תק (י-ם) 3493-12-16 שמעון חיים נ' קל – אוטו שירותי מימון 1998 בע"מ

לפני תביעה בסך 10,000 ₪ שעניינה אי גילוי תקלות ברכב טרם החכרתו לתובע, טרטורי התובע ועוגמת נפש שנגרמה לו.

טענות הצדדים בקצרה

1. התובע טוען כי ביום 30.10.16 חכר מהנתבעת 1 רכב מסוג פולקסווגן ג'טה שנת 2013, בעלות של 62,000 ₪ (להלן: "הרכב").
2. טרם ביצוע העסקה, בשלבי המשא ומתן, הציג בפניו נציג הנתבעת 1 טופס בדיקה שנערך לרכב ביום 6.9.16 ע"י הנתבעת 2 (נספח א' לתביעה). בדיעבד התברר לתובע כי הנתבעת 2 קשורה לנתבעת 1 והינה אחת מחברות הבנות שלה.
3. התובע טוען, כי הנציג הבהיר לו שהרכב הושבח וכי כל התקלות המצוינות בטופס הבדיקה תוקנו. כמו כן הוחלפו 2 צמיגים קדמיים בצמיגים חדשים.
4. הרכב נמסר לתובע ביום 31.10.16. ביום 8.11.16, ימים ספורים לאחר קבלת הרכב, "נתקע" הרכב. התובע פנה אל הנתבעת וזו הפנתה אותו, לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידו, למוסך "המכונית" בירושלים. במוסך אותרה תקלה במצמדי המכונית ואלה הוחלפו ללא עלות. כמו כן מצא המוסך, כי קיים שבר בכונס האוויר המחובר לצינור היניקה (נספח ג' לתביעה). שבר זה, כמו גם הבעיה במצמדים לא גולו במסגרת טופס הבדיקה שהציגה הנתבעת 1 לתובע.
5. התובע טוען, כי מנהל מוסך "המכונית" טען שתקלות אלו היו צריכות להתגלות בבדיקת הרכב שבוצעה על ידי הנתבעת 2. הרכב הושאר במוסך יומיים לצורך התיקון של מצמדי הרכב בלבד.
6. מוסך המכונית לא תיקן את השבר בכונס האוויר. התובע פנה לנתבעת ונענה כי רכיב זה אינו נמצא תחת אחריות. התובע נדרש לפנות שוב ושוב לנתבעת, תוך שהוא מתאר בתביעתו את כל אותם עובדים עימם שוחח (דוד מימוני מנהל סניף רוממה, עירית נציגת שירות, דורון זקס מנהל תפעול ומורן זאבי, יועץ משפטי של החברה). בסופו של יום ולאחר הפניות המרובות נאותה הנתבעת לתקן את השבר ולצורך כך הודיעה לתובע כי עליו להגיע למוסך בחולון. התובע בלית ברירה הסכים, אך ביקש כי החלק יוזמן מראש כדי שלא יאלץ להפסיד ימי עבודה.
7. הבדיקה במוסך ניוטון בחולון נקבעה ליום 16.11.16. בין לבין החל לרדת גשם בירושלים והתובע גילה, כי המגבים אינם פועלים. שוב יצר התובע קשר עם הנתבעת ולאחר פניות חוזרות ונשנות הופנה למוסך "עלית לוי" בירושלים. שם נמסר כי מנוע המגבים אינו תקין ויש להחליפו. גם תקלה זו לדברי התובע אינה מופיעה בטופס הבדיקה.
8. התובע טוען, כי נציג המוסך הבהיר לו שגם תקלה זו היתה אמורה להופיע בטופס הבדיקה. המוסך לא יכול היה לתקן את המנוע של המגבים ללא אישור הנתבעת ונמסר לתובע כי ייצרו עימו קשר.
9. לנוכח התקלות המרובות שלא הופיעו בטופס הבדיקה, חשש התובע כי הבדיקה שבוצעה אינה אמינה, ולכן לקח את הרכב לבדיקה פרטית במוסך דינמומטר. בטופס הבדיקה מיום 15.11.16 הופיעו לטענת התובע אותן תקלות שהופיעו במועד חכירת הרכב ואשר הובטח לו כי סודרו, וכן הופיעו תקלות נוספות. מטופס הבדיקה בדינמומטר עולה כי "חסר כונס אוויר לפילטר אוויר"; הצמיגים האחוריים יבשים; קיים רעש מיסבי גלגלים (נספח ד' לכתב התביעה).
10. התובע טוען כי הוא חש שרימו אותו וכי טופס הבדיקה שהוצג לו על ידי הנתבעת 1, אינו אמין.
11. התובע פנה למנהל סניף רוממה לקבלת הסבר בדבר הפערים בין הבדיקות. כמו כן טען התובע כי הפסיד ימי עבודה רבים והיו לו הוצאות. הנתבעת במענה, טענה כי הוא "סחטן". התובע פנה לדרגים גבוהים יותר אשר גם הם לטענתו זילזלו בו.
12. התובע הגיע ביום 16.11.16 למוסך בחולון לצורך תיקון השבר בכונס האויר. למרות בקשת התובע, החלק לא נמצא במוסך ולא הוזמן מראש.
13. התובע החל בסבב טלפונים ויצר קשר עם היועץ המשפטי, עו"ד זאבי. עו"ד זאבי אישר כי יחליפו לתובע צמיגים אחוריים, ולטענת התובע החליפו צמיגים לצמיגים משומשים ולא חדשים. התובע טוען כי בילה יום שלם במוסך עד שהוסכם להחליף צמיגים וכן נאלץ לשוב למוסך ביום למחרת, בהינתן כי החלק שהיה צריך להחליף היה חסר.
14. לנוכח ההתנהלות של הנתבעת 1 והתקלות, פנה התובע בעמוד הפייסבוק האישי למר שמוליק קליין מבעלי הנתבעת 1. התובע הסביר, כי הוא נכה ודרש לקבל פיצוי עבור הטרטור ועוגמת הנפש שנגרמה לו.
15. במענה נמסר לו כי היועץ המשפטי של החברה ישוב אליו. ביום 20.11.16 יצר עו"ד זאבי קשר עם התובע, וטען כי חלק מהתקלות תוקנו לפנים משורת הדין וכן ניתנו לתובע שני צמיגים כפיצוי וכן הוא מוכן לתת לתובע טיפול "עשרת אלפים" הכולל החלפת שמן ומסנן אוויר בלבד בחינם. הנתבעת 1 שלחה לתובע כתב ויתור לחתימתו (נספח ז' לתביעה).
16. התובע סירב לחתום על כתב ויתור זה ואף ציין, כי על פי הסכם החכירה מחוייבת הנתבעת בביצוע טיפול "עשרת אלפים" ללא עלות.
17. הנתבעות טוענות מנגד, כי טופס הבדיקה במוסך דינמומטר זהה, הלכה למעשה, לטופס הבדיקה שניתן מטעם הנתבעת 2. כמו כן חזרה הנתבעת והבהירה כי בשל העובדה שמדובר בעסקת חכירה (ליסינג) אין היא מחוייבת בגילוי נאות.
18. הנתבעות טוענות כי הצמיגים הקדמיים כמו גם השבר בכונס הוחלפו לפנים משורת הדין, שכן תיקון התקלות שנמסר לתובע כי בוצעו טרם הרכישה, לא כלל החלפת צמיגים.
19. לגבי התקלות במצמדי הרכב הנתבעות טוענות כי לא ניתן היה לראות תקלה זו בבדיקה מיום 8.9.16 ובכל מקרה תקלה זו טופלה על ידה. כך נטען גם לגבי השבר בכונס האוויר ובמנוע המגבים (נספחים ה-ז לכתב ההגנה).
20. כמו כן הנתבעות טוענות כי הוחלפו באופן מהיר שני צמיגים אחוריים משומשים אך תקינים בשווי של 700 ₪ כל אחד. זאת במקום שהתובע יקבל צמיגים סטנדרטיים בשווי 200 ₪ כל אחד. היועץ המשפטי של הנתבעת אף צירף תצהיר לצורך הבהרת נושא כתב הויתור.
21. בפועל, התובע סירב לחתום על כתב הויתור.
22. הנתבעת 1 אינה מתנערת מאחריותה, אך מדגישה כי התובע יכול היה לקחת את הרכב לבדיקה מטעמו ובהתאם לחוזה החכירה הוא מצהיר כי מצא את הרכב מתאים לצרכיו ומטרותיו. הנתבעת מוסיפה כי בכל מקרה טיפלה בתקלות במסגרת האחריות ואף נתנה לתובע הנחה של 26.7% בעת ביצוע עסקת הליסינג. לנוכח האמור יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה                                         

23. לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות רבה, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה בחלקה.
24. על עסקת חכירת רכב כמו גם על עסקת מכירת רכב חל סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח – 2008, המטיל על המוכר / המחכיר חובת גילוי בנוגע למצבו של הרכב.
25. מקורות נוספים להטלת חובת גילוי על הנתבעת, הינם חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה מכוח הוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 וסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.
26. אינני מקבלת את טענת הנתבעת, כי בהינתן שמדובר בעסקת חכירה, להבדיל ממכר, לא קיימת חובת גילוי. עסקת ליסינג של רכב, במסגרתה משולמים עשרות אלפי שקלים למחכיר, דומה במהותה לעסקת רכש ואין שום סיבה או תכלית לבצע הפרדה מלאכותית בין העסקאות.
27. במקרה הנדון אין חולק, כי הרכב אשר נחזה בהתאם לבדיקת הנתבעת 2 להיות תקין, בפרט כאשר הובהר שהליקויים במפורטים בטופס הבדיקה תוקנו, "נתקע" או החל לגמגם בנסיעתו, כשבוע לאחר קבלתו מהנתבעת 1.
28. התברר כי יש להחליף לרכב מצמדים; כונס אוויר; מנוע מגבים ואף צמיגים אחוריים שלא הוחלפו במועד קבלת הרכב, להבדיל מהצמיגים הקדמיים שהוחלפו.
29. הנתבעת טוענת, כי לא ניתן היה לגלות ליקויים אלו בבדיקת הרכב. אינני מקבלת טענה זו, שכן זו לא הוכחה. על הנתבעת היה להביא ראיות לכך שתקלות מסוג אלו שהתרחשו, לא ניתן לגלות בבדיקת רכב שנעשית בעת מכירת הרכב.
30. הנתבעת טוענת כי היא תיקנה בסופו של דבר את כל הליקויים, ואף החליפה צמיגים אחוריים. אכן, אין מחלוקת כי הליקויים תוקנו. אך זאת, לאחר מאמצים כבירים ובקשות מצד בנו של התובע. התביעה אינה עוסקת בתיקון ליקויים אלו, כי אם בטרטור ועוגמת הנפש שהנתבעות גרמו לתובע.
31. בעניין זה אציין, כי התביעה מנוסחת כך שהתובע הוא זה אשר ניהל את ההליכים מול הנתבעת 1, לרבות המשא ומתן וכן התיקונים. בפועל, במהלך העדות התברר כי בנו של התובע הוא זה אשר פעל מול הנתבעת 1 ולא התובע, שהינו נכה 90% ולא יכול היה להתנהל מול הנתבעת.
32. עוד אציין, כי הוכח להנחת דעתי, שאכן התובע ובנו טורטרו לצורך תיקון הפגמים, שאם לא כן, לא היו צריכים לפנות לגורמים רבים כל כך לצורך ביצוע התיקונים.
33. טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת, הינה כי החלפת הצמיגים האחוריים ביחד עם מתן טיפול "עשרת אלפים" סטנדרטי חינם לתובע, היוותה פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה, ועל התובע היה לחתום על כתב הויתור שנשלח אליו, ביום למחרת החלפת הצמיגים. הנתבעת טוענת, כי בשל העובדה שהצמיגים הוחלפו בערב, כתב הויתור נשלח ביום למחרת לחתימת התובע, אשר בחוסר תום לב סירב לחתום עליו (עמ' 7 שורות 8-13).
34. מדובר בגרסה מול גרסה. בנו של התובע טוען מחד, כי החלפת הצמיגים לא הותנתה בחתימה על כתב ויתור וכי "טיפול עשרת אלפים" אמור להינתן בכל מקרה על ידי הנתבעת בהתאם להסכם (עמ' 6 שורות 8-12). מאידך, הנתבעת טוענת, כי פיצוי זה אמור היה לסיים את המחלוקות.
35. בהינתן שתי גרסאות שונות אלו, אין לי אלא לפנות להגיונם של הדברים. קשה להאמין שחברה מסחרית מיומנת ומקצועית, אשר היועץ המשפטי שלה מעורב באירוע, תיתן ללקוח שיפורים כגון החלפת צמיגים בתמורה לחתימה על כתב ויתור, אך לא תתנה האחד בשני. כלומר, לא תחתים על כתב ויתור במקביל להחלפת הצמיגים.
36. היועץ המשפטי של הנתבעת הסביר זאת בעדותו, בכך שהחלפת הצמיגים בוצעה בערב ולכן כתב הויתור נשלח ביום למחרת. אלא שבחינת התאריכים מעלה כי החלפת הצמיגים בוצעה ביום 16.11.16 ואילו על כתב הויתור נכתב התאריך 29.11.16. עובדה זו מחזקת את המסקנה, כי ההחלטה להחתים את הלקוח, התובע, על כתב ויתור נולדה מספר ימים לאחר החלפת הצמיגים והחלפתם לא הותנתה בחתימה עליו. הנתבעת כנראה סברה כי החלפת הצמיגים תספק את הלקוח וביצעה זאת ביום בו תוקן השבר בכונס האוויר, בדיעבד הסתבר שלא כך הוא והלקוח, התובע, ממשיך לדרוש פיצוי. זו הסיבה מדוע נשלח אל התובע כתב הויתור.
37. הנתבעת הקלה ראש בטענות התובע ובנו בנוגע לטרטורים שעברו ועוגמת הנפש, בכך שהבהירה כי בסופו של דבר הכל תוקן והיא רואה בתביעה כתביעת "סחטנות".
38. איני רואה עין בעין עם הנתבעת בעניין זה. אכן הליקויים תוקנו, אך לא היתה סיבה הגיונית לכך, ששבוע לאחר קבלת הרכב, התובע ובנו יאלצו להגיע למוסכים שונים ולהטרטר, כמו גם להותיר את הרכב במוסכים למשך ימים. בשים לב, כי התובע נשלח ל – 3 מוסכים שונים בפרק זמן של מספר ימים, כאשר אחד מהם נמצא בעיר חולון, בעוד התובע ובנו מתגוררים בירושלים.
39. התנהלות זו לא היתה תקינה. לא נעלמה מעיני העובדה כי לתובע הוחלפו צמיגים אחוריים, אלא שמטופס הבדיקה של הנתבעת 2, עולה כי צמיגים אלו לא היו תקינים מלכתחילה. זאת ועוד, עו"ד זאבי מודה כי היה עליהם להחליף לתובע צמיגים אחוריים, אלא שבמצב דברים רגיל, הצמיגים שהיו מוחלפים היו בעלות של 200 ₪ לצמיג ולא 700 ₪.
40. התובע תבע מספר ראשי נזק – אובדן ימי עבודה – 2000 ₪; הוצאות ונסיעות – 600 ₪; עלות הבדיקה הנוספת במוסך דינמומטר – 425 ₪ ועוגמת נפש בסך – 6,975 ₪.
41. לא ניתן לפסוק לתובע בגין אובדן ימי עבודה וכן הוצאות, בהינתן כי התובע לא הוציא הוצאות אלו ולא הפסיד ימי עבודה. הוצאות אלו הוצאו או נגרמו לבנו, שאינו תובע במסגרת ההליך הנדון.
42. נוכח האמור, אני פוסקת לתובע סך של 425 ₪ בגין עלות הבדיקה במוסך דינמומטר, עלות שהוצגה בגינה קבלה. כמו כן אני פוסקת לתובע סך של 2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בהינתן העובדה שהרכב הושבת למשך מספר ימים והיה במוסך וכן לנוכח העובדה כי נאלץ להכניס את רכבו למוסכים שונים בסמוך לחכירת הרכב מהנתבעת. כמו כן, טופס הגילוי מטעם הנתבעת לא היה מלא.
43. איני סבורה כי הנתבעת פעלה במקרה הנדון במזיד כאשר לא גילתה אודות הפגמים הקיימים, יכול ומדובר היה ברשלנות של מי שבדק ובחן את הרכב, אלא שלרשלנות זו יש מחיר. אני פוסקת לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪. בסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,025 ₪. תשלום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יצבור הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,  י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

עדי בר טל