ת. הגיעה הודעה בנוסח שחלק מהמכתבים מסוג שבנקים שולחים יש לזה כינוי מסוים וחלק אחר זה מסוג אחר. ההודעות נעשו טלפונית, הוד השרון לא המציא לנו שום דבר רשום.
ש. למה לא כתבת להם.
ת. לא עסקנו בכתיבה ורוב העבודה והצרכים נעשו בעל פה טלפונית וזה עבד ברוב המקרים."
ובהמשך (שם, עמ' 129 ש' 3-9):
"ש. אם ראית ואתה מדבר על עשרות אלפי שקלים שלא משולמים לך במשך כל כך הרבה שנים האם פנית בכתב לרשות הדואר וביקשת או לשנות את ההסכם או להפעיל את אותו סעיף שקיים בהסכם.
ת. רוב הקשר היה עם הניה, היא הייתה איש הקשר ברשות הדואר מולנו, פניות נעשו אליה הן בכתב והן בעל פה והן על מחדלים בתגמול.
ש. אני מדבר קונקרטית על מה שאתה תובע בסעיפים 49-60 כתב בכתב לרשות הדואר.
ת. פניתי בעל פה ושוב להניה..".
יצוין, כי בהמשך חקירתו הנגדית הפנה מר גור אריה למכתב מיום 16.11.04 שקיבלה התובעת מס' 12 מרשות הדואר במענה לפנייתה מיום 15.11.04 בנושא חלוקת הדואר במושב עדנים (ת/7). אולם ממכתב זה לא עולה כי התובעת מס' 12 הלינה על פער בין חלוקת הדואר בפועל לבין חלוקת הדואר בגינה תוגמלה, או כי היא דרשה לבצע ספירה חדשה, אלא אך כי התובעת מס' 12 הלינה על עצם חובתה לחלק דואר גם במושב עדנים.
דברים ברוח דומה עולים גם מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 26, הגב' שרה נחשון (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 174 ש' 20-29):
"ש. בין יתר התביעות שלך מהדואר מופיע גם סעיף של חוב נטען בגין חלוקת דברי דואר. סעיף 37 לתצהיר, זאת אומרת התמורה שולמה לך לפי הנתון 1480 מכתבים ביום. איך נקבע הנתון הזה.
--- סוף עמוד 287 ---
ת. לדעתי אני בדואר משנת 93, אני עדיין מחלקת דואר. הם נלחמו שאשאר. הם ספרו בהתחלה ואח"כ לא ספרו, אני באתי בטענה אני מחלקת יותר. יש לי יותר דואר. כל הזמן הישוב גדל לכן דברי הדואר גדלים. אולי בשנת 2000 ספרו שיש 2000. אמרתי להם והם כל הזמן אמרו לי אל תדאגי אנחנו נתגמל אותך.
ש. עוברות השנים לא שלחת מכתב לעניין ספירת חלוקת המכתבים למה לא משלמים לי לפי 2000.
ת. לדעתי אני כן שלחתי. בדואר אין לי זמן לנשום, אני עסוקה מהבוקר עד הערב בעבודה, אני הייתי עבד בדואר. אם הייתי חולה לא הייתי יכולה ללכת לרופא, הם הבטיחו לי ואני אמרתי להם כל הזמן, אני הייתי יותר מדי בסדר, אני האמנתי להם שהם כן יתגמלו אותי."
למותר לציין, כי הסברה זה של התובעת מס' 26, גב' שרה נחשון, איננו משכנע. כאמור, לו היה ממש בטענה בדבר פער בין חלוקת הדואר בפועל לבין חלוקת הדואר בגינה תוגמלה, יש לשער כי התובעת מס' 26 הייתה פונה לרשות הדואר בזמן אמת בבקשה לבצע ספירה חדשה (ראו, בהקשר זה, גם את חקירתה הנגדית של התובעת מס' 45, הגב' ורד תורג'מן, פרוטוקול מיום 21.11.12, עמ' 6 ש' 28 עד עמ' 7 ש' 21).
הדברים שנאמרו לעיל יפים גם לעניין טענת התובעים בדבר אי תשלום בגין מכתבים ודברי דואר רשומים (כך, למשל, טוענים התובע מס' 5, מר גיל אייזן; התובעת מס' 8, גב' חנה בן דוד; התובעת מס' 9, גב' שושנה בראון; התובעת מס' 12, גב' עמליה גור אריה; התובע מס' 15, מר מוניר זבידה; התובע מס' 19, מר בני כהן; התובעת מס' 31, גב' יהודית פלד; התובע מס' 38, מר מאיר רוזנר ז"ל; התובעת מס' 39, גב' רוסה רוטנברג; התובע מס' 40, מר עודד רזיאל; התובעת מס' 41, גב' נאדיה שאיב והתובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן). מר פנקסוביץ' הבהיר בתצהירו, כי גם בגין רכיב זה שילמה חברת הדואר לסוכנים בהתאם לנתונים בדבר כמות המכתבים הרשומים הנשלחים בכל סוכנות, המתקבלים בצורה ממוחשבת ממערכת ניטור הדואר. יש לציין, כי מר פנקסוביץ' הבהיר, כי ממילא תביעותיהם של התובעים ביחס לרכיב זה נסמכות על העדר הבחנה בין דברי דואר אשר התקבלו בסוכנות למשלוח כדברי דואר בודדים לבין דברי דואר המתקבלים למשלוח במרוכז, כאשר התעריפים בעניין זה הינם שונים.
מכל מקום, התובעים לא הציגו כל ראיות לביסוס טענותיהם, ומנגד, הנתבעת ביססה את טענותיה באמצעות תצהירו של מר פנקסוביץ', הכולל התייחסות מפורטת לכל אחת ואחת מטענות התובעים (ראו הטבלה שצורפה כנספח 3 לתצהירו, שבה פירוט טענותיו של כל סוכן וסוכן ולצדה התייחסותו הקונקרטית של מר פנקסוביץ' לטענות אלה). יש לציין, כי בתצהירו הבהיר מר פנקסוביץ', כי בכל מקרה בו לא ביצעה הנתבעת תשלום כלשהו ביחס לתובע זה או אחר, סכום זה הצטבר לסכום התמורה המגיע לאותו תובע בגין שני חודשי הפעלתה האחרונים של הסוכנות. כך, למשל, ביחס לתשלום בגין מכירת בולי הכנסה, הבהיר מר פנקסוביץ', כי אכן חלק מהתובעים לא תוגמלו בגין רכיב זה, כתוצאה מהסכסוך שהתגלע בנושא זה (כמפורט לעיל בחלק העובדתי), ואולם ביחס לתובעים אלה, צורף הסכום המגיע להם בגין מכירת בולי הכנסה לתמורה המגיעה להם בגין שני חודשי העבודה האחרונים.
--- סוף עמוד 288 ---
ג. טענות פרטניות של מקצת התובעים
התובע מס' 2, מר חוסיין אבו חג'ול
התובע מס' 2 טוען, באשר לאירוע השוד שהתרחש בסוכנות ביום 29.5.05, כי ניתנה לו הבטחה ממנכ"ל משרד התקשורת דאז, מר בלשניקוב, כי הסכום שנשדד מהסוכנות לא יקוזז ממשכורתו. חרף זאת, כך נטען, קיזזה חברת הדואר, במהלך החודשים מאי 2005 עד ינואר 2006 סך כולל של 27,000 ₪ מהתמורה (בשישה תשלומים של 4,500 ₪ כל אחד), בגין השוד. לטענתו, בחודש ינואר 2006 השיבה לו חברת הדואר סך של 11,250 ₪ מתוך הניכויים הנ"ל ולפיכך על חברת הדואר להשיב לו סך 15,750 ₪ (ראו סעיף 39 לתצהירו).
במענה לטענות אלה של התובע מס' 2 הוגש תצהירה של הגב' ימית טרוסט, שבמועדים הרלבנטיים לתובענה שימשה כמנהלת מדור סוכנויות של אזור חיפה והצפון, שאליו הייתה מסונפת, בין היתר, סוכנות הדואר של התובע מס' 2.
מתצהירה של הגב' טרוסט עולה, כי מעולם לא ניתנה לה הנחיה למחול לתובע מס' 2 על סכום החוב, וכי ההנחיות שקיבלה בהקשר זה היו לגבות מהתובע סך כולל של 81,000 ₪ וזאת לשיעורין, מתוך סכומי התמורה החודשית המשולמת לתובע מס' 2 בגין השירותים הניתנים בסוכנות (ראו סעיפים 4-5 לתצהירה). הגב' טרוסט הצהירה, כי לאור האמור נוכו מתמורת שירותיו של התובע מס' 2 בכל אחד מהחודשים אוגוסט-דצמבר 2005 סך חודשי של 4,500 ₪ ובסה"כ 22,500 ₪ (סעיף 6 לתצהירה). הגב' טרוסט הצהירה, כי בחודש ינואר 2006, בעקבות בקשתו של התובע מס' 2, הסכימה חברת הדואר להקטין את חובו למחצית הסכום, היינו לסך 40,500 ₪, וכי בהתאם לכך, היא התבקשה לנכות מאותה העת סך חודשי קבוע מופחת של 2,250 ₪ מהתשלומים המגיעים לתובע מס' 2. כך אכן עשתה בחודשים ינואר ופברואר 2006 (ראו סעיפים 7-8 לתצהירה). עוד הצהירה, כי בנוסף ולאור בקשתו האמורה, היא התבקשה להשיב לתובע מס' 2 בחודש ינואר 2006 סכום כולל של 11,250 ₪, המשקף זיכוי רטרואקטיבי עבור חמשת החודשים הקודמים בגובה הפרש הסכומים האמורים. יצוין, כי הגב' טרוסט הצהירה עוד, כי עקב ביטול ההסכם עם התובע מס' 2 הפסיקה חברת הדואר את ניכוי התשלומים על חשבון סכום החוב וכפועל יוצא נוכה משכרו של התובע מס' 2 סך כולל של 15,750 ₪ בלבד, מתוך סכום החוב הכולל, העומד, כאמור, על סך 40,5000 ₪, כך שלתובע מס' 2 נותרת חוב כלפי הנתבעת, בסך 24,750 ₪ (סעיפים 10-12 לתצהירה). הסכום האמור נתבע בגדרי התביעה שכנגד, ולכך אשוב ואתייחס בהמשך.
והוסיפה לעניין זה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 13.6.13, עמ' 263 ש' 25 עד עמ' 264 ש' 32):
"ש. אבו חג'ול – את היית שותפה באיזה שהיא פגישה עם אבו חג'ול בעניין.
ת. כן.
ש. היית בפגישה שהוחלט לקנוס אותו בסך 81,000 ₪.
ת. כן.
ש. מי עוד נכח בפגישה.
ת. מה שאני זוכרת, מנהל המרחב ומאגף ביטחון שחר הכרמלי, אני חושבת.
--- סוף עמוד 289 ---
ש. מי החליט את ההחלטה לקזז את ה-81 אלף ₪.
ת. לאחר האירוע היו המלצות של הביטחון. מאחר והוא פעל בניגוד לנהלים הוחלט לחייב אותו במלוא הסכום, יענקל'ה מנהל המרחב והעביר את זה לאגף התפעול, אנו לא יכולים במרחב להחליט החלטה כזו לבד.
ש. האם אבו חג'ול אמר לכם שזה לא ריאלי לדרוש ממנו לעבוד לפי הנוהל עם כמות האנשים והקצבאות שהוא אמור לשלם ביום אחד.
ת. לא זוכרת.
ש. את זוכרת מה הנוהל שהוא הפר.
ת. לא.
ש. מה הייתה הבעיה.
ת. נוהל החזקת כספים, אבל אני לא זוכרת פרטים.
ש. את יודעת באיזה דרך נגנב הכסף.
ת. לא זוכרת.
ש. את נתת הוראה לאגף כספים כמה לנכות.
ת. כן.
ש. התחלת לומר שהוא פנה במכתבים לכל מיני גורמים, למי הוא פנה.
ת. אלינו למרחב, ליענקל'ה.
ש. מה הוא כתב.
ת. שהוא מבקש להפחית את הסכום שקשה לו. זה היה רוח הדברים.
ש. הוא לא פנה לגורמים נוספים.
ת. לא זוכרת.
ש. איתך הוא דיבר.
ת. כן.
ש. גם ממך הוא ביקש שיפחיתו ממנו.
ת. הוא דיבר איתי אבל הוא ידע שלא אני מחליטה, הוא בדק איתי אם העברנו ליענקל'ה.
ש. מי קיבל את ההחלטה לסייע לו בהפחתת הסכום בחצי.
ת. הרצל בר-מג, אגף התפעול.
ש. מי ביקש ממך לעשות זאת.
ת. אני חושבת יענקל'ה או הרצל. לא זוכרת.
ש. ההודעה נמסרה לך בעל פה או בכתב.
ת. לא זוכרת.
ש. הגיוני בעינייך שהחלטה של ניכוי כספים וצמצומם אחר כך האם החלטה כזו צריכה ליתן בכתב.
ת. אין לי בעיה לקבל הנחיות בעל פה ממנהל המרחב."
התובע מס' 2 עומת עם גרסתה של הגב' ימית טרוסט בחקירתו הנגדית והשיב, כך (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 139 ש' 26 עד עמ' 140 ש' 2):
"ש. שניכו לך את הסכום הזה מהשכר בגלל השוד בטענה שהפרת את הנהלים אתה ניסית לתקוף את זה איך שהוא, לכתוב מכתב וללכת עם זה לבית משפט.
ת. תמיד הייתי מתקשר ליעקב.
ש. נכון שסיכמת עם יעקב שיפחיתו לך את הסכום.
ת. לא הוא היה לוקח כל חודש 4,500 ₪ כל הזמן, אמרתי לו זה לא הגיוני כי דיברתי עם בלשניקוב מנכ"ל משרד התקשורת בירושלים ואמר לי בפירוש כל הכסף מבוטח ואסור שינכו ממני את החוב הזה ואמרתי זאת ליעקב ויעקב אמר שנחזיר לך בהדרגה את הכסף, לאחר כמה חודשים הוא התחיל להחזיר לי את הכסף."
משמדובר בגרסה כנגד גרסה, ונטל ההוכחה בעניין זה רובץ לפתחו של התובע מס' 2, אשר לא הביא כל ראיה לביסוס טענתו כי ניתנה לו הבטחה כאמור – וזאת זולת ההחזר שקיבל בחודש ינואר 2006, לו סיפקה הנתבעת הסבר – נדחית תביעתו של התובע מס' 2 בגין רכיב זה.
--- סוף עמוד 290 ---
התובע מס' 5, מר גיל אייזן
התובע מס' 5 טוען, כי במהלך שנת 2003 קיזזה חברת הדואר מהתמורה המגיעה לו סך 300 ₪, בגין חסרים בכספים שהועברו לגזברות מחוז תל אביב של חברת הדואר, ו"נעלמו" במסגרת מעילת גזבר מחוז תל אביב דאז. על פי הטענה, חברת הדואר קיזזה שלא כדין את הסכום האמור מהתמורה המגיעה לו ועליה להשיב לו את הסכום הנ"ל (ראו סעיף 25 לתצהירו). לטענת התובע מס' 5, וכך גם לטענת התובעים הנוספים שטוענים בעניין זה לקיזוז בגין חסרים, התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, הגיש תביעה נגד חברת הדואר בעניין זה במסגרת ת.ק (ת"א) 3296/06 ובמסגרת פסק דינה של כב' השופטת חנה פלינר, נדרשה הנתבעת להשיב לו את כספו בצירוף פיצוי.
ראשית, יש לציין, כי בניגוד לתובע מס' 5, טוענת התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד, כי היא שלחה מכתב בנוגע לקיזוז הכספים כבר בשנת 2002, כך שלא ברור אפילו מתי הייתה אותה מעילה.
שנית, משסוכנים אחרים בחרו שלא להגיש תביעה, כפי שעשה התובע מס' 40, או לפעול בעניין זה בזמן אמת, ובהעדר כל ראיה על אף שמדובר בטענה שלצורך ביסוסה יש להציג ראיות כבדות משקל, נדחית תביעתו של התובע מס' 5 בגין רכיב זה.
התובעת מס' 8, גב' חנה בן דוד
כאמור, התובע מס' 8 טוענת, אף היא, כי חברת הדואר קיזזה מהתמורה המגיעה לה סך 14,500 ₪, בגין חסרים בכספים שהועברו לגזברות מחוז תל אביב של חברת הדואר, ו"נעלמו" במסגרת מעילת גזבר מחוז תל אביב דאז. על פי הטענה, חברת הדואר קיזזה שלא כדין את הסכום האמור מהתמורה המגיעה לו ועליה להשיב לו את הסכום הנ"ל (סעיף 33 לתצהירה).
כפי שכבר ציינתי, המדובר בטענה שלצורך ביסוסה יש להציג ראיות כבדות משקל. לתמיכה בגרסתה, צרפה התובעת מס' 8 מכתב ששלחה בנושא עוד ביום 15.12.02, שבו היא מבהירה כי אין בכוונתה להבליג על הקיזוז בגין הגירעונות, כי היא מתעדת להתלונן במשטרה בגין כך, וכי היא דורשת את התייחסות רשות הדואר לתלונתה בטרם תעשה כן (ראו נספח 8 ז' לתצהירה). מאחר שלאחר משלוח המכתב האמור לא פעלה התובעת מס' 8 בנדון, דומה כי התשובות שהתקבלו מרשות הדואר הניחו את דעתה, או לכל הפחות היא ויתרה על טענותיה כאמור, שכן המשיכה לעבוד משנת 2002 עד שנת 2006 ללא שנקטה כל פעולה נוספת בעניין. כפי שצוין לעיל, הרי שבניגוד לתובעת מס' 8, הגיש התובע מס' 40, מר עודד רזיאל, תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בגין כספים אלו וזכה. נראה, על כן, שהאחרים או שהגיעו להסדר או שוויתרו על החוב. מכל מקום, מעבר למכתב האמור לא הוצגה כלראיה לתמיכה בטענותיה.
לאור כל האמור, נדחית תביעתה של התובעת מס' 8 בגין רכיב זה.
--- סוף עמוד 291 ---