"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות"
- לכלל הבסיסי הנ"ל, לפיו ישנה חציצה בין האישיות המשפטית של החברה לבין האישיות המשפטית של בעלי מניותיה, יש חריגים.
סעיף 6 (א) לחוק החברות, כפי שתוקן ונכנס לתוקפו בתאריך 7.3.05 (תיקון מס' 3) קובע:
(1) "בית המשפט רשאי לייחס חוב של החברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים חריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192-ו- 193 ובשים לב ליכולת של החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות לקיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית המשפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג) בית המשפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
(ד) בסעיף זה ובסעיף 7, "בית המשפט"- בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".
- השופט ריבלין בע"א 2223/99 ויטלי קריספי נגד ח' אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116 עמ' 132, קבע את הדברים הבאים:
"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה כגוף מאוגד (ראו, היום, סעיף 4 לחוק החברות. ראו גם רע"א 46/94 אברמוב נגד הממונה על מרשם המקרקעין). לפיכך על דרך הכלל קם חוצץ בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי מניותיה. לעקרון בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי מניותיה נלווה תכופות עיקרון נוסף- עקרון הגבלת האחריות. על פי עיקרון זה, אין בעלי המניות חבים בחובות החברה מעבר לסכום שהשקיעו בה.