מאחר שתשלום המענקים על-ידי בעל-השליטה לא אושר כדין על-ידי החברה, יש לקבוע כי משעה שהובטח להם תשלום אישי מבעל-השליטה כנגד השלמת מהלך החלוקה, פעלו נושאי המשרה במצב של ניגוד עניינים ותוך הפרת חובת האמון שלהם כלפי החברה.
- בשלב הבא יהיה מקום לבחון את הסעד המתאים במקרה כזה – את מי יש לחייב ולמי צריך סכום המענקים להיות מושב. כפי שנראה אני סבורה כי גם בהקשר זה יש להעדיף נכון לשלב הנוכחי את עמדת המבקשת. ככל שהדבר נוגע לנושאי המשרה, יש לקבוע כי המבקשת הוכיחה במידה שדי בה לשלב הנוכחי של הדיון כי יש להורות להם על השבת סכום המענקים לקופת החברה. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקשת גם ביחס לבעלי-השליטה, ולקבוע כי הם חייבים יחד ולחוד עם נושאי המשרה לשלם לחברה את סכום המענקים.
- שאלה נוספת היא השאלה האם החלטת הדירקטוריון שלא להגיש את התביעה בשם החברה, היא החלטה החוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי אם לאו, וכן האם ניתן לקבוע כי המבקשת נהגה בתום-לב בהגשת הבקשה.
כל הנושאים הללו יידונו בפירוט להלן.
תשלום לנושא משרה בחברה על-ידי בעל-השליטה – הכללים
- ככלל מכירים דיני החברות בכוחו של בעל-השליטה לשלוט בחברה. זכות זו נובעת כמובן מכך שבעל-השליטה מחזיק בדרך-כלל בנתח ההחזקה הגדול ביותר של החברה. מכאן – שיש לו בדרך-כלל רוב בקבלת ההחלטות בחברה והוא יכול לשלוט בנעשה בה. שליטתו של בעל-השליטה בחברה היא ברוב המקרים גם יעילה ורצויה – שכן בהיותו בעל האינטרס הגדול ביותר בחברה, סביר להניח שהוא ירצה יותר מכל אחד אחר להשיא את רווחיה. שליטה בחברה אף מקנה לבעל-השליטה את האפשרות לקדם את הרעיונות וה"חזון" שלו, שלעיתים כדי לקדמם הוא רכש שליטה בחברה מלכתחילה, ולא בחר לבזר את השקעותיו ולהקטין את הסיכון הכרוך בהן (ר' Zohar Goshen and Assaf Hamdani, Corporate Control and Idiosyncratic Vision, 125(3) Yale L.J. 560 (2016)).
בפועל, שליטתו של בעל-השליטה באה לידי ביטוי בכך שמוקנה לו רוב באסיפה הכללית שלה, ובכך שהוא יכול למנות לדירקטוריון החברה דירקטורים שיהוו רוב בדירקטוריון החברה.
- יחד עם זאת, האפשרות של בעל-השליטה לשלוט בהחלטות המתקבלות בחברה איננה בלתי מוגבלת. המחוקק הגביל את האפשרות הזו ככל שהדבר נוגע לעסקאות שלבעל-השליטה יש בהן ענין אישי – קרי עסקאות שהזיקה שלו לגביהן היא שונה באופן משמעותי מזיקתם של יתר בעלי-המניות. מדובר כמובן קודם כל בעסקאות בהן בעל-השליטה הוא צד לעסקה עם החברה – שאז ניגוד העניינים שלו הוא "חזיתי" וברור. יחד עם זאת, האינטרס של בעל-השליטה עשוי להיות שונה מזה של בעלי-המניות האחרים גם בעסקאות ועניינים אחרים שאינם עסקאות בהן נמצא בעל-השליטה משני עברי המשא ומתן – כפי שעולה גם מההלכה הפסוקה (ר' ע"א 7735/14 אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ (28.12.2016), פס' 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית (להלן: "ענין ורדניקוב") ; ת"צ (ת"א) 7477-10-11 דב גולדשטיין נ' פינרוס אחזקות בע"מ (18.3.2013), פס' 45-43 (להלן: "עניין פינרוס")).