--- סוף עמוד 61 ---
כשהוחלט על הקמת רשות הדואר, בהצגת חוק רשות הדואר בכנסת, הציג שר התקשורת דאז, מר מרדכי ציפורי, נתונים על פעולת הדואר (ד"כ 97 (תשמ"ג) 3169 בעמ' 3170, ישיבה מיום 25.7.1983) וציין, כי נכון לאותו מועד פעלו 91 בתי-דואר, 124 סניפים ו- 384 סוכנויות דואר. היינו, היו יותר סוכנויות דואר מאשר בתי דואר וסניפי דואר. כלומר, סוכני הדואר פעלו במקביל לדואר הממשלתי, כסוכנים עצמאיים שהפעילו סוכנויות דואר, מאז הקמת דואר ישראל.
ביום 1.4.87 החלה לפעול רשות הדואר שהוקמה בחוק רשות הדואר, תשמ"ו-1986. רשות הדואר היא שהעניקה את שירותי הדואר מאותו מועד. על פי המנגנון שקבע סעיף 110 לחוק רשות הדואר, חלק מעובדי המדינה הפכו להיות לעובדי רשות הדואר, אחרים עזבו תוך מיצוי זכויותיהם. היינו, המעבר לרשות הדואר חייב פיטורי ייעול.
לצד זאת, אפשר החוק בסעיף 46 לרשות הדואר לבצע את תפקידיה באמצעות סוכני דואר ומחלקי דואר, וקבע שעליהם לא יחולו יחסי עובד מעביד. חוק רשות הדואר קבע בסעיף 46, שכותרתו: "ביצוע תפקידים באמצעות סוכנים ומחלקים", כי:
"(א) הרשות רשאית לבצע תפקיד מתפקידיה באמצעות סוכני דואר או מחלקי דואר.
(ב) היחסים שבין הרשות ובין סוכני הדואר ומחלקי הדואר לא ייראו, לכל דבר וענין, כיחסי עובד ומעביד."
סעיף 46 (א) לחוק רשות הדואר מאפשר לחברת הדואר להתקשר עם סוכני דואר לביצוע תפקיד מתפקידה, כאשר היחסים בין הצדדים לא יהיו יחסי עובד-מעביד. היינו, חלף הסעיף בפקודה שאפשר הקמת סוכנויות דואר, קבע החוק החדש, כי ניתן ליתן שירותי דואר באמצעות סוכני דואר, והוסיפו אליהם גם את מחלקי הדואר (הדוורים), כשלגבי שתי הקטגוריות נקבע כי לא יראו בכך יחסי עובד מעביד.
מהצעת חוק רשות הדואר, תשמ"ג-1983 עולה, כי מטרות החוק הן מעבר לתחרות, הכולל מיקור חוץ, היינו מסירת עבודה לגורמים שאינם עובדי הרשות. סעיף 46 לחוק רשות הדואר יישם מגמה זו שכן אפשר לרשות הדואר ליתן שירותי דואר באמצעות מחלקי דואר שאינם עובדי הרשות ולהקים סוכנויות דואר באמצעות עצמאים שאינם עובדי הרשות. השר ציפורי, בהציגו את החוק בכנסת (ד"כ 97 (תשמ"ג) 3169 בעמ' 3170, ישיבה מיום 25.7.1983), ציין, כי מטרת החוק היא להקים רשות: "[ש]תהיה עצמאית וגמישה יותר בדרכי ניהולה ותפעולה".
המטרה של שילוב קבלנים כעצמאיים מקום בו עובדים מבצעים את העבודה, דוגמת עובדי התברואה בעיריית תל-אביב-יפו, נועד לפגוע בכוח המיקוח של העובדים, כאשר חלק מהעבודה מתבצעת באמצעות קבלנים, שלא עומדת להם זכות השביתה. כך, כאחד הנימוקים לאפשר לעובדים לשבות, עמד כב' הנשיא ס' אדלר על כך שאחת המטרות של העסקת קבלנים, בעבודה בה מועסקים עובדים היא (עניין עובדי התברואה, פסקה 4 לפסק דינו), כי: "העסקת קבלנים פרטיים פוגעת בכוח המיקוח של הארגון כלפי המעביד."