ב. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קביעות המומחה ולפיהן התקנת הריצוף לוקה הואיל ובוצעה בלא צמנט במצע וכן, בגובה של המצע העולה על התקן – מנוגדות לתקנים, כפי שהיו בתוקף במועד ביצוע הריצוף. לטענה זו נדרש המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה אשר פורטו בסעיף 17(ב) לעיל לפסק הדין. לעניין זה, אינני מוצאת לחזור על דברי מומחה בית המשפט כפי שהוצגו ופורטו, הנני סבורה כי הם מניחים את הדעת ואף עולים בקנה אחד עם הכתוב בתקנים – כפי שהוצגו על ידי המומחה. זאת ועוד, הנני סבורה – כפי שאמנם סבור המומחה- שבהינתן העדר תקן לנושא מסוים (וספק אם כך הם פני הדברים באשר מהכותרת לתקן 1629 עולה לכאורה כי הוא חל גם על אבן) – חלה על בעל מקצוע סביר החובה לפעול בהתאם לתקנים דומים ומשכך, ממילא חלה על הנתבעת החובה בהתקנת ריצוף האבן בהתבסס על תקן 1629. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם התקנת הריצוף הייתה לקויה ולא תאמה תקנים או ביצוע על ידי בעל מקצוע סביר.
ג. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי אין כל חובה להחליף את כל הריצוף וניתן לבצע תיקון באמצעות דבק וליטוש- טענה זו אין בידי לקבל ראשית, הואיל וקבעתי בס"ק ב' כי קיים ליקוי בביצוע הריצוף ולא רק באריחים וכי הואיל ובוצע ריצוף בלא צמנט במצע וכשהמצע גבוה מהתקן- ממילא יש להורות על ביצוע הריצוף מחדש. זאת אף זאת, לעניין זה, ממילא ההסבר אשר ניתן על ידי המומחה ואשר לא נשלל ולפיו ביצוע תיקון עם דבר וליטוש, מעבר לכך שאינו אסתטי, הוא נשחק עם הזמן ואינו עולה בקנה אחד עם הגימור אשר רכשו התובעים (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין)- מקובל עלי.
עוד בעניין הריצוף – טענו התובעים וטענה זו לא נדחתה על ידי הנתבעת שהואיל ושטח הריצוף הוא 90 מ"ר ואילו המומחה חישב עלות ההחלפה לפי 85 מ"ר, כי יש להוסיף לסכום הפיצוי סך – 3,750 ₪. כאמור הטענה לא נשללה על ידי הנתבעת ומשכך, הנני מוצאת לקבלה ולהוסיף סך כנדרש. בנוסף, טענו התובעים כי יש להוסיף על השומה, כפי שנקבעה בחוות דעת מומחה בית המשפט סך 8,500 ₪ בגין ליטוש הריצוף וזאת, בהתאם לתשובות לשאלות הבהרה אשר הגיש המומחה ביום 16/12/16. גם טענתם זו של התובעים לא נסתרה ומשכך, הנני מוצאת להוסיף לעלות הריצוף סך 8,500 כנטען.
לאור כל האמור הנני דוחה טענות הנתבעת בכל הנוגע לליקוי בריצוף הדירה וקובעת כי התובעים זכאים לשומת הפיצוי בגין הריצוף בסך של 86,000 ₪ , לא כולל מע"מ, פיקוח ורווח קבלני.
תיקונים אשר בוצעו במרפסת הגג:
- במסגרת חוות דעתו, מתייחס המומחה לליקוי של ליקויי רטיבות בגין חדירת מי גשמים במרפסת השירות, בסך של 5000 ₪. באשר לליקוי זה הרי שכעולה מדווחי מומחה בית המשפט מיום 20/3/16 וכן, מיום 26/4/16- בוצעו תיקונים במרפסת זו לשביעות רצון מומחה בית המשפט.
הנני מוצאת לציין כי ביום 19/1/17, פנו התובעים לבית המשפט בבקשה כי ייתן הוראות למומחה לבדוק רטיבות חדשה אשר התגלתה בביתם של התובעים. בהחלטתי מיום 5/2/17 הוריתי על קיומה של בדיקה, הבדיקה בוצעה ביום 19/2/17 ובחוות דעתו המשלימה של מומחה בית המשפט מיום 19/2/17 נקבע כי בדיקתו העלתה שאין ממש בטענה וכי לא קיימת כל רטיבות נוספת בדירה.
בנסיבות אלו, הנני מקבלת טענת הנתבעת וקובעת כי התיקונים במרפסת הגג אמנם בוצעו כדבעי ומשכך, אין מקום לקבוע פיצוי בגינם.
באשר לטענת התובעים ולפיה יש להורות על אחריות בת 8 שנים לאיטום, הרי שאינני מוצאת לקבל תביעתם של התובעים אשר מקורה הנורמטיבי לא הובהר. יתרה מכך, בהינתן שבמסגרת החקיקה הרלוונטית נקובות תקופות בדק ואחריות, לא מצאתי להורות על תקופת אחריות מעבר לתקופות הנקובות ובהתאם לכל סייג הקיים בדין.
זאת ועוד, בהקשר זה הנני מוצאת לדחות גם טענת התובעים, בהסתמך על תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מטעמם ולפיה הינם זכאים לסך 3,500 ₪ בגין הרובה במרפסת, וזאת, בהינתן טענת הנתבעת – שלא נשללה - ולפיה, לאחר האיטום ממילא בוצע שוב הריצוף במרפסת בפיקוח מומחה בית המשפט.
ליקויים אשר הושארו לשיקול דעת בית המשפט:
- מומחה בית המשפט השאיר, במסגרת חוות דעתו, שני ליקויים לשיקול דעת בית המשפט – הראשון – תיקון טיח בפרגולה והשני, תיקון ליקוי בדלת לכיוון החנייה. בהקשר לשני ליקויים אלו, הרי שלאחר ששקלתי לא מצאתי לחייב הנתבעת בגינם.
כך, ראשית – בכל הנוגע לתיקון הטיח הרי שבהינתן שמדובר בפרגולה של השכן, לא מצאתי המקור בדין המזכה את התובעים לדרוש תיקון הליקוי ומשכך, הנני דוחה תביעתם בהקשר זה.
שנית- בכל הנוגע לדלת לחנייה- אמנם, כפי שפורט על ידי מומחה בית המשפט מדובר ברכוש משותף ואף לעניין זה לא הצביעו התובעים על מקור בדין המזכה אותם לקבלת פיצוי בגין הליקוי. בהקשר זה אציין כי יכול שהתובעים זכאים לחלק בפיצוי בשיעור חלקם ברכוש המשותף ואולם, הואיל ולא הניחו בפני בית המשפט תשתית המבססת חלקם ברכוש המשותף, ממילא דין טענתם להידחות.
- לאור האמור, אינני מוצאת לזכות התובעים בליקויים בסך של 3,500 ₪ אשר הושארו לשיקול דעת בית המשפט .
- בנוסף, במסגרת תשובות לשאלות הבהרה אשר נשלחו על ידי התובעים, הוסיף המומחה סך של 8,500 ₪ בין ביצוע תיקונים בחיפוי קירות החוץ ואולם, ציין כי מדובר בקירות שהם רכוש משותף. לאחר ששקלתי האמור - בנסיבות בהן מדובר בקירות חיצוניים אשר אינם פונים לכיוון מרפסת התובעים ומשכך, הינם אמנם רכוש משותף ושבהינתן שגם לעניין זה לא הציגו התובעים המקור לזכותם לקבלת פיצוי זה וכן, לא שיעור חלקם ברכוש המשותף- אינני מוצאת לחייב את הנתבעת בתשלום זה.
יתר הליקויים:
- כפי שפורט בסעיפים 15 (ב), (ד) ו – (ו) לפסק הדין לעיל, הצביע מומחה בית המשפט על ליקויים במרפסת השמש (בסך 19,000 ₪), בחיפוי קירות האבן, צביעת הדירה, רובה מתפוררת (בסך 700 ₪ בהבדל מהרובה במרפסת השירות), ליקויי רטיבות, סדקים ותיקון נקודת חשמל- כולם ליקוים אשר הנתבעת לא הצביעה על כל טענה בהקשר אליהם ומשכך, הנני מאשרת פיצוי כספי בגין ליקויים כאמור בסך כולל העומד על 28,830₪.
חיוב בגין פיקוח הנדסי, רווח קבלני ומע"מ
- טוענת הנתבעת כי אין לחייב אותה בעלויות פיקוח הנדסי, רווח קבלני ומע"מ. טענותיה אלו משתיתה הנתבעת ראשית על זכותה לביצוע תיקונים- טענה אשר נדחתה על ידי לעיל. כיוון שכך הרי שמשידרשו התובעים לביצוע העבודות באמצעות קבלן מטעמם, יש מקום לפסוק – בהתבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט תוספת בשיעור של 20-30% בגין רווח קבלני. בהתאמה לכך, הנני קובעת כי למחירים תתווסף תוספת בשיעור 25%.
זאת ועוד, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין לחייב בגין פיקוח הנדסי הואיל וסביר שהתובעים יבצעו התיקונים באמצעות קבלן שיפוצים בלא כל פיקוח. טענה זו נדחתה על ידי מומחה בית המשפט במסגרת תשובות לשאלות הבהרה אשר ניתנו על ידו ביום 3/12/14. שם במסגרת תשובה לשאלה 17 משיב המומחה כי :"במקרה הנדון, ולאור היסטוריה של תיקונים לא מוצלחים אני ממליץ על פיקוח הנדסי, אשר נדרש להתווסף לעלויות חוות הדעת". תשובתו של המומחה, עולה בקנה אחד עם נסיבות התיק, כמו גם היסטורית התיקונים אשר בוצעו במסגרתו ולרבות, כישלונה של הנתבעת מביצוע התיקונים- משכך, הנני סבורה כי יש ממש בדרישה כאמור. משכך הנני קובעת תוספת פיקוח בסך של 10%.
בכל הנוגע לטענת הנתבעת ולפיה סביר כי התובעים לא יבצעו את תיקון הליקויים ומשכך, אין לפסוק לטובתם מע"מ- הרי שראשית טענת הנתבעת הינה בבחינת ספקולציה אשר ספק באם יש בה ממש בכלל ובפרט בתובעים לפני, אשר מתוך התנהלותם נמצאתי למדה על החשיבות הרבה שייחסו לדירתם. זאת ועוד, טענה דומה (שנסבה על מכירת הדירה בלא ביצוע תיקון ליקויים) נדחתה על ידי בית המשפט העליון בעא 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858 (להלן: "פסק דין דיור לעולה"), תוך שבית המשפט העליון קבע כי קיומם של ליקויים יש בו בכדי להשפיע על מחיר הדירה. זאת ועוד, בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן [פורסם בנבו] (15.01.2004) ציטט בית המשפט העליון בהסכמה את הלכת בית המשפט העליון כפי שנקבעה בפסק דין דיור לעולה וקבע כי הדיירים זכאים לפיצוי בין אם תיקנו את הדירה ובין אם לאו ובין אם מכרו אותה ובין אם לאו. בנסיבות אלו, אין לי אלא לדחות הטענה.
סיכום ביניים לעניין ליקויי הבנייה:
- לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה בסך של 114,830 ₪ וזאת, בתוספת מע"מ (בשיעור 17%), פיקוח הנדסי (בשיעור 10%) ורווח קבלני (בשיעור 25%) ובסה"כ בסך: 184,732 ₪.
חיוב בדיור חלופי ובהוצאות מעבר:
- באשר לדיור חלופי והוצאות מעבר, נטען על ידי הנתבעת שאין כל הצדקה לדיור חלופי הואיל והליקויים אינם מצריכים מעבר דירה. טענה זו אין בידי לקבל וזאת, ראשית הואיל וקבעתי כי התובעים זכאים להחלפת כל הריצוף הפגום בדירתם. יתרה מכך, הצורך בדיור חלופי נקבע על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו ולא נסתר. יחד עם זאת, בכל הנוגע לחיוב בעלות דיור חלופי בפועל, הנני סבורה כי יש להפחית את הסכום לו טוענים התובעים ולהעמידו על סך של 10,000 ₪ וזאת, הואיל והציגו בתמיכה לטענתם הצעת מחיר מבית מלון ל"חצי פנסיון" קרי ללינה וכן, לארוחות- דרישה החורגת מדיור חלוף לו הינם זכאים. במאמר מוסגר אציין לעניין זה, כי הנתבעת טענה שהיה על התובעים לדרוש רק דיור חלוף בדירה שכורה ולמעשה טענתה מושתתת על החובה בהקטנת הנזק. דא עקא, שהנטל להוכיח יכולת וכן שיעור הפחתת נזק מוטל על הטוען לחובה בהקטנת הנזק ומשהנתבעת טענה טענתה זו בעלמא ולא תמכה אפשרויות חלופיות לדיור חלופי בראיות כלשהן, דין טענתה, לעניין זה- להידחות.
באשר לדרישת התובעים לתשלום בגין הוצאות הובלה ואחסנה בסך 8,365 ₪ (כולל מע"מ)– הרי שדרישתם נתמכת בהצעת מחיר שלא נסתרה ומשכך, בהינתן שקבעתי כי התובעים זכאים לדיור חלוף – הנני מאשרת אותה.
לאור האמור הנני קובעת כי התובעים זכאים לעלות דיור חלוף, הוצאות הובלה והוצאות אחסנה בסך של 18,365 ₪.
עוגמת נפש:
- כפי שפורט במסגרת המבוא וכפי העולה מכתבי הטענות, בדירת התובעים, אשר נמסרה להם בשנת 2007, התגלו ליקויים אשר לתיקונם נדרשה הנתבעת. לאורך השנים עד למועד הגשת התביעה, פנו התובעים מספר רב של פעמים בנוגע לליקויים, אשר חלקם תוקנו וחלקם נדחו על ידי הנתבעת. בהינתן שכך, הרי שהיה על התובעים לחיות בדירה אשר בה ליקויים וזאת, על אף ששילמו עליה ממיטב כספם. זאת ועוד, הנתבעת תיקנה ליקויים בדירת התובעים, תוך שאלו פונו מדירתם למשך 7 שבועות. יתרה מכך, גם לשם תיקון הליקויים כפי שנקבע במסגרת פסק דין זה, יהא על התובעים לארוז את מטלטליהם ולפנות את הדירה למשך 30 יום. בנסיבות כפי שתוארו הנני סבורה כי אמנם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, אותו אני מעמידה על סך של 25,000 ₪.
הוצאות התובעים בגין מומחים:
- התובעים טענו כי הינם זכאים להחזר שכר הטירחה אשר שילמו למומחים מטעמם וכן, לשכ"ט אשר שילמו למומחה מטעם בית המשפט. לעניין זה, כופרת הנתבעת בזכותם לקבלת תשלום למומחים קודם למומחה מרזוק וזאת, בהינתן שממילא תביעתם הושתתה על חוות דעת מרזוק. טענתה זו של הנתבעת אינני מקבלת בנסיבות בהן, עיון במסמכים אשר צורפו לתביעה מעלה כי הנתבעת ביצעה תיקון ליקויים גם לפי חוות דעת קודמות של התובעים ובכלל זה החליפה את הריצוף בדירה בשנת 2007 בהתבסס על חוות דעת כאמור. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי התובעים נדרשו לחוות הדעת, על מנת לממש זכויותיהם על פי הדין לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת.
כיוון שכך, הנני מוצאת לחייב הנתבעת בהוצאות התובעים בגין שכר מומחים בסכומים כדלקמן:
- א. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.
- ב. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.
- ג. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.
- ד. שכ"ט המהנדס משה מלכה מיום 15/7/07 בסך 4,940 ₪.
- ה. שכ"ט המהנדס מרזוק מיום 3/1/12 בסך 2,320 ₪.
- ו. שכ"ט מומחה בית המשפט בסך 2,950 ₪ מיום 30/7/13.
- ז. שכ"ט המומחה מר מרזוק מיום 30/7/13 בסך 1,300 ₪.
- ח. שכ"ט עבור בדיקת רטיבות ע"י מכון התקנים מיום 29/7/14 בסך 590 ₪.
- ט. שכ"ט המומחה מרזוק מיום 17/10/14 בסך 1,475 ₪.
- י. שכ"ט מומחה בית המשפט מיום 29/1/15 בסך 1,426 ₪.
- יא. שכ"ט מומחה בית המשפט בגין פיקוח על עבודות האיטום מיום 10/7/16 בסך 11,115 ₪.
לא מצאתי לפסוק למומחים סך 1,000 ₪ בגין יעוץ לשיפוץ הדירה אשר נטען בעלמא, לראשונה בתחשיב הנזק.
יחד עם זאת, מתוך סכום זה הנני מוצאת לנכות שכר טרחת מומחה בית המשפט, בו נשאה הנתבעת- לפי קבלה אשר תוצג על ידה - בהתאם להחלטתי מיום 9/2/17 וזאת, בעקבות פניית התובעים וטענתם בדבר רטיבות נוספת, אשר מומחה בית המשפט שלל אותה.
סוף דבר
לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים סכומים כדלקמן:
- פיצוי כספי בגין ליקויים בסך של 184,732 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות דעת מומחה בית המשפט (6/9/14) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
- סך 18,365 ₪ בגין הוצאות הובלה ואחסנה וסך 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
- החזר הוצאות התובעים לפי פירוט להלן:
א. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 28/2/06 בסך 1,040 ₪.
ב. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 31/7/06 בסך 125 ₪.
ג. שכ"ט המהנדס סטניסלב גולוד מיום 29/3/07 בסך 708 ₪.