- במקביל להליכים כפי שפורטו, לעיל מול מומחה בית המשפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ולבקשתם נקבע התיק להוכחות ביום 28/3/17. במועד ההוכחות, הודיעו הצדדים כי אינם מוצאים שיש צורך לקיים את דיון ההוכחות וביקשו כי בית המשפט יכריע בתביעה על בסיס החומר המצוי בתיק ולאחר שיוגשו סיכומיהם.
לבקשתם, ניתן תוקף של החלטה להסכמתם, בהתאמה הוגשו על ידי הצדדים סיכומיהם ולאחר עיון בהם ובכלל החומר המצוי בתיק, ניתן פסק דין זה.
ב"קליפת האגוז" - טענות הצדדים :
- מצידו האחד של המתרס, טוענים התובעים בסיכומיהם כי יש לחייב את הנתבעת במלוא עלות תיקון הליקויים, כפי שנקבעה במסגרת חוות דעת מומחה בית המשפט, כמו גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ובתוספת עלויות פיקוח, רווח קבלני ומע"מ. עוד טוענים התובעים, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, עלויות דיור בתקופת ביצוע התיקונים ועלויות הובלה ואחסנה. זאת ועוד, התובעים טוענים כי יש להרחיב את תקופת האחריות בגין האיטום לשמונה שנים. בנוסף עותרים התובעים לשיפויים בגין כלל הוצאותיהם ולרבות- עלויות חוות דעת מומחים מטעמם, חלקם בתשלום הוצאות מומחה בית המשפט ואגרה.
- הנתבעת מצדו האחר של המתרס טוענת ראשית, כי הואיל ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים שכן, חוות דעת המומחה מטעם התובעים - מר מרזוק, לא הועברה לה קודם להגשת התביעה, הרי שדין התביעה להידחות או למצער, יש לחייבה, לכל היותר, בעלויות כפי שהיו, לו היו מבוצעים התיקונים על ידי קבלן (בעלות שיכולה להגיע כדי 50% פחות מהעלות התיקון באמצעות קבלן מזדמן). יתרה מכך, בנסיבות אלו, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בכל מקרה אין לחייבה בתוספת 30% בגין רווח קבלני.
מבלי לגרוע מן האמור טוענת הנתבעת כי אין לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לליקוי באריחים וזאת, הן משום שלא הוכחה רטיבות במצע הריצוף (ולכל הפחות התגלתה רטיבות נקודתית רק במקום אחד), הן הואיל ובהתאם לתקנים הרלוונטיים לא חלה עליה החובה להוסיף צמנט לחול לשם ייצוב הריצוף וכן, לא חלה עליה חובה הנוגעת לגובה המצע והן, הואיל וניתן לתקן את הליקוי בדרך של ליטוש עם דבק ואין מקום להורות על החלפת כלל הריצוף.
באשר לליקויים האחרים- טוענת הנתבעת כי הליקויים במרפסת ובחפוי תוקנו על ידה ומשכך יש להפחית עלותם מהסכום הנתבע על ידי התובעים. עוד טוענת הנתבעת כי את הליקויים אשר השאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט אין לפסוק לטובת התובעים וזאת, בנסיבות בהן לתובעים אין עילה לתביעת תיקונם, בהינתן שליקוי אחד הוא בפרגולה של השכן והליקוי השני הוא ברכוש המשותף (בדלת החנייה).
זאת ועוד, לטענת הנתבעת, אין לחייבה במע"מ הואיל ולטענתה, על אף חלוף הזמן לא תוקנו הליקויים על ידי התובעים, עובדה אשר נותנת שהתובעים לא יתקנו את הליקויים כלל. עוד טוענת הנתבעת כי אין לחייבה בעלויות פיקוח באשר, ככל הנראה ישכרו התובעים קבלן שיפוצים לביצוע התיקונים ולא ידרשו לעלויות פיקוח.
עוד לטענת הנתבעת, אין לחייבה בפיצוי בגין דיור חלופי, הואיל והליקויים אינם מחייבים את פינוי הדירה וקביעת המומחה בעניין זה אינה סבירה. כיוון כשכך טוענת הנתבעת כי ממילא אין לחייבה בעלויות הובלה או אחסנה. עוד טוענת הנתבעת כי ממילא לא הוכח סכום הפיצוי, בהינתן שהתובעים הציגו הצעת מחיר מבית מלון ולא עלות דירה בשכירות באזור הדירה.
הנתבעת מכחישה הדרישה להרחבת תקופת האחריות, בהינתן שטענתם הנוספת של התובעים בדבר רטיבות בחורף האחרון התבררה כלא נכונה וכן, לאור תקופות הבדק הקבועה בחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)").
זאת ועוד, הנתבעת מכחישה זכותם של התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש וזאת, בנסיבות בהן התמהמהו ולא העבירו אליה את חוות דעת מר מרזוק, סירבו לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים ובהינתן שהסכום הנתבע אינו סביר.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לחייבה בהוצאות התובעים בגין חוות דעת מומחים שנערכו קודם להגשת התביעה וזאת, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה על בסיס חוות דעתו של מר מרזוק.
דיון והכרעה:
- להלן אבחן את טענות הצדדים, לפי סדר טענות הנתבעת- ראשונה ראשונה ואחרונה אחרונה.
השהוי בהגשת התביעה:
- פותחת הנתבעת ומפנה לכך שהתביעה הוגשה בשיהוי, בחלוף זמן רב ולא פחות משבע שנים לאחר מסירת החזקה בדירה והכל בשעה שהיא ביצעה מצידה, בעצמה או באמצעות קבלן מטעמה, תיקון הליקויים עליהם הצביעו התובעים. טענתה זו של הנתבעת אין בידי לקבל. כך, עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצביע על כך שלאורך כל התקופה ממועד מסירת החזקה ועד למועד הגשת התביעה, עמדו התובעים בקשר רציף עם הנתבעת ומסרו ושבו ומסרו התראותיהם, כמו גם אבחנותיהם ואבחנות מומחים מטעמם, בנוגע לליקויים בדירה. יתרה מכך, לאורך התקופה ניסתה הנתבעת אמנם לתקן את הליקויים אשר עליהם הצביעו התובעים ואולם- ראשית, מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה ברורות כי לא כל התיקונים בוצעו על ידה ויתרה מכך- הנתבעת התכחשה לאחריותה בכל הנוגע לליקוי באריחי דירת התובעים- ליקויי שהינו ליקוי משמעותי ואשר בסיכומו של דבר, כפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי יש להטילו לפתחה של הנתבעת. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי התובעים השתהו בתביעתם.
מתן הזדמנות לתיקון על ידי הנתבעת:
- מוסיפה הנתבעת וטוענת כי לא ניתנה לה הזדמנות לתיקון הליקויים וכפועל יוצא מכך, כי יש להפחית את שיעור עלות הליקויים שתושת עליה.
לאחר ששקלתי הטענה אין בידי לקבלה.
- אפתח ואציין כי ככלל, בכל הנוגע לליקויי בנייה, הרי שנקודת המוצא הינה שיש לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים קודם לתביעת פיצוי כספי בגינם.
הנני סבורה כי האמור נתמך ראשית בהוראות חוק המכר (דירות), הקובע במסגרתו מנגנון של גילוי ליקויי בנייה ותיקונם. כך, סעיף 4ב' לחוק המכר דירות קובע כי: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר"
זאת ועוד, בכל הנוגע למתן אפשרות לתיקון הליקויים קודם לתביעת פיצוי, מקובלות עלי, קביעות כב' השופט אוקון בתא (מחוזי - ת"א) 70103/93 קצנשטיין אליעזר נ' רמט בע"מ [פורסם בנבו] (21.07.1999) :
"יושם אל לב: סעיף 4 ב אינו משנה את תפיסת אי ההתאמה כהפרה של ההסכם. פגם בממכר הדירה הוא הפרה. ואולם פגם זה, כל עוד הוא נופל במסגרת סעיף 4ב, אינו הפרה יסודית. על כן יש לתת הזדמנות למוכר לתקנו. משטר חוק החוזים (תרופות)שב על מכונו רק עקב אי ניצול ההזדמנות או שימוש לרעה בה. ניתן לומר שסעיף 4 ב משהה את ההסדר של חוק התרופות. הוא שולל מהנפגע את כוח הבחירה השמור לו בדרך כלל ביחס לסוג התרופה ההולם את ההפרה. המפר רשאי לעמוד על קיומה של תרופה מסוימת דווקא ואולם, אם לא ניצל המוכר את הזכות, היא פוקעת וחוזר על מכונו ההסדר הרגיל הקבוע בחוק התרופות"
כן, יפים בעיני דברי א' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (תשנ"ז- 1977) בעמ' 328:
"העדפת רצונו של קונה לקבל פיצוי כספי, על פני הצעת קבלן לתקן את הטעון תיקון, תיעשה, רק לאחר שהוכח, כי ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, וכי הקבלן סירב או לא טרח לתקנם, או שניסיונות התיקון לא עלו יפה ."
קרי- נקודת המוצא הינה כי יש לאפשר לקבלן הזדמנות לתיקון הליקויים ואולם, הזדמנות זו תמוצה על ידי הקבלן, ככל שלא יטרח לתקנם או משניסיונות התיקון לא עלו יפה.
- הנני סבורה כי המקרה לפני מגלם את שתי החלופות האחרונות – ראשית, בכל הנוגע למתן אפשרות לתיקון, הרי שתכתובת רבה, אשר צורפה על ידי התובעים לתביעתם, מלמדת על כך שהתובעים שבו ופנו פעמים רבות אל הנתבעת ושטחו בפניה טענותיהם. אציין כי אמנם, התובעים לא הראו שהעבירו את חוות דעת המומחה מר מרזוק לעיון הנתבעת, קודם להגשת תביעתם ואולם, הנני סבורה כי אין במחדלם זה בכדי לאיין מתן האפשרות לנתבעת לביצוע התיקונים וזאת, בהינתן שכפי שפירטתי לעיל, בסעיף 10 לפסק הדין, התובעים פנו אל הנתבעת לאחר קבלת חוות דעת מרזוק ושיקפו לפניה את רוב רובם של הליקויים המפורטים בחוות דעתו.
יתרה מכך, כפי העולה מהפירוט העובדתי - אשר אינו שנוי במחלוקת - הנתבעת ניסתה לתקן את הפגם בריצוף ולשם כך, עזבו התובעים את ביתם למשך שבעה שבועות. יתרה מכך, מאותו מועד ובהתבסס על מבדקי רטיבות אשר בוצעו על ידי הנתבעת, דחתה הנתבעת את פניותיהם של התובעים בנושא זה וזאת, תוך שהינה טוענת שאין להטיל לפתחה כל אחריות בגין הליקוי וכי זה נובע מהאבן אשר רכשו התובעים.
זאת אף זאת – חלק מהליקויים תוקנו על ידי הנתבעת במהלך ההליך המשפטי ובהתאמה תופחת שומתם.
- מבלי לגרוע מן האמור, נקבע שאף על פי שלמתן הודעה מוקדמת על קיומם של הליקויים נודעת חשיבות מבחינות רבות, הוכרה בפסיקה גם אפשרות לוותר על דרישת ההודעה הפורמלית על הליקויים מקום שהמוכר ידע על אי ההתאמות, וייתכן שאף מקום שהיה עליו לדעת עליהם (ראו בהקשר זה הטעמים שמעלה השופט חשין, ע"א 2299/99 שפייר נ' חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (4) 213, בעמ' 223-225). בנסיבות כפי שהונחו לפני, הנני סבורה כי לא היה כל מקום וצורך בהודעה נוספת על אי ההתאמות.
- מן המפורט צא ולמד – לנתבעת ניתנה הזדמנות לתיקון הליקויים- ההזדמנות מוצתה על ידי הנתבעת, הן על ידי תיקון ליקויים אשר בחלקם צלחו ובחלקם לא והן משהתכחשה הנתבעת לקיומם של ליקויים ובמיוחד לליקוי באריחים אשר הינו הליקוי המרכזי בדירת התובעים. יתרה מכך לא היה מקום למשלוח הודעה נוספת בדבר אי ההתאמות.
כיוון שכך- זכאים התובעים לפיצוי כספי בגין שומת הליקויים והכל כפי שיפורט ויקבע להלן.
ליקויים באריחי השיש בדירה -
- כפי שפתחתי ופירטתי, הליקוי המרכזי לו טוענים התובעים הוא ליקוי באריחים בדירתם, ליקוי אשר לטענתם נגרם כפועל יוצא מעבודה לקויה שבוצעה על ידי הנתבעת.
קיומו של הליקוי האמור, כמו גם תימוכין לטענתם של התובעים באשר למקורו – קרי, בעבודה לקויה של הנתבעת, ניתן למצוא בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
באשר לחוות דעת זו טוענת הנתבעת ראשית כי בהינתן שמומחה בית המשפט מונה בהעדר הסכמה ומבלי שהצדדים ויתרו על חוות הדעת מטעמם, הרי שאין לקבל בהכרח את האמור בחוות דעתו.
טרם אפרוט טענות הנתבעת בכל הנוגע לחוות דעת מומחה בית המשפט, הנני מוצאת להקדים ולציין כי הנתבעת בחרה לוותר על חקירת מומחה בית המשפט והנני סבורה כי ויתורה זה יש בו לעמוד לה לרועץ בטוענה כנגד ממצאי חוות הדעת.
לאמור יש להוסיף כי מתוך עיון בחוות הדעת, כמו גם בתשובות לשאלות הבהרה, התרשמתי כי מדובר במומחה מקצועי ויסודי.
זאת ועוד, ככלל וכנקודת מוצא, המדיניות השיפוטית מוצאת להקנות לחוות דעת מומחה בית המשפט משקל עדיף וזאת בהינתן שמומחה בית המשפט – אינו מומחה מטעם צדדים ומשכך, חוות דעתו מוחזקת כחוות דעת אובייקטיבית (ראו - ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, מב(1) 446 (1988), בעמוד 466; ע"א (מחוזי נצ') 272/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ח'טיב סמיר [פורסם בנבו] (28.06.2011)] בנסיבות אלו, הכלל – שלא מצאתי לחרוג ממנו הוא כי – משמונה מומחה על ידי בית המשפט, סביר להניח כי בית המשפט יאמץ את ממצאיו אלא אם כן קיימת סיבה בולטת שלא לעשות כן (ראו - ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל , פ''ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו] (28.10.10), בס' 22; ת"א (מח'-חי') 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ [פורסם בנבו] (14.2.06), בס' 59; ת"א (מח' – חי') 1586/00 דפנה לנגפורד נ' א.ג. תום בע"מ [פורסם בנבו] (12.12.05), בס' 7).
עוד יפים ומתאימים, לעניין זה, דברים שנכתבו בשעתו על ידי כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן, אשר אמנם נכתבו באשר למומחה מוסכם ואולם, מיטיבים לבטא את הקשיים הטבועים בתיקים הנסבים על ליקויי בנייה ואת אופן ההתייחסות הראוי אל חוות דעת המומחה:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן [פורסם בנבו] (2.6.96).
מכאן אעבור לבחון טענותיה של הנתבעת באשר לחוות דעת מומחה בית המשפט.
- ביקורתה של הנתבעת, בהקשר לחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לאריחים, מתמקדת בשלוש טענות עיקריות, אשר לאחר ששקלתי, נחה דעתי כי דינן להידחות:
א. הנתבעת טוענת כנגד הרטיבות כמקור לליקוי באריחים – לעניין זה טוענת הנתבעת כי הואיל ומומחה בית המשפט מצא קיומה של רטיבות רק במוקד אחד, הרי שלא ניתן ללמוד מכך, על קיומה של רטיבות במצע בשאר האזורים.
באשר לטענתה זו של הנתבעת, הרי שראשית- המומחה קבע מפורשות, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי הנתבעת, כי לאור חלוף הזמן והנזק שעודו קיים ואשר נגרם כפועל יוצא מרטיבות - אין כל מקום וצורך לעשות בדיקות רטיבות נוספות (ראו לעיל בסעיף 17 לפסק הדין). עוד ציין המומחה, כי רטיבות מתפשטת ומשכך קיומה במקום אחד יש בו להעיד על קיומה במקום אחד. זאת ועוד, המומחה ציין באותן תשובות, כי הליקוי אינו נובע רק מהרטיבות אלא גם מהתקנה לקויה של הריצוף, בהעדר צמנט במצע ובגובה של המצע הגבוה מהתקן. בנוסף ציין המומחה בחוות דעתו, כי חיזוק למקור הליקוי באריחים, ניתן למצוא בבדיקת אריחים נוספים אשר לא הורכבו ואשר סבלו מפגעי מזג אוויר ואולם, לא נגרם להם כל נזק (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין) בנסיבות כפי שפורטו לעיל ובהינתן ההסברים המקצועיים, המפורטים והעולים עם שורת ההיגיון, כפי שהוצגו על ידי המומחה- הנני דוחה טענתה זו של הנתבעת.