שוק חופשי מבוסס על מידע מלא. לעובדים, ככלל, אין מידע ונתונים מספיקים על העסק. בנוסף, אין להם את המשאבים הכלכליים הנדרשים כדי ללמוד על העסק, בכל פעם שהם מחפשים עבודה. כשל שוק זה מתקיים פחות, אם בכלל, במקרה שלפנינו. תעריפי שירותי הדואר קבועים בחוק או מכוחו, החוזה בין הדואר לסוכנים מתפרסם כחלק ממכרז על הקמת סוכנות דואר, כך שמי שמתעניין יכול לעשות את הבדיקות המתאימות. מידע על הדואר כרשות או כחברה פחות חשובים בהקשר זה. זאת, בניגוד לעובד דואר מהשורה, המקבל שכר, ואין לו כל מידע על המעביד. יש להדגיש, כי כאשר החילו בתי המשפט זכויות מכוח חוקי המגן בעבודה גם על מי שאינם עובדים, היה זה בדיוק בשל העובדה שלמעשה היה מדובר בצורת העסקה דומה לעובד, מה שאין כך במקרה שלפנינו.
כך בעניין מור, בו נדון עניינו של חוקר במשרד חקירות, החוקר שהועסק כקבלן עצמאי, פעל לפי הוראות המעסיק, וקיבל תמורה שהמעסיק קבע. בניגוד לסוכני הדואר, לאותו חוקר לא היה כל מידע כמה בעל הסוכנות גובה, מהם הוצאותיו וכיו"ב. סוכן הדואר לעומתו, אינו נדרש לשאלה מהן ההוצאות של חברת או רשות הדואר והאם הן סבירות. סוכן הדואר, מכוח החוזה, מנהל את עסקו שלו, הוא יודע מה יהיו הוצאותיו, מה יכולות להיות הכנסותיו, ועל סמך זה מגיש הצעה למכרז. במצב דברים זה, הוא אינו חלק אינטגרלי מהדואר, אלא להפך, ואין להרחיב את דיני העבודה כדי לכלול בהם כ"מעין עובדים" את סוכני הדואר.
כך גם בדיון (ארצי) תשן/3-14 שלמה נקש נ' מדינת ישראל, פ"ד כא(1) 180 180 (1989, זהו אחד ההליכים בעניינו של אותו שלמה נקש שנדון בהליכי נוספים בבית הדין הארצי כמו גם בבגץ נקש), נדון עניינו של דוור שעבד במשרד התקשורת והמשיך לעבוד תחת רשות הדואר עם הקמתה, אשר הגיש תביעה לקבלת זכויות שונות המגיעות לו כעובד. רשות הדואר טענה, כי הינו קבלן עצמאי.
--- סוף עמוד 59 ---
ביה"ד הארצי עמד על מהות העבודה וקבע, כי נקש לא ניהל עסק משלו (הפן השלילי של מבחן ההשתלבות). ביה"ד הארצי ציין (כב' השופט ס' אדלר, בפסקה 7 לפסק דינו, בעמ' 184):
"אשר לפן השלילי היינו – האם ניהל המערער עסק משלו? לא גילינו במקרה דנן סימן היכר כלשהו המעיד על קיום עסק עצמאי לחלוקת דואר: השקעה, יזמה, ארגון, סיכויי רווח וסכנת הפסד...".
מאפיינים אלו, של ניהול עסק, השקעה, יוזמה, ארגון, סיכויי רווח וסכנת הפסד - כולם קיימים בסוכני הדואר.