התובע מס' 11, מר אשר ברעם
התובע מס' 11 טוען, כי למרות שהסוכנות נסגרה על ידי חברת הדואר ביום 19.3.06, הוא נאלץ להמשיך ולהחזיק במושכר עד לחודש אוקטובר 2007, שכן חברת הדואר לא הגיעה לקבל לידיה את הציוד השייך לה, למרות פניות מצדו בעניין זה. כפועל יוצא מכך, כך לטענתו, הוא נאלץ להמשיך ולקיים פוליסת ביטוח תקפה למבנה ולתחולתו. לטענתו, עלות הביטוח עבור התקופה שמיום 1.4.06 ועד ליום 18.10.07 עמדה על סך 510 ₪ לחודש ובסה"כ עבור 19 חודשים הסתכמה בסך 9,690 ₪ (ראו סעיף 32 לתצהירו).
הנתבעת טוענת, מנגד, כי מי שנמנע ממסירת הציוד היה התובע מס' 11 ולא חברת הדואר היא שנמנעה מנטילת הציוד.
בעניין זה נוהל בין הצדדים הליך שהסתיים בהסדר החזרת הציוד. כאמור, במסגרת הסדר זה לא נקבעו קביעות עובדתיות בשאלה מי נמנע מלהחזיר ומי החזיק, וכיו"ב שאלות. על כן נשמרו לצדדים טענותיהם. משכך, היה על התובע מס' 11 להוכיח, במסגרת הליך זה, כי פנה לנתבעת בעניין ופנייתו לא נענתה. כיוון שלא הציג ראיה כאמור, נדחית תביעתו בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע כנגד הנתבעת מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07, אז בוטל הצו על ידי בית המשפט העליון. בחקירתו הנגדית עומת התובע מס' 11 עם האמור והשיב, כך (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 132 ש' 15-25):
"ש. סעיף 32 לתצהירך – אני אומר לך שאתה בסעיף זה [מצהיר שאתה] נאלצת להשאיר את הפוליסה בגלל שהדואר לא הגיע לקבל לידיו את הציוד.
ת. נכון.
ש. אני אומר שגם אם הניה רצתה לבוא היא לא יכלה לבוא כי אתה ביקשת יחד עם סוכנים אחרים ביקשתם מבית המשפט העליון לעכב את הצו של המחוזי כך שהדואר לא יוכל לקחת ציוד.
ת. אני לא יודע על זה. פניתי לסניף ראש העין הם היו צריכים לתאם איתי את קבלת המפתחות. יכול להיות, אני לא יודע. אני לא משפטן ולא יודע מה משמעות הצו.
ש. אתה מבקש שיבואו לקחת את הציוד אתה רואה שלא באים בזמן הזה אתה מיוצג על ידי עורכי דין נגרמו לך הוצאות, אתה מחזיק פוליסה שעולה לך כסף לא ניסית לפנות לעורכי הדין ולברר למה לא באים לקחת את הציוד.
ת. לקיחת הציוד היא לא אקט בפני עצמה אלא היא חלק מסגירת הסוכנות, לא פניתי לעורכי הדין."
התובעת מס' 16, גב' פיבי זעפרני
התובע מס' 16 טוענת, אף היא, כי חברת הדואר קיזזה מהתמורה המגיעה לה סך 1,300 ₪, בגין חסרים בכספים שהועברו לגזברות מחוז תל אביב של חברת הדואר, ו"נעלמו" במסגרת מעילת גזבר מחוז תל אביב דאז.
--- סוף עמוד 292 ---
כאמור, הגם שמדובר בטענה שלצורך ביסוסה יש להציג ראיות כבדות משקל, היא לא נתמכה ולו בבדל ראיה ואף לא בפניה בכתב מזמן אמת ומשכך נדחית תביעתה של התובעת מס' 16 בגין רכיב זה.
התובעת מס' 16 טוענת עוד, כי לאחר ביטול ההסכם עמה נותר כל הציוד, המלאי והכסף בסוכנות, תוך שהנתבעת מסרבת להיענות לבקשתה לפנות אותם. בעקבות האמור, כך נטען, נאלצה התובעת מס' 16 להמשיך ולהחזיק במבנה, על מנת לשמור על הציוד המצוי בו, וזאת מבלי שקיבלה תמורה מהנתבעת בגין כך (ראו סעיף 23 לתצהירה). נטען, כי לאור האמור על הנתבעת לפצות אותך בסך כולל של 75,600 ₪, המשקפים דמי שמירה בסכום של כ- 1,000$ לחודש, לתקופה שתחילתה בחודש מרץ 2006 וסיומה בחודש אוקטובר 2007. נטען, כי בנוסף, על הנתבעת לפצות את התובעת מס' 16 בסך 2,045 ₪, המשקפים את דמי הביטוח שהתובעת מס' 16 שילמה בכל אותה תקופה.
הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובעת מס' 16 הוכחשו על ידי הנתבעת, ובהעדר ראיות לכך שהתובעת מס' 16 פנתה לנתבעת בעניין ופנייתה לא נענתה, נדחית תביעתה של התובעת מס' 16 בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07 וכי מכל מקום, בכל הנוגע לפרמיות הביטוח שבהן נשאה התובעת מס' 16, כלל לא הובהר מה טיבו של אותו ביטוח.
התובע מס' 19, מר בני כהן
התובע מס' 19 טוען, כי הגם שלאחר ביטול הסכם ההתקשרות עמו נטלה הנתבעת את המלאי, הכספים ודברי הדואר שהיו בסוכנות, היא הותירה בסוכנות את הציוד, אשר כלל ארונות, כספות, שולחנות, מדפים, מחשבים וצגים. בכך, כך נטען, כפתה עליו הנתבעת להמשיך ולהחזיק בנכס (ראו סעיף 87 לתצהירו). לאור האמור, כך נטען, על הנתבעת לפצות אותו בגין כל ההוצאות הרלבנטיות להחזקת מבנה הסוכנות החל מיום 1.3.06 ועד למועד מסירת הציוד לחברת הדואר, בחודש אוקטובר 2007. בכלל זאת, כלך נטען, דמי השכירות ששולמו, דמי ניהול, ארנונה וביטוח.
שוב אחזור ואציין, כי הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובע מס' 19 הוכחשו על ידי הנתבעת, ובהעדר ראיות לכך שהתובע מס' 19 פנה אל הנתבעת בעניין ופנייתו לא נענתה, נדחית תביעתו של התובע מס' 19 בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07 וכי מכל מקום, כלל לא הובהר מה טיבו של אותו ביטוח שבו נשא התובע מס' 19, לטענתו.
--- סוף עמוד 293 ---
התובע מס' 21, מר יונתן לוי
התובע מס' 21 טוען, כי הוא הכשיר עובדת מטעמו לעבודה בסוכנות הדואר, וזאת במשך תקופה של כ-4 חודשים לערך, תוך שהוא נושא בשכרה בתקופה האמורה. לגרסתו, עם סיום ההתקשרות פנתה חברת הדואר לעובדת ושידלה אותה לעבוד עבורה. על פי הטענה, בנסיבות אלה על הנתבעת לשלם לו סך של 13,000 ₪ בגין הכשרתה של אותה עובדת (סעיפים 33-36 לתצהירו). מר לוי לא הביא לעדות את אותה סוכנת ואף לא מסר את שמה (ראו סעיף 33 לתצהירו).
המדובר בטענה סתמית, שלא נתמכה ולו בבדל ראיה ועל כן נדחית תביעת התובע מס' 21 בגין רכיב זה.
התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג
התובע מס' 22 טוען, כי חברת הדואר גזלה מהסוכנות שבניהולו לקוח ותיק בשם "ברומקס", אשר נהג להשתמש בשירותי הביול של הסוכנות בסכומים של אלפי ₪ מדי חודש, וכי עליה לפצות אותו בגין האמור בסך 157,055 ₪, המשקפים את הפסד ההכנסה שנגרמה לו, בגין לקוח זה, לשנים 2004-2007 (ראו סעיפים 48-54 לתצהירו).
בעניין זה נחקר התובע מס' 22 והשיב, כך (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 148 ש' 28 עד 150 ש' 8):
"ש. שהיית סוכן הפעלת את הסוכנות דרך חברה.
ת. נכון, ומשכתי מהחברה שכר של 15,000 ₪ שאלו היו ההכנסות מהדואר.
ש. הטבלה שעיינת בה קודם נספח 22/יב לתצהירך – זה דף נייר שאתה הכנת לקראת ההליך הזה.
ת. לא, זה ריכוז של הנהלת חשבונות.
ש. יש דוחות רווח והפסד של החברה.
ת. בוודאי.
ש. איפה הם.
ת. לא חשבתי שאני צריך לצרף אותם לתצהיר.
ש. הטבלה הזו אושרה על ידי רו"ח.
ת. זו טבלת אקסל של סכומים מתוך השורות שאושרו על ידי רו"ח.
ש. זו טבלת אקסל שאתה ערכת.
ת. לא, רואת החשבון שלי.
ש. מי זו רואת החשבון.
ת. אשתי.
ש. מי היה רואה החשבון של החברה.
ת. אשתי.
ש. אתה מדבר בתצהיר על "גניבה" של לקוח בשם ברומקס.
ת. כן.
ש. אתה יכול להראות מסמך על כך שברומקס הכניסה לסוכנות כסף מסוים במועד מסוים וממועד מסוים היא לא הכניסה אותו.
ת. אני יכול להמציא אותו. אין שום בעיה, רואים שיש ירידה בהכנסות בשנים 2004, 2005.
ש. אני לא יכול לדעת מהטבלה הזו.
ת. נכון אבל אני יכול להציג מסמך כמה ברומקס הכניס.
ש. אתה שמעת את מנהל הסניף שאתה טוען שהוא העביר את ברומקס מהסוכנות שלך אליו אתה שמעת אותו עושה זאת.
ת. לא. ברומקס בא אלי וסיפר לי שהציעו לו לעבור לסניף לשלם 30% פחות, שאתן לו את ההנחה אמרתי לו שאני בתור סוכנות אין לי את הסמכות להציע הנחות על בולים וביולים, דיברתי אז עם מנהל סניף בהרצליה, לא זוכר את
--- סוף עמוד 294 ---
שמו, אישר לי שהוא אכן פנה לברומקס והוא לא אישר לי איזה הנחה הוא נתן אבל הוא אישר שברומקס עברו לעבוד ישירות עם הסניף.
ש. אתה לא יודע להגיד לנו אם ברומקס קיבל הנחה או לא קיבל הנחה.
ת. הוא קיבל, שמעתי זאת מברומקס, ומנהל הסניף אישר שהוא נתן הנחה אך לא אמר כמה.
ש. למה אתה לא מוסמך לתת הנחה והדואר כן.
ת. זו המדיניות של הדואר.
ש. ניסית לפנות לדואר באיזה שהוא מכתב ולהתלונן על זה.
ת. כן, התלוננתי במכתב ביום 1.3.06.
ש. אני מדבר על זמן אמת.
ת. לא זוכר אם בזמן אמת כתבתי, אך אין ספק שכתבתי, ביום 1.3 נספח ג'.
ש. ברומקס מופיע במכתב.
ת. לא. אבל היו עוד כמה.
ש. ספגת ירידה ניכרת מהכנסות כפועל יוצא מהלקוח הזה דבר שמתבקש שתעשה זה תתלונן.
ת. זה לא היה עוזר לי.
ש. זו היתה המחשבה שאין מה לעשות.
ת. כן.
ש. פנית לארגון.
ת. לא..".
המדובר, אם כן, בטענה סתמית, שנטענה בעלמא ללא כל תשתית ראייתית מינימאלית, כאשר התובע העיד כי הראיות היו בידיו. אשר על כן, נדחית תביעת התובע מס' 21 בגין רכיב זה.
התובעת מס' 26, גב' שרה נחשון
התובעת מס' 26 טוענת, כי חברת הדואר חייבת לה כספים רבים בגין חישוב מוטעה של דברי הדואר אשר חולקו על ידה, וזאת על פני 6 שנים. על פי הטענה, בגין רכיב זה על הנתבעת לשלם לה סך 46,800 ₪ (סעיפים 36-38 לתצהירה).
המדובר בטענה בעלמא, שלא נתמכה ולו בבדל ראיה. אף לא הוצגה כל טרוניה או דרישה מצד התובעת מס' 26 לנתבעת בעניין זה מזמן אמת, הגם שלגרסתה המדובר בסכומי כסף שנמנעו ממנה במשך לא פחות משש שנים. מנגד, טענה זו נשללה מכל וכל על ידי מר פנקסוביץ' בתצהירו. אשר על כן, נדחית תביעת התובעת מס' 26 בגין רכיב זה.
התובע מס' 28, מר חיים סופר
גם התובע מס' 28 טוען, כי לאחר ביטול ההסכם עמו נותר כל הציוד והמלאי בסוכנות וכי גם לאחר הסכם הפשרה שנחתם מולו, נלקח מהסוכנות רק המלאי, תוך הותרת הציוד בסוכנות (סעיפים 12-13 לתצהירו). בעקבות האמור, כך נטען, נמנע מהתובע מס' 28 להשכיר את המבנה ששימש בשעתו כסוכנות והוא אף נאלץ לשאת דמי הארנונה בגין הנכס. אשר על כן, כך נטען, על הנתבעת לפצות אותו בסך 92,400 ₪ המשקפים את דמי השכירות בגין הנכס בגין 22 חודשים סך 13,200 ₪, המשקפים את דמי הארנונה בגין הנכס בתקופה האמורה (ראו סעיפים 21-22 לתצהירו).
--- סוף עמוד 295 ---
כפי שכבר ציינתי, בעניין זה נוהל בין הצדדים הליך שהסתיים בהסדר הפשרה, הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובע מס' 28 הוכחשו על ידי הנתבעת, נדחית תביעתו בגין רכיב זה. אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07 וכי מכל מקום, כל שצורף לתמיכה בטענה שלפיה התובע מס' 28 נשא בתשלומי הארנונה בגין הנכס הוא עותק ממכתב דרישה לתשלום.
התובע מס' 30, מר דניאל פלד
התובע מס' 30 טוען, כי במהלך חודש יולי 2005 פיצלה חברת הדואר את מבנה הסוכנות לשניים, בכוונה להשכיר את חלקה. חרף זאת, כך נטען, ניכתה חברת הדואר משכרו את מלוא תשלומי הארנונה בגין כל שטח המבנה. סכום זה מסתכם, לשיטתו, בסך 1,580 ₪.
המדובר בטענה בעלמא, שלא נתמכה ולו בבדל ראיה ולפיכך נדחית תביעת התובע מס' 30 בגין רכיב זה.
התובעת מס' 31, גב' יהודית פלד
גם התובעת מס' 31 טוענת, כי לאחר סגירת הסוכנות נותר בה חלק ניכר מהציוד, אשר נלקח ממנה, בסופו של דבר, רק בחודש יוני 2007 (ראו סעיף 13 לתצהירה). לפיכך, כך נטען, על הנתבעת לפצות אותה בגין דמי המפתח שהמשיכה לשלם בגין המבנה, עד לפינויו, וכן בגין מיסי עירייה, אחזקת קו טלפון, תשלומי חשמל, מס מחסן ומים (ראו סעיפים 21-29 לתצהירה).
כפי שכבר ציינתי, בעניין זה נוהל בין הצדדים הליך שהסתיים בהסדר הפשרה, הדברים שנאמרו לעניין הסדר החזרת הציוד, יפים גם למקרה זה. משכך, ומאחר שטענות התובעת מס' 31 הוכחשו על ידי הנתבעת, נדחית תביעתה של התובעת מס' 31 בגין רכיב זה.
אוסיף, למעלה מן הדרוש, כי לנוכח צו עיכוב הביצוע מיום 7.4.06, הרי שהנתבעת ממילא לא הייתה יכולה לקחת את הציוד החל מיום 7.4.06 ועד ליום 9.7.07. בחקירתה הנגדית עומתה התובעת מס' 31 עם הדברים והשיבה, כך (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 170 ש' 29):
"ש. אחת התביעות שלך כאן להשיב לך כל מיני תשלומים ששילמת בגלל שנאלצת לשאת בהוצאות האחזקה של המבנה כי הציוד של הדואר היה עדיין בפנים לטענתך אם הוא נפנה לפני אוקטובר 2007 היו נחסכות הוצאות.
ת. יכולתי להשתמש במקום. יכולתי למכור את המקום. זה היה מקום בדמי מפתח.
ש. מה שקרה שאתם ביקשתם לאחר שביהמ"ש המחוזי נתן החלטה שמורה לכם למסור לדואר את כל הציוד, כולל זה שהיה בסוכנות שלך, ביקשתם מבית המשפט העליון לעכב את ההחלטה, כלומר להשאיר את הציוד אצלכם בסוכנות וביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה שלכם. את זוכרת.