בשולי הדברים יוער כי ראוי להעדיף את מודל האחריות האישית על פני מודל הרמת המסך. יש לבחון בראש ובראשונה שימוש במודל האחריות האישית ורק לאחר מכן פניה למודל הרמת המסך"
- התובע לא העלה כל טענות עובדתיות לביסוס אחריות מכוח עוולה אישית של שמעון, אלא רק טען בכלליות טענות להרמת מסך. טענות אלו לא התמודדו כלל עם אופי התאגדותה של האגודה ומבלי לנסות להוכיח כלל מי חבריה הרשומים ומה תפקידיהם. די בטעם זה כדי לדחות את הטענה לאחריות אישית.
בע"א (מח' ת"א) 37076-11-13 משעל נ' סגל, 4.5.15, הוטלה אחריות אישית על בעלי תפקידים בחברה, אולם מחמת אחריות בנזיקין. בית המשפט הדגיש את הקושי בהטלת אחריות מכוח הרמת מסך, שם פסקה 17 .
במקרה הנדון, גם אם ניתן לראות בשמעון כבעל מניות בחברה, טענה שלא הוכחה דיה מבחינה עובדתית, לא הוכחו התנאים המחמירים להרמת מסך. לא הוכחה הטענה להברחת נכסים, שנטענה לראשונה בסיכומים. שאלות בחקירה נגדית אינן מחליפות את נטל ההוכחה והבאת הראיות החל על התובע. עצם העובדה כי האגודה אינה פעילה באופן מסחרי כבעבר, לא מעידה כי הוברחו נכסיה לעסק פרטי על שמו של שמעון.
- בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, 22.1.15, חזר והדגיש בית המשפט העליון את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ואף את הקושי בחיוב מכוח התחייבות חוזית נפרדת מהחברה, שם בסעיף 56 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר:
"... כידוע, לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הינו הבסיס לדיני החברות במשפט הישראלי ובכלל. בצידו של כלל זה קיים חריג – הקבוע בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) – המאפשר במקרים מסוימים "להרים את מסך ההתאגדות" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה, כיוון שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ושינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. קביעה זו קיבלה משנה תוקף לאחר שסעיף 6 לחוק החברות תוקן במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות משנת 2005, כשבמסגרת התיקון הצטמצמו במידה ניכרת המקרים שבהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין בעלי מניותיה [להרחבה בנקודה זו ראו למשל: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי [פורסם בנבו] (1.8.2010) בפסקאות 84-74 לפסק דיני ובפסקה 8 לפסק דינו של השופט א' ריבלין והאסמכתאות המוזכרות שם (להלן: עניין נשאשיבי)].
ודוק, סעיף 6 לחוק החברות בנוסחו כיום קובע כי בית המשפט רשאי להרים מסך בין החברה לבעלי מניותיה, אם מצא כי בנסיבות העניין "צודק ונכון לעשות כן", רק "במקרים חריגים" שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה (סעיף 6(א)(1) לחוק החברות). כמו כן, התווספה לסעיף 6 לאחר תיקון מס' 3 דרישה ליסוד נפשי של בעל המניות, לפיה נדרשת מודעותו לשימוש כאמור לעיל, ונקבע כי גם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום אפשרות בירור הנסיבות תוך הימנעות מבירורן, ולמעט אם מדובר ברשלנות בלבד, ייחשב כמודעות (סעיף 6(א)(2) לחוק החברות). ולבסוף ראוי להזכיר כי במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות בוטלה האפשרות שהייתה קבועה בסעיף 54(ב) לחוק קודם לתיקון להטלת אחריות אישית גם על נושאי משרה בחברה מקום שבו התקיימה עילה להרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה".
תנאים מחמירים אלה לא הוכחו במקרה הנדון ועל כן, בהעדר תשתית עובדתית המאפשרת הטלת חיוב אישי על שמעון, יש לדחות את התביעה כנגדו.
סוף דבר
- התובע הוכיח כי התקשר עם האגודה בהסכם השקעה לגידול עגלים אשר הניב לו תשואה שנתית קבועה. בתום ההתקשרות היה על האגודה להשיב לתובע את קרן השקעתו ולשלם תשלומי תשואה שנתית שלא שולמו.
על כן אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 141,073 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.
התובע לא הניח תשתית עובדתית להוכחת אחריות אישית של הנתבע 1, ועל כן התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.
אשר להוצאות המשפט, הנתבעים העלו טענות סרק שהאריכו את הדיון ביחס לטיבה של עסקת העגלים. בנסיבות אלו, למרות דחיית התביעה כנגד הנתבע 1, לא מצאתי מקום לפסוק לטובתו הוצאות.
הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.
ניתן היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
עידו כפכפי