דיון והכרעה
- עיינתי היטב בכתבי הטענות ונספחיהם, בחומר הרלבנטי הקיים בתיק ביהמ"ש, ובסיכומי טענות הצדדים, ונחה דעתי לדחות את התביעה.
- עיון בשיקים נשוא התביעה מעלה כי הם נמשכו ע"י הובלות האחים לפקודת סילון אביבים. אין חולק כי השיקים הנ"ל נחתמו בחתימה + חותמת הובלות האחים כנדרש, והינם שיקים סחירים, תקינים לפי מראם, הניתנים להסבה לצדדי ג'. אין מחלוקת כנה כי השיקים הוסבו לתובעת ע"י סילון אביבים במסגרת עסקאות ניכיון שיקים. הצדדים חלוקים באלו נסיבות הגיעו השיקים לידי סילון אביבים (האם השיקים נמסרו לסילון אביבים במסגרת התחשבנות שוטפת או שמא השיקים נטלו שלא כדין (בעורמה/תוך הטעיית מזכירת הובלות האחים ע"י מנהל סילון אביבים, כטענת הנתבע). פלוגתא זו הוכרעה ע"י כב' הרשמת הבכירה ודאד בפסק דינה מיום 3.3.16 (ומהווה מעשה בית דין בעניינו, באופן המונע כעת מהנתבע להעלות שוב להכרעה במסגרת ההליך שפניי את שאלת עצם קיומו של החוב כלפי התובעת בגין שלושת השיקים שחוללו ע"י הובלות האחים), עת נקבע כי הוכח בפני ביהמ"ש שהתובעת נטלה את השיקים של הובלות האחים מסילון אביבים (הכוונה לשיקים מס' 964 ו- 866) לפני מועד פירעונם, בתמורה ובתום לב כשהשיקים נראים תקינים ואף וידאה את תקינותם מול מנהל הובלות האחים (הנתבע), כאשר מנגד לא עלה בידי הובלות האחים להוכיח את מעשה הגניבה הנטען או כישלון התמורה. פועל יוצא מהאמור, התקבלה התביעה במלואה וניתנה הוראה בדבר חידוש הליכי ההוצל"פ נגד הובלות האחים בשני תיקי ההוצל"פ הנ"ל. איני מקבל את טענת הנתבע (סעיף 41 לסיכומיו) לפיה אין בסיס משפטי לטענת התובעת בדבר קיומו של מעשה בית דין מכוחו של פסק הדין הנ"ל. מבחינה מהותית הצדדים זהים, התשתית העובדתית זהה, והחוב הנטען הינו אותו חוב. אומנם קיים שוני בין ההליך דנן לבין ההליך שהתנהל בפני כב' הרשמת הבכירה ודאד לעניין זהות העילות (עילה שטרית לעומת עילה של הרמת מסך), אולם ישנן פלוגתאות משותפות בשני ההליכים, המקימות השתק פלוגתא כאמור.
- כאן המקום לציין כי למרות ששיק מס' 936 לא הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ע"י התובעת טרם מתן פסק הדין הנ"ל, עצם קיומו של החוב בגינו של הובלות האחים כלפי התובעת (במובחן מהנתבע) אף הוא אינו שנוי במחלוקת. ראו: ס' 42 ז' לסיכומי התובעת לפיו השיק השלישי (936) שזור בגרסת הנתבע כמקשה אחת עם שני השיקים המוקדמים בזמן- גרסה אשר נדחתה באופן מלא בפסק הדין הנ"ל. בנוסף, התובעת פתחה תיק הוצל"פ מס' 08-68703-16 לביצוע שיק מס' 936, בסמוך לאחר מועד מתן פסק הדין, נמסרה אזהרה ביום 5/7/16, ולא הוגשה התנגדות ע"י הובלות האחים כך שהחוב הינו חלוט.
- עולה מהאמור, אפוא, כי המחלוקת האמתית בין הצדדים הינה: האם בנסיבות העניין יש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות של הובלות האחים ולחייב את הנתבע (כבעליה ומנהלה) באופן אישי במלוא חוב השיקים הנ"ל? אוסיף ואציין כי התובעת אומנם ציינה בכתב תביעתה עילות נוספות המצדיקות, לטענתה חיוב הנתבע באופן אישי בסכום השיקים כגון חוסר תום לב במו"מ ו/או בביצוע חוזה, חיוב מכוח דיני נזיקין, ועשיית עושר ולא במשפט, אולם לא מצאתי לדון בהם מאחר ולא הונחה בפניי תשתית עובדתית ו/או ראייתית מספקת שיש בה כדי לאפשר דיון מהותי בעילות הנ"ל.
- בטרם אסקור את התשתית הראייתית שהובאה ביחס לטענה הנ"ל, אציג בקצרה את החקיקה והפסיקה הרלבנטית וכן את השיקולים המנחים במקרה של טענה להרמת מסך.
- סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות לפיו: