תא (אש') 22928-12-14 ישראל (אישטון) צייזלר נ' שמעון פרידמן

1. במסגרת עסקה בין חקלאים במושב שפיר גידל משק הנתבעים עגלים אשר עלותם המקורית שולמה על ידי התובע. במשך שנים קיבל התובע תשואה קבועה על השקעתו עד סמוך לפני תום יחסי הצדדים. התובע עותר לקבלת תשואה לשנתיים בהן לא שולמה ולהשבת קרן השקעתו. שאלה נפרדת היא אחריות הנתבע לחובות האגודה.

רקע וטענות הצדדים

2. בכתב התביעה המתוקן (בשנית) תיאר התובע את העסקה בין הצדדים כעסקה בה רכש התובע 71 עגלים והתקשר עם הנתבע 1 (להלן: שמעון) בהסכם לגידול העגלים. התוכנית העסקית לשיטת התובע הייתה כי בתום כל שנת גידול יימכרו הנתבעים את העגלים שגידלו וייתנו לתובע תשואה קבועה בשיעור של 18% מקרן השקעתו, מבלי להתחשב בהוצאות הגידול או תמורת מכירת העגלים.

לטענת התובע, במשך שנים שולמה לו התמורה הקבועה, ולעתים קיבל סכום פחות מהמוסכם, ולקראת שנת 2012 עד 2013 לא קיבל את התשלום השנתי ואף לא הושבה לו קרן השקעתו.

ביחס לאחריותו האישית של שמעון נטען כי התובע התנהל מול שמעון, לרבות בעריכת המתווה העסקי, וזאת מבלי שהופנה לנתבעת 2 (הנתבעת 2 הינה אגודה שיתופית בערבון מוגבל כמשמעותה בפקודת האגודות השיתופיות, למרות זאת התייחס התובע אליה כחברה בע"מ, ותכונה להלן: האגודה). נטען כי החשבוניות הוצאו על ידי האגודה אולם שמעון עשה בהם שימוש ולכן ראוי הוא להיכלל כנתבע.

התביעה הוגשה על סך 141,073 ₪ להשבת קרן ההשקעה בסך 103,731 ₪ וכן תשלום התשואה השנתית לשנים 2012-2013 (18% לשנה מתוך קרן ההשקעה).

3. להשלמת התמונה, אשר יש בה כדי להעיד על המידע שברשות התובע והסיבות בגינן בחר לתבוע את שמעון, אפרט את האופן בו נוסח כתב התביעה בתחילה. כתב התביעה הוגש תחילה רק כנגד שמעון, להשבת קרן ההשקעה וסך נוסף של 23,387 ₪, חוב לשנים 2011-2013. התביעה נוסחה באופן כי הסך של 18% ישולם לידי התובע מהרווחים ממכירת העגלים. התביעה נסמכה על חשבונית מטעם האגודה המופנית לתובע מיום 31.1.2013 בסך של 103,731 ₪ לפני מע"מ בגין עלות גידול עגלים. התובע נסמך על חשבונית נגדית שהוציא ביום 14.01.2014 והמופנית לשמעון עבור מכירת 71 עגלים תמורת סך של 150,000 ₪ כולל מע"מ (חשבונית זו בוטלה ע"י התובע לאחר שלא שולמה תמורתה ומהווה את הסכום אשר סבר התובע כי נועד לסגירת ההתחשבנות בין הצדדים ביחס לעסקת גידול העגלים).

התביעה תוקנה בפעם הראשונה לצורך צירוף האגודה, תוך שנשארו אותן הטענות ביחס למתווה העסקי. טענות דומות נכללו אף בתצהיר התובע בתמיכה לבקשתו להטלת עיקול זמני על שמעון. לבסוף אושר תיקון התביעה פעם נוספת כדי להבהיר את הטענה ביחס לתשואה הקבועה.

3. בכתב ההגנה נטען כי ההתקשרות של התובע הייתה עם האגודה בלבד. החשבוניות שצירף התובע לכתב התביעה המתוקן הופנו לאגודה ועל כן נטען כי אין כל עילה כנגד שמעון וכתב התביעה אינו מפרט כל עילה אפשרית כנגדו.

אשר לעסקה לגופה, נטען כי התובע רכש את העגלים מהאגודה בשנת 2004 בסכום של 103,731 ₪. האגודה גידלה את העגלים עבור התובע בתמורה לתשלום עבור העבודה והמזון ולאחר גידולם היו נמכרים והתמורה הייתה מתחלקת באופן שעלות הגידול הייתה מקוזזת מהתמורה. התובע היה זכאי לקבלת הקרן וכן ל 18% מהרווח. עם כספי הקרן שקיבל התובע כל שנה, היה רוכש בשנית 71 עגלים וכך נהגו הצדדים עד לשנת 2013. נטען כי במשך השנים התובע קיבל בפועל 18% ממחיר המכירה של העגלים, ולא מהרווח שנוצר, ולכן קיבל במשך למעלה מעשר שנים כספים שלא היו מגיעים לו. לפי תחשיב הנתבעים, קיבל התובע כל שנה כ-50,000 ₪ ביתר, אותם יש לקזז מסכום תביעתו. על בסיס טענות אלו, עותרים הנתבעים לדחיית התביעה.

ברקע הדברים קיים סכסוך בין הצדדים הנוגע לשיתוף פעולה ביניהם בעבר ביחס למכסות חלב. סכסוך זה, אשר כונה על ידי הנתבעים כבגידת התובע, הוביל להפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים. לטענת התובע הבעיות הכלכליות של הנתבעים מהוות את הסיבה האמיתית להתנערות הנתבעים מהחוב כלפיו. (במקביל לתביעה זו והטלת העיקולים הוגשה תביעה נוספת כנגד שמעון, תא"ק 21451-09-14, בה הגיעו הצדדים להסדר תשלומים של שמעון ביחס לסכסוך הנוגע למכירת פרות עקב ניוד מכסות החלב).

דיון והכרעה

4. לכתב התביעה המתוקן צורף תצהירו של התובע החוזר על הטענות בכתב התביעה. צורפו לתצהיר חשבוניות שונות של האגודה המופנות לתובע במשך השנים אשר חלקן בגין עלות גידול עגלים וחלקן עבור רכישת עגלים מהאגודה לתובע (עולה מעיון בחשבוניות כי האגודה לא הקפידה לפרט בחשבוניות את ההבדל בין עלות גידול לעלות מכירה, אולם ברור כי יש הבדל בין סוג החשבוניות כאשר בכל פעם נמכרו לתובע 71 עגלים בתמורה לסך של כ- 103,730 ₪). בנוסף צורפו חשבוניות מטעם התובע (החשבוניות יצאו ממושב שפיר על שם התובע מאחר והתחשבן דרך המושב באיחוד עוסקים). חשבוניות התובע מופנות לאגודה עבור מכירת עגלים.

לאחר הגשת תצהירי הנתבעים הותר לתובע לצרף מסמכים נוספים שאיתר וצירף הוא מסמך מיום 27.12.2002 מטעם האגודה בחתימת פרידמן איציק (בנו של שמעון, להלן: איציק). מכתב זה מהווה למעשה את הצעת האגודה לתובע להשקיע בעסקה לגידול בקר לבשר. ההצעה מתארת השקעה של כ-100,000 ₪ (לפני מע"מ) כאשר האגודה תגדל את העגלים עד לגיל שנה ותישא בעלות גידולם, תוך שמבטיחה בסעיף 4 למכתב, לתובע ריבית חודשית קבועה:

"משק פרידמן יבטיח לישראל ולאה צייזלר 1.5% ריבית חודשית על כספו שישולמו חודשית או בתאריך השיווק, על לפחות 10 חודשי גידול נוספים (15% ריבית בתקופה של 10 חודשים או 18% ריבית שנתית)".

5. הנתבעים הגישו את תצהיריהם של שמעון ויצחק. בתצהירו של יצחק הבהיר את טיב ההתקשרות העסקית כמפורט בכתב ההגנה והבהיר כי התובע לא היה משלם עבור גידול העגלים בכסף, אלא לאחר מכירתם הייתה האגודה מקבלת בחזרה את ההוצאות עבור העגלים ומשלמת לתובע את הקרן. עם הכספים שהיה מקבל התובע היה רוכש כל שנה 71 עגלים נוספים באותו מחיר קרן וכך חוזר חלילה (בפועל לא היו עוברים כספים מיד ליד ומדובר בהתחשבנות חשבונאית בשליטת האגודה). נטען כי התובע התעשר שלא כדין מרווחי המכירה מאחר והיה אמור להתחלק עם הנתבעת ברווחים. לתצהירו צורפה טבלה, אשר טיבה לא הוסבר כנדרש בתצהיר, ואשר אמורה ככל הנראה להוכיח כי התובע היה מקבל כ-20,000 ₪ ביתר כל שנה. לשיטת איציק שולם לתובע ביתר סך של כ 110,000 ₪.

תצהירו של שמעון זהה והדגיש כי לא קיבל את החשבונית שצורפה לכתב התביעה המקורי ולא עשה בה שימוש, אלא מדובר בניסיון מלאכותי לחייבו באופן אישי.

לתצהירו המשלים של איציק צורפו חשבוניות נוספות ונטען כי בפועל לא פעלו הצדדים לפי ההצעה בכתב מטעם האגודה, אלא התובע רכש מספר עגלים גדול יותר מאשר בהצעה וגרם לאובדן רווחים לנתבעת באופן שהתובע קיבל רווחים כל השנים ואילו הנתבעת לא הרוויחה דבר מהעסקה. לחילופין נטען, תוך הרחבת חזית, כי אם התובע סבור כי מדובר בהלוואה אזי שילמו מעבר לריבית המרבית להלוואות חוץ בנקאיות.

טיבה של עסקת גידול העגלים

6. למרות הצורך בתיקון כתב התביעה פעמיים כדי להבהיר את טענת התובע כי היה זכאי לקבל 18% לשנה מהשקעתו, לא התרשמתי כי מדובר בשינוי גרסאות מצד התובע. התרשמתי כי לכל היותר מדובר בקושי של ב"כ התובע לנסח כנדרש את טענות התובע. בעדותו של התובע, למרות שהעיד באופן קצר רוח, התרשמתי כי מבחינתו אין כלל מחלוקת בנוגע לטיב העסקה. עדותו הייתה עקבית והבהירה את מהות העסקה המפורטת במפורש במסמך האגודה שערך איציק ביום 27.12.2002 (להלן: ההצעה). בהצעת האגודה, המהווה למעשה הודאת בעל דין, סוכם מנגנון עקרוני להשקעת של התובע ברכישת עגלים אשר יגודלו על ידי האגודה על חשבונה. בתמורה יזכה התובע בתשואה קבועה בשיעור של 18% לשנה על כספי ההשקעה וכבטוחה העגלים ירשמו על שם התובע כבעלים.

בעדותו (עמ' 20, ש' 2 ואילך) הבהיר התובע את מנגנון העסקה, התובע רוכש עגלים מהאגודה ובסוף השנה מוכר אותם בחזרה לאגודה.  האגודה מגדלת את העגלים ומוכרת אותם כרצונה והתובע מקבל 18% מקרן השקעתו. עוד הבהיר כי במשך רוב השנים קיבל את מלוא התשואה המובטחת, למעט ויתורים קלים, עד לסוף שנת 2011 ושנת 2012 שלא קיבל את התשואה ואף לא את קרן השקעתו. עוד תיאר כיצד איציק ביקש דחיית התשלום ובסופו של יום לא שולם לו דבר, למרות שסוכם תשלום כולל של 150,000 ₪ בגינו הוציא חשבונית. עוד אישר בעדותו כי היו גם חשבוניות על עלות גידול העגלים.

עדות התובע לא נסתרה ועולה בקנה אחד עם החשבוניות שהוגשו מטעם שני הצדדים ומההצעה מטעם האגודה. מנספחי תצהיר התובע עולה אופן ההתחשבנות. צורף מסמך, כפי שיובהר להלן המסמכים נערכו על ידי איציק, שכותרתו: "רפת עגלים – צייזלר ישראל לשנת 2012". בטבלה זו רשום: שווק עגלים 431,245 ₪, רכישת עגלים 103,725.32 ₪, הוצאות גידול 327,519.66 ₪, באופן שמאזן בהתחשבנות בין האגודה לתובע בין עלות מכירת העגלים לעלות רכישתם וגידולם. הנתונים בטבלה זו מגובים בחשבוניות שהועברו בין הצדדים. כך ישנה חשבונית מהאגודה לתובע מיום 31.12.12 בסך 327,520 ₪ בגין עלות גידול 71 עגלים. בנוסף יש חשבונית מהאגודה לתובע מיום 11.1.11 בסך 103,725 ₪ למכירת עגלים לתובע.

התחשבנות דומה הוצגה גם לשנים נוספות מהן עולה, בניגוד לתרשומת האחרונה, כי בשנים קודמות, למרות תנודות במחירי השיווק והוצאות הגידול, נרשמו הנתונים באופן בו נותרה לתובע יתרת זכות של 18,670 ₪, המהווה בדיוק 18% מהשקעתו.

עולה כי עדות התובע באשר לטיב העסקה הייתה עקבית ועולה בקנה אחד עם התנהגות הצדדים לאורך שנים וכן מהצעת האגודה בכתב. על כן, על הנתבעים נטל כבד לסתור גרסה זו. לא נסתרה עדות התובע כי לא קיבל שני תשלומים שנתיים אחרונים ואף לא את קרן השקעתו.

7. אל מול האמור לעיל הציגו הנתבעים גרסה מתחכמת ומתחמקת באשר לאופי ההסכמה בין הצדדים. למעשה מבקשים כי בית המשפט ייקבע, בניגוד למסמך מטעם האגודה בכתב, כי כוונת הצדדים הייתה לתשלום תשואה מתוך הרווח. הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

בעדותו של איציק אישר למעשה את ההתנהלות לפי ההצעה, והתחמק באשר לתשואה הקבועה. אין בידי לקבל עדותו כי העובדה שלא נהגו בדיוק כיפי שרשום בהצעה, ביחס למספר העגלים, מעידה כי סוכם על תשלום מתוך הרווח. איציק אישר כי במשך מספר שנים שילם תשואה קבועה וטען כי לא בדק במשך שנים את הרווחיות מאחר ולוקח זמן לבחון עניינים אלו במשק חי. ניתן היה, אולי, לקבל קו טיעון מעין זה לאחר שנה, אולם לא בחלוף שנים בהן הצדדים מנהלים עסקים בתחום הבשר והחלב והתחשבנות שנתית שוטפת.

איציק תיאר ישיבות שנתיות בעקבותיהן היה רושם את החשבונית. למעשה משתמע מעדותו כי לצרכי מס הסכימו הצדדים לערוך את החשבוניות באופן שישקף רווח קבוע לתובע. נוכח לשון ההצעה והתנהגות הצדדים במשך שנים, לא ניתן לקבל טענה כי הסכמת הצדדים הייתה לתשלום אחוזים מהרווח.

לאור מסקנה זו מתייתר הצורך לבחון את הטבלאות בתצהירו של איציק בדבר טענת הקיזוז. מעבר לנדרש יובהר כי טענה זו לא הוכחה, אין די בצירוף טבלאות שערך העד ללא צירוף התשתית העובדתית עליה נסמכת טענת הקיזוז. הנתבעים לא הוכיחו את העלות האמיתית של גידול העגלים או את התמורה בפועל שקיבלו כל שנה בגין מכירתם לאחר גידולם. בנסיבות אלו לא הוכחה טענת הקיזוז.

אין מקום להידרש גם לטענת תשלום הריבית ביתר, לאור אופי העסקה כהשקעה לא מדובר בעסקה אשר חל עליה חוק הלוואות חוץ בנקאיות. בנוסף, מאחר והעסקה הייתה מול האגודה ממילא לא חלות ההגבלות בחוק זה.

מעדותו של שמעון עלה כי לא היה מעורב בעסקת העגלים ולכן אינו יכול לחזק את גרסת הנתבעים, למרות שהצהיר על עניינים אלו בתצהירו.

8. עולה כי הנתבעים לא סתרו את גרסת התובע לאופי העסקה. מעדותו של איציק עלה כי ההתחשבנות בין הצדדים נעשתה בעיקרה באופן חשבונאי, מבלי שעברו כספים מיד ליד. עם זאת, הנתבעים לא הציגו תמונה חשבונאית סדירה כדי לסתור טענת התובע כי לא שולמה לו תשואה שנתית בשנתיים האחרונות להתנהלות העסקית. התובע העיד כי לא קיבל תשלום עבור השנים 2011 ושנת 2012 ולא קיבל חזרה את קרן ההשקעה. איציק בעדותו אישר כי הקרן לא הושבה והעלה טענות חדשות, ללא אסמכתאות, כי הקרן יועדה לעלויות גידול העגלים. לאור אופי העסקה היה על האגודה להשיב את קרן ההשקעה בתום היחסים המסחריים.

על כן הוכח כי התובע זכאי להשבת קרן ההשקעה בסך 103,731 ₪ וכן לתשלום תשואה עבור שנתיים בסך של 18,671 ₪ לכל שנה, ובסך הכל לסך של 141,073 ₪.

אחריותו של שמעון לחוב האגודה

9. הטענות בכתב התביעה ביחס לאחריות האישית מסתכמות בשני סעיפים סתמיים, טענה כי התובע התנהל מול שמעון מבלי שיופנה לאגודה וכי "החשבוניות הוצאו על ידי הנתבעת 2, אך עם זאת הנתבע 1 לבטח עשה בהם שימוש". אין פירוט מעבר לכך בתצהיר התובע.

בסיכומי התובעים הועלו לראשונה טענות עובדתיות, המבוססות על טיעון של הרמת מסך בדיני חברות. נטען כי שמעון ניהל את הנתבעת במרמה, חוסר אכפתיות ועצימת עיניים לזכויות התובע. מסקנה זו נובעת לשיטת התובעת מכך ששימש כמנכ"ל האגודה. נטען כי יש להסיק כי נכסי האגודה הועברו לשמעון והאגודה אינה פעילה, דבר המלמד על התקיימות התנאים בסעיף 6(א) לחוק החברות.

10. גם ללא ניתוח משפטי עולה כי התובע כשל בהוכחת העובדות אשר יכולות לבסס אחריות אישית לשמעון. התובע לא הוכיח כלל מה טיבה של הנתבעת 1, ומהעדויות עלה כי בפועל מדובר באגודה שיתופית. כך העיד שמעון כי מדובר באגודה משפחתית בה שימש כמנכ"ל וכי יש שבעה חברים באגודה (כנדרש לפי פקודת האגודות השיתופיות). עוד עלה מהעדויות כי מי שהיה פעיל בעסקת העגלים מול התובע היה איציק ולא שמעון. על כן נשמט הבסיס לייחס אחריות אישית לשמעון על בסיס מצגים מטעמו או פעולה רשלנית. התובע אף לא טען למנגנון אחריות מעין זה, אלא ביסס טיעוניו על הרמת מסך. אולם לא הוכחה כל טענה עובדתית שיש בכוחה לבסס הרמת מסך. למעשה לא נטענו טענות מספיקות בכתב התביעה כדי להוכיח עילה זו.
11. בע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, 23.2.10, נפסק כי באופן עקרוני ניתן לפנות לדוקטרינות מתחום דיני החברות על דרך ההיקש, שכן הבסיס המשפטי לאגודה שיתופית ולחברה הינו דומה, שתיהן בעלות אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. אולם לאור ההבדלים בין צורך ההתאגדות ייתכן שוני שיישום הדין. בפסקה 16 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן נקבע:

"לשם חיוב אישי של חברי הועד, ניתן להשתמש בקונסטרוקציה המשפטית השאובה מדיני החברות של מודל האחריות האישית של נושאי משרה (ראו אוטולנגי, עמ' 71; חביב-סגל, עמ' 342). בהתאם למודל זה הנהוג במשפטנו "פעולתו העוולתית של האורגן מקימה אפוא אחריות אישית כפולה. ראשית, אחריות אישית של החברה. שנית, אחריות אישית של האורגן. ודוק: אין בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (או כל תאגיד אחר). הוא שנאמר: החברה – לחוד, והאורגן – לחוד. לפיכך, פירעון החבות הנזיקית של החברה ייעשה אך ורק ממקורותיה של החברה. אין להיפרע מהאורגן את חבותה הנזיקית של החברה. ...