גם מר מימון אסולין, מבקר כספים ותפעול במרחב דרום בחברת הדואר, שנזכר בתצהירה של התובעת מס' 44, נחקר בעניין זה, כך (פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 246 ש' 8-16):
"ש. את סופי תורג'מן אתה מכיר.
ת. יותר מדי טוב.
ש. בתחילת דרכה כסוכנת היו לה קשיים.
ת. היא הייתה אמא לתינוק. סייעתי לה הרבה.
ש. היו שמועות שהיה ביניכם רומן.
ת. אני בן אדם דתי וחזן בבית כנסת. קראתי על זה ולא התייחסתי אליהם, לא עניין אותי השמועות.
ש. אומרת הגב' תורג'מן שברור לי שלא היה ביניכם כלום, היו שמועות.
ת. לא יודע אם זה רק בדואר, אלא בגוף גדול. מספיק שרואים אותך מדבר עם מישהו וכבר מדביקים לך תווית. אני לא מתייחס לזה."
ובהמשך חקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 13.6.13 עמ' 248 ש' 11-26):
"ש. בדיון הקודם השאלות האחרונות התייחסו לגב' סופי תורג'מן ולסוכנות באזור. האם אתה זוכר תקופה שבה היית מגיע במיוחד לסוכנות כדי להביא לה טפסי EMS.
ת. לא זוכר אבל זה יכול להיות. לאו דווקא לה במיוחד, לכל סוכנות שביקשה משהו.
ש. מי צריך היה לספק באופן שוטף את הטפסים לסוכנות.
ת. כל נושא הטפסים או בית הדואר שאליו הם כפופים או ישירות למרחב שאליו הם כפופים.
ש. בשוטף כל הזמן פונים למרחב או שפונים לבית הדואר.
ת. יש הספקה רבעונית לבית הדואר עבור כל היחידות הכפופים אליו אם נגמר צריך להזמין מהמרחב, אבל יש מקרים שנגמר בבית הדואר אז הסוכנים פונים למרחב או לבקרים המרחביים, אפשר להעביר מיחידה ליחידה זה לא משהו ייחודי.
ש. תנסה להיזכר לתקופה שלפני 2006.
ת. עד שנת 2006 שהייתי בתפקיד כך זה היה.
ש. האם זכורה לך תלונה של גב' תורג'מן על זה שבית הדואר לא מספק לה בכוונת תחילה טופסי EMS ולכן היית מביא טפסים לסוכנות שלה בתדירות הרבה יותר גדולה מהתיאור הכללי.
ת. חד משמעי לא.
ש. איך היית מגדיר את היחסים בין סופי תורג'מן לבין מנהלת הסניף.
ת. אני יודע שנטו עבודה זה היה תקין, מעבר לזה לא מעניין אותי."
--- סוף עמוד 275 ---
מאחר שמדובר בגרסה כנגד גרסה והתובעת מס' 44 לא הביאה ראיות נוספות לתמיכה בגרסתה, למעט קיומן של שמועות כאמור, נדחית תביעתה בגין רכיב זה.
גם ביתר הטענות שהעלו התובע מס' 19, מר בני כהן, התובע מס' 21, מר יונתן לוי והתובעת מס' 45, גב' ורד תורג'מן, לא מצאתי ממש;
המדובר בטענות המבוססות, במרבית המקרים, על עדויות מפי השמועה, כפי שעלה, למשל, מחקירתה של התובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 7 ש' 22-24):
"ש. שמעת באוזניים שלך שעובדות של חברת הדואר משמיצות אותך, או שמעת מאחרים.
ת. באוזניים שלי לא שמעתי, אך שמועות בעיר שבבוקר אחד סגרו לי, אנשים היו רואים אותי ועוברים למדרכה השנייה, זה לא קל לחיות עם שמועות ורכילויות..".
במקרים האחרים, המדובר בטענות המבוססות על פרסומים שאין בהם, ממילא, משום לשון הרע, וזאת לנוכח הראיות שהתבררו בגדרי הליך זה.
אשר על כן נדחות טענות התובעים בהקשר זה.
כל שנותר לברר, בקשר עם התביעה העיקרית, הוא האם עומדת לתובעים עילת תביעה עצמאית כנגד הנתבעת מכוח ההתחייבות העצמית שעליה חתמה הנתבעת בעת קבלת הצו הזמני, באשר עילת תביעה זו עומדת על רגליה שלה, והיא אינה מותנית בקביעה האם בביטול ההסכמים עם התובעים פעלה הנתבעת כדין.
פרק תשיעי:
- עילה מכוח ההתחייבות העצמית עליה חתמה הנתבעת בעת קבלת הצו הזמני
התובעים טוענים, כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מהסעד הזמני שניתן ע"י כב' השופט זפט, ועמד בתקפו 16 חודשים עד לביטולו בבית המשפט העליון.
9.1 המסגרת הנורמטיבית
תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מורה, כדלקמן:
"בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו."
תביעה המבוססת על התחייבות עצמית יסודה הן בסמכותו הטבועה של בית המשפט, הן באוטונומיית הרצון של בעל דין, כפי שנפסק ברע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים ואח', פ"ד נו(4) 612, 621 (2002, להלן: עניין אריאל הנדסת חשמל)).
--- סוף עמוד 276 ---
החובה לפצות בעל דין על נזקיו בגין הסעד הזמני אינה מותנית בהתנהגות בלתי סבירה של מבקש הסעד הזמני (רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי פ"ד נז(2) 562, 571 (2003)). עם זאת, על המבקש לחלט את הערבות להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו, ואת הקשר הסיבתי בין מתן הצו הזמני לבין הנזק שנגרם, כנדרש בכל התדיינות אזרחית (ראו רע"א 2421/98 בריל נ' צ'פלסקי (1998); עניין אריאל הנסת חשמל; ע"א 10650/08 חפציבה, שיכון ופיתוח נ' אלישיוב (2009); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (2009); בג"ץ 8497/04 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ נ' כרם מהר"ל - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (20100)).
9.2 ראשי הנזק שהתובעים רשאים לתבוע בגינם לאור ההתחייבות העצמית
בענייננו, התובעים חדלו להיות סוכני הנתבעת מכוח הודעת הביטול שנשלחה אליהם על ידי הנתבעת, כתוצאה מהפרת ההסכמים, ולא בשל הצו הזמני, שהוא הפועל היוצא של ביטול ההסכמים. מכאן, שבגין העילה המבוססת על ההתחייבות העצמית יכולים התובעים לתבוע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממתן הצו, היינו נזקים שנגרמו מכניסת נציגי הנתבעת לסוכנות, והנזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, כתוצאה מסגירת הסוכנויות – הפסדי השתכרות וכיו"ב, לא באים כאן.
9.3. התביעות הפרטניות
א. הראיות- כללי
רבים מהתובעים הצהירו בהליך זה, כי פינוי ופירוק הסוכנויות נעשו באופן ברוטלי, תוך גרימת נזקים למבנה ונטילת חפצים אישיים של הסוכנים (כך הצהירו התובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול; התובעת מס' 4, גב'אנג'לה אברמוב; התובע מס' 15, מר מוניר זבידה; התובעת מס' 16, גב' פיבי זעפרני; התובעת מס' 17, גב' מלבינה טנוס; התובע מס' 19, מר בני כהן; התובע מס' 21, מר יונתן לוי; התובעת מס' 23, גב' אורנה מגנזי; התובע מס' 27, מר משה סולומון; התובעת מס' 31, גב' יהודית פלד; התובעת מס' 36, גב' אביטל קליין; התובע מס' 38, מר מאיר רוזנר ז"ל; התובעת מס' 39, גב' רוסה רוטנברג והתובעת מס' 45, גב' ורד תורג'מן). חרף זאת, רק מעטים מהם ביקשו לחייב את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו להם, כביכול, בעת מימוש הצווים. אומר כבר בפתח הדברים, ומבלי להידרש לטענות הפרטניות לגופן, כי בסופו של יום לא הוצגו ראיות התומכות בגרסת התובעים שלפיה הנתבעת פירקה והחריבה סוכנויות מהיסוד, תוך פריצה אליהן באישון לילה, כנטען על ידי התובעים, ומנגד הנתבעת זמנה לעדות את העדים הרלבנטיים לעניין זה, אשר שללו מכל וכל את גרסת התובעים, בהם מר דוד יחיה, מנהל מדור משק וציוד של אזור המפרץ בחברה; מר מיכאל כנה, קצין בטחון במרחב דרום ומרחב ירושלים; מר מאיר אסולין, מנהל מחלקת הבקרה של מרחב דרום בחברה; מר גיא לוי, קצין בטחון במרחב חיפה והצפון; מר יהודה דמתי, קצין בטחון במרחב חיפה והצפון. עדותם של עדים אלה לפני העלתה, כי מרביתם של הסוכנים נמנעו מלהתייצב בסוכנויות במועד שנקבע לפינוין, ותחת זאת שלחו נציג מטעמם, אשר נכח במועד הפינוי והפירוק. חרף האמור, איש מבין אותם נציגים לא זומן לעדות מטעמם.
--- סוף עמוד 277 ---
אוסיף, כי עדותם של עדי הנתבעת העלתה עוד, כי ההנחיות שניתנו לצוותי הפינוי והפירוק היו, כי יש לנסות ולאתר, תחילה, את מפעיל הסוכנות וכי רק במקרים שלא ניתן לאתר את הסוכן הרלבנטי לפרוץ לסוכנות, וכפי שהבהיר מר דוד יחיה, מנהל מדור משק וציוד של אזור המפרץ, בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 218 ש' 24-33):
"הדבר העיקרי זה ליצור קשר עם הסוכן או הסוכנות לעשות את כל המאמצים להשיג אותם טלפונים על ידי שכנים או על ידי חברים כדי שיבואו לפתוח את המקום. במקרה שלא מוצאים את הסוכן או הסוכנת, או שכן או מישהו מטעמו, פשוט לפרוץ את הדלת. לפרוץ את הצילינדר ולקחת את הציוד של הדואר, ריהוט, מחשבים, פקסים אם שייך לדואר, את הכספת ואת כל המלאי של לקוחות, חבילות, מכתבים רשומים וכל מיני דברים חשובים שצריכים להגיע ליעדם ואי אפשר לעכב אותם, זה הוראה חד משמעית ולא לגעת בציוד ששייך לסוכן או לסוכנת... הייתה הנחיה לנציג הביטחון של הדואר שהוא זה שיתן את ההנחיה מתי להיכנס ומה לקחת, עד שינסו לאתר את הסוכן או מי מטעמו, ואם רואים שהוא לא רוצה להגיע אז הוא נתן את ההנחיה ותיעד הכל.."
לצד זאת, ההנחיות היו לתעד את הדברים, וכפי שהבהיר מר יחיה בחקירתו הנגדית (שם, עמ' 218 ש' 31 עד עמ' 219 ש' 4):
"ש. מה הייתה ההנחיה הבאה.
ת. הייתה הנחיה לנציג הביטחון של הדואר שהוא זה שייתן את ההנחיה מתי להיכנס ומה לקחת, עד שינסו לאתר את הסוכן או מי מטעמו, ואם רואים שהוא לא רוצה להגיע אז הוא נתן את ההנחיה ותיעד הכל.
ש. קצין הביטחון תיעד את הכל.
ת. כן. הוא תיעד את הדברים.
ש. כלומר ניתנה הנחיה לתעד את הדברים.
ת. גם, כנראה."
חרף זאת, הנתבעת לא הציגה פרוטוקול מסודר של לקיחת הציוד. לו היה נרשם פרוטוקול, בנוכחות עדים כלשהם מטעם הנתבעת, ובו היה מצוין מה יש במקום ומה לקחו, ניתן היה לסתור את טענות התובעים. על כן, אקבל את טענות התובעים ככל שלא היה איש מטעמם בעת שנלקח הציוד.