--- סוף עמוד 338 ---
את הסוכנים להמשיך בשביתה, זאת תוך שיכנועם, כי "כוחם באחדותם". לא זו אף זו, לאחר ביטול ההסכמים, הנחו חברי הועד את הסוכנים שלא להתייצב בסוכנויות, וזאת מחשש שחברת הדואר "תפתה" את אותם סוכנים לחתום על ההסכמים החדשים ולשוב לעבודה. ואם לא די בכך, הרי שגם לאחר שניתנה לסוכנים ההזדמנות לשוב לעבודה ללא תנאי, וזאת במסגרת פגישה שהתקיימה בלשכת מנכ"ל חברת הדואר ביום 6.3.06, לאחר שניתן צו המניעה כנגד הסוכנים, הרי שיו"ר הארגון דחה הצעה זו על הסף, מבלי שהעביר את ההצעה לסוכנים ואפשר לכל אחת ואחד מסוכני הדואר לשקול אותה.
בכך תרם יו"ר הארגון תרומה משמעותית לביצוע ההפרות.
הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו משהוכח, כי התובעים, רובם ככולם, מילאו אחר הוראות הארגון באדיקות וקיבלו את עצותיו של מר בני כהן, ככזה ראה וקדש;
כך, למשל העידה התובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן, עת נשאלה האם מילאה אחר הוראות הארגון, עת הורה על נקיטת עיצומים בקיץ 2005 (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 43 ש' 6-10):
"אני לא זוכרת באופן וודאי מה היה, לא זוכרת בכלל מה היה, אני מניחה שפעלתי כפי שהארגון הנחה... לא זוכרת. אבל אני מניחה שאם זה מה שהארגון הנחה עשיתי כי כך אני עושה בד"כ."
על דברים ברוח דומה העידה התובעת מס' 16, גב' פיבי זעפרני, עת נשאלה האם נהגה למלא אחר הוראות הארגון (פרוטוקול מיום 31.10.12, עמ' 51 ש'2-3):
"הארגון בשבילנו הוא היה מנהל את העניינים עם חב' הדואר, עם משרד התקשורת ועם רשות הדואר.."
וכך גם העיד התובע מס' 30, מר דניאל פלד (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 89 ש' 3-4):
"אני מתפרנס מקהל ומהחלטות הארגון במו"מ עם הדואר. אני אשמע לכל הוראות הארגון אך לא אפגע בקהל הלקוחות שלי. ב- 28.2 כן סגרתי. אני סוגר מאחר וכולם נקראו לדיון..".
על כך גם העידה התובעת מס' 43, הגב' מזל שטרולי, עת נשאלה האם פתחה את הסוכנות ביום 2.3.06 (פרוטוקול מיום 5.11.12, עמ' 98 ש' 6):
"לא פתחתי כי קיבלתי הוראה מהארגון לא לפתוח."
על דברים ברוח דומה העידה התובעת מס' 37, גב' אירנה (תהילה) קצ'נובסקי, עת נשאלה מה עשתה לאחר שקיבלה ביום 28.2.06 מכתב סיום התקשרות (שם, עמ' 99 ש' 1-2):
"..כל דבר דיברתי עם הארגון. התקשרתי ישר לבני ושאלתי אותו מה לעשות. בלי הארגון לא עשיתי שום דבר. בני אמר לי לבוא לכנס חירום ביום 1.3...".
וכך גם העיד התובע מס' 40, מר עודד רזיאל (שם, עמ' 104 ש' 6-7):
--- סוף עמוד 339 ---
"איך שבאו אלי לסוכנות ואמרו לי שבאו לסגור אותי התקשרתי או לבני או ליוני, כנראה זה מה שההיגיון שלי אומר. אמרו לי לא לתת מלאי ולא נתתי. לא נתתי כי לא היה צו שמורה לי לתת".
והתובעת מס' 7, גב' פנינה לביא ביאלה (פרוטוקול מיום 7.11.12, עמ' 108 ש' 17-18):
".. אם אני יודעת שהולכת עם הועד והועד נלחם על אנשים שקיפחו אותם אני הולכת עם הועד כי היום זה הם ומחר זה אני."
כך גם העידה התובעת מס' 4, הגב' אנג'לה אברמוב, עת נשאלה מה היו ההנחיות שקיבלה בכנס (שם, עמ' 117 ש' 9-10):
"לא זוכרת במדויק, אנו היינו בקשר עם הועד, היה בלגן, היה סוג של אנדרלמוסיה. פעלנו לפי ההוראות של הועד."
על דברים ברוח דומה העידה גם התובעת מס' 14, הגב' ריטה הובר (שם, עמ' 118 ש' 4-5):
"ש. האם שאלת אם כדאי להמשיך בעיצומים.
ת. אם יש נציג ועד ואנחנו חלק ממאבק כולם ביחד אז אנו מקבלים תוצאה טובה ביחד."
והתובע מס' 5, מר גיל אייזן (שם, עמ' 119 ש' 31):
".. זה הוראות הארגון והייתי חבר בארגון."
ומר יהודה גור אריה, בעלה של התובעת מס' 12, גב' עמליה גור-אריה (פרוטוקול מיום 12.11.12, עמ' 127 ש' 19):
"הסוכנות הייתה סגורה על פי הוראות הארגון מרגע שפרצה השביתה."
על כך גם העידה התובעת מס' 24, גב' ברוריה מורנו (פרוטוקול מיום 14.11.12, עמ' 141 ש' 20):
"מה שיחליט הארגון אנו נעשה."
על דברים ברוח דומה העיד גם התובע מס' 22, מר גיורא לופטיג, שכאמור, היה אחד מבין שישה הסוכנים שהגישו ביום 2.3.06 בקשה לצוו מניעה זמני כנגד חברת הדואר. בחקירתו הנגדית, עת עומת עם הבקשה מיום 2.3.06 העומדת, על פניה, בניגוד לגרסתו כי לא נקט בעיצומים ביום 28.2.06, אמר את הדברים הבאים (שם, עמ' 145 ש' 16-24):
"ש. אני מבקש להראות לך את הבקשה שהגשת ביום 2.3 לביהמ"ש המחוזי (נספח 35 לתצהיר בר-מג), האם נפגשת עם עו"ד לפני שהלכת לביהמ"ש.
ת. לא חושב ואני לא זוכר.
ש. לא דיברו איתך או אמרו לך שהם הולכים לבית משפט.
ת. כל הקשר היה דרך בני, בני אמר, בני סידר, בני הנחה, בני נתן את ההוראות. אני יכול לומר בביטחון כמעט מלא שלא נפגשנו עם עורך דין, דווחנו שהולכים לביהמ"ש, בני עדכן אותנו בזמן אמת וסמכנו עליו.
ש. אחרי שהבקשה הוגשה לביהמ"ש אתה ביקשת לראות אותה.
ת. לא זוכר. אני סמכתי על הארגון ועל בני." (ההדגשות לעיל ולהלן שלי – מ' א' ג').
--- סוף עמוד 340 ---
ובהמשך (שם, עמ' 146 ש' 4-8)
"ש. מה שלא מסתדר לי כאן גם אחרי הבקשה שהוגשה בשמך לביהמ"ש מוגשים בשמך עוד מסמכים משפטיים ובכולם ללא יוצא מן הכלל הדברים האלה שאמרתי שגם אתה נקטת בצעדים ארגוניים מופיעים גם במסמכים שהוגשו בביהמ"ש העליון, אם אתה יודע שאתה לא עשית את זה איך אתה לא פונה בשלב זה לעורך הדין שמייצג אותך ואמור לו אני לא הייתי שם.
ת. אין לי הסבר. ההסבר היחידי שאני יכול לומר שבני הוביל ומה שהוא אמר לנו לעשות אז עשינו."
כך גם העידה התובעת מס' 33, הגב' שולמית פרלמוטר, עת נשאלה על שום מה מצאה לנכון להשתתף ביום 1.3.06 בכנס של הארגון (שם, עמ' 150 ש' 29-30):
"קודם כל כי הועד החליט על זה ותמכתי בהחלטה זו, אני סומכת על הועד עד היום, כל מה שעושה בני, הוא תמיד בקשר איתנו."
כגודל הסמכות, כך גודל האחריות. לאור האמור, היה על יו"ר הארגון, מר בני כהן, להניח לפתחם של הסוכנים את הצעת מנכ"ל חברת הדואר מיום 6.3.06.
יש לזכור, כי אחת ממטרות הכנס שנערך ביום 1.3.06 הייתה לקבל את הסכמת הסוכנים לצעדים הארגוניים שעליהם הורה הארגון, כפי שהבהירה התובעת מס' 44, גב' סופי תורג'מן, בעדותה (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 45 ש' 22-27):
"ביום של הכנס שהיו כל הסוכנים, הייתה החלטה לא זוכרת טלפונית או שדיברנו בינינו חברי הועד ואמרנו שזו אחריות גדולה כלפי מטה לחמם של כל הסוכנים ולא ניקח החלטות גורליות, מטרת הכנס הייתה לשאול את הסוכנים מה הולכים לעשות. זה היה צריך לעשות משהו שמקובל על כולם, האחריות הציבורית של כולנו לא היה בסדר לקבל החלטה רק על דעת חברי הועד. הרגשנו שיש לנו על הכתפיים פרנסה של 280 סוכנים. הסוכנים בעצם אמרו שאנחנו חייבים להילחם עד הסוף כי לא יכול להיות שהם יעשו בנו כרצונם, להמשיך את המאבק."
היינו, חברי הוועד האחרים פחדו לקחת את הסיכון לגדיעת מטה לחמם של הסוכנים על שכמם, והעבירו לפתחם של הסוכנים את ההחלטה במסגרת הכנס שערכו.
על כן, שעה שהונחה לפתחו של הארגון, ביום 6.3.06, הצעת מנכ"ל חברת הדואר שלפיה כל הסוכנים השובתים יחזרו לעבודה, וזאת למעט שתיים או שלוש סוכנויות שכבר פונו באותה עת, מקל וחומר, כי הארגון נדרש להביא הצעה זו לידיעת הסוכנים כולם. בישיבה זו נכחו רק מר בני כהן (ומר רוזנר ז"ל). שעה שיו"ר הארגון, מר בני כהן, לא העביר הצעה זו לסוכנים, עליו לשאת ולו בחלק מהנזק.
ביחס ליתר חברי הארגון, הם התובע מס' 21 – מר יונתן לוי; התובעת מס' 31 – גב' יהודית פלד; התובע מס' 38 – מר מאיר רוזנר ז"ל והתובעת מס' 44 – גב' סופי תורג'מן, לא מצאתי כי קיימים די ראיות לחיובם בגין עוולה זו באופן אישי, בעיקר לאור העובדה שנעדרו מאותה ישיבה מכרעת ביום 6.3.06.
--- סוף עמוד 341 ---
12.2.2. הנזקים
א. אובדן הכנסה בגין ימי סגירת הסוכנויות של סוכנים שאינם התובעים
כאמור, בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי על התובעים מס' 1, 19, 21, 31, 38 ו-44, אשר הובילו, הנהיגו ויזמו את מסע השיבושים והפגיעות בנתבעת ואשר הנחו, הורו וגרמו לכל אותם 180 סוכנים להפר את ההסכם עם הנתבעת, לפצות אותה בגין אובדן ההכנסה שהייתה צפויה לה לו היו סוכנויות אלה פתוחות באופן רגיל, כקבוע בהסכמי ההתקשרות.
לביסוס הנזקים שנגרמו לה, הן בכלל הן בפרט כתוצאה מסגירת הסוכנויות, הוגש תצהירו של מר צביקה דיאמנט, מנהל תחום הנדסת הייצור בחברת הדואר. הלה הצהיר, כי בגין כלל הימים בהן הושבתו הסוכנויות אשר אינן נמנות על סוכנויותיהם של התובעים, נגרם לחברת הדואר נזק בסך כולל של 1,351,095 ₪.
ואולם, אין חולק כי חברת הדואר לא תבעה אף לא אחד מבין הסוכנים השובתים, אשר שבו לעבודה, בגין הנזקים שנגרמו לה בשל העיצומים שבהם נקטו אותם סוכנים. כיוון שכך, יש לראות בנתבעת כמי שמחלה לאותם סוכנים על הנזקים שהם גרמו ואין היא יכולה, עתה, לתבוע את התובעים מס' 1, 19, 21, 31, 38 ו-44 בגין נזקים אלה.
מכל מקום, חברת הדואר לא הציגה כל נתונים ביחס לסוכנויות אלה, המצביעים על כך שסוכנויות אלה נסגרו כליל מיום 28.2.06 ועד ליום 5.3.06, כפי שעשתה ביחס לסוכנויות התובעים (נספחים 1-2 לתצהירו של מר מטלוב), ומכאן שהנתבעת לא ביססה כלל את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהשבתת הסוכנויות האמורות.
מר דיאמנט עומת עם הדברים בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 20.6.13, עמ' 267 ש' 18-31):
"ש. מועדי פתיחה וסגירה של סוכנויות בדקת בתצהיר של יניב צוברי כך אתה כותב בסעיף 5.2.
ת. נכון.
ש. כשיש לך נתון להסתמך עליו אתה גם מציין וגם מצרף. איפה בסיס הנתונים של פתיחה וסגירה של הסוכנויות שאינם נמנים על התובעים כאן.
ת. אתה מתכוון ל-180 ומשהו אחרים. אתה שואל איפה הנתון הזה קיים בדואר.
ש. אני שואל למה לא צרפת אותו.
ת. החמישה וחצי הימים שהם היו סגורים לגמרי נגרם לנו נזק כספי שכימתי אותו בסכום של 1.3 מיליון ₪. גם לסוכנויות האלה זה נתונים שיניב צוברי אמר לי.
ש. למה אף אחד צרף נתונים שמהם עולה שאכן הסוכנויות היו סגורות בתקופה שאתם טוענים לה.
ת. אני לא הכתובת שיכולה לספק את זה, בוודאות דואר ישראל יודע את זה, כמו שהוא סיפק את ה-44 הוא יכול היה לספק את ה-140 הנוספים.
ש. למיטב ידיעתך יש נתון כזה ואם היה צריך היו מצרפים.
ת. אני נזהר מלהתחייב במשהו שאינו בתחום עיסוקי אך למיטב הבנתי יש."
--- סוף עמוד 342 ---
מכאן, שהנתבעת לא ביססה כלל את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהשבתת הסוכנויות האמורות.
ב. אובדן הכנסה בגין ימי סגירת הסוכנויות על ידי התובעים
ראינו לעיל, כי לנתבעת נגרמו נזקים בדמות אובדן הכנסה בגין סגירת הסוכנויות על ידי התובעים. מאחר שהתובע מס' 19, יו"ר הארגון, מר בני כהן, גרם, באופן פעיל, להפרת ההסכמים על ידי התובעים, יישא יו"ר הארגון בעשרה אחוזים מנזק זה (בסך 7,257.5 ₪), בנוסף לסכום שעליו לשאת בו ככל אחד מהתובעים (בסך 1,484.5 ₪) ובסה"כ בראש נזק זה יישא בסך 8,742 ₪.
ג. פיצוי בגין החלפת 29 סוכנים
ראינו לעיל, כי לנתבעת נגרמו נזקים בגין הצורך בהחלפת 29 סוכנים. מאחר שהתובע מס' 19, יו"ר הארגון, מר בני כהן, גרם, באופן פעיל, להפרת ההסכמים על ידי התובעים, יישא הוא בעשרה אחוזים מנזק זה (בסך 60,649.6 ₪), בנוסף לסכום שעליו לשאת בו ככל אחד מהתובעים (בסך 12,405.6 ₪).
התובע מס' 19, יו"ר הארגון, מר בני כהן, יישא, אם כן, בגין תרומתו להפרת החוזים בידי התובעים בסכום כולל של 67,907.2 ₪.
12.3 התביעה כנגד התובעים מר שם טוב אברביה (התובע מס' 3); גב' חנה בן דוד (התובעת מס' 8); מר אשר ברעם (התובע מס' 11); גב' עמליה גור אריה (התובעת מס' 12) ומר דניאל פלד (התובע 30)
12.3.1. עילות התביעה
הנתבעת טוענת, כי התובעים מס' 3, 8, 11, 12 ו-30 המשיכו להחזיק, שלא כדין, במבנים אשר שימשו את סוכנויות הדואר שהופעלו על ידם לאחר ביטול ההסכמים עמם, הגם שמבנים אלו שייכים לחברת הדואר. על פי הטענה, מבנים אלו הוחזרו לחזקתה של הנתבעת רק לאחר הגשת תביעה לבית משפט זה בבקשה להורות לתובעים אלה להחזיר לה את החזקה במבנים, הציוד והתכולה שהוחזקו על ידם, שבעקבותיה נחתם ביום 11.10.07 הסדר החזרת הציוד. הנתבעת טוענת, כי בינה לבין סוכני הדואר אשר הפעילו סוכנות דואר באמצעות מבנה השייך לה נחתם הסכם לקבלת רשות שימוש בנכס, אשר הסדיר את תנאי קבלת המבנה שישמש לסוכנות. על פי הטענה, בהתאם לסעיף 10(ב) לאותם הסכמים, אשר נחתמו גם עם התובעים הנ"ל, על התובעים הנ"ל לשלם לנתבעת פיצוי מוסכם בסך הקבוע בכל אחד מאותם הסכמים, וזאת בגין כל יום שבו החזיק במבנה שלא כדין.
התובעים, מצדם, מכחישים מכל וכל את טענות הנתבעת;
--- סוף עמוד 343 ---
התובע מס' 3, מר שם טוב אברביה, הצהיר, כי החזקה דה פקטו במבנה הסוכנות הועברה לחברת הדואר עוד ביום 9.3.06, וכי החל ממועד זה חברת הדואר יכולה הייתה לעשות במבנה הסוכנות כל שימוש שתחפוץ (ראו סעיף 15 לתצהירו).
התובעת מס' 8, גב' חנה בן דוד, הצהירה, כי החזקה דה פקטו במבנה נמסרה לחברת הדואר כבר ביום 19.3.06, בעת מסירת המלאי, אז ביקשה גם למסור את מפתחות הסוכנות לנציגי חברת הדואר, הגם שאלו סרבו לקחת אותם. על פי הטענה, החל ממועד זה יכולה הייתה חברת הדואר לעשות במבנה כל שימוש שבה חפצה (ראו סעיף 18 לתצהירה).
התובע מס' 11, מר אשר ברעם, הצהיר, כי החזקה במבנה הסוכנות הועברה לחברת הדואר עוד ביום 20.3.06, וכי החל ממועד זה יכולה הייתה חברת הדואר לעשות במבנה כל שימוש שבו חפצה (ראו סעיף 18 לתצהירו).