(ת"א) 68374/99 תא (ת"א) 68374-99 חיים אופיר נ' לילי פרי

1. לפניי תביעה כספית/נזיקית על סך 398,856 מרק גרמני שחושבה למועד הגשת התביעה בשנת 99' לסך של 857,540 ₪. התביעה הוגשה על ידי גב' מינה אפוטקר ז"ל (להלן: "המנוחה") נגד מר ישראל פרי ז"ל- המנהל של נתבעת 4 (להלן: "המנוח"), נגד הנתבעת 4 הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי (להלן: "הארגון"), נגד נתבעת 5 BG Assistance (להלן: "חברה "A") ונגד נתבעת 6 BG Financing (להלן: "חברה "F").

°

--- סוף עמוד  1 ---

2. התיק נדון על ידי מספר מותבים על פני תקופה של 17 שנה כתוצאה מנסיבות מיוחדות שבמהלכן הורה היועמ"ש על הקפאת הליכים בתיק זה כמו גם בתיקים נוספים בעילות דומות, ולמעשה חלק גדול מהזמן התיק נותר תלוי ועומד בהמתנה להכרעות של בימה"ש העליון בהליך פלילי שהתנהל נגד המנוח.
3. רק לאחר שניתנה ההכרעה בדיון נוסף בהליך הפלילי ניתן היה לסיים את הדיון בתיק זה, ובמשך אותה תקופה ארוכה הלכה לעולמה המנוחה כך שכיום התובעים הם יורשיה. כאמור לעיל, גם המנוח, הנתבע המקורי הלך לעולמו. נתבעים 1-3 נכנסים בנעליו על פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה למרות שנמסר שלא ניתן צו ירושה.

טענות התובעים

4.  הרקע להגשת התביעה בסוף שנות ה- 90 היא החלטת מערב גרמניה כשמה עד סוף שנות השמונים של המאה הקודמת, להתיר לתושבי ישראל להצטרף לתוכנית בטוח פנסיוני של המוסד לביטוח סוציאלי של מערב גרמניה, בהתאם להוראות האמנה על ביטוח סוציאלי (ישראל-מערב גרמניה), שנחתמה בשנת 1973 (להלן: "האמנה"). ההצטרפות לתוכנית הפנסיה הייתה מותנית בתשלום חד-פעמי לכיסוי הפרמיות הנדרשות ביחס לתקופת העבר (להלן: "תפ"ר"), לצורך רכישת הזכות לקבלת רנטת זקנה חודשית, החל מגיל 65. המנוח הקים את הארגון על מנת לייצג לקוחות ברכישת זכויות על פי תכנית הפנסיה הגרמנית, תוך העמדת מנגנון שיאפשר לזכאים המעוניינים להצטרף לתכנית הפנסיה הגרמנית לעמוד בדרישות התשלום בדיעבד.
5.  כאמור לעיל, המנוחה הגישה בשנת 1999 תביעה בה טענה, כי היא נרשמה אצל הארגון לצורך בדיקת זכאותה לקבלת רנטה מגרמניה על פי האמנה, וכי תוך כדי הטיפול הוחתמה על הסכם שכ"ט עו"ד בינה לבין עו"ד רפנהגן כשהיא סבורה כי זהו הסכם ייצוג ושכ"ט עו"ד.
6. המנוחה טענה, כי מאוחר יותר הארגון שינה את ההסכם והחתים אותה על הסכם ייצוג והוא הינו הסכם שבינה לבין חברה A, ומרגע זה ואילך הייתה חברה A חליפתו של הארגון והעניינים התנהלו באמצעותה. המנוחה טענה כי הוחתמה על מסמך זה, בין שאר מסמכים, ללא שהובהר לה תוכנו וכי הוחתמה עליו ללא שהמסמך היה מלא על כל פרטיו.
7. עוד נטען על ידי המנוחה, כי ככל ששונתה מהות ייפוי הכח, אין הדבר מחייב אותה שכן בהסכם ייפתה את כוחו של עו"ד רפנהגן, ואף התחייבה להימנע מביטול ייפוי הכח לעו"ד עד סיום הטיפול.

--- סוף עמוד  2 ---

8. המנוחה טענה, כי הסכם הייצוג נחתם רק על ידה, וכי חברה A לא אימצה את ההסכם והתכוונה לכך שרק המנוחה תחויב על פיו. לכן, טענה המנוחה כי הסכם הייצוג במלואו אינו מחייב אותה, ויש לראותו כבטל.
9. המנוחה טענה, כי הואיל והסכום הדרוש לצורך תשלום התפ"ר לא היה בידיה, היא הוחתמה על בקשת הלוואה מחברה F – החברה המלווה. התפ"ר שחברה A טענה כי על המנוחה לשלם היה בסך של 91,974 מרק גרמני, בשעה שאותו סכום ממש התחייבה חברה F להעמיד לרשות המנוחה כאמור בבקשת ההלוואה.
10. המנוחה הוסיפה וטענה כי במעמד  חתימת בקשת ההלוואה, היא הוחתמה על בקשת סיוע ואשראי משלים ועל פיה היא פונה אל החברה A ומבקשת זאת ממנה הואיל והיא זקוקה לסיוע שיאפשר לה להשלים את: א) ביצוע ההשקעה בתפ"ר. ב) תשלום פרמיות ביטוח. ג) תשלום שכ"ט. ד) תשלום הוצאות שונות נוספות, אם במידה והתחייבה לשלם לצדדים שלישיים כלשהם. בהתאם לבקשה זו ערכה החברה A חשבון, שלפיו מגיע לה מהמנוחה כסכום התחלתי סך של 96,658.61 מרק גרמני, ועליו החלה לזקוף ריבית שנתית של 11.5% ועמלות שונות.
11. המנוחה טענה כי הסכום הנזכר לעיל, חושב ע"פ מונח ערך התקשרות וכי זהו חישוב מסובך ומפותל והוא נעשה כדי לגרום לה שלא להבין את דרך החישוב, ולסבור כי הוא נעשה כשורה.
12. חשבון המנוחה לטענתה התנהל אצל חברה A כאשר היא מקבלת רק חלק מהכספים המגיעים לה, לאחר ניכוי המגיע לחברה F מהיתרה. המנוחה טענה כי העברת הסכומים מהרנטות התאפשרו לאחר שהיא הוחתמה על מסמכים שהורו להעביר את יתרת הרנטה שלא הועברה על ידי חברה A לחשבון FKB ומשם לחשבונה, ע"ח סילוק "אשראי הסיוע" שניתן לה כביכול.
13.  המנוחה טענה כי כל בקשת הסיוע והאשראי המשלים בכזב וברמיה יסודם, והמוצהר בבקשה כאילו היא זקוקה לסיוע הינו שקר, כפי שיפורט להלן:

א- השלמת ביצוע השקעה בתפ"ר: האשראי היסודי בסך של 91,974 מרק גרמני לא הועמד על ידה, אלא על ידי חברה F. משמעות הדברים- על חשבון התפ"ר לא היה צורך ולא הושקע על ידי חברה A כל סכום.