המנוחה טענה כי "בנספח ד' הצהירה הנתבעת כי הרטרו הצפוי הינו 82,415 מרק גרמני, ועל סמך מידע זה נערך החוזה ונקבעו לוחות התשלומים, ובפועל התקבלו רטרו על סך של 89,756 מ"ג, סכום הגדול ב- 7,341 מ"ג מסכום זה ולמרות זאת לא קיבלה המנוחה דבר והסכומים נלקחו ע"י הנתבעים או מי מהם".
ג- שכ"ט עו"ד: המנוחה טענה כי ישנו יפוי כח המחייב אותה ואי לכך יתכן והיא חייבת, אם בכלל שכ"ט עו"ד לעו"ד רפהגן ולא לחברה A. אי לכך היא לא חייבת לחברה A כל כספים עבור שכ"ט עו"ד, וכל אשראי לא ניתן בגין כך.
ד- הוצאות שונות נוספות: המנוחה טענה כי לא היו כלל הוצאות כאלה.
--- סוף עמוד 4 ---
- המנוחה הצהירה כי ככל שחולף הזמן חובה גדל, למרות תשלומים שמופחתים מחשבונה, וכך לעולם לא תיפרע "הלוואתה", ומוסיפה כי במשך התקופה מאז תחילת קבלת הרנטה ועד סוף שנת 1998, נגבו ממנה שלא כדין 95 הרנטות החודשיות המגיעות לה בסך של 467.98 מרק גרמני ובסה"כ 44,458 מרק גרמני, לחילופין מגיעים לה הסכומים אשר נגבו כביטוח בגין שנים אלה. המנוחה מפרטת בכתב התביעה את הסכומים שנגבו מחשבונה בשנים 1991 עד 1998, שלטענתה על חברה A להשיבם.
- המנוחה טענה כי רכשה את הזכויות כאילו הייתה אזרחית ותושבת גרמניה, ומששלמה את התפ"ר, היה על הנתבעים לגרום לכך שתקבל פנסיה משנת 1983 מה שבפועל לא עשו. המנוחה חישבה ומצאה כי הייתה זכאית לקבל סך של 1,292.7 מרק גרמני לחודש לפחות מאז 1983 ועד 1986, ולכן הפסידה בגין 36 חודשים סך של 46,537 מרק גרמני.
- המנוחה טענה, כי מגיעים לה הסכומים שלהלן:
א. רנטות שנגבו על ידי חברה F: 44,458 מרק גרמני.
ב. גביה על ידי חברה A: 33,077 מרק גרמני.
ג. רנטות שלא התקבלו במועד: 46,537 מרק גרמני.
- המנוחה טענה כי על הנתבעים לשלם לה הסכומים בצירוף ריבית כדין של 11.5% ובסה"כ סך של 274,779 מרק גרמני, שהם 857,540 ₪.
- המנוחה טענה, כי כמו רבים לא ידעה כלל על מעללי הנתבעים ואת משמעות פעולותיהם עד לזמן האחרון, שבו התברר לה, שהנתבעים או מי מהם, הונו אותה כאשר הציגו בפניה מצג שווא כאילו קיבלו הלוואות הן מהנתבעות והן מחברה F וכמו כן לא ידעה, את העובדות בקשר לקבלת הרטרו. המנוחה טענה כי לו ידעה על כך קודם לכן, הייתה פועלת ותובעת בהתאם.
טענות הנתבעים
- הנתבעים טענו, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות בנוגע לסכומים אשר נטען כי שולמו בידה לפני יום 11.7.92.
- המנוח טען, כי כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה נגדו כמנהל הנתבעת 4, וכי דין התביעה נגדו מחיקה על הסף וכי לא קיים כל קשר בינו לבין נתבעות 5+6. בנוסף לכן, טען כי לא פגש כלל את המנוחה. מותב זה מצא להדגיש חלק מהטענות בסעיף זה לנוכח העובדה שבית המשפט העליון קבע מאוחר יותר כי אמירה זו הייתה כוזבת.
- הארגון טען, כי לא קיבל דבר ולא היה חייב למנוחה דבר, וכי לא היה צד להסכמים המצורפים לכתב התביעה וכי כל פעולותיה נעשו עבור חברות A ו- F בהתאם להסכמים שביניהם.
--- סוף עמוד 5 ---
- חברה A טענה, כי המנוחה חתמה על מסמכים בכתב אשר אושרו ע"י בית הדין לחוזים אחידים ולא נפל בהם דופי. חברה F טענה, כי אין כתב התביעה מצביע על עילת תביעה כנגדה וכי ההסכם אשר לה עם המנוחה מקוים כדין וכמוסכם.
- הנתבעים טענו, כי בינם לבין המנוחה לא נחתם מעולם הסכם ולא הוסכם דבר למעט העולה מבקשת ההרשמה, ואף טענו כי הארגון דאג לרישומה של המנוחה לתוכנית הפנסיה ובכך מילאה את כל התחייבויותיה כלפיה וזאת ללא כל חובה בדין מאחר והמנוחה לא נשאה בתשלום דמי ההרשמה. הנתבעים טוענים, כי המנוחה חתמה על הסכם עם חברה F מרצונה החופשי וכי הארגון לא היה צד להסכם זה.
- הנתבעים טענו, כי הארגון היה קשור בהסכם למתן שירותים עם חברה A והיא העניקה שירותים לכל לקוחות חברה A ובכללם למנוחה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי כל פעולות הארגון בקשר למנוחה נעשו בהתאם להסכם שבינה לבין חברה A.
- לטענת הנתבעים, המנוחה חתמה על הסכם ייצוג עם חברה A לאחר שנועצה בקרוביה ולאחר שהועמדה על זכותה לקבל ייעוץ משפטי נפרד לפני החתימה עליו, וכי היא מושתקת מלטעון כנגד הסכם זה מאחר והוא מומש וקוים בידי חברה A, מאחר ומעולם לא ביטלה אותו ומשום שהמועד לביטולו חלף. בנוסף טענו הנתבעים כי המנוחה הודתה בכריתתו של הסכם זה ובחובתה בתשלום שכר הטיפול על פיו בהסכם ההלוואה שהיא חתומה עליו.
- הנתבעים טענו, כי המנוחה לא הייתה מעוניינת להשקיע את ההשקעה הדרושה לצורך רכישת הזכויות בחברה A מאמצעיה העצמיים ולפיכך היא התקשרה עם חברה F ולוותה ממנה את הסך של 93,875.98 מרק גרמני. מתוך סכום זה הושקע על ידי חברה F בחברה A סכום של 91,974 מרק גרמני, והיתרה יועדה לכיסוי העמלה על פי תנאי ההלוואה.
- לטענת הנתבעים, הם הצהירו, כי תנאי לנכונותה של חברה F למתן האשראי על ידה היה שהמנוחה זכאית בכפוף לביצוע ההשקעה ויתר התנאים לקבל פנסיה לביטוח חייה, וכי היא תתקשר גם בהסכם סיוע ואשראי משלים עם חברה A, זאת מאחר וחברה A התחייבה כלפי חברה F בהתחייבות שנועדה לסייע לחברה F בביצוע ההלוואה ואשר בלעדיה לא יכולה הייתה האחרונה לבצע את ההלוואה. הנתבעים טענו, כי בקשת הסיוע והאשראי המשלים נחתמו על ידי המנוחה.
- לטענת הנתבעים, חלק מההתחייבויות שבין חברה A לבין חברה F העולות גם מהסכם הסיוע שבין המנוחה לבין חברה A הן: לשלם לחברה F מידי חודש בחודשו סכום שיהיה צפוי להתקבל בחשבון ההלוואה של המנוחה על פי לוח הסילוקין הסופי, לשאת בהוצאות עמלת שימור
--- סוף עמוד 6 ---