--- סוף עמוד 282 ---
להמתין לה נפלו על אוזניים ערלות ונענו בסירוב מצדנו – פשוט חוטאות למציאות, בלשון המעטה.
זה המקום להבהיר, כי אין כל אמת גם בטענתה של גב' תורג'מן, לפיה נמנענו לכאורה מלהמתין לעובדת הסוכנות, הגב' אופגנג, על מנת שהיא תפתח את הסוכנות עבורנו במקומה. בשיחת טלפון עם גב' אופגנג הודע לנו על ידה מפורשות, כי היא אינה יודעת מה הקוד של הכספות המצויות בסוכנות ועל כן אפוא, אין ולא היה כל טעם ותועלת בכך שהיא תגיע.
יודגש, כי פינוי הסוכנות על ידינו נעשה במתינות ובזהירות, תוך נקיטתם של האמצעים המרביים האפשריים למזעורם של נזקים, כאשר לצורך פתיחתה של הסוכנות, כמו גם פתיחת הכספת המצויה בה – נעזרנו במנעולן מקצועי. עותק התיעוד המצולם של כניסתנו לסוכנות אשר נערך על ידי בזמן אמת – רצ"ב לתצהירי זה.. כפי שניתן להיווכח על נקלה מתיעוד מצולם זה בזמן אמת – כל התיאורים הצבעוניים של גב' תורג'מן אודות "פירוקה" של הסוכנות בסיוע "משאיות" ו"מנופים" והותרת קירות שבורים – אינם אלא תיאורי סרק אשר אין בינם לבין המציאות דבר.
זה המקום להבהיר ולהדגיש, כי כל שניטל על ידנו באותה העת, הנם דברי דואר, מלאי, כספים וציוד של חברת הדואר בלבד. לא אני – ולא אף אחד אחר מנציגי חברת הדואר אשר נכחו בעת הפינוי, נטל חלילה פרט אישי כזה או אחר של גב' תורג'מן. לא בכדי, אפוא, גם בתצהירה מסתפקת גב' תורג'מן באמירות כלליות וסתמיות בעניין זה.
יצוין, כי בעת ביצוע הפינוי נערך על ידינו רישום מסודר ומלא של כל המלאי, הציוד, הכספים ודברי הדואר אשר ניטלו על ידנו מהסוכנות. דא עקא, מפאת הזמן הרב שחלף והכאוס אשר הייתה שרויה בו חברת הדואר אשר נאבקה להשבת פעילותה הסדירה למסלולה, ככל הנראה, תיעודים אלה לא נשתמרו ונכון למועד זה, לא עלה בידי לאתרם. גם בעניין זה, אפוא, אין כל ממש בניסיונה של הגב' תורג'מן כיום לטעון, כאילו וניטלו על ידינו דברי דואר, מלאי וציוד בצורה שרירותית וללא כל בדיקה ומקב.
לא זו בלבד, זה המקום להבהיר ולהדגיש, כי בעת פינוי הסוכנות פתחנו אך ורק את אחת הכספות המשניות ("חסין אש") אשר נמצאה בה אותה העת ואשר גב' תורג'מן סירבה למסור לידינו את הקוד לפתיחתה. הכספת העיקרית אשר הייתה מצויה בסוכנות – הועברה למשמורת למשך זמן רב ונפתחה אך ורק בנוכחותה של גב' תורג'מן ועו"ד מטעמה. גם בכך יש כדי להמחיש, כי אין כל יסוד ובסיס לטענותיה המועלות על ידה היום, לפיהן לכאורה נותרו סימני שאלה ואי בהירות ביחס לציוד אשר ניטל על ידינו מהסוכנות."
במקרה זה, אמנם צורף צילום של הכניסה לסוכנות אך כפי שציינתי בפרוטוקול הדיון מיום 21.11.12: "הסרט מתועד מנקודת מבט של הדואר אין מדובר בצילום כולל של מה שנעשה לכן הוא אינו רלבנטי לגבי מה נעשה או מה לא נעשה בסוכנות על ידי חב' הדואר באותו יום.".
מר דמתי הוסיף בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 6.6.13, עמ' 231 ש' 29 עד עמ' 232 ש' 30):
"ש. אתה זוכר מתי הגעתם לסוכנות של גב' תורג'מן.
ת. בשעות הבוקר ועזבנו בשעות הלילה המאוחרות.
ש. כל הזמן הייתם באזור.
ת. כן. לא עזבנו וחזרנו.
ש. אתה מסביר בתצהירך שאתם ניסיתם ליצור קשר עם ורד כדי שהיא תבוא.
ת. נכון.
ש. היא אמרה שהיא לא נמצאת בסביבה.
ת. נכון.
ש. אתה מאשר שלורד יש עובדת.
כן. תקווה אופגנג.
ש. ורד רצתה לשלוח את תקווה.
--- סוף עמוד 283 ---
ת. לא יודע, יכול להיות.
ש. אתה זוכר שהיא אמרה תקווה תבוא.
ת. אם היא אמרה וזה נעשה, למה תקווה לא באה?
ש. יכול להיות שאמרתם לתקווה שלא תבוא.
ת. ממש לא. עובדה שהיינו צריכים לפתוח את הדלת על ידי מנעולן, אם תקווה הייתה באה זה היה פותר לי את הבעיה. בגלל זה התעכבנו שעות.
ש. אתה שוחחת עם תקווה באותו יום.
ת. למיטב זכרוני כן.
ש. מה היא אמרה לך.
ת. היא אמרה אני לא יכולה לבוא אם ורד לא אומרת לה לבוא.
ש. בתצהירך בסעיף 10 אתה אומר שאתה דברת איתה ובגלל שלא ידעה את הקוד של הכספת היא לא היתה צריכה לבוא.
ת. אמרתי שלא היה טעם שהיא תבוא כי לא היה מפתחות לכספת ששם היה עיקר הכסף, אך היא לא הייתה מוכנה להגיע.
ש. למה אתה לא אומר בתצהיר שאתם ביקשם שהיא תבוא והיא אמרה שהיא לא רצתה להגיע.
ת. אני התייחסתי לקטע של הכספים איך להוציא אותם משם.
ש. מה לקחתם מהסוכנות.
ת. ההנחיה חד משמעית הייתה לקחת ציוד של דואר. אך ורק ציוד של דואר, כמו שאני זוכר העמסנו את הציוד הגדול, אני הייתי מנהל רק על לראות שהדברים מבוצעים כהלכה, דלפקים, כספות, מחשבים, כסאות וכל דברי הדואר ששייכים לאזרחים שהיו במקום, חבילות, מכתבים רשומים.
ש. יש דברי דואר שהשארתם בסוכנות.
ת. למיטב ידיעתי לא.
ש. בולים.
ת. ששייכים לדואר כן. הם היו בתוך הכספת חסינת אש ואותה לקחנו, לקחנו את הכספת עצמה...".
ובהמשך (שם, עמ' 234 ש' 5-10):
"ש. שאלתם את ורד בטלפון מה הקוד של הכספת.
ת. אני שאלתי אותה הרבה פעמים והיא לא הייתה מוכנה להגיד לי. יתרה מכך, מאחר והמאזן לא נסגר באותו יום והיה חשוב לסגור את המאזן כדי שלא יגידו שחסרים כספים, בקשתי ממנה את קוד הכספת היא לא הייתה מוכנה למסור אותו, עד שתפסתי אותה גם לקח זמן כי היא ללא ענתה לטלפון, ונאלצנו לקחת את הכספת למחסנים בחברה שאנו עובדים איתה לפריצת כספות. לא יכולנו לשים אותה במחסן שלנו כי היה בה כסף.".
בחקירתה הנגדית עומתה התובעת מס' 45 עם גרסת חברת הדואר והשיבה, כך (פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 2 ש' 26 עד עמ' 4 ש' 1):
"ש. ביום 6.3 קיבלת את המעטפה מחב' הדואר עם הצו של ביהמ"ש. מציג לך אישור מסירה שהודבק על הדלת את זוכרת שקיבלת.
כן.
...
ש. בצו ביהמ"ש כתוב שאת חייבת למסור מידית לחב' הדואר את כל דברי הדואר ודברי הערך שיש בסוכנות. את זוכרת את זה.
ת. כן... נסעתי עם הצו לתל אביב להתייעץ..
ש. אני מבין שהיום הזה שאת מדברת עליו הוא יום לאחר הצו 7.3.
ת. נכון.
ש. זה נכון שבבוקר של היום הזה התקשרו אליך מהדואר וביקשו ממשך להתייצב בסוכנות על מנת למלא את הצו ולמסור את דביר הדואר והציוד.
ת. כן.
ש. זה נכון גם שלא הגעת באותו יום לסוכנות כדי למסור את הדברים.
--- סוף עמוד 284 ---
ת. בקשתי אורכה כי לא הייתי באזור, אמרתי שנסעתי לתל אביב כדי להתייעץ, לא הייתי מוכנה לו, הייתי במצב טראומטי, זה לא משהו שציפיתי לו. ביקשתי לחכות עד שאחזור הביתה ואחזיר את הכל לפי מה שכתוב בצו.
ש. יש לך צו להעביר של ביהמ"ש להעביר דברי דואר, דברי ערך, כסף, הצו מחייב אותך למסור מידית החלופה של הצו מאפשרת לדואר להיכנס אם את לא מוסרת ולהוציא בעצמו, דורשים ממך לבוא ולמסור את זה, יש לך בן עורך דין, למה את לא מגיעה באותו יום, שעתיים שלוש ארבע חמש למה לא הגעת, מי נתן לך את העצה לא להגיע.
ת. לא יכולתי להגיע, שראיתי שאני חייבת לעשות את זה מתוקף הצו ביקשתי מהעובדת שלי תקווה להגיע לסוכנות וכשהיא הגיעה היא אמרה שזה מאוחר והכל פרוץ והם לקחו את כל מה שאפשר.
ש. מר דמתי בתצהירו אומר שהוא התקשר אלייך ודיבר אתך ואח"כ ניתקת את הטלפון לכמה שעות ולא ענית. עד שבשעות הערב המוקדמות לא היתה להם ברירה אלה להיכנס כי התעלמת מהם.
ת. למה לא הייתה ברירה? אי אפשר היה לחכות, עובדת של 20 שנה.
ש. יש צו של ביהמ"ש למסור מידית. את יודעת מה זה מידית.
ת. אני יודעת מה זה מידית, המידית היא ששלחתי את העובדת שלי."
ובהמשך (שם, עמ' 7 ש' 27 עד עמ' 8 ש' 12):
"ש. אני מבין שבכל הנוגע לציוד האישי בדואר אומרים שלא היה ולא נברא, את שמה את הדגש שבגינו את תובעת 150,000 אלף שקלים, סעיף 45 לתצהירך. משהו מהדברים האלה היה מבוטח.
ת. למה שאני אבטח.
ש. אם את [אוספת] אוסף בולים יקר ערך אז אולי צריך לבטח.
ת. אוסף בולים כזה את כל הנושא של שירות בולאי מכרתי בדואר, הדבר הראשון שבעלי היה עושה הוא היה לוקח בול חדש שהיה יוצא. כדי שלא יפגע הבול זה היו אלבומים גדולים זה אוסף שהוא התחיל אותי כי הבאנו את האלבום לדואר והוא היה בארונות, כל מעטפה וכל בול היה שם. לא היה מבוטח. לא חשבתי על זה.
ש. את מדברת על דברים שיש להם ערך סנטימנטלי לגביהם.
ת. נכון.
ש. אין לך ערך כספי.
ת. הערכה שלי כתבתי בתצהיר. זה לא רק הספר, זה דברים רגשיים שאין להם מחיר. קורות החיים שלי זה ספר מבקרים ששלחו.
ש. עד שחתמת על התצהיר כתב איזה שהוא מכתב לדואר שיכול אולי במסגרת הפינוי נלקחו הדברים תחפשו ותמצאו. לא ראיתי מכתב כזה.
ת. אחרי הפוגרום אני לא מתביישת להגיד שלא יכולתי לראות דלת אדומה, מאז לא נכנסתי לדואר, אני לא אקבל מכתב רשום. אני לא מסוגלת לראות משהו שקשור לדואר. פניתי רק בתביעה."
התובעת מס' 45 לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענתה שלפיה ניטלו מהסוכנות חפצים אישיים. גם העובדת שלה, שהגיעה במהלך הפינוי לא הובאה לעדות. בנוסף, גב' תורג'מן לא העלתה כל טענה בעניין זה בזמן אמת, מה שאינו סביר לאור העובד שלטענתה מדובר בחפצים בעלי ערך גבוה במיוחד. לאור האמור, נדחות טענותיה בהקשר זה.
פרק עשירי:
--- סוף עמוד 285 ---
- סכומים שלא שולמו לתובעים
א. התמורה בגין חודשים בפברואר ומרץ 2006
אין חולק, כי הנתבעת לא שילמה לתובעים את התמורה המגיעה להם בגין שני חודשי ההפעלה האחרונים של הסוכנויות עובר לסגירתן. לעניין זה אני מקבלת את הסכומים המפורטים בטבלה שצורפה כנספח 2 לתצהירו של מר אבי פנקסוביץ', המשמש כאחראי על תחום התשלומים בחברת הדואר, שהנתונים בה מבוססים על דוחות תשלומים לקבלן, שבהם מפורטים סכומי התמורה עבור כל סוכנות וסוכנות.
ב. אי תשלום בגין שירותים שניתנו בסוכנויות ובגין הוצאות שונות
בהליך זה העלו התובעים שלל טענות ביחס לאי תשלום בגין הוצאות שונות אשר הוצאו על ידם ושירותים אשר ניתנו על ידם, ובכלל זאת תשלום בחסר בגין חלוקת דואר; אי תשלום בגין מכירת בולי הכנסה, שליחת מכתבים רשומים, אגרת שילוט, הוצאות ניקיון, ועוד.
המדובר בטענות סתמיות, שנטענו בעלמא ובשיהוי ניכר.
ויובהר. אין חולק, כי מדי חודש בחודשו הוציאה הנתבעת לכל סוכניה מסמך הקרוי "פירוט תשלומי קבלן", שבו מפורטים כל התשלומים בגין מלוא השירותים והמוצרים שניתנו בסוכנות ובגין ההוצאות שחברת הדואר השתתפה בהן. חרף זאת, לא הועלתה על ידי איזה מבין התובעים טענה לתשלום חסר בזמן אמת.
התובעים טוענים, בין היתר, כי בגין חלוקת דברי דואר הם קיבלו תמורה חסרה, אשר אינה משקפת את הפריטים שחולקו בפועל (כך, למשל, טוענת התובעת מס' 4, הגב' אנג'לה אברמוב; התובעת מס' 12, הגב' עמליה גור אריה; התובעת מס' 26, הגב' שרה נחשון; התובעת מס' 39, הגב' רוסה רוטנברג; התובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן והתובעת מס' 45, גב' ורד תורג'מן).
בתצהירו, הבהיר מר אבי פנקסוביץ', כי בעבור חלוקת דברי דואר משלמת חברת הדואר לסוכן בהתאם לספירה הנערכת על ידה בסוכנויות הדואר. מר פנקסוביץ הבהיר, כי בכל מקרה בו חלה עליה בדברי הדואר המחולקים על ידי הסוכנות, רשאי הסוכן לדווח על כך ולבקש ספירה חדשה, כאשר חברת הדואר משלמת לסוכן על פי תוצאות הספירה החדשה, החל מיום הגשת בקשתו לכך. לו היה ממש בטענות התובעים בדבר פער בין חלוקת הדואר בפועל לבין חלוקת הדואר בגינה תוגמלו יש לשער כי סוכנים אלו היו פונים לחברת הדואר בזמן אמת בבקשה לבצע ספירה חדשה. משלא עשו כן, אין להם אלא להלין על עצמם.
לעניין זה מצאתי לנכון להביא להלן את חקירתו הנגדית של מר יהודה גור אריה, בעלה של התובעת מס' 12, המדברים בעד עצמם (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 128 ש' 1-24):
"ש. בסעיף 61 אתה מדבר על חוב לכאורה בעבור חלוקת דברי דואר.
ת. כן.
--- סוף עמוד 286 ---
ש. תאשר לי שבעצם על פי ההסכם התשלום נעשה בהתאם לאיזה שהיא ספירה שנקבעת מראש ועל פי זה משלמים.
ת. כך היה אמור להיעשות.
ש. הנתון הרלבנטי כמו שאתה אומר היו 913 דברי דואר. אתה אומר בפועל חולקו 1348 מכתבים.
ת. נכון.
ש. האם מישהו מכם פנה כשהנתון הזה לטענתכם השתנה לרשות הדואר וביקש לערוך ספירות מחודשות.
ת. כן, נערכו 4 ספירות, כל הספירות נערכו בהוד השרון מאחר והיא הייתה מעבירה אלי דברי דואר, היו מתקשרים אלי טלפונית ומודיעים לי הודעה כזו או אחרת, אף אחת מהתוצאות לא דומה לשנייה. כל הספירות היו מעל 913.
ש. הנתון של 913 מכתבים לא השתנה מעולם כבסיס לחישוב.
ת. הנתון הזה הוא לתקופה מסוימת, אנו חילקנו דואר בשלושה מתקני חלוקה נפרדים, אחד היה אצלנו בסוכנות, אחד בחלק אחר של השכונה קרוב לאזור התעשייה ששירת גם חלק מהשכונה וחלק מאזור התעשייה ואחד במושב עדנים שהוא מושב צמוד. תקופה לא ארוכה לפני כן, נובמבר 2004, מושב עדנים הקים לעצמו מתקן חלוקה חדש, מאחר ואנו סירבנו להגיע אליו בגלל המרחק הגדול שהמתקן החדש הותקן בו חילק שם אדם אחר והתוצאה הייתה שלנו שילמו בניכוי עדנים את אותם 913. ה-913 לא שונה.
ש. אם היו 4 ספירות שלטענתך כולן היו גבוהות, למה לא שונה לך הבסיס.