כמו כן מעיון בסעיף עולה כי די בהודעה של הנתבע על כוונה לממש את האופציה על מנת שזכות זו תיכנס לתוקף והיא אינה מותנית בהסכמה של סיון או במענה מצד התובע.
כן ניתן ללמוד כי הצדדים ייחסו מחצית מסכום שנקבע כתמורה לשווי המניות של התובע בחברה המשותפת ומחצית הסכום בגין תניית אי תחרות של התובע בפעילות של הנתבע.
- לכאורה , די בלשון הסעיף על מנת לשמוט את הקרקע מתחת לחלק מטענותיו של הנתבע.
טענה עיקרית של הנתבע היא כי הודיע לתובע על כוונתו למימוש האופציה רק על מנת לבחון את "מהירות תגובתו "של התובע להודעת הנתבע. אלא שעל פי ההסכם די בהודעה חד צדדית מטעם הנתבע על כוונת לממש את האופציה .על מנת שזכות הנתבע תתגבש ,אין כל משמעות למענה או לאי מענה או ל"תגובה" מצד התובע.
מעת שהתובע קיבל את הודעת הנתבע התגבשה מחד גיסא זכותו של הנתבע לרכוש את חלקה של סיון בחברה המשותפת ומאידך גיסא התגבשה חובתו של הנתבע לשלם לתובע את התמורה על הסכום הנקוב בהסכם השותפות, על פי הודעתו.
טענה נוספת שהעלה הנתבע היא כי אין סבירות לסכום שנקבע במסגרת האופציה, שכן אין בסיס לכך ששווי מחצית ממניות החברה המשותפת הוא 1.075 ש"ח, כאשר עסקינן בחברה חדשה המצויה בתחילת דרכה ובשלב שבו טרם ייצרה הכנסות כלשהן, אלא שהצדדים הסכימו הלכה למעשה ששווי מחצית ממניות הוא 537,500 ש"ח ויתרת הסכום היא התחייבות לכך שהתובע לא יתחרה בפעילות הנתבע.
אציין כי הנתבע לא הציג חוות דעת או אסמכתא כלשהי ממנה ניתן היה ללמוד על שוויה של החברה המשותפת.
גם את הטענות לפיהן התובע אילץ את הנתבע להודיע על כוונתו לממש את האופציה בשל פעולות שונות בהן נקט התובע על מנת לשבש את פעילותה של החברה המשותפת ניתן לדחות לאור העובדה שסעיף האופציה הוא בעל תוקף של 3 חודשים מיום חתימת ההסכם.
הנתבע שלח את ההודעה בדבר מימוש האופציה, 12 ימים לפני המועד האחרון שבו נקבע שהאופציה תפקע. בנסיבות אלו די אם הנתבע היה ממתין בחוסר מעש ולא נוקט בפעולה כלשהי עד מועד פקיעת האופציה שהרי אז לא הייתה עומדת לתובע האפשרות לאלץ את הנתבע לבחור בחלופה זו, בייחוד אם סבר כי מדובר בהפעלת לחץ בלתי הוגן מצד התובע.
הנתבע לא הצביע על שינוי נסיבות קיצוני שאירע ביום 30.4.13 שבו החליט לשלוח לתובע הודעה על כוונה לממש את האופציה ביחס לזמן שחלף ממועד חתימת ההסכם ועד לאותו היום ולכן לא מצאתי ממש בטענה כי לא עמדה לנתבע שום ברירה אחרת אלא להודיע על כוונה למימוש האופציה.
- לטענת הנתבע , התובע הוא שניסח את הסכם השותפות .מכאן , שככל שניתן להעניק פרשנות לסעיפי הסכם השותפות הרי שיש לפרשם לרעת המנסח, הוא התובע.
ייתכן וכך ראוי לעשות ביחס לסעיפים השונים בהסכם השותפות, אולם ביחס לסעיף האופציה לא מצאתי כי יש מקום להידרש לפרשנות כלל באשר לשון הסעיף היא ברורה דיה. גם אם היה מקום לצקת פרשנות לאמור בסעיף האופציה הרי שממילא הסעיף הוא סעיף המעניק זכויות יתר לנתבע. זכות שכלל לא הוענקה באופן הדדי לתובע. היא זכות רשות שאם היה סבור הנתבע גם לאחר חתימת הסכם השותפות שסעיף זה אינו לטובתו, כל שנדרש ממנו הוא להתעלם מסעיף האופציה ולהימנע מלהודיע לתובע על כוונה לממש את זכותו זו עד שיחלפו 3 חודשים ממועד חתימת ההסכם שלאחריהם תפקע האופציה ולא תיגרם פגיעה כלשהי בזכויותיו של הנתבע.
- הנתבע הוסיף וטען כי אין כל הגיון עסקי בסעיף אופציה המקנה לתובע זכות לקבל תמורה בסכום של 1.075 מיליון ש"ח, בתוך תקופה קצרה ממועד הקמת החברה ותחילת פעילותה, הן מאחר שהתובע על פי גרסתו השקיע חלק מזערי – סכום של 125,000 ש"ח - ברכישת חברת תרמיון שפעילותה הוטמעה בפעילות החברה המשותפת לעומת השווי שהוערכו מניות בחברה המשותפת על פי סעיף האופציה והן מאחר שלחברה המשותפת בימיה הראשונים אין כל הכנסות ומכאן שהסכום שנקבע באופציה הוא גבוה ואינו עומד ביחס סביר לשווי החברה המשותפת.
- בניתוח מהלך האירועים על פי גרסת הנתבע דווקא יש בו להצביע על ההיגיון העסקי שטמון בסעיף האופציה שניתנה באופן בלעדי לנתבע.
ראשית ,הנתבע הכיר בניסיונו של התובע בתחום הפעילות של החברה המשותפת ולכן בחר בתובע להיות מי שיוציא לפועל את הרעיון והיוזמה לרכישת חברת תרמיון ולנהל באופן מלא ובלעדי את המו"מ אל מול מר יוסף מגל, בעליה של חברת תרמיון.
הנתבע דאג לציין כי הרעיון לרכוש את חברת תרמיון היה יוזמה שלו בלבד ולא של התובע, אלא שהנתבע גם הודה שניסיונו לבצע רכישה של חברת תרמיון ללא מעורבות של התובע לא צלח .מה גם שאחד התנאים היה שהתובע ינהל את המו"מ מול מגל ולא יחשוף בפניו כי הנתבע הוא אחד מהרוכשים.
לכן כמי שיזם את הרעיון, ניתנה לנתבע הזכות לרכוש את חלקו של התובע בתחילת הדרך ולפני שפעילות החברה המשותפת תרקום עור וגידים ותחל לייצר הכנסות שאז ייתכן ושווי מניותיו של התובע יעלה בהתאם לעליה בהיקף פעילות החברה והכנסותיה.
על מנת לגמול לתובע על ניהול מו"מ וסגירת העסקה לרכישת חברת תרמיון ועל מנת שהתובע ייצא נשכר מפעילותו, שכן בלעדיו לא היה מצליח הנתבע לממש את הרעיון לרכישת חברת תרמיון שהיא הבסיס לפעילותה של החברה המשותפת וללא רכישת חברת תרמיון לא הייתה לחברה המשותפת זכות קיום, נקבע בהסכם סכום הוגן שיקבל התובע היה והנתבע יחליט על דעת עצמו ומכל סיבה שהיא לרכוש את חלקו של התובע בחברה המשותפת ולהעבירה לבעלות של הנתבע באופן מלא.
יחד עם זאת, עדיין עסקינן באופציה בלבד.אם היה סבור הנתבע כי מכל סיבה שהיא אין הגיון עסקי –כלכלי במימוש האופציה, היה יכול לבחור שלא לממשה ולהותיר את הזכויות בחברה המשותפת באופן שווה בין התובע לנתבע.
- אני רואה קושי נוסף בקבלת טענתו של הנתבע לפיה לא התכוון לממש את זכות האופציה שניתנה לו באופן בלעדי בהסכם ומטרת הודעתו הייתה רק בחינת תגובתו של התובע ,זאת על רקע חשדות שהיו לנתבע באשר למידע שמסר התובע לנתבע בנוגע לעסקה לרכישת תרמיון.
ההסכם מקנה לנתבע כאמור זכות להודיע לתובע על כוונתו לרכוש את חלקו של התובע בסכום שהוסכם מראש, מבלי שנדרשת תגובה מצד התובע להודעת הנתבע.
הנתבע, למרות שידע כי משלוח ההודעה לתובע מחייב אותו לכל דבר ועניין, בחר לשלוח לגרסתו הודעת סרק, רק על מנת לבחון את מהירות תגובת התובע להודעה.בנסיבות אלו אני סבורה כי הנתבע פעל בחוסר תום לב ובניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".
השימוש שבחר הנתבע לעשות בזכות שניתנה לו על פי החוזה, לצורך העמדת התובע למבחן למרות המשמעויות הידועות לו כתוצאה מהשימוש בזכות האופציה, היא חסרת תום לב כלפי התובע, באשר עומדות לנתבע דרכים נוספות לפעול בהן על פי דין, היה וסבר כי התובע פעל בניגוד לדין, בין אם בדרך של ביטול ההסכם או דרישה לפיצוי.
- למעלה מן הדרוש, אציין כי גם אם היה הגיון בטענתו של הנתבע כי הודעתו על כוונה למימוש האופציה נעשתה אך לשם בחינת מהירות תגובתו של התובע, הרי שבנסיבות העניין איני סבורה כי מהירות תגובתו של התובע יש בה כדי להועיל לנתבע בהוכחת טענתו.
ביום 27.4.13 הציג התובע מסמך פרוטוקול דיון של החברה המשותפת, ממנו עולה באופן ברור כי כוונת התובע היא למכור את חלקו בחברה בין אם לנתבע מכוח זכות האופציה שניתנה לו בהסכם השותפות ובין אם לצד ג'.
לטענת הנתבע הוא סירב לחתום על המסמך, אולם 3 ימים לאחר מכן, ביום 30.4.13, שלח הנתבע לתובע את ההודעה על כוונתו לממש את האופציה .לכן בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי הודעת הנתבע לתובע הייתה בלתי צפויה. יש להניח שהתובע אף ציפה לכך שהנתבע יבחר לממש את האופציה. לכן גם אם התובע הגיב מיד כפי שאכן אירע, אין בכך כדי ללמד דבר על כוונותיו או תכניותיו של התובע.
- הודעת הנתבע על כוונתו למימוש האופציה הינה הודעה מפורטת, שנכללו בה סכומים ומועדים לתשלום ואף צוין בה כי הנתבע יפנה אל בא כוחו על מנת שינוסח הסכם לחתימת הצדדים בתוך 7 ימים.
מהודעה זו ניתן ללמוד כי אין מדובר בהודעה שנעשתה בחטף ומבלי שקדמה לה מחשבה .אם אכן הייתה כל מטרת ההודעה בחינת תגובתו של התובע להודעת הנתבע, לא נדרש הנתבע לשליחת הודעה הכוללת פרטים רבים ומעידה על גמירות דעתו של הנתבע בקשר למימוש זכות האופציה.
רכישת חברת תרמיון והקמת החברה המשותפת
- לטענת הנתבע הרעיון לרכישת חברת תרמיון היה פרי יוזמה בלעדית של הנתבע . הוא למעשה החליט לגייס התובע לצורך כך, על מנת שינהל את המו"מ אל מול מגל, בעליה של חברת תרמיון.
עוד נטען כי התובע הודיע לנתבע שעסקת הרכישה תיעשה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח, בחלוקה שווה של ההשקעה בין התובע לנתבע, כל אחד מהצדדים ישקיע סכום של 750,000 ש"ח.
רק בדיעבד התברר לנתבע לטענתו, כי בפועל לא שילם התובע למר יוסף מגל סכום של 750,000 ש"ח בניגוד למצגי התובע והנתבע הוא שלמעשה שילם את חלקו הארי של הסכום ששימש לטובת רכישת חברת תרמיון.
- הנתבע הצהיר כי למיטב זכרונו התובע הציג בפניו את ההסכם לרכישת תרמיון ביום 11.2.13, אולם לא המציא לנתבע העתק מההסכם .למחרת ביום 12.2.13 בו נחתם הסכם השותפות מסר התובע לנתבע עותק מההסכם לרכישת תרמיון.
מעיון בהסכם לרכישת תרמיון, עולה כי העסקה לרכישת תרמיון נעשתה בדרך של מכירת ציוד ומלאי, כאשר הוסכם כי התמורה הכוללת היא 750,000 ש"ח.
הנתבע חתם על הסכם לרכישת חברת תרמיון. לטענתו הדבר נעשה לאחר הפעלת לחצים כבדים מצדו של התובע.
בו ביום נחתם כאמור גם הסכם השותפות בין התובע לנתבע, אשר גם בו לא נכתב כי חברת תרמיון נרכשה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח כפי שטוען הנתבע, אלא נקבע כי הנתבע יעביר לחברה המשותפת את חלקו בסכום של 625,000 ש"ח ואילו התובע יעביר את חלקו בסכום של 125,000 ש"ח – סכומים אלו מסתכמים לסכום של 750,000 ש"ח בדומה לסכום המופיע בהסכם לרכישת חברת תרמיון.
- מעיון בראיות שהציג הנתבע עולה כי לא קיים ברשותו מסמך ממנו ניתן ללמוד או להסיק כי סכום הרכישה של חברת תרמיון היה גבוה מהסכום של 750,000 ש"ח .מעדותו עולה כי מצגי השווא של התובע לשיטתו, באשר לסכום רכישת חברת תרמיון נעשו בעל פה, כאשר הנתבע לטענתו שיתף חלק מקרוביו ומכריו במידע זה.
- עו"ד טל ליטבק שייצג את הנתבע והיה נוכח בפגישה שנועדה לגיבוש הסכם מייסדים, העיד כי ניסה לדלות מידע אודות חלקם של התובעים ברכישת חברת תרמיון וכי לטענתו הייתה קיימת חשאיות באשר להעברת כספים מהתובע לידי עו"ד בנאמנות, אולם מעדותו לא ניתן ללמוד דבר לגבי הטענה שהתובע הציג מצג בפני הנתבע או מי מטעמו לפיו רכישת חברת תרמיון נעשתה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח.
עו"ד ליטבק אישר בחקירתו הנגדית כי במהלך הפגישה לא נמסרו לו נתונים לגבי סכום הרכישה, אך אישר בהמשך חקירתו כי הוצג לו מסמך שכותרתו הסכם שותפות (נספח ה/2 לתצהיר התובע), שבו נכתב כי רכישת חברת תרמיון תיעשה בתמורה לסכום של 750,000 ש"ח ללא עלות המלאי.
כאשר נשאל עו"ד ליטבק מדוע לא פעל לברר מהם הסכומים ששילם התובע לאור החשדות שהתעוררו, השיב כי הוא הועסק כשכיר במשרד עורכי הדין ולכן העביר את המידע למי שעמד בראש משרד עורכי הדין, עו"ד דנהירש, ואין לו ידיעה לגבי מה נעשה עם המידע.
יצוין כי עו"ד דנהירש לא זומן לעדות .עניין זה יש לזקוף לחובתו של הנתבע, שכן מעדותו של עו"ד דנהירש ייתכן וניתן היה ללמוד על הצהרות התובע בנוגע לסכום עסקת רכישת חברה תרמיון.
עו"ד ליטבק ניסח עבור הצדדים הסכם מייסדים להקמת החברה המשותפת, מבלי שעיין קודם לכן בהסכם לרכישת חברת תרמיון ואף שלטענתו היו חסרים נתונים הדרושים לצורך ניסוח הסכם המייסדים הסתמך על דבריהם של התובע והנתבע וערך את הסכם המייסדים בהתאם לדרישותיהם.
בטיוטת הסכם המייסדים נכתב בסעיף 7.9:
"מובהר בזאת כי אלצי וסיון ייהנו באופן שווה מהטבות המס המגיעות לכל אחד מהם כאילו כל אחד מהם העמיד את סך המימון הכולל הסך 750,000 ש"ח כאמור לעיל באופן שווה וזאת עד חצי מגובה הסכום הכולל כאמור"
הסכם המייסדים אמנם לא נחתם על ידי הצדדים בסופו של דבר, אולם עו"ד ליטבק לא ידע להסביר מדוע נכתבה המילה "כאילו" לעניין העמדת המימון על ידי התובע והנתבע.
אציין כי בסעיף 7.8 לטיוטת הסכם המייסדים נקבע כי התובע והנתבע יהיו זכאים להחזר הלוואות הבעלים לכל אחד מהם בסכום של 375,000 ש"ח - שוב ,סכום המסתכם לסך של 750,000 ש"ח.
- המסקנה היא כי עדותו של עו"ד ליטבק אינה מועילה להוכחת גרסתו של הנתבע שהתובע הצהיר בפניו כי רכישת חברת תרמיון נעשתה לפי שווי של 1.5 מיליון ש"ח.
- עד נוסף מטעם הנתבע שהעיד לעניין סכום רכישת חברת תרמיון, הוא רן קוריצקי, חברו של הנתבע ועובד בחברה המשותפת שהקימו התובע והנתבע.
ברם, גם מעיון בעדותו וכן מחקירתו הנגדית עולה כי ידיעתו באשר לסכום רכישת תרמיון היא עדות שמועה שכן את המידע בעניין זה על פי עדותו שמע מהנתבע בלבד.
- צח אילון, עובד בחברת "ספק סחר" שבבעלות הנתבע, העיד כי נכח בפגישה בבית קפה שבה העלה הנתבע את הרעיון לרכישת חברת תרמיון בפני התובע. צח אילון העיד כי במהלך הפגישה ציין הנתבע סכום של 1.5-2 מיליון ש"ח.
הפגישה על פי עדותו של צח אילון התקיימה בשלב מקדמי של התגבשות הרעיון לרכישת חברת תרמיון ולכן אין בה כדי להועיל להוכחת טענות הנתבע בדבר מצגי השווא של התובע לאחר ניהול הליך המו"מ עם מר יוסף מגל לרכישת חברת תרמיון.