סעש (ת"א) 4619-10-14 אלאמטרו בוגלה נ' אותנטי ש.מ. בע"מ

פסק דין

התובעת פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון. הנתבעת חזרה בה מהפיטורים, אולם התובעת סירבה לשוב לעבודה. האם זכאית התובעת לסעדים על פי חוק עבודת נשים – זוהי השאלה העומדת להכרעתנו.        

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. הנתבעת היא רשת חנויות בגדים הפרושה בכל הארץ.
2. התובעת עבדה כמוכרת בחנות ולאחר מכן כמוכרת וכמנהלת.
3. התובעת השתכרה 25 ₪ לשעה ועבדה בחלקיות משרה.
4. ביום 1.7.13 התובעת החלה את עבודתה בנתבעת וסיימה לעבוד בחודש 8/2014.
5. ביום 17.8.14 ביקשה התובעת העלאה בשכרה וכן ביקשה לקבל את דמי ההבראה. מנהלת הנתבעת השיבה לתובעת כי ככל הנראה לא תמשיך איתם. בערב התקשר בעלה של מנהלת הנתבעת והודיע לתובעת שהיא מפוטרת וניתנת לה הודעה מוקדמת עד לסוף החודש.
6. התובעת הודיעה לנתבעת כי היא בהריון.
7. ביום 22.8.14 התקשרה מנהלת הנתבעת לתובעת והודיעה לה על פיטוריה בסוף החודש. מנהלת הנתבעת הבטיחה לתובעת כי תציין במכתב הפיטורים שידוע לה שהתובעת בהריון.
8. התובעת עבדה עד ליום 31.8.14.

10. ביום 1.9.14 נמסר לתובעת מכתב פיטורים (נספח ב' לכתב התביעה):

              "הגב' אלמטרו בוגלה עבדה ברשת אותנטי סניף רחובות החל מתאריך 1/7/13 ועד 31/8/14. הנ"ל קיבלה הודעה מראש על הפסקת עבודתה כנידרש בחוק.

אנו מאחלים לה הצלחה בהמשך הדרך."

11. ביום 2.9.14 נשלח אל התובעת מכתב נוסף (נספח ג' לכתב התביעה).

"...על אף מכתב הפיטורין שקבלת מאיתנו לגבי הפסקת עבודתך כמנהלת סניף "אותנטי" רחובות, ולמרות חוסר שביעות רצוננו המתמשך מתפקודך כמנהלת הסניף, החלטנו כמחווה אנושית, ולאור המידע על הריונך (שהגיע אלינו, יש לציין, לאחר הודעת הפיטורין) לתת לך הזדמנות נוספת ולחזור להעסיקך כמוכרת..."

כמו כן צוינו במכתב זה הערות לגבי תפקודה של התובעת.

12. התובעת לא שבה לעבודה.

טענות התובעת:

1. התובעת פוטרה בשל הריונה.
2. התובעת ביצעה עבודתה בנאמנות.
3. הנתבעת ידעה אודות הריונה של התובעת כיוון שהתובעת סבלה מתופעות לוואי של ההריון.
4. לתובעת לא נערך שימוע בטרם פיטוריה.
5. התובעת לא רצתה לחוות את ההשפלה הכרוכה בחזרתה לעבודה בחנות כמוכרת לאחר שתפקיד מנהלת החנות נלקח ממנה.
6. הנתבעת לא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים על מנת לקבל היתר לפיטוריה.
7. התובעת עותרת לפיצוי בגין הפסד שכר מיום הפיטורים ועד הלידה (16,082 ₪), פיצוי בגין אובדן דמי לידה (10,234 ₪), פיצוי בגין הפסד שכר בתקופה המוגנת (8,772 ₪), פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חוק עבודת נשים (52,632 ₪), פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (50,000 ₪), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (17,544 ₪), פיצויי פיטורים עד תום התקופה המוגנת (6,335 ₪), דמי הבראה עד תום התקופה המוגנת (942 ₪), פדיון חופשה (1,800 ₪), דמי חגים (1,350 ₪) ושכר עבודה בגין יום העבודה האחרון (150 ₪).

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת חזרה בה מהודעת הפיטורים לאחר יומיים בלבד.
2. התובעת התפטרה. התובעת החליטה שלא לשוב לעבודה.
3. הנתבעת לא היתה שבעת רצון מעבודת התובעת אולם נמנעה מלפטרה לאחר שנודע לה על ההריון.
4. מנהלת הנתבעת קיימה עם התובעת מספר שיחות שימוע.
5. הנתבעת לא היתה שבעת רצון מהירידה הדרסטית במכירות החנות.
6. ביום 10.5.14 ניהלה מנהלת הנתבעת שיחה יחד עם עובדי החנות ומנהלת הרשת והביעה חוסר שביעות רצון מניהול הסניף ברחובות.
7. ביום 1.6.14 זומנה התובעת לשיחת שימוע לפני פיטורים בשל תפקודה.
8. התובעת שוחחה בטלפון הנייד במהלך העבודה באופן מוגזם ונמנעה מלתת שירות ללקוחות. התובעת נהגה לארח חברים ומכרים בחנות בזמן העבודה תוך שהיא מתעלמת מלקוחות.
9. התובעת נמנעה מלשתף עצמה במשמרות ערב ולא התחשבה בעובדות אחרות שביקשו לעבוד גם הן בבקרים.
10. התובעת נעדרה מהעבודה ללא קבלת אישור הנתבעת.
11. ביום 1.8.14 פנתה מנהלת הנתבעת והודיעה לתובעת כי הנתבעת תאלץ לסגור את החנות, בה עובדת התובעת, בשל דרישת משכיר החנות לפינוי החנות ע"י הנתבעת והומלץ לתובעת למצוא עבודה אחרת.
12. הנתבעת מצאה לבסוף מקום חלופי לחנות.
13. התובעת לא שיתפה איש מעובדי הנתבעת בדבר הריונה עד לשיחה ביום 20.8.16.
14. הנתבעת קיבלה ייעוץ כי אסור לה לפטר את התובעת ולכן הוציאה לתובעת הודעה מיידית בדבר ביטול הפיטורים.
15. הנתבעת הגישה הודעת קיזוז על סך 150,000 ₪ בגין פיצוי בעבור הפסדי החנות.

עדויות:

שמענו את עדות התובעת ומטעם הנתבעת העידה גב' קנטרוביץ, מנכ"לית הנתבעת.

הכרעה:

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.

האם התפטרה התובעת מעבודתה?

2. התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת בהיותה בהריון, וזהו מעשה בניגוד לחוק. אולם הנתבעת חזרה בה מההודעה לאחר יום בשל ייעוץ שקיבלה ועל זה נאמר במקורותינו "במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (מסכת סנהדרין צ"ט ע"א).

3. התובעת היא זו שבחרה שלא לשוב לעבודתה ולא נתנה כל הודעה על כך. על פי ההלכה הפסוקה:

"במקרים רבים ימצא המסיים החד-צדדי של יחסי עובד ומעביד, כשאין תחום זמן קבוע  ליחסים אלה, את ביטויו בדברים פורמאליים, בכתב או לפחות בעל-פה, שבהם מודיע הצד האחד לצד השני על סיים הקשרים ועל בית-המשפט לפרש את הדברים ולקבוע אם יש באותם הדברים סיים היחסים, או לא. זאת היא הדרך הרגילה וישנן מדינות בהן דורש זאת החוק במפורש.

יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיים, ומהמצב העובדתי. כל זה, כמובן, בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מותיר כל ספק, של הכוונה להביא את היחסים לידי גמר...

(דב"ע (ארצי) ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא״, חברה לטכסטיל בע״מ, [פורסם בנבו] פד"ע ב' 41, שם עמ' 53).

4. לפיכך הלכה למעשה התובעת התפטרה מעבודתה.

5. לא זו אף זו, התובעת מודה בתצהירה כי היא הודיעה לשליח שהביא המכתב (ראו סעיף 11 לעובדות) מאת הנתבעת כי היא מסרבת לשוב לעבודה בחנות כמוכרת (ס' 19 לתצהיר התובעת). לטענת התובעת היא סירבה לחזור לעבודה מאחר שהורידו אותה בדרגה:

"ש.       לא רצית לחזור למרות שבקשו ממך לחזור ?

  ת.        כי הורידו אותי בדרגה."

(עמ' 8 לפרוט' שורות 6-5 לעדות התובעת).

6. ברם, התובעת אף לא ניסתה לדבר עם נציג הנתבעת:

"ש.       נסית לדבר עם מירב לאחר המכתב הזה.

ת.          לא.

ש.         אמרת משהו לשליח ?

ת.          אמרתי לו שאני לא מוכנה לחזור כי הורידו אותי בדרגה. אמרתי לו להגיד את זה למירב." (עמ' 7 לפרוט' שורות 27-25 לעדות התובעת).

7. בעבודתה שימשה התובעת בעיקר כמוכרת:

ש.         בעיקר היית מוכרת ?

ת.          כן. עשיתי מה שצריך.

ש.         היית לבד בחנות ?

ת.          היו פעמים שהייתי לבד והיו פעמים שלא.

ש.         נכון שברוב הפעמים היית לבד בחנות וגם מוכרת ?

ת.          כן." (עמ' 5 לפרוט' שורות 12-7 לעדות התובעת)

8. לא הוכח ע"י התובעת כי שכרה היה נפגע כתוצאה מעבודתה רק כמוכרת. הנתבעת הבהירה לתובעת במכתבה מיום 2.9.14 כי שכרה לא יפגע.

9. הנתבעת לא פגעה בשכרה של התובעת והבהירה לתובעת שהיא תעבוד רק כמוכרת בחנות ולא כמנהלת החנות, בכך לא הרעה הנתבעת את תנאי עבודתה.

10. לוּ היתה התובעת חוזרת לעבוד והיה מתברר לה כי נפגעו תנאי עבודתה, הרי שאז היה מקום לתביעה זו.

11. על פי ההלכה כי למעסיק הפררוגטיבה הניהולית לנהל את מפעלו כראות עיניו ולפי שיקוליו לגבי ניהול תקין ועליו לעשות כן בתום לב ולקחת בחשבון את זכויות עובדיו (בע"ע 300353/97 מדינת ישראל - משה נהרי [פורסם בנבו] (פד"ע ל"ה תש"ס 2000 עמ' 318) (שם עמ' 327- 328). הנתבעת הודיעה לתובעת כי תעבוד כמוכרת, כפי שעבדה בחלק מתקופת עבודתה, וזאת מבלי ששכרה יפגע. התובעת סירבה. הנתבעת פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה.

האם ידעה הנתבעת על הריונה של התובעת בעת הפיטורים?

12. התובעת לא הודיעה לאיש על הריונה עד לאותה שיחה בה הודע לה על פיטוריה. לראשונה, התובעת הודיעה למנהל הנתבעת בשיחת הטלפון כי היא בהריון מתקדם וכי יהיה לה קשה למצוא עבודה חדשה (ס' 9 לתצהיר התובעת).

וכך גם העידה:

"ש.       את הודעת לאילנית שאת בהריון ביולי ?

ת.          היא שאלה כמה פעמים ואני לא עניתי. שתקתי. היא אמרה שאני נראית בהריון."

(עמ' 6 לפרוט' שורות 26-25 לעדות התובעת).

13. מהשיחה, שהוקלטה ע"י התובעת, ושהתנהלה בין התובעת למנהלת הנתבעת עולה בבירור כי הנתבעת לא ידעה על הריונה של התובעת בעת פיטוריה:

"מירב קנטרוביץ: ... על מה? על מה? על דברים שהם דברים בטלים שמעולם לא עשיתי על דברים שאני לא אשמה בהם, על דברים שבכלל פיטורין, היריון לא היריון, לא ידעתי אלוהים עדי? על מה? את יודעת בן אדם צריך להיות כנה עם עצמו ועם האלוהים שלו. על מה? לא עשיתי שום דבר רע."

(עמ' 17 לתמלול שורות 25 – 29)

14. עוד עלה מהשיחה שהוקלטה ע"י התובעת כי הנתבעת לא פיטרה אותה בשל הריונה והפיטורים נעשו קודם היוודע דבר הריונה של התובעת:

"מירב קנטרוביץ: ... למה? ענין הפיטורין הוא דבר אחד. וענין ההיריון הוא דבר אחר. אז כאילו אם אני מכניסה משפט כזה ויוצא חלילה שפיטרתי אותך כי ידעתי שאת בהיריון, ורציתי, לא רציתי אותך במערכת, כי את צריכה ללדת, אבל זה ממש לא היה ככה.

אלמטרו בוגלה .- בסדר, אבל, למרות שכן פיטרתם וכו', שאני אמרתי לכם שאני בהיריון, ואז אמרתם שאתם תתייעצו, ותתנו לי תשובה סופית, אחרי שידעתם שאני בהיריון."

(עמ' 2 לתמלול שורות 19-15)

האם נערך לתובעת שימוע בטרם פיטוריה?

15. אין כל רלוונטיות לשאלה האם נערכו קודם פיטוריה של התובעת שימועים, אם לאו, מאחר שבסופו של יום התובעת לא פוטרה.

16. למעלה מן הצורך נציין כי משיחות שהקליטה התובעת עולה כי אכן נערכו שיחות עם התובעת באשר לתפקודה:

"מירב קנטרוביץ: מתי? אז בואי אני אגיד לך מתי, היה לפני פעם ראשונה, היה לפני ארבעה , חמישה חודשים, ואמרנו לך שיש בעיה עם הבנות, ואמרנו לך שיש בעיה עם הקופות, ואמרנו לך שיש בעיה עם סדרי עבודה בחנות, עם לו"ז שבועי, ופעם לפני כן זה היה קצת אחרי הישיבה, שהיא פנתה אליך בעצמה ואמרה באותה עילה. אלף –הקופה נמוכה. בית- תה תה תה. גימל- תה תה תה, את מבינה? מנהלת רשת אני בכלל לא הייתי בעניינים...."

(עמ' 8 לתמלול 26.4.15 לתמלול שורות 10-4)

17. עם זאת, נציין כי הנתבעת לא הוכיחה כי אכן תפקודה של התובעת במהלך תקופת עבודתה היה לקוי. מכתבים שצורפו המעידים לכאורה על שירות לא טוב שניתן ע"י מאן דהוא אינם רלוונטיים, כיוון שהם אינם מתייחסים לתקופת עבודתה של התובעת.

18. הנתבעת אף לא צירפה סרטונים או תמונות באשר לשימוש מוגזם בטלפון הנייד של התובעת בשעות עבודתה וכך גם לא הובאו ראיות באשר לביקורים של חבריה של התובעת בשעות העבודה.

19. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נעדרה מעבודתה ללא הודעה מראש.

20. זאת ועוד, לא מצאנו כל זימון לשימוע או ראיה אחרת לליקוי בתפקודה של התובעת, אולם כאמור לעיל, אין לכך כל נפקות משפטית.

21. כמו כן, אין נפקות משפטית לשאלה האם הייתה צריכה הנתבעת לפנות את החנות אם לאו.

22. התובעת בחרה שלא לחזור לעבודה ואין לה להלין אלא על עצמה.

23. עסקינן בתובעת שסברה שתוכל להתעשר שלא כדין באמצעות תביעה זו שאין לה כל יסוד, תוך ניצול שלא כדין של חוק עבודת נשים.

24. אשר על כן, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, כיוון שלא פוטרה.

שכר עבודה:

25. התובעת לא קיבלה שכר בגין יום עבודתה האחרון (31.8.14) בסך 150 ₪ או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבעת.

דמי הבראה:

26. מאחר שהתובעת עבדה למעלה משנה, היא זכאית לדמי הבראה בעבור תקופת עבודתה. הנתבעת שילמה לתובעת סך של 1,870 ₪ שהם דמי הבראה בעבור שנה אחת. לפיכך הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת בגין דמי הבראה.

דמי חופשה:

27. התובעת לא קיבלה ימי חופשה במהלך תקופת עבודתה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של  1,800 ₪ בגין ימי חופשה. הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי.

דמי חגים:

28. הנתבעת צירפה דו"חות נוכחות שמהם עולה, לטענתה, כי התובעת לא עבדה יום לפני החג ויום אחרי החג (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). התובעת לא הגישה פירוט נגדי. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

פנסיה:

29. התובעת הייתה זכאית להפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת לא ביצעה הפרשות לפנסיה בכל תקופת עבודתה, עד להתפטרות התובעת.

30. חישובי הנתבעת שגויים, כיוון שהחישוב נערך על בסיס אחוזי ההפרשה נמוכים מהקבוע בצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה - 2011. חישובי התובעת מבוססים על תקופה ארוכה יותר מתקופת עבודתה של התובעת, הכוללת את התקופה המוגנת.

31. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,585.2 ₪ בלבד בעבור פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

סוף דבר:

32. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של  150 ₪ בגין שכר עבודה

סך של 1,800 ₪ בגין חופשה שנתית

סך של 1,585 ₪ בגין פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.

הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.14 ועד התשלום בפועל.

33. תביעת התובעת הועמדה על סך 170,000 ₪. משמרבית התביעה נדחתה, מן הדין ומן הצדק כי התובעת היא זו שתשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.